השקט הופר: אזרבייג'ן ישבה עד עכשיו בצד - אבל התקיפה שלה משנה את המפה

היחסים של המדינות באזור דרום הקווקז תוארו לא פעם על ידי אנליסטים כ"שלום קר". שיווי משקל שביר שנשמר באמצעות רשת סבוכה של ייצוא אנרגיה, שיתוף פעולה מודיעיני חשאי ורגישויות אתניות עמוקות. אולם, אירוע תקיפת הכטב"ם היום בדרום אזרבייג'ן שם קץ לעידן העמימות האסטרטגית הזה. בעוד עיני העולם היו נשואות לחילופי האש המסיביים בין הברית של ארה"ב וישראל לבין איראן במפרץ הפרסי ובלבנט, זירה חדשה, ואולי מסוכנת אף יותר, נפתחה מצפון.

תקיפת הכטב"ם היום על נמל התעופה הבין-לאומי בנחצ'יבאן, מובלעת אזרית הכלואה בין טורקיה, ארמניה ואיראן, מהווה את "יריית הפתיחה" הרשמית של "החזית הצפונית". במשך חודשים הלכה אזרבייג'ן על חבל דק, כשהיא שומרת על עמדה רשמית של ניטרליות בזמן שברית ה"קרחון" שלה עם ישראל רחשה מתחת לפני השטח. היום, המשטר האיראני, שנדחק לקיר בשל קריסה פנימית והפצצות חיצוניות, החליט סוף סוף להכות בעוגן הצפוני של האסטרטגיה הישראלית. "התקפות אלה לא יישארו ללא מענה", אמר משרד ההגנה של אזרבייג'ן בהצהרה והוסיף: "אנו מכינים את אמצעי התגובה הנדרשים כדי להגן על שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה של המדינה ולהבטיח את שלומם של אזרחים ותשתיות אזרחיות".

ברית ה"קרחון": מדוע באקו היא העוגן הצפוני של ירושלים?

כדי להבין מדוע בחרה איראן לתקוף את אזרבייג'ן, יש להבין תחילה את עומק הקשר הביטחוני המחבר בין באקו לירושלים. הנשיא אילהם אלייב הגדיר פעם את היחסים בין המדינות כקרחון ש"תשעה עשיריות ממנו נמצאות מתחת לפני המים". בהקשר של המלחמה, החלק השקוע הזה הפך לאיום קיומי על הרפובליקה האסלאמית. במשך למעלה משני עשורים, אזרבייג'ן שימשה כצינור האנרגיה המרכזי של ישראל, כשהיא מספקת כ-40 אחוז מתצרוכת הנפט של המדינה דרך צינור באקו-טביליסי-ג'ייהאן. בתמורה, ישראל למעשה בנתה מחדש את הצבא האזרי המודרני. החימושים האלה הם שהכריעו את מלחמת נגורנו-קרבאך ב-2020, והיו רק קצה הקרחון.

מעבר לציוד צבאי, הברית מעניקה לישראל "נושאת מטוסים שאינה ניתנת לטביעה" על מפתן דלתה של איראן. במשך שנים טענה טהראן כי המוסד מחזיק עמדות האזנה מתוחכמות לאורך נהר האראס, וכי בסיס חיל האוויר בסיטלצ'אי הוכשר לארח מטוסי F-35 או כטב"מים ישראליים לגיחות קצרות לעבר מתקני הגרעין בנתנז או פורדו. בעוד מבצע "שאגת הארי" ממשיך לפרק שיטתית את התשתית הצבאית האיראנית, משמרות המהפכה החלו לראות באזרבייג'ן בסיס קדמי של "הישות הציונית". התקיפה בנחצ'יבאן היא ניסיון לאותת לבאקו כי לקרבה לישראל יש מחיר כבד, כזה שעלול להוביל להחרבת התשתיות שלה, בדומה למה שחוו מדינות המפרץ בשבוע האחרון.

פצצת הזמן האתנית ורוח הרפאים של "אזרבייג'ן הגדולה"

ההיסוס האיראני לתקוף את אזרבייג'ן עד כה נבע בעיקר מ"פצצת הזמן האתנית" המתקתקת בתוך גבולותיה. צפון איראן הוא ביתם של כ-15 עד 25 מיליון אזרים אתניים, אוכלוסייה הגדולה פי שניים מזו של רפובליקת אזרבייג'ן עצמה. כפי שמציין מדריך הטיולים והאנליסט יגאל שלמייב,"הגיאו-דמוגרפיה של איראן היא עקב האכילס של המשטר. רק כ-50 אחוז מתושבי איראן הם פרסים אתניים; השאר הם פסיפס של אזרים, כורדים, בלוצ'ים וערבים, שרבים מהם חוו עשורים של דיכוי שיטתי". שלמייב מדגיש כי המיעוט האזרי מסוכן לטהראן במיוחד משום שלא מדובר רק בקבוצה מודרת, אלא באוכלוסייה שיש לה "מדינת לאום" מצליחה, חילונית ועשירה בנפט ממש מעבר לגבול.

המושג "אזרבייג'ן השלמה" (Bütöv Azərbaycan) רודף את המנהיגים האיראנים מאז נפילת ברית המועצות. חזון זה שואף לאיחוד העם האזרי משני צדי נהר האראס. בעוד שהנשיא אלייב נזהר היסטורית מלתבוע רשמית שטחים איראניים, הרטוריקה שלו הפכה חריפה ככל שהמשטר האיראני נחלש. בסוף 2022 הוא הצהיר כי "הדור הצעיר של העולם הטורקי צריך לקבל הזדמנות ללמוד בשפת אמו", עקיצה ישירה להגבלות על השפה האזרית באיראן. כיום, כשאיראן ניצבת מול משבר כלכלי חריף ודיכוי אלים שגבה את חייהם של עשרות אלפי מפגינים, החשש מתנועת בדלנות אזרית בתבריז כבר אינו תיאורטי. התקיפה בנחצ'יבאן היא ניסיון נואש לאלץ את באקו לסגור את גבולותיה ולהרתיע כל התקוממות פאן-טורקית שעלולה לנצל את המתיחות הצבאית של המשטר.

"נתיב טראמפ" והקרב על מסדרון זנגזור

אם הגורם הישראלי מייצר את המתח הצבאי והנושא האתני את האיום הפנימי, הרי שמסדרון זנגזור, שזכה לאחרונה לכינוי "נתיב טראמפ" או ה-TRIPP, מספק את המניע הכלכלי לתוקפנות האיראנית. נתיב תחבורה המתוכנן נועד לחבר את שטח אזרבייג'ן למובלעת נחצ'יבאן דרך שטח ארמני. עבור באקו ובעלת בריתה טורקיה, המסדרון הוא החוליה החסרה ב"גשר טורקי" שיאפשר זרימה ישירה של סחורות ואנרגיה מאיסטנבול לים הכספי ומשם למרכז אסיה. עבור איראן, לעומת זאת, המסדרון מייצג "חנק גיאופוליטי". היסטורית, איראן הייתה צומת המעבר המרכזי לסחורות אזריות בדרכן לנחצ'יבאן, תפקיד שהעניק לטהראן מנוף לחץ משמעותי על באקו.

השלמת מסדרון זנגזור תנתק למעשה את הגבול היבשתי של איראן עם ארמניה, השער הלא-טורקי היחיד שלה לקווקז ומסלול עוקף חיוני לסחורות תחת סנקציות. טהראן רואה במסדרון פרויקט בחסות נאט"ו שיצמצם לצמיתות את השפעתה באזור. באמצעות פגיעה בנמל התעופה הבין-לאומי של נחצ'יבאן, הצבא האיראני מטיל "וטו קינטי". הם מבהירים שכל ניסיון להשלים את נתיב המעבר הזה בזמן שהעולם מוסח מהמלחמה בדרום ייענה בהסלמה מיידית. זהו קרב על המפה העתידית של אירואסיה: אם המסדרון ייפתח, איראן תאבד את מעמדה כצומת דרכים אזורי ותהפוך לאי מבודד המוקף בברית טורקית-ישראלית.

המחיר האנושי: המקלט הישראלי וצל המלחמה

לצד התמרונים הגיאופוליטיים, לקונפליקט יש ממד אישי עמוק עבור אלפי התיירים הישראלים והתושבים היהודים בקווקז. אזרבייג'ן נחשבת מזה זמן רב ליעד עבור ישראלים, בזכות החילוניות שלה והתמיכה הגלויה שלה במדינה. אליהו אברמוב, מנהל "המרכז למטייל הישראלי בבאקו", מתאר קהילה שנמצאת כעת בחזית. הוא מציין כי בעוד שהאוכלוסייה המקומית נותרה תומכת נלהבת של ישראל ומתנגדת ל"אסלאם הקיצוני", המציאות הלוגיסטית של המלחמה מתחילה לתת את אותותיה. ישראלים שביקרו בימים האחרונים בבאקו לעסקים או לטיול מוצאים את עצמם "תקועים", כשמרכז המטיילים ובית חב"ד פועלים מסביב לשעון כדי לספק ארוחות כשרות ולארגן פינויים דרך הגבול הגיאורגי.

"איראן היא שכנה, וצריך להבין שהאיראנים והאזרים שיעים אבל ההבדל העיקרי הוא שאיראן רפובליקה קיצונית ובאזרבייג'ן ההפך, הם תומכים בשלום ובמערב", אומר אברמוב. "אזרבייג'ן הייתה ונשארת מדינה שתומכת בישראלים בגלוי. הקהילה היהודית פה עם 14 בתי כנסת, בתי חב"ד ובתי ספר, והיא קהילה מאוד חזקה ועשירה. המקומיים תומכים בישראל בגלוי כי הם נגד האסלאם הקיצוני".

המצב ההומניטרי מסתבך עוד יותר בשל זרם הפליטים מאיראן. מאז סוף פברואר 2026, מעבר הגבול באסטרה הפך לצוואר בקבוק עבור אזרחים זרים ואיראנים המבקשים להימלט מהמלחמה המשתוללת בלב איראן. ממשלת אזרבייג'ן דיווחה על קליטת אזרחים ממעל 19 מדינות, כולל דיפלומטים אירופאים וקצינים פקיסטנים. זרם זה מייצר סיטואציה פרדוקסלית עבור באקו: בעוד שהיא משמשת כקרש הצלה הומניטרי עבור הנמלטים משלטון משמרות המהפכה הקורס, היא גם ניצבת בפני סכנה של "זליגה דמוגרפית". בממשלו של אלייב קיים חשש עמוק כי זרם מאסיבי של פליטים מאיראן, שרבים מהם חיו תחת משטר תיאוקרטי במשך עשורים, עלול לערער את היציבות החילונית והסמכותנית שבנתה שושלת אלייב בקפידה.

נכון להיום השקט הדק בין איראן לאזרבייג'ן הופר. תקיפת הכטב"ם בנחצ'יבאן אילצה את אזרבייג'ן לנטוש את הניטרליות ולעבור ל"בהירות אסטרטגית". כאשר טורקיה מחויבת להגן על באקו על פי הצהרת שושה מ-2021, וישראל אינה יכולה להרשות לעצמה פגיעה ב"עוגן הצפוני" שלה, התקיפה על נמל תעופה אחד עשויה להיות הניצוץ שיצית תבערה קווקזית רחבה. ה"קרחון" כבר צף במלואו על פני השטח, ומסלול ההתנגשות נקבע.