על חבל דק: קזחסטן מנסה לאזן בין ישראל לאיראן - ועומדת מול משבר דיפלומטי קריטי
בעוד המלחמה מטלטלת את המפרץ הפרסי ומאיימת על נתיבי האנרגיה והסחר העולמיים, בקזחסטן מתנהל מאבק שקט על הישרדותה של מדיניות החוץ שבנתה מאז התפרקות ברית המועצות. הצטרפותה להסכמי אברהם, קשרי הסחר עם טהראן ותפקידה כצומת תחבורה מרכזי בין סין לאירופה, מציבים אותה בלב משוואה גיאו-פוליטית מורכבת
פורסם:
בעוד עשן ההפצות של "שאגת הארי" מיתמר מעל המפרץ הפרסי, הצופים השקטים ביותר בלהבות נמצאים אלפי קילומטרים מצפון, בלב ליבה של אסטנה, בירת קזחסטן. עבור המדינה המרכז-אסיאתית, ההסלמה בין ארצות הברית וישראל לבין איראן אינה רק משבר טלוויזיוני רחוק, אלא איום מבני על "מדיניות הרב-וקטורים" (multi-vector policy) שבנתה בעמל רב במשך שלושה עשורים.
בניגוד למדינות המפרץ או אזרבייג'ן, שמצאו את עצמן בקו האש הישיר של התקפות איראניות, קזחסטן תופסת עמדת ביניים ייחודית בהיררכיה האזורית. היא השכנה האמידה בקומפלקס האירו-אסיאתי הזה, זו שהשקיעה שנים באיטום אקוסטי תוך שמירה על יחסים מנומסים, גם אם מתוחים, עם הדיירים התזזיתיים בקומות שמתחתיה. השתיקה הנוכחית של משרד החוץ הקזחי היא מנגנון הישרדות דיפלומטי מחושב; הכרה בכך שבבניין בוער, הצעד הבטוח ביותר הוא לעתים קרובות לשמור על שלמות הבית שלך תוך היערכות שקטה לנזקי העשן הבלתי נמנעים.
אבל ההבלגה האסטרטגית הזו של קזחסטן נולדה מתוך כורח, לאו דווקא משחק פוליטי עמוק. קזחסטן חולקת עם איראן הרבה יותר מאשר את הים הכספי; היא חולקת היסטוריה של שיתוף פעולה פרגמטי ששרד עשרות שנים של סנקציות מערביות. טהראן סייעה לסיים את מלחמת האזרחים בטג'יקיסטן בשנות ה-90 ושיחקה תפקיד קונסטרוקטיבי בקביעת המעמד המשפטי של הים הכספי, מה שביסס אותה כ"שותפה ידידותית" עבור מדינות מרכז אסיה. בעוד למדינות אחרות יש את הפריבילגיה של יישור קו אידאולוגי, הגיאוגרפיה של אסטנה היא זו שמכתיבה את המוסר שלה. ההנהגה הקזחית מבינה שקריסה מוחלטת של הרפובליקה האיסלאמית לא תהיה רק ניצחון עבור בעלות בריתה החדשות במערב, אלא עלולה להוביל גם לקטסטרופה פוטנציאלית לביטחון מרכז אסיה בדמות גלי פליטים, הברחות נשק ושיבוש תשתיות אנרגיה קריטיות.
פרסומת
הציר האברהמי והחזית הישראלית
המתח הנוכחי מועצם על ידי התפנית האסטרטגית ההיסטורית שביצעה קזחסטן ב-12 בנובמבר 2025, כאשר הצטרפה רשמית ל"הסכמי אברהם". המהלך, שגובש במהלך שיחת טלפון משולשת בין הנשיא הקזחי טוקאייב, נתניהו טראמפ, הפך מערכת יחסים פרגמטית רבת שנים לעמוד תווך גלוי של ביטחון המיושר עם המערב. במשך עשורים, ישראל וקזחסטן חלקו קשר שקט אך יעיל שהתמקד ב"טכנולוגיות השקיה וביטחון", אך ההסכמים העלו את היחסים לרמה של "חמצן פוליטי". החיבור הזה כבר הניב הישגי תשתית מוחשיים, ובראשם השותפות שמוערכת במיליוני דולרים עם חברת המים "מקורות", שמתחילה במודרניזציה של רשת המים הקזחית.
הברית המתפתחת הזו טיפחה גם גשר אנושי, ועד למתקפות האחרונות, קזחסטן הפכה ל"חזית החדשה" עבור תיירים ישראלים שחיפשו את הנופים של קניון צ'ארין ואת מסלולי הסקי היוקרתיים של שימבולאק (Shymbulak). הקרקוע הפתאומי של טיסות "אייר אסטנה" לתל אביב וחוסר הוודאות של למעלה מ-4,000 אזרחים קזחים באזור המפרץ הפכו שותפות אסטרטגית למקרה חירום לוגיסטי.
פרסומת
נוכחותה של הקהילה היהודית הבוכרית, ששורשיה באזור נמתחים לאורך 1,500 שנה, מהדקת עוד יותר את הקשרים הללו. רבים מיהודי בוכרה שהיגרו לישראל ולארה"ב חוזרים כעת ל"מחלה-אי יהודיאן" (הרובע היהודי) של סמרקנד ובוכרה כתיירים, מה שמניע כלכלה תרבותית המחברת את ירושלים ישירות למסורת הקזחית. אסטנה ניצבת כעת בפני המשימה המרתיעה של כיבוד המחויבויות החדשות והבולטות האלה מבלי להפוך למטרה עבור שלוחיה של איראן, הרואים בכל ידידה של ישראל זירת פעולה לגיטימית.
חבל הטבור האיראני ומלכודת הסחר
למרות הרומן החדש למערב, קזחסטן נותרת קשורה פיזית וכלכלית לאיראן דרך "חבל טבור" של מעבר ואנרגיה. אומנם טורקמניסטן מפרידה ביניהן פיזית על המפה, אבל הקשר הימי הישיר דרך הים הכספי ומסילת הרכבת המשותפת הופכים את טהראן לשכנה הכי קריטית לקזחסטן, ולשער הגישה העיקרי שלה לים הפתוח ולעולם כולו. לפני המלחמה הנוכחית, אסטנה וטהראן היו בשלבי סיום של תוכניות להכפלת נפחי המטען ברכבת קזחסטן-טורקמניסטן-איראן. עבור ענקית ללא מוצא לים כמו קזחסטן, איראן היא הנתיב הקצר ביותר לשווקים העולמיים, נתיב שהפך ליקר ערך עוד יותר כאשר המלחמה באוקראינה חנקה את המסדרונות הצפוניים דרך רוסיה.
"שאגת הארי" קטע למעשה את העורק הזה, ובעוד שהזינוק במחירי נפט הברנט, שחצה היום את רף ה-100 דולר ונסחר סביב 106 דולר לחבית, סיפק רווחים בלתי צפויים לחברה הממשלתית "קזמיונאי-גז" (KMG), התמונה הכלכלית הרחבה יותר היא של חרדה. האיסור האיראני על ייצוא מזון שנכנס לתוקף ב-3 במרץ עורר גלי אינפלציה מידיים בערבה הקזחית שמייצרת תבואה שחלק גדול ממנה נשלח לאיראן, בעוד חסימת מצרי הורמוז, שדרכם עוברת חמישית מתצרוכת הנפט והגז הטבעי בעולם, מאיימת להפוך את "מסדרון התחבורה הצפוני-דרומי" (INSTC) השאפתני לדרך רפאים.
פרסומת
קזחסטן מוצאת עצמה כעת כציר המרכזי של "המסדרון האמצעי" (Middle Corridor), רצועת הסחר היחידה שנותרה בין סין לאירופה. הנתיב הזה, שעובר דרך הים הכספי, אזרבייג'ן וגאורגיה, הוא מאתגר ופגיע, אך הוא היציאה היחידה שנותרה בבניין הבוער הזה. אנליסטים בבנק ההשקעות הקזחי Teniz Capital מזהירים שבעוד שחברות כמו KMG ו-KazTransOil עשויות לראות רווחים בטווח הקצר מעליית מחירים ומעבר סחורות רוסיות שמוסט אליהן, הסיכונים המבניים לשרשראות האספקה הופכים לקבועים.
תיווך הומניטרי בסדר עולמי מתפורר
אל מול ה"שלום הקטסטרופלי" הזה, הנשיא טוקאייב אימץ את תפקיד המתווך ההומניטרי, עמדה שמחוברת להיסטוריה הארוכה של קזחסטן כמארחת שיחות למניעת הפצת נשק גרעיני. באמצעות שמירה על קווי תקשורת פתוחים עם אמיר קטאר ונשיא איחוד האמירויות, ששניהם התמודדו עם מתקפות כטב"מים איראניות, טוקאייב מנסה לשמר את מסגרת "מועצת השלום" (Board of Peace) גם כאשר יסודות המשפט הבין-לאומי מתחילים לקרוס. הודעת ההנהגה הקזחית ב-2 במרץ הייתה מופת של זהירות דיפלומטית: היא הציעה תנחומים על "אובדן חיי אזרחים איראנים, כולל ילדים", ובו בזמן גינתה את המתקפות על מדינות ערביות "ידידותיות ואחיות".
האסטרטגיה של קזחסטן משקפת דואליות מורכבת: היא לא יכולה להרשות לעצמה לראות את המשטר האיראני מתערער לחלוטין, שכן קריסה מיידית תגרור כאוס אזורי של גלי פליטים וזליגת נשק ישירות לגבולותיה. מחויבותה של אסטנה ליציבות גרעינית באה לידי ביטוי בהקמת "בנק האורניום המועשר" בשטחה, בשיתוף עם סבא"א, פרויקט שנועד להציע למדינות כמו איראן חלופה בטוחה. קזחסטן בעצם אומרת לאיראנים "אל תעשירו אורניום בעצמכם (תהליך שיכול להוביל לפצצה). אם אתם צריכים דלק לתחנות כוח אזרחיות, אנחנו ניתן לכם אותו מהבנק שלנו". זה הופך את קזחסטן לשחקנית מפתח במניעת נשק גרעיני באזור.
פרסומת
אבל כאן גם ניצבת הבעיה העכשווית של קזחסטן: בזמן שהיא מנסה לקדם פתרונות דיפלומטיים (כמו בנק האורניום), ישראל וארה"ב פועלות בכוח צבאי. השימוש בפצצות חודרות בונקרים ופגיעה בתשתיות גרעין אומר שהמערב החליט שדיפלומטיה כבר לא מספיקה, וזה יוצר לחץ על קזחסטן כי הפעולה הצבאית הופכת את כל המאמצים הדיפלומטיים שלה ללא רלוונטיים, ומקרבת את האפשרות של אסון סביבתי או זליגה של חומרים מסוכנים כתוצאה מהפצצות של מתקני גרעין.
בשורה התחתונה, קזחסטן היא כבר מזמן לא רק תחנה נידחת על דרך המשי, אלא מהדירים הכי מעניינים בבניין האירו-אסייאתי. היא מצליחה לעשות את הבלתי ייאמן: לשתות אספרסו עם הישראלים בלובי, לחתום על עסקאות מים עם "מקורות", ובו זמנית להשאיר דלת פתוחה לשכנה הבעייתית מלמטה, איראן. אבל ככל שהאש מדרום מתגברת והטילים חודרי הבונקרים הופכים לפסקול של האזור, מרחב התמרון של הנשיא טוקאייב הולך ומצטמצם.
מצאתם טעות לשון?