אחרי התקיפה הראשונה מסוגה באיראן: הפער של ישראל נחשף

ב-12 ביולי 2026, בשעות הבוקר המוקדמות, נרשמה היסטוריה במימי המפרץ הפרסי. שלושה כלי שיט בלתי מאוישים (כשב"מים) חמושים מסוג "קורסייר" של הצי האמריקאי שוגרו מספינת "ליטורל" מאוישת שנשארה מחוץ לטווח הגילוי והאיום האיראני. הכשב"מים האמריקאיים חדרו את מערכי ההגנה של הבסיס הימי האיראני בבנדר עבאס כשהם נעולים על המטרה שלהם.

הסרטונים שפורסמו על ידי פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקום) הראו את הכלים הקטנים והמהירים מתפוצצים על מתקני תחזוקה של צוללות וספינות וברציפי הנמל עצמם. כלי השיט הבלתי-מאוישים השמידו נכס איראני משמעותי, מבלי שהם מסכנים את החיים של חיילים אמריקאים.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהכלים הללו הוכיחו את הערך שלהם. רק כמה שבועות קודם לתקיפה המבצעית הראשונה של כשב"ם אמריקאי, כלי מאותו הסוג שפעל תחת "כוח משימה 59" חילץ שני טייסי אפאצ'י אמריקאיים שהופלו מול חופי עומאן. זאת הייתה ככל הידוע המשימה המבצעית הראשונה מסוגה בהיסטוריה.

התקיפה האמריקאית השבוע תפסה לא מעט כותרות בישראל ובעולם. אבל מי שעשו את זה הרבה לפני היו האוקראינים: שם כבר מפעילים "נחילים" של כלי שיט בלתי מאוישים שפגעו באופן קשה בספינות רוסיות, בנמלים, במכליות וכלי שיט נוספים. כשב"מים אוקראיניים מצוידים באמצעים נגד מטוסים גם יירטו כלים אוויריים.

בעוד שהעולם משתאה מהיכולות הללו, בישראל שהיא המדינה שפיתחה את הכשב"ם המבצעי הראשון בעולם, ה"פרוטקטור" כבר בשנת 2004, התגובות נעו בין הערכה רבה לבין תסכול שקשה להסתיר. אף שהתעשיות הביטחוניות הן חלוצות עולמיות בתחום, חיל הים הישראלי נותר מאחור בכל הנוגע להטמעה מבצעית רחבה של כלי שיט בלתי מאוישים.

חיל הים הישראלי: החלוץ שנשאר בנמל

כבר באמצע שנות ה-2000, כשהעולם עוד עסק בלוחמה ימית קלאסית והשקיע מיליארדים בפיתוח של ספינות וצוללות חדשות, ישראל זיהתה את הפוטנציאל שבכלים בלתי-מאוישים למשימות ביטחון שוטף, תקיפות מהים ומשימות נוספות. פיגוע ההתאבדות במשחתת האמריקאית "קול" שקרה מול חופי תימן בשנת 2000 האיץ את הפיתוח ה"פרוטקטור" מתוצרת "רפאל". מדובר בכלי שיט לא מאויש מהיר בעל חתימה נמוכה, שנועד לאבטח נמלים ונכסים אסטרטגיים.

ה"פרוטקטור" ביצע ניסוים כבר בתחילת שנות ה-2000 ואפילו נקלט בחיל הים של סינגפור. הכלי הזה היה לכשב"ם הראשון בעולם ששיגר טילים מסוג "ספייק" בניסויים מבצעיים ב-2017. אבל הכלי לא נכנס לשירות מבצעי משמעותי בחיל הים הישראלי.

גם ה"סיגאל" (Seagull) של אלביט, כלי שיט באורך 12 מטרים שהוכיח יכולת ייחודית בעולם להפעיל סונאר לגילוי צוללות ולנטרל מוקשים באופן אוטונומי לחלוטין, לא נכנס לשירות מבצעי משמעותי בחיל הים. יש עוד מספר כלים שנבחנו אבל לא נקלטו בחיל הים או שנקלטו במספרים מאוד קטנים.

ה"קטאנה" של התעשייה האווירית, כלי שיט לא מאויש שנועד להגנה על המים הכלכליים ואסדות הגז, הנו היחיד שנקלט בחיל הים. אבל גם כאן לא מדובר במספרים או בנפח פעילות משמעותי.

למרות המצוינות הטכנולוגית שהתעשיות הישראליות הוכיחו, קיים "פער שילוב" עמוק כשחיל הים לא מצליח לפתח את התחום הזה של כלי שיט בלתי-מאוישים. חיל הים משתמש בכשב"מים בעיקר למשימות נישה ספציפיות בתחומי גילוי, משימות מיוחדות ונטרול מטענים ימיים, בעוד שמשימות ההגנה והתקיפה המרכזיות נותרו בידי ספינות הטילים המאוישות.

מדוע ישראל מהססת? מומחים בתחום מצביעים על מספר סיבות שעיקרן היא שמרנות וחוסר יצירתיות. בחינה של ספרי התקציב, תוכניות שיושבות במטה חיל הים ונתונים נוספים מלמדת על העדפה של ספינות קלאסיות גדולות. גילוי מאגרי הגז הוביל להחלטה אסטרטגית להשקיע את רוב התקציב בספינות ה"סער 6" הגרמניות. ספינות טילים שמצוידות גם במערכות הגנה אווירית כבדות כמו "כיפה ימית".

פיקוד חיל הים נחשב שמרני ומאמין שבמשימות בט"ש מול חופי עזה או לבנון, אין תחליף לעיניים ולשיקול הדעת של לוחמים הנמצאים פיזית על כלי השיט. זאת כשכבר שנים שציים מתקדמים פועלים לשילוב משמעותי יותר בין כלים מאוישים ולא מאוישים, בדומה למצב בתחום האווירי. זאת כאשר זירת הלחימה האוקראינית הוכיחה, למרות ההבדלים שבין מרחבי הלחימה, את החשיבות של שילוב הכשב"מים.

אוקראינה: דוד נגד גוליית בגרסת הכשב"ם

בניגוד לשמרנות הישראלית, אוקראינה סיפקה לעולם שיעור בלוחמה ימית א-סימטרית שיכולה, עם עבודת מטה ומחקר מסודר, לשמש גם זירות לחימה אחרות ושונות. אחרי שאיבדה את רוב הצי הקונבנציונלי שלה בפלישה הרוסית ב-2022, קייב פיתחה סוג של "צי רפאים" המבוסס על סד"כ גדול של כשב"מים מתאבדים וזולים.

הכלים האוקראיניים, כמו ה-Magura V5 וה-Sea Baby, הפכו לסיוט של הצי הרוסי בים השחור. לאלה יש להוסיף כלים נוספים לסיור, איסוף מודיעין ופעולות מבצעיות נוספות.

ה-Magura V5, הוא כלי שיט קטן באורך 5.5 מטרים הנושא 320 ק"ג חומר נפץ ונחשב כיום לכשב"ם הקטלני בעולם. על פי הידוע הכשב"מים האלה פגעו ב-14 ספינות מלחמה רוסיות והטביעו 8 מהן, כולל ספינות נחיתה ומשחתות מתקדמות. הנתונים של אוקראינה גבוהים יותר מהערכות השמרניות.

שיא הפעילות נרשם ביולי 2026, תחת השם "מבצע מולוצ'קה". נחילי כשב"מים רוסים תקפו במשך תשעה ימים לפחות 116 מכליות וספינות מטען של "צי הצללים" הרוסי, מה שהוביל להשבתה מוחלטת של התנועה המסחרית בתעלת הוולגה-דון האסטרטגית. אוקראינה הוכיחה שהכשב"מים אינם רק כלי עזר, אלא נשק אסטרטגי המסוגל לשתק ציים של מעצמות. הכלים האלה גם שימשו אותה לפגוע בנמלים ומתקני חוף אסטרטגיים של הרוסים.

ארה"ב: מעבר מניסויים למבצעיות התקפית

גם ארה"ב נרשמה התקדמות בשנים האחרונות בין השאר עם בנייה של רשת אוטונומית חכמה לטווחים רחוקים. "כוח משימה 59" (Task Force 59), שהוקם ב-2021 בצי החמישי, הפך למעבדה המבצעית הגדולה בעולם. בין הכלים האמריקאים נמצא ה"קורסייר" של חברת "Saronic" שעלה לכותרות במלחמה נגד איראן.

מדובר בכשב"ם שכבר נמצא בייצור סדרתי נרחב, בעל טווח של מעל 1,600 ק"מ המסוגל לפעול באופן אוטונומי בפיקוח אנושי מרחוק. החודש, ביולי 2026, הכלים הללו הוכיחו שתי יכולות קריטיות: האחת תקיפה כירורגית כשביצעו את הפשיטה על נמל באנדר עבאס, שם הם הוכיחו שכשב"מים יכולים לחדור לנמלים מוגנים ולבצע פגיעות מדויקות בנכסי אויב ללא זיהוי מוקדם.

השנייה, ביצוע של משימות חיפוש והצלה (SAR), כשהם חילצו מהים את שני טייסי האפאצ'י שהופלו מול חופי עומאן. חילוץ שבוצע בתוך פחות משעתיים מההתרסקות ועד שהטייסים היו בטוחים, פעולה שהוכיחה שהכשב"מים מסוגלים לבצע משימות מבצעיות מורכבות, בסביבה עוינת ובזמנים קצרים.

טורקיה וסין: המרוץ לצמרת

התמונה העולמית בתחום לא יכולה להיות שלמה בלי שנתייחס לטורקיה וסין, שיש מומחים שטוענים כי הן המאיימות על הדומיננטיות המערבית בתחום.

הטורקים בנו אקו-סיסטם שלם המבוסס על 80% ייצור מקומי, שמאפשר להם לייצא כלים ללא הגבלות בינלאומיות. בפברואר 2026 הצי הטורקי הציג את הכשב"ם החמוש "Sancar", המשולב במערכת ניהול הקרב (CMS) של הצי. טורקיה היא גם המדינה הראשונה שייצאה כשב"מים חמושים באופן סדרתי, עם חוזה ענק לאספקת כלים מסוג "ULAQ" למשמר החופים של קטאר.

הסינים, שעל פי ההערכות משקיעים מיליארדי דולרים בתחום הכשב"מים, הציגו את את ה-JARI-USV-A שמכונה "אורקה". כאן כבר מדובר ב"מיני-משחתת" אוטונומית באורך 58 מטרים המצוידת במכ"ם מתקדם, משגרי טילים אנכיים ואפילו מנחת לשני מסוקים בלתי מאוישים. סין גם עורכת ניסויים בנחילי כשב"מים המופעלים באמצעות בינה מלאכותית, שנועדו ליצור "חומת הגנה" מפני קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים אמריקאיות.

מדובר בלא פחות ממהפכה בלוחמה המודרנית, עם מאזן ימי עולמי שמשתנה לנגד עינינו. בעוד שישראל ממשיכה להוביל ביכולות הנדסיות וטכנולוגיות, כמו השילוב של סונארים מתקדמים או שיגור טילים מדויקים מכשב"מים, קיים פער מדאיג שמתרחב בינה לבין מדינות כמו ארה"ב, אוקראינה וטורקיה, שכבר הפכו את הכשב"מים לחלק בלתי נפרד מהציים שלהם, ודוקטרינת הלחימה הימית שהן עדיין מפתחות.

ההצלחה האוקראינית בים השחור והמבצעים האמריקאיים האחרונים באיראן, מוכיחים שה"מהפכה הימית" כבר כאן. ככל שהזמן עובר, לחיל הים הישראלי יהיה כאן אתגר שיקשה עליו לגשר על ה"פער".

לא מדובר רק ברכש של טכנולוגיה, אלא על בשינוי תפיסתי, שיאפשר לכשב"מים להפוך לכוח לוחם אופרטיבי וכזה שגם פועל בשיתוף פעולה מלא עם הספינות המאוישות. במזרח התיכון שבו גם איראן ושלוחיה כבר משתמשים בנחילי כשב"מים מתאבדים, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות החלוצה שנשארה בנמל.