כיפת ברזל: איך זה עובד?
מערך ההגנה האווירית של צה"ל מפעיל בשנתיים האחרונות מערכת ייחודית שנותנת מענה יעיל לטילים הנורים לעבר ערי הדרום. כיפת ברזל משמידה את הרקטות במעופן - ומצמצמת את הנזק לעורף הישראלי באופן משמעותי. כך פועלת המערכת המגנה בעוז על שמי הדרום
ההסלמה הביטחונית הנמשכת בדרום שוב העלתה לכותרות את מערכת ההגנה האווירית "כיפת ברזל" - מערכת ייחודית שקיימת כיום רק במדינת ישראל. הסוללות המבצעיות של המערכת, המוצבות בבאר שבע וסמוך לאשקלון, הוכיחו את יעילותן כאשר יירטו והשמידו באוויר גראדים אשר כוונו למרכזי הערים.
מיירטת טילים עד לטווח של 70 קילומטר
מערכת 'כיפת ברזל' מגנה על מרחבים עירוניים ויודעת לשגר טילים רק לעבר רקטות המאיימות לפגוע באזורים המיושבים עליהם היא מגנה. היא אינה יורה טילים לעבר רקטות שהמערכת מזהה מראש שהן מכוונות לשטחים פתוחים, דבר שאמור ליעל את העלויות הכספיות האדירות של המערכת.
מהמעט שנחשף על המערכת עד כה, ידוע כי המערכת מורכבת ממכ"ם חיפוש והנחיה, מרכז בקרה וטילי יירוט. מכ"ם המערכת מזהה שיגור של רקטה ומעביר מידע על מסלול מעופה למערכת השליטה והבקרה וזו מחשבת לפי מידע זה את מקום הפגיעה הצפוי. אם מיקום זה מצדיק יירוט, משוגרים שני טילי יירוט כנגד הרקטה. הראש הקרבי של טיל היירוט מתפוצץ בסמוך לרקטה, באמצעות מרעום קרבה, קודם שהגיעה אל המטרה ובמקום שבו לא צפוי נזק לצד המיירט. המערכת יודעת לתת מענה לרקטות בעלות טווח מינימלי של 4-4.5 קילומטר, ועד לטווח מקסימלי של 70 קילומטר.
מערכת כיפת ברזל היא למעשה חלק מהגנה רב שכבתית שכוללת את שרביט הקסמים שמיירט טילים לטווח בינוני וארוך, כיפת ברזל לטווח קצר ובינוני וטילי חץ שיכולים אף ליירט טילים מחוץ לאטמוספרה.
מה שבטוח, מדובר פה על עסק יקר. העלות המשוערת של טיל היירוט היא בין 35,000 ל-50,000 דולר, בעוד שייצור של רקטת קסאם עולה בין עשרות למאות דולרים. כל סוללה עולה סביב ה-50 מיליון דולר וסוללה שלישית אמורה להצטרף לגדוד בקרוב כשעל פי משרד הבטחון היעד הוא 10 עד 15 סוללות בשנים הקרובות.
חבלי הלידה
אם נחזור כמה שנים לאחור נגלה שכבר בשנת 2005 החליט ראש מו"פ, תא"ל ד"ר דני גולד, על תוכנית כיפת ברזל, שתכלול מחקר מערכת והדגמה, פיתוח בהיקף מלא, הצטיידות ולוח זמנים. כשנכנס עמיר פרץ, תושב שדרות, לתפקיד שר הבטחון, הוא היה מהדוחפים הבולטים לפיתוח המערכת, והוא הנחה את רפאל להתחיל בפיתוח בהיקף מלא של פרויקט כיפת ברזל.
באפריל 2007 חתמו רפא"ל ומשרד הבטחון על הסכם פיתוח והספקה של המערכת אולם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי החליט להקפיא את הפרויקט עקב מחסור במימון. לבסוף אישור שר הבטחון ברק וועדת הבטחון בכנסת הביא מימון והמערכת התחילה לרוץ.
ב-2009 החליט מי שהיה מפקד חיל האוויר, עידו נחושתן, שגדוד 947 של מערך הנ"מ, ששימש אז כגדוד טילי כתף מסוג סטינגר, יוסב מגדוד נ"מ טקטי ליחידת ההקמה של מערכת כיפת ברזל. לוחמי הסוללה מגיעים מתוך יחידות אחרות של מערך ההגנה האווירית; כמעט כולם הרימו את היד כשמפקדיהם ביקשו מתנדבים שיהיו חלק מהיחידה החדשה, וכעת אין ספק שהם לא מתחרטים, למרות שגם הם יודעים שרבים מלוחמי המערך מבלים בו שלוש שנים בלי שיזכו לירות אפילו פעם אחת.
ביולי 2009 החלו לזרום הדיווחים הראשונים על הצלחת הניסויים. בינואר 2010 השלימה המערכת ניסוי יירוט מוצלח בדרום ישראל, בו יורטו מספר רב של איומים ובעקבותיו הוחלט שהמערכת בשלה, ובפברואר 2011 הושלם ניסוי אחרון לפני הפיכת המערכת למבצעית.
אבל חבלי הלידה לא היו קלים ותברר כי צה"ל איננו מוכן להקציב לה מימון ומעדיף להקציב את המימון שברשותו למערכות התקפיות. על פי דיווחי התקשורת, כדי להתגבר על המכשול ישראל שיתפה פעולה עם מדינה במזרח אסיה, כנראה הודו או סין, להמשך פיתוח של המערכת. במאי 2010 התפרסם כי נשיא ארצות הברית ברק אובמה הקציב כסיוע מיוחד תקציב של 205 מיליון דולר להצטיידות ישראל במערכות כיפת הברזל. מנכ"ל משרד הביטחון, אודי שני, אמר במאי 2011 שישראל תשקיע קרוב למיליארד דולרים בפיתוח וייצור של המערכות.
הגנה יעילה על אשקלון, אשדוד ובאר שבע
ב-27 במרץ 2011 הוצבה לראשונה סוללת "בזלת" של היחידה באזור באר שבע. ב-4 באפריל 2011 הוצבה גם סוללת "אידו" בשטח אשקלון, שבנוסף צפויה לספק הגנה לאשדוד.
זמן קצר אחרי הצבתה סוללת "אידו" הצליחה, בפעם הראשונה בעולם, ליירט טיל ששוגר לעבר אשקלון. כבר למחרת יירטה המערכת עוד 4 טילים שנורו לעבר אשקלון כששלוש מהן במטח אחד. באותו הלילה יירטה סוללת כיפת ברזל המוצבת בבאר שבע רקטת גראד שנורתה לעבר העיר. מאחר שהמערכת זיהתה את המיקום המדויק של נקודות השיגור, היא גם אפשרה לחיל האוויר לתקוף מיד את החוליות המשגרות ולהשמידן.מאז סוללות כיפת ברזל מיירטות רקטות רבות שנורו לעבר ישראל, כפי שאנו חוזים בימים אלה ממש.
