אחרי שלוש שנים - הגיע הזמן שהמטיילים יחזרו לצפון

הצפון לא צריך לחזור למה שהיה. הוא צריך תיירות משקמת. כשמדברים על שיקום התיירות בצפון, קל לחשוב שהמטרה היא להחזיר את הגלגל לאחור: שהמלונות יתמלאו, המטיילים יחזרו למסלולים, המסעדות יפתחו שוב את השולחנות ואתרי התיירות יחזרו לפעול. אבל אחרי כל מה שהצפון עבר, אולי זו לא צריכה להיות המטרה.

> המלון במטולה נפתח מחדש - וככה הוא נראה היום

אולי אנחנו צריכים לשאול שאלה אחרת: איזו תיירות אנחנו רוצים לבנות כאן עכשיו? הצפון עבר תקופה ששינתה אותו. עסקים נפגעו, מקומות נסגרו, עובדים עזבו, קהילות התפנו ושגרת חיים שלמה נעצרה. לכן החזרת התיירות לא יכולה להסתכם בהחזרת התפוסות בבתי המלון או במספר המבקרים שהיה כאן לפני המלחמה.

אנחנו צריכים לחשוב על תיירות משקמת. תיירות שלא רק חוזרת למקום אחרי משבר, אלא הופכת לחלק מתהליך השיקום שלו. במשך שנים מדדנו תיירות בעיקר במספר הלינות, בתפוסות ובכמות המבקרים. אלה כמובן מדדים חשובים.

אבל בצפון של היום צריך לשאול גם שאלה נוספת: כמה ערך נשאר באזור מכל תייר שמגיע אליו? כי תיירות יכולה להיות הרבה יותר מלינה. תייר שמגיע לצפון ללילה, יוצא בבוקר למסלול, עוצר לקפה, אוכל במסעדה מקומית, קונה תוצרת מחקלאי, מבקר ביקב או באטרקציה משפחתית - לא רק נהנה מהחופשה שלו, הוא מייצר שרשרת של הכנסות.

הכסף שלו עובר מהמלון למסעדה, מהמסעדה לחקלאי, מהחקלאי ליצרן המקומי, ומשם לעוד עסקים ואנשים שחיים באזור. זו תיירות שמחלחלת לתוך המקום, במקום להישאר בתוך המלון. ואולי זה גם השינוי שאנחנו רואים בהרגלי החופשה עצמם.

במשך שנים התרגלנו לחשוב שחופשה מוצלחת היא חופשה שבה הספקנו כמה שיותר: אטרקציות, מסעדות, נקודות צילום ואתרי חובה. לוח זמנים שמתחיל בבוקר ונגמר בערב. אבל יותר ויותר אנשים מחפשים היום משהו אחר. להאט. להכיר מקום ולא רק לעבור בו. לעצור בעגלת קפה בדרך, להיכנס ליקב קטן, לקנות אצל חקלאי, ללכת במסלול קצר, לשבת במסעדה מקומית או לקבל המלצה ממישהו שחי באזור.

מבחינת התייר, זו פשוט חופשה אחרת. מבחינת הצפון, זו יכולה להיות דרך אחרת לבנות מחדש את הכלכלה המקומית. במלונות מטיילים למשל, אנחנו מאמינים כבר שנים שהמלון לא צריך להיות החופשה כולה. הוא צריך להיות נקודת היציאה אליה. כי בצפון חלק גדול מהחוויה נמצא דווקא מחוץ לחדר: בשביל, בנחל, בקיבוץ, אצל היצרן המקומי, במסעדה הקטנה ובמפגש עם האנשים שחיים באזור.

כשהאורח יוצא מהמלון ומתחיל להכיר את הסביבה, משהו משמעותי קורה: החופשה שלו כבר לא מתקיימת רק בתוך המלון, אלא מתחילה להזין את המקום כולו, את המסעדות, החקלאים, היצרנים, האטרקציות והאנשים שבונים כאן את החיים מחדש.

לכן, בעיניי, התפקיד שלנו כמלונאים צריך להשתנות. המלון יכול להיות הרבה יותר ממקום שבו ישנים, הוא יכול להיות שער אל המקום עצמו. כזה שמכוון את האורחים החוצה, אל השביל שמתחיל כמה דקות משם, אל המסעדה המשפחתית, אל החקלאי, היקב, בית המלאכה או האטרקציה הקטנה שמתקיימת בזכות אנשים שבחרו להמשיך לחיות ולעבוד כאן. כשהאורח מגלה את כל אלה, החופשה שלו הופכת לעשירה ומקומית יותר, ובאותו זמן גם ההשפעה הכלכלית שלה מתפזרת ומגיעה לעוד ועוד אנשים באזור.

מלון בצפון לא יכול לפעול בתוך בועה. אם המסעדה לידו נסגרת, אם החקלאי מפסיק למכור, אם האטרקציה המשפחתית נעלמת ואם צעירים לא מצליחים להתפרנס באזור, גם המלון ייפגע בסופו של דבר. אנחנו חלק מאותה מערכת וזו בדיוק הסיבה שאני חושבת שהצפון לא צריך רק שיקום של התיירות - הוא צריך תיירות שהיא חלק מהשיקום.

לא צריך להמציא עבור התייר סיפור חדש, הטבע כבר כאן, החקלאות, הקולינריה, היקבים, הקהילות, העסקים הקטנים והאנשים - כולם כאן. צריך לחבר ביניהם טוב יותר. צריך לגרום לכך שמי שמגיע לצפון לא רק יישן בו, אלא באמת יפגוש אותו.

אם נעשה את זה נכון, בעוד כמה שנים לא נצטרך לשאול אם התיירות בצפון חזרה למה שהייתה. נוכל לומר שהיא עשתה משהו הרבה יותר משמעותי: היא עזרה לצפון להיבנות מחדש.

הכותבת היא בת חן ישועה, מנכ"לית ומייסדת רשת מלונות מטיילים