"הסינגולריות כבר כאן": כך צריך להיערך לעידן ה-AGI

סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, הכריז לאחרונה כי "הסינגולריות כבר כאן" - אמירה שמציבה מחדש את הדיון על בינה מלאכותית כללית, AGI, לא כתרחיש עתידי רחוק, אלא כמשהו שמנהלים וארגונים צריכים להיערך אליו עכשיו. האסטרטג ערן גפן, שהגיע לפרק מיוחד בעקבות צאת ספרו החדש "אסטרטגיה עם שריטה - איך לנצח בעידן ה-AGI", מציע לקרוא את השינוי הזה פחות כעוד שדרוג טכנולוגי ויותר כמהפכה עסקית וחברתית.

"עבור חברות ומנהלים, הטווח שבין 2026 ל-2030 הוא עכשיו", מסביר גפן. לוחות הזמנים של בכירי התחום עדיין לא אחידים: אילון מאסק מהמר על 2026, אלטמן מעריך שזה יקרה בתוך שנתיים, דמיס הסביס, מנכ"ל Google DeepMind וחתן פרס נובל, מצביע על 2030, ואילו יאן לקון, חתן פרס טיורינג, טוען שהדרך עוד ארוכה מאוד. בעיני גפן, הוויכוח על השנה המדויקת פחות חשוב מהצורך להתחיל לזוז.

כדי להבין על מה בכלל מדובר, גפן מבדיל בין שלושה שלבים. AI צר הוא מה שרובנו מכירים היום: מערכת שיודעת לבצע פעולה מסוימת היטב. AGI, בינה כללית, אמורה להיות טובה יותר מהאדם המומחה ביותר בכל תחום, מעריכת דין ועד מדע. ASI, בינת-על, היא כבר השלב שבו המכונה תהיה חכמה יותר מסך כל האנושות יחד.

לפי גפן, AGI אינו תוצר מקרי של התפתחות טכנולוגית, אלא היעד שלשמו הוקמו חברות כמו OpenAI. בניגוד לבינה צרה, שמבצעת משימה מוגדרת, מוח האדם יודע לנוע בין אינטליגנציה חברתית, מתמטית ויצירתית ולחבר ביניהן. זה בדיוק החיבור שה-AGI מנסה לשחזר. פריצות הדרך במולטי-מודליות, כלומר עיבוד טקסט, תמונה, וידאו וקוד באותו אופן, לצד שכבות חשיבה מעבר למודלי השפה הרגילים, הן מבחינתו סימן לכך שהתחום כבר אינו רק משחק של "ניבוי המילה הבאה".

החשיבות המכרעת של ה-AGI אינה תלויה רק באם ומתי הטכנולוגיה הזו תתממש, אלא בעובדה שהאנושות נמצאת כיום בהימור כפול על העתיד הזה. אם ה-AGI אכן יגיע, הוא יחולל תוצאות ושינויים עצומים שישפיעו על המדינות, החברה והכלכלה כולה. מנגד, גם אם הוא לא יתממש בסופו של דבר, עדיין מדובר במגה-אירוע וברעידת אדמה כלכלית. הסיבה לכך היא טריליוני הדולרים שכבר מושקעים ברגע זה ממש ברחבי העולם בהקמת תשתיות פיזיות - דאטה סנטרים, שבבים, זיכרונות ואנרגיה - מתוך הנחה והסתמכות שההשקעות הללו יניבו ערך כלכלי. אם יתברר שהערך הזה אינו מגיע, הכלכלה העולמית תספוג פגיעה קשה ביותר. משום כך, מנהלים ובני אדם אינם יכולים להמתין על הגדר, עליהם להיערך מראש לתרחישי הקצה השונים, ולפתח נכסים וכישורים שיהיו רלוונטיים ויגנו עליהם בשני התרחישים העתידים האפשריים גם יחד.

כדי לדמיין את גודל השינוי, גפן חוזר למהפכת החשמל. בשנת 1893 נדלקו בבת אחת אלפי נורות ביריד העולמי בשיקגו, אבל איש מהנוכחים לא היה יכול לחזות את שרשרת ההשלכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות שתבוא אחר כך. החשמל הכניס לבתים מקררים ותנורים, אפשר לשמר מזון ולקנות בשר לכל השבוע, ולפי גפן תרם לכך שילדים יצרכו חלבון מדי יום וימצו טוב יותר את פוטנציאל הצמיחה הגנטי שלהם. לדבריו, כולנו גבוהים יותר ב-10 עד 20 ס"מ מאבותינו בזכות החשמל.

גם עבודות הבית השתנו. לפני כניסת מכשירי החשמל הביתיים, נשים השקיעו בממוצע 38 שעות בשבוע בעבודות הבית. מכונת הכביסה ומדיח הכלים שחררו חלק גדול מהזמן הזה, אפשרו לנשים לצאת ללמוד ולהשתלב בשוק העבודה ושינו את המבנה החברתי והמשפחתי. במפעל פורד מודל T, הכנסת החשמל קיצרה את זמן ייצור המכונית מ-12 שעות ל-90 דקות בלבד, אפשרה עבודה רציפה גם בלילה והשפיעה על ה-GDP העולמי.

ההשוואה של גפן פשוטה: כמו שהחשמל לקח מהאדם חלק גדול מהעבודה הפיזית הקשה, הבינה המלאכותית לוקחת עכשיו חלקים מעבודת המוח. לכן, הוא אומר, היא לא רק תשנה מקצועות קיימים, אלא גם את מושג העבודה ואת הגדרת הבעלות.

מכאן מגיע העיקרון שהוא מכנה "הסיבה מאחורי הסיבה". בעיצומה של מהפכת החשמל, חברות הגז ששלטו בתאורת הרחובות של ניו יורק נאבקו על שוק שהלך והתכווץ משום שהגדירו את עצמן כחברות גז. חברה אחת, לפי גפן, שאלה אם היא בעצם בעסקי הגז או בעסקי התאורה, חברה לאדיסון והקימה את Consolidated Edison, קון אדיסון, שמספקת חשמל לניו יורק עד היום.

הלקח מבחינת גפן הוא שחברה לא צריכה להגדיר את עצמה דרך המוצר או הטכנולוגיה שלה, אלא דרך הערך שהיא נותנת ללקוח. לקוח, למשל, לא מגיע לעורך דין כדי לקנות "חוזה" בלבד, כי חוזה אפשר יהיה לנסח בקלות באמצעות AI. הסיבה שמאחורי הסיבה היא הביטחון, הייעוץ והשקט הנפשי. עורך דין שיבין שהוא מוכר ביטחון ולא נייר, יוכל להתאים את עצמו לעידן החדש.

כדי לעקוף את הפחד משינוי, גפן מציע את "מבחן תומר". הוא מספר שכמנהל צעיר שאל את עצמו מה היה עושה תומר, קולגה מוערך ויוצא דופן בתחומו, אם היה מחליף אותו מחר בבוקר בתפקיד. התשובה שעלתה לו בראש הבהירה לו מה עליו לעשות. כשמיישמים את התרגיל הזה על תעשיות מסורתיות, הוא אומר, מבינים עד כמה השינוי הנדרש עמוק.

בענף הביטוח, למשל, גפן מעריך שאם אילון מאסק היה מתמנה למנכ"ל חברת ביטוח רכב, הוא כנראה היה מפטר מחצית מהעובדים והופך את החברה ליעילה בהרבה על בסיס דאטה ואוטומציה, כפי שחברות כמו למונייד כבר מדגימות. מעבר לכך, בעולם של רכבים אוטונומיים שבו גוגל או טסלה הן אלה שנוהגות בפועל, המודל של ביטוח מול לקוח הקצה מתחיל להתערער. לדבריו, חברות הביטוח צריכות להמציא כבר עכשיו מודלים היברידיים וגמישים.

גם באקדמיה, גפן טוען שהמודל של רכישת תואר בשלוש שנים מאבד רלוונטיות בעולם שבו ידע מתיישן במהירות. במקום מוצר חד-פעמי, אוניברסיטאות צריכות להציע שירות מנוי ללמידה לאורך החיים. לצד זה, עליהן להבין שאנשים מגיעים לאוניברסיטה גם בשביל המותג, הנטוורקינג וההשמה. מוסד שירצה לשרוד יצטרך להתמקד בחוקרים מובילים שיודעים לעבוד עם AI, וגם להבטיח ערך חברתי ותעסוקתי לסטודנטים שלו.

כשמדובר בילדים, גפן לא מציע לרוץ דווקא ללימודי קוד. בעולם שבו ידע נשחק במהירות והביקוש ללימודי מדעי המחשב המסורתיים עשוי להשתנות, הוא שם דגש על כישורים אנושיים: עמוד שדרה ערכי וטעם אישי, היכולת להבחין בין טוב לרע ולהגיד מה נראה טוב, חוסן נפשי מול שינויים, חשיבה ביקורתית וסקרנות; אמפתיה ותקשורת פנים אל פנים, ולמידה עצמית, כלומר היכולת למצוא ידע ומורים בזמן אמת.

המסר האחרון של גפן מיועד גם לאנשים וגם לארגונים: "חבקו את השריטה שלכם". בעולם שבו AGI יהפוך כל דבר סטנדרטי למוצר מדף זול, נגיש ומשוכפל היטב, אין הרבה טעם לרדוף אחרי הממוצע. היתרון התחרותי, לדבריו, נמצא דווקא בייחודיות שאי אפשר לשכפל. חברות כמו איקאה מצליחות לא מפני שהן מושלמות, אלא מפני שיש להן אופי ברור. בעידן ה-AGI, אומר גפן, התפקיד הוא למצוא את הייחודיות הזו, לתמוך בה ולהפוך אותה לנכס שאי אפשר להחליף.

רוצים לדעת מה קורה בטק רגע לפני כולם? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של "בזמן שעבדתם" או בקרו אותנו באינסטגרם

>> בזמן שעבדתם, פרק 275 - סטארטאפ ניישן או סעד ניישן: מי יפרנס אותנו כשהבינה המלאכותית תעשה הכל?