מכינה את השטח? השיגורים מאיראן לירדן - בניסיון "לעוור" מערכות של ארה"ב

ירדן נחשבה בעשורים האחרונים ל"אי של יציבות" בלב המזרח התיכון הגועש, למרות כל האתגרים. מדינת חיץ שנועדה להפריד בין הכוחות השונים שפועלים באזור. מדינה ששומרת על שקט יחסי לאורך הגבול הארוך ביותר של ישראל.

שנת 2026 מסמנת אולי לשינוי אסטרטגי במובן הזה. תמונת המצב הזו כמעט קרסה לחלוטין: שלא ביוזמתה, ירדן הפכה לזירת קרב פעילה. בכאוס האזורי שנוצר, המלך עבדאללה השני מנסה לתמרן בין תלות כלכלית וביטחונית מוחלטת בארה"ב, לבין דעת קהל פנימית עוינת, והמדינה מוצאת את עצמה בחזית המערכה הגדולה ביותר שידע האזור מזה שנים.

בדומה למה שקורה בעיראק, גם ירדן היא כבר לא רק מדינת מעבר. הממלכה הפכה לנקודת המפתח האסטרטגית שבה איראן מנסה "לעוור" את העיניים של ארה"ב ומדינות המערב, תוך שהיא מנצלת את הקרבה לישראל כדי לערער את היציבות האזורית, מבלי לספוג תגובה ישראלית ישירה, לפחות בינתיים.

ההסכם שנתן "גישה בלתי מוגבלת" ל-12 בסיסים ירדנים

השינוי הדרמטי במעמדה של ירדן החל עם התגברות האיומים על בסיסי ארה"ב במפרץ הפרסי, מה שהוביל את וושינגטון לאמץ את "אסטרטגיית הביסוס המערבית". בסיסים במדינות המפרץ נחשבו קרובים מדי לאיראן ופגיעים מדי לטילים ולכטב"מים ששוגרו על ידי משמרות המהפכה. זה מה שהפך את ירדן לצומת לוגיסטי ומבצעי קריטי עבור צבא ארה"ב במלחמה שלהם נגד איראן.

המהלך נעשה על בסיס ההסכם לשיתוף פעולה ביטחוני משנת 2021, שהעניק לפנטגון "גישה בלתי מוגבלת" ל-12 מתקנים צבאיים בירדן, כולל חמישה בסיסי חיל אוויר. ספק אם במעמד החתימה היה מי שהעריך שיגיעו למצב שבו ממשים את הסעיפים האלה. הבולט שבבסיסים הוא בסיס חיל האוויר הירדני "מוואפק סאלטי" שבאזור אזרק. בסיס שעבר הרחבה בעלות של 143 מיליון דולר והפך לריכוז הצפוף ביותר של כלי טיס כולל מטוסי קרב F-15, F-22, F-35 וכטב"מים מסוג MQ-9 "ריפר". המרחק ומערכות ההגנה הפכו את כלי הטיס האלה למוגנים יותר ומשם הם יוצאים לגיחות ממוצעות של חמש-שש שעות באיראן.

בסיס נוסף, "הנסיך חסן", הפך למרכז מודיעין ותצפית קריטי לעבר הגבולות עם סוריה ועיראק. בבסיס הזה כמו בבסיסים ובנקודות נוספות, מוצבות גם מערכות מכ"ם, גילוי ומודיעין. עוד הציבו שם מערכות הגנה.

הבעיה מבחינת הירדנים היא שהנוכחות המסיבית הזו הפכה עבור האיראנים ליעד אסטרטגי מהמעלה הראשונה. משמרות המהפכה הגדירו את התקיפות בירדן כחלק ממהלך ל"עיוורון" מערכות ההגנה האמריקאיות באזור.

איראן גם רשמה הישג משמעותי כבר ב-4 במרץ 2026, אז מתקפת טילים מדויקת על הבסיס באזרק השמידה יחידת מכ"ם מסוג AN/TPY-2 של מערכת ה-THAAD - שעלות ייצורה נאמדת ב-500 מיליון דולר.

המכ"ם הזה נחשב ל"עמוד השדרה" של מערך ההתראה המוקדמת האזורי והשמדתו פגעה ביכולת של ארה"ב והשותפות שלה לזהות שיגורי טילים בליסטיים בשלבים מוקדמים. איראן הוכיחה שהיא מסוגלת לזהות ולתקוף תשתיות הגנה חדשות כמעט מיד עם הצבתן. גם בחודש האחרון האיראנים הצליחו לפגוע במתקנים אסטרטגיים ובכוחות האמריקאיים בירדן, מה שהביא למותם של שלושה חיילים ולנזק בעשרות מיליוני דולרים.

הקרב על שמי ירדן הוא גם קרב של מספרים וכלכלה א-סימטרית. ארה"ב הציבה בממלכה מערכות הגנה רב--שכבתיות, הכוללות את ה-THAAD ליירוט בגובה רב ומערכות פטריוט לאיומים ברום נמוך יותר. העלויות של המערכה הזו הפכו כבדות גם בהקשר הזה, כשטיל מיירט אחד של הפטריוט עולה כ-4 מיליון דולר.

האסטרטגיה האיראנית מבוססת על שיגור מטחים ונחילים, שמטרתם לרוקן את מאגרי המיירטים היקרים של ארה"ב ושל ירדן. על פי המידע הגלוי, שיעורי היירוט הירדניים בסבב הלחימה הנוכחי, המתבססים יש לציין על סוללות "הוק" מיושנות לצד המערכות האמריקאיות, עומדים על כ-80%. המשמעות של זה היא הרבה מאוד כסף ולפחות שני טילים שפוגעים במטרה בכל מטח איראני.

טיל איראני כזה שחדר את מערכות ההגנה ב-17 ביולי 2026, פגע פגיעה ישירה במגורי החיילים בבסיס מוואפק סאלטי, מה שהביא למותם של שלושת החיילים האמריקאים, סמלת אנג'ל רמפרסד, סמל טיילר ג'יימס פיהן וסמל איזבלה גונזלס. תקיפה זו הצטרפה לשורה של אירועים קודמים, כמו המתקפה על "מגדל 22" בינואר 2024 שבה נהרגו שלושה חיילים אמריקאים ו-47 נפצעו. בסך הכל, לאמריקאים מאות חיילים פצועים במזרח התיכון מאז מרץ, כאשר ירדן מהווה זירה מרכזית.

הקרבה לישראל הפכה את ירדן ל"זירת ביניים"

ירדן ממוקמת בתוך מסלול המעוף היעיל ביותר עבור טילים וכטב"מים המשוגרים ממערב איראן לעבר ישראל. ההבנה במערכת הביטחון היא שמטחי הטילים והכטב"מים האיראניים לא רק תוקפים בסיסים אמריקאיים בירדן, אלא גם משמשים "פעולת עיצוב" שנועדה להחליש את ההגנה האווירית הירדנית והאמריקאית, לקראת אפשרות של מתקפה רחבה יותר על ישראל.

ההבנה כאן היא שהירי לממלכה, לעקבה וליעדים נוספים, עשוי "להכין את השטח" לשלב הבא במערכה וגם מעביר מסר לישראל.

מאז שאיראן הפכה לחלק מרכזי במלחמה, ירדן נאלצה ליירט איומים שהיו מיועדים לישראל כדי להגן על ריבונותה שלה. פעולה שמעוררת זעם בקרב חלקים נרחבים באוכלוסייה הירדנית, שרואים בכך הגנה על "הישות הציונית", מה שמוסיף נדבך נוסף למורכבות האזורית.

על פי פרסומים זרים, שיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי בין ישראל לירדן החל הרבה לפני המלחמה ונמשך שנים רבות. כלי תקשורת זרים ומכוני מחקר מצביעים על שיתוף פעולה צבאי וביטחוני הדוק ולעתים אף "אינטנסיבי" שכולל אימונים משותפים. ביוני 2025, במהלך מבצע "עם כלביא", חיל האוויר הירדני יירט מספר איומים ששוגרו לישראל.

מכון וושינגטון מגדיר את שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות כ"אינטנסיבי" ומציין שהוא נמשך למרות המתיחות הפוליטית הגוברת בדרג המדיני. ירדן היא שותפה אסטרטגית חשובה המגנה על ביטחונה שלה ושל ישראל מפני איומים מצד איראן ושלוחותיה. לפי דיווח של "Defence Security Asia", ירדן וישראל הגבירו את התיאום הביטחוני הישיר ביניהן, מתוך הבנה של עמאן שביצועי ההגנה האווירית שלה משפיעים ישירות גם על הביטחון של ישראל.

בעוד שהדרג המדיני הירדני נוקט לעתים קרובות ברטוריקה חריפה נגד ישראל, בעיקר כדי להרגיע את דעת הקהל הפנימית, הדרגים הביטחוניים והצבאיים מקיימים שיתוף פעולה מבצעי שנחשב לחיוני עבור שני הצדדים.

הקרבה הזו הורגשה היטב ב-22 ביולי 2026, כאשר הדי פיצוצים מיירוטים מעל נמל עקבה הרעידו את העיר אילת הסמוכה ופטריית עשן נראתה מהצד הישראלי.

אבל ההבנה היא שהמלך עבדאללה "הולך על חבל דק" ומסוכן מבחינה פנימית וחיצונית. מעבר לשת"פ עם ישראל, ארה"ב מספקת לירדנים סיוע שנתי בהיקף של כ-1.65 מיליארד דולר - כ-8% מתקציב הממלכה, שיעור הגבוה פי שלושה מהתלות של ישראל בסיוע הביטחוני האמריקאי. ללא כסף וביטחון אמריקאי, השלטון של עבדאללה עשוי לקרוס.

מנגד, רוב האוכלוסייה הירדנית היא ממוצא פלסטיני והזעם על המלחמה בעזה, ביהודה ושומרון מתורגם ללחץ כבד, שכולל קריאות לביטול הסכם השלום עם ישראל ולסילוק הבסיסים האמריקאיים. איראן מנצלת את ה"זווית הפלסטינית" בירדן כדי לנהל מלחמה תודעתית בתוך הממלכה, כשהיא מציגה את הצבא הירדני כמי שמשתף פעולה עם האויב. גם הכלכלה הירדנית, שהראתה סימני התאוששות בסוף 2025, ספגה מכה אנושה בעקבות התחדשות העימות.

זה מה שמונע מהירדנים להגיב על הירי לשטחם

ירדן היא מדינה קטנה וחלשה מבחינה צבאית בהשוואה למעצמות האזוריות. יש לה כמה עשרות מטוסי קרב, כולם מסוג F-16, אך יכולותיה ההתקפיות מול איראן כמעט אינן קיימות והיא תלויה לחלוטין במטרייה האווירית של ארה"ב ומדינות מערביות נוספות, כולל של ישראל.

כל תגובה ירדנית ישירה עשויה להפוך את הממלכה ליעד למתקפה איראנית כוללת ועוצמתית הרבה יותר, שתאיים לא רק על בסיסים אמריקאים אלא על עצם קיומו של בית המלוכה.

איראן כבר הגישה באו"ם מחאה רשמית נגד ירדן, כשהיא מאשימה אותה ב"מתן סיוע לפעולות עוינות נגד שטח איראן", איום מרומז להמשך והחרפת התקיפות. הזירה הירדנית הפכה למבחן העליון של הציר האמריקאי-ישראלי-ערבי מתון. ההבנה היא שאם ירדן תיפול בגלל הלחץ האיראני, ארה"ב תאבד יכולות ובסיסים מרכזיים בלב המזרח התיכון. גם ישראל תמצא את עצמה עם גבול מזרחי פרוץ למיליציות שיעיות ולמתקפות טילים, ללא ה"מגן האשמי" שיספוג את האש בדרך.

המציאות ב-2026 היא שירדן היא כבר לא מדינה שחיה ב"שלום קר", אלא מדינה שנמצאת ב"מלחמה שקטה" שמתחממת מיום ליום, כשעתידה תלוי ביכולתה לשמר את הברית עם וושינגטון, מבלי לאבד את הלגיטימציה של רחובות עמאן. ירדן היא גם חבית חומר הנפץ של האזור והפתיל שם כבר בוער.