כשעידן יחיא היה נער, הוא התעניין בעיקר במשחקי מחשב. לעומת חבריו לתיכון, שהתאמנו ללא הרף לקראת המיונים לסיירות, בילה יחיא את מרב זמנו מול "וורקראפט" (Warcraft), משחק מחשב אסטרטגי בזמן אמת, בו השחקנים מפקדים על צבאות וירטואליים בקרב לשליטה על עולמות פנטסטיים. אז, כשהחברים עבדו בעיקר על הגוף כהכנה לקראת השירות הצבאי, לא ידע יחיא כמה הזמן הזה, ש"בזבז" על משחקי מחשב, יעזור לו – ולצבא – בעתיד.
סמ"ר עידן יחיא, בן 22 מראשון לציון, הוא לא חייל רגיל. הוא נושא, לפחות בינתיים, טייטל מכובד למדי: יחיא הוא שיאן יירוטי הטילים והרקטות באמצעות מערכת "כיפת ברזל", עם לא פחות משמונה יירוטים שנזקפים לזכותו. איך בכלל קובעים שיא שכזה? הסוללה לא פועלת אוטומטית, אלא מופעלת בידי חיילים; כל יירוט נזקף לזכות החייל שהיה באותה עת במשמרת, כאשר יורטה המטרה הספציפית שהוא היה אחראי לה.
"זה כבוד גדול", מספר בחיוך סמ"ר יחיא , לוחם בסוללת "בזלת", לפז"ם. "להחזיק בתואר זו הרגשה טובה, אבל מבחינתי, אם מישהו יפיל יותר וייקח את התואר, שיהיה. אני מקווה שלא נצטרך עוד ליירט, שלא נעמוד עוד במבחן הזה".
להיות במקום הנכון, בזמן הנכון
יחיא סיים את לימודיו בתיכון בשנת 2008, ואז התגייס לעתודה האקדמית. לאחר שלמד בטכניון כמעט שנה החליט שהמסלול לא מתאים לו, ועבר שיבוץ מחדש. עם פרופיל קרבי, הלך לקצין המיון וביקש להתגייס למערך ההגנה האווירית – הנ"מ.
"תמיד הייתי פריק של משחקי מחשב ואסטרטגיה", הוא מספר היום, "זו אהבה ישנה שלי, וחשבתי שיכול להיות מעניין להפעיל מערכת נשק. אולי זה נחשב בזמנו לפחות זוהר, להיות לוחם בנ"מ, אבל הבנתי שמבחינת יכולות, תכונות ומה שיש לי להציע – זה מתאים לי. להפעיל את הראש, משהו שיש בו גם פיזיות וגם הרבה מחשבה.
"בעצם, אם מסתכלים על הרלוונטיות של משחקי המחשב שהתעמקתי בהם בזמן החטיבה והתיכון לתפקידי הנוכחי, אפשר לקרוא לזה תרגולים של זמן תגובה וחדות, היכולת להישאר מרוכז הרבה זמן, תשומת לב לפרטים רבים, ויכולת קבלת החלטות נכונות בזמן קצר", הוא מפרט. "מעבר לזה, מלוחם בסוללת 'כיפת ברזל' נדרש גם קצת מזל – כלומר, להיות במקום הנכון בזמן הנכון, משמע במשמרת של שיגור".
תפקיד חלוצי
הוא התגייס למערך ההגנ"א ביולי 2009, עבר טירונות, והגיע לאחר שלושה חודשים לסוללת הוק. היו אלה ימי הקליטה הראשונים של "כיפת ברזל" במערך, ולאחר מיונים, עבר לשם באפריל 2010. "מבחינתי, כל מערכת בנ"מ מכבדת את עצמה, אבל יש עניין שחוזר על עצמו במרבית המערכות – שכנראה לא ייצא לך לממש את התפקיד שלך בשירות", הוא מסביר את החלטתו לעבור למערך החדש. "הבלעדיות של 'כיפת ברזל', החשיבות שלה – הבנתי שיש לי כאן הזדמנות לבוא ולמלא תפקיד שבו אני מאוד אתרום. וזה באמת מה שקרה.
"יש משהו מאוד פורץ דרך בלהיות לוחם ב'כיפת ברזל'", הוא מספר. "יש בעניין הרבה חלוציות. מהלוחם הכי זוטר ועד לקצינים הכי בכירים, יקשיבו להערות של כל אחד. רעיונות לפיתוחים שאנשים מציעים מתקבלים, כי בסך הכול המערכת עוד נמצאת בפיתוח, ויש הזדמנות לשנות דברים ממשיים".
"אי אפשר לסמוך על המערכת בעיניים עצומות"
היירוט הזכור ביותר, בעיניו, הוא היירוט הראשון. "זה היה נורא מלחיץ בהתחלה", הוא נזכר, "רגע כזה, שמרגישים כאילו הזמן קופא. מטח לבאר שבע – גם יירוט ראשון, וגם לא מדובר ברקטה בודדת. אני, איתמר מפקד הסוללה ומיירט נוסף, תפעלנו את האירוע בצורה טובה.
"אנשים רצים למקלטים, נמצאים בפאניקה, ומסיבה טובה", הוא מספר. "זאת אחריות ענקית. למי שנמצא עכשיו לפני גיוס, ושוקל לאן ללכת, קשה לתפוס את זה. זה לא כל כך ידוע, אבל אי אפשר שהמערכת תפעל לבדה, ואי אפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. במקור באמת רצו שקצינים יאיישו את התפקידים האלה, ומשיקולים כאלה ואחרים דווקא הסכימו שחיילים בחובה יישבו בכיסא המיירט. הם מוודאים שוב ושוב שהחייל שיושב שם הוא אחראי ומחושב, מישהו שמבין את החשיבות של התפקיד שהוא מבצע, שעושה את כל המאמצים ומגייס את כל כוחו להצליח במשימה. לפי היירוטים, אנחנו רואים שזו הייתה החלטה טובה".
גם הרגע הכי קשה בתפקיד התרחש באותה סיטואציה בדיוק, ביירוט הראשון. "לא הצלחנו ליירט אחת מהמטרות", הוא נזכר. "כמה שבועות אחר כך קראתי כתבה על אדם שנפגע מזה. ראיתי את השם שלו. פתאום אתה עושה את הקישור בראש, וקולט: אני הייתי שם".
קשה להתמודד עם המידע הזה?
"כן", הוא קובע. "זאת הרגשה לא פשוטה. אתה עושה את חשבון הנפש עם עצמך, חוזר למקרה, 'האם הייתי יכול לעשות משהו יותר טוב, אולי לא הגבתי מספיק מהר'. אבל אפשר רק לקוות שלא יהיו עוד מקרים כאלה, ולהמשיך לעשות את התפקיד בצורה הכי טובה שאתה יכול".
>> בעקבות כיפת ברזל: מערך ההגנה האווירית הוא המבוקש ביותר על ידי מתגייסי מרץ