מה באמת הבעיה של הגברים בקבוצת "רק התבוללות"

במבט ראשון זה נראה כמו בדיחה. בראש העמוד – התמונה המפורסמת של יאיר נתניהו על המרפסת במיאמי, מבטו הלום שינה ובידו כוס תה. מתחת לתמונה – שמה של הקבוצה, "רק התבוללות". לא חסרות בפייסבוק קבוצות ביזאריות שהחברים בהן, אנונימיים ברובם, מנהלים שיח מוקצן, מתובל בהומור בוטה שנע בין ציניות לטרלול; זה בדיוק הרושם שיוצרת גלילה אגבית ב"רק התבוללות", קבוצה שנראית כמו בדיחה פרטית של גולשים משועממים, לכל היותר פרובוקציה שנועדה למשוך תשומת לב. גברים ישראלים שנשבעים לשמור מרחק מנשים ישראליות בפרט ומנשים יהודיות בכלל? דיונים רבי-משתתפים ביתרונותיהן של "גויות קדושות"? קראתי כמה פוסטים וגיחכתי. מצחיק מאוד.

אבל משהו קרה כשצללתי פנימה, קראתי שרשורים והצצתי בשיתופים, עברתי על תגובות והתוודעתי למגיבים. כמעט 10,000 חברים כבר יש בקבוצה, שהוקמה רק לפני כחצי שנה; חלקם מסתפקים בהעלאת בדיחות והערות מיזוגיניות ("יש פעילות עצימה בלבנון, אי אפשר לייבא כמה בנות דודה חטובות כדוגמת מאיה ח'ליפה? הן גם יודעות להכין משאוושה ובמיה", כתב בשבוע שעבר אחד החברים), אבל רבים אחרים לוקחים ברצינות גמורה את האג'נדה של "רק התבוללות". יש ביניהם מי שמסתפק בקריאה לנהל זוגיות עם נשים לא יהודיות ולא ישראליות מעבר לים, להינשא להן, לנהל איתן מערכות יחסים או רק יחסים – ויש גם מי שמתבטא במונחים של "יבוא נשים" מארצות אחרות. השפה ודפוסי השיח מעידים על תפיסה חברתית שמצמצמת נשים לסחורה הנמדדת לפי עלות-תועלת, ומהר מאוד זה מפסיק להיות מצחיק ונעשה מטריד. לא רק בגלל היחס לנשים, אלא גם בגלל האופן שבו הגברים בקבוצה מבטאים תחושת ניכור, תסכול – וזעם שמחפש מוצא.

אחד מחברי הקבוצה העלה תמונה שלו עם אישה אסייתית וכתב, "עבודת קודש נעשית כאן. חשבתי שאני מטיף לבד במדבר, שמח לגלות אתכם. תזכרו שעדיין יש נשים רעות בעולם, אבל הריכוז הוא בישראל"

השבוע הגיב אחד מחברי הקבוצה על החלטת בג"ץ לאפשר לנשים להתמיין לכל תפקידי הלחימה: "הפמיניזם הרדיקלי שוב ושוב מגיע לכל סקטור במדינה... כולנו יודעים מה זה ישראליות ומה זה 'לוחמות' עם חומצה בשפתיים ולק ג'ל. אין דבר כזה לוחמות בצה"ל, די לשקר הזה", נכתב בפוסט. דיון אחר התחיל בשאלה "איך המצב באוקראינה כרגע? מישהו יודע?"; כשחבר אחד בקבוצה שאל "בתור כהה, אפשר להביא אחת מאוקראינה? זה מקובל?", ענה לו הגולש משתתף אנונימי803: "הן אחזקה של מרצדס, בארץ לא נראה לי שהסתדרת עם אחזקה של מאזדות ישראליות". המסרים האלה – ספק מגוחכים, ספק נזעמים, ספק מטרילים, ספק מבחילים – הם מדגם מייצג של הנעשה ב"רק התבוללות". אבל בהינתן המגמות הנוכחיות בשיח הגברי ברשת, אי אפשר פשוט לפטור את העניין בעוד גיחוך.

למה אני לא אדבר איתך

לפני כחודש עלה בנטפליקס הסרט התיעודי "בעומק המנוספרה", שמלווה את הדוקומנטריסט הבריטי לואי ת'רו במסעו בין משפיעני רשת שצוברים בשנים האחרונות פופולריות בכל העולם. ה"מנוספרה" המדוברת אינה ארגון מסודר או תנועה של ממש; זה הכינוי הרווח לשלל חשבונות ברשתות החברתיות, בלוגים ופודקאסטים שבמקרה הרך מדברים על זכויות הגבר, ובמקרים הקשים – מטיפים לעליונות גברית ולמיזוגיניה. בהתאמה, גם המשפיענים אינם מקשה אחת. יש ביניהם אינסלים ("מתנזרים שלא-מרצון", גברים שתופסים את עצמם כמוחרמים מינית בידי נשים, לתפיסתם בעידוד הפמיניזם), אומני פיתוי ומטיפים לתפיסת "הגלולה האדומה" – טרמינולוגיה מהסרט "המטריקס" שמתארת כביכול מצב שבו החברה מוטה בסתר נגד גברים.

"רק התבוללות" לא מצהירה על עצמה כעל חלק מהמנוספרה. היא גם לא מקדמת באופן רשמי את אף אחת מהאג'נדות שהוזכרו כאן, אבל בניסיון להתחקות אחר מי שעומדים מאחוריה נתקלתי בטיעונים שבהחלט מזכירים את השיח האינסלי ואת גרסת המנוספרה לצירוף המילים "הגלולה האדומה". לקבוצה יש שלושה מנהלים; שניים מהם מופיעים בה רק בשמות הבדויים "רמי מדוזות" ו"נהוראי מורטל קומבט", ואילו השלישי מופיע בשמו המלא ובתמונתו, ומקפיד לכתוב פוסטים שמעוררים סערות. שמו גיא קמלמכר והוא יועץ תקשורת בהכשרתו שעבד בעבר עם חברי הכנסת יואל רזבוזוב ומיכל שיר מרשימת יש עתיד, וכן עם חה"כ אביגדור ליברמן מישראל ביתנו (כיועץ תקשורת של הנ"ל, ראוי לציין, קמלמכר לא התבטא בנושאים שבהם עוסקת "רק התבוללות").

חבר בקבוצה העלה תמונה שלו עם אישה זהובת שיער, ציין ש"אני נשוי לדבר היפה שבתמונה, רוסייה", תיאר כמה חייו השתפרו בזכותה והבהיר ש"זה לא בא לרדת על ישראליות, יש מלא מדהימות. זה בא פשוט לתמוך בהתבוללות"

בשבוע שעבר פניתי אל קמלמכר והצעתי לו להתראיין לכתבה שלפניכם. להסביר במילים שלו מה קורה בקבוצה, אולי להפריד בין מה שנכתב בקריצת עין ומה שלא. הוא סירב על הסף. "רוב הסיכויים שלא תבינו את מטרת הקבוצה", השיב לי קמלמכר בכתב. "תעוותו את הכתבה לחלוטין וכרגיל תכתבו על הנושא באופן פרוגרסיבי/פמיניסטי חלול שמלא בשנאת גברים, וכמובן תוך התחנפות לספונסרים שלכם, קוקה-קולה ושאר התאגידים (קוקה קולה ושידורי קשת, ש-mako הוא חלק ממנה, הן בשליטת משפחת ורטהיים – ל"ש). "אני אשתף פעולה עם גופי תקשורת עצמאיים ולא עם גופי תקשורת שהם בסך הכל פרזנטורים של קוקה קולה, בנקים או רכבים חשמליים". כשניסיתי לשכנע את קמלמכר לייצג את עצמו בכתבה שעוסקת בקבוצה שלו, הוא השיב: "אני רואה את הכיוון, צפוי משעמם ומעפן. תכתבי 'תיירות מין, תאילנד' וכל השיט הזה, בלי לגרד את הליבה של הדבר הזה. שקוף ומשעמם".

מה הליבה של הדבר הזה, שאלתי.

"שמעמד הגבר בישראל ירד לשפל המדרגה ב-20 השנים האחרונות", השיב קמלמכר. "שגבר בישראל לעולם לא יקבל אהבה שאינה תלויה בדבר. מצפים ממנו להיות הכל: גבר. ארנק. מגן. מפרנס. ברגע שהוא יעבור תקופה קצת קשה או פיטורים בעבודה, הוא ייזרק מתחת לגלגלי האוטובוס. הייתי מצפה שאחרי שלוש שנים של מלחמה יהיה רנסנס במעמד הגבר הישראלי האמיץ, אבל קרה בדיוק ההפך. כתבות רק על חיילות. סגידה לשר המלחמה האמריקאי והחיילים האמריקאים בקריית גת. מילואימניקים זה כלום. חייל גבר ישראלי זה אוויר.

"וכמובן שיש את סוגיית הסקס. משום מה נשים בישראל חושבות שסקס זה פרס שצריך לקבל והאישה מעניקה. כמעט באף מקום בעולם אין את הדינמיקה העלובה הזאת. רוב הגירושים הם ביוזמת הנשים, וזה החוזה היחיד בהיסטוריה שהמפרה שלו משתדרגת כלכלית. הגבר כמעט תמיד קורס, נפשית וכלכלית, וכמובן שלאיש לא אכפת. וזה ככה על קצה המזלג.

"רק גברים פראיירים נכנסים היום בעיניים פקוחות לדבר הזה שנקרא חתונה עם אישה ישראלית. הגבר צריך לקבל והאישה מעניקה... לא משהו טבעי ששני המינים מעוניינים בו באותה המידה. גברים נשואים מקבלים 'סקס יום הולדת' פעם בשנה, כואב לי עליהם באמת. זו דרך נוראית לחיות. וכמובן בגידות, גירושים, חופשי על הבר, מצד שני המינים. חתונה בישראל זה תרמית פירמידה. קונספט כושל שעדיין שורד רק מטעמי דת והסללה של המטריקס".

איפה יש תאילנדיות

לפני כשבועיים הופיע ב"רק התבוללות" דיון בנושא נשים אסייתיות. "תגידו רגע, בכל מקום שאני מסתובב אני רואה קבוצות של בחורות אסייתיות שגרות ביחד ומסתובבות בקבוצות", כתב גולש אנונימי. "בתור גבר נשוי, האם אפשר לדוג איזה אחת? הן זורמות?".

"נתתי פעם אחת באסייתית פה מהטינדר", הגיב הגולש "אנפה מוכשרת". "לקחה אותי להכיר את חברות שלה, ישבנו בטיילת צחוקים (וואלה אנשים צנועים חמודים חייכנים), פתאום דופקת לי בהכי ישיר 'נו מה, נלך לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות? לא באתי לבזבז ת'זמן'. חולת מין משוגעת ונשית, ממליץ".

"בטח זורמות", התערב חבר קבוצה שלישי. "מבחינתן אתה גזע עליון, הן רק מחכות להתבולל פה, מה נראה לך שהיא רוצה להיות מטפלת כל החיים שלה? אתה יודע איזו עבודה קשה זאת? לך אחי לך תדוג אותן בתחנה, קנה לה ראמן חריף אש, משם תתקדם. הן גם רובן לא שותות אלכוהול ולא מעשנות, תצא בזול אח".

את הדיון סגר "פטל חכם", שהרעיף מתובנותיו: "יש מלא תאילנדיות בסופר 'קרפור'. הביאו טונות של עובדות זרות, והיתרון שהן פנויות בערב ובסופ"ש". חוכמתו של אותו פטל, אגב, אינה מוגבלת לאסיה: הוא השתתף גם בדיון על אוקראינה שהוזכר בתחילת הכתבה, ושם ציין כי בעוד המלחמה במדינה נמשכת, "יש אזורים שאפשר להגיע אליהם וגם אפשר להיפגש עם אוקראיניות במולדובה הסמוכה".

האמת? קראתי דברים גרועים יותר. מעצבנים יותר, מקטינים יותר. אלא שבין השיחות על זורמות והזרמות יש ב"רק התבוללות" גם שיח שנאה של ממש. "תגידו", כתב לאחרונה גולש שמסומן בקבוצה כ"תורם תוכן מוביל", "גם אתם הגעתם למצב שאתם שונאים ישראליות כל כך שאתם אפילו לא מסתכלים עליהן ברחוב או במכון כושר או בעבודה, כאילו הן נמלים?". קמלמכר מצדו כתב השבוע: "אנשים לא מבינים למה יותר ויותר גברים יוצאים מהמשחק הזה בארץ... הם לא מבינים שעל כל איזה שלושה יש אלפי סימפים נואשים... הבחורות הישראליות הפכו להיות יותר חומרניות מבכל מקום אחר במערב". בעולמות המנוספרה, "סימפ" פירושו גבר שמפגין הערצה או נדיבות מוגזמת כלפי מושא אהבתו, לרוב תוך ביטול עצמי וללא הדדיות.

לפני כחודש העלה "נהוראי מורטל קומבט", אחד משני המנהלים האנונימיים שמכהנים לצדו של קמלמכר, פוסט שזכה למאות לייקים. "נשים רבות בישראל הפכו ללא ראויות לזוגיות ובטח שלא לחתונה. הפכו לרעילות, רעות, נקמניות, ציניות", כתב נהוראי והוסיף: "גברים ישראלים רבים חושבים שאם הם ייגעו בגויה מיד יפגע בהם ברק, אבל בסוף כשידחקו אותם מספיק לפינה, גם הם יישברו ויבחרו בעצמם. רק התבוללות".

נראה שלדברים יש אוהדים, שלא לומר מאמינים: אחד מהם העלה לקבוצה בדצמבר תמונה שלו עם אישה אסייתית וכתב, "עבודת קודש נעשית כאן. חשבתי שאני מטיף לבד במדבר, שמח לגלות אתכם [...] תזכרו שעדיין יש נשים רעות בעולם, אבל הריכוז (הוא) בישראל". גולש אחר העלה תמונה עם אישה זהובת שיער, ציין ש"אני נשוי לדבר היפה שבתמונה, רוסייה", תיאר כמה חייו השתפרו בקבוצה והבהיר ש"זה לא בא לרדת על ישראליות, יש מלא מדהימות. זה בא פשוט לתמוך בהתבוללות".

השיח בקבוצה מהדהד את תופעת ה-Passport Bros, גברים שטסים לחו"ל כדי למצוא שם זוגיות או סקס. למשל אוסטין אבייטה, טיקטוקר אמריקאי שעבר לגור בפיליפינים, ושהתכנים שלו גררו טענות על פרקטיקה של "כלות בהזמנה"

בתגובה לפוסט "הנשים הרעילות" של "נהוראי" צצו קריאות תמיכה ("כל מילה בסלע ועוד היית עדין") לצד אמירות של נשים שהביעו מחאה. זה חלק ממגמה: "רק התבוללות" היא קבוצה ציבורית, כל אחד יכול להצטרף אליה, ובשבועות האחרונים צפות בה תגובות קשות של נשים – פה ושם גם של גברים – על התוכן הבוטה. קמלמכר כבר הזהיר בכמה הזדמנויות מ"פמיניסטיות" שמתלוננות על הקבוצה ועשויות להביא לסגירתה; אם זה אכן יקרה, הוא כבר מבטיח לפתוח אחת חדשה. והאמת היא שסגירה של "רק התבוללות" פשוט תטאטא אל מתחת לשטיח כמה דברים שמוטב פשוט להתמודד איתם בגלוי.

גבר הולך לאיבוד

כעיתונאית וכאישה, התגובה של קמלמכר להצעה להתראיין עצבנה אותי. היא הייתה מכלילה ומאשימה, והיא עיוותה את המציאות באופן שמשרת נרטיב ברור של כעס כלפי הנשים והממסד. אבל האמת היא שאם קוראים אותה בתשומת לב – ולא רק אותה, אלא גם רבים מהתכנים ב"רק התבוללות" וברחבי המנוספרה – מתברר שמתחת לשטיפת המוח הזו יש גם כאב. יש לחץ ופחד אמיתי מדחייה, ואלה מתורגמים לסיפור גדול יותר על חוסר ערך. זה בוודאי לא הופך את הטענות לנכונות ולא מצדיק את המסקנות של קמלמכר ושות', אבל זה כן מסביר למה הנרטיב הזה תופס. בדצמבר כתב תומר קמרלינג כאן במגזין mako על המנוספרה, וגם הוא הזהיר: אומנם התכנים בעולמות האלה מוכרים אשליות מסוכנות, אבל מי שקונים אותן הם גברים שבאמת מרגישים פגועים, מודרים, אבודים.

קמלמכר מדבר על "רק התבוללות" כעל תחילתה של מהפכה, אבל במובנים רבים היא המשך של תופעה קיימת: תנועת Men Going Their Own Way, או בקיצור MGTOW, שהתפתחה בתחילת שנות ה-2000 בפורומים (בעיקר בצפון אמריקה) ובקהילות מקוונות שעסקו בזכויות גברים. עם השנים, ובעיקר בעשור שעבר, התפשט הרעיון גם למדינות אחרות. והרעיון הוא בדיוק כפי שמתואר בשם: "גברים הולכים לדרכם", מתרחקים מנשים וממערכות יחסים מתוך תחושת פגיעה, חוויה של דחייה, פחד מגירושים ותחושה שהמערכת הזוגית, החברתית והמשפטית מוטה נגדם – עד כדי יצירת אידיאולוגיה שלמה שכוללת דה-לגיטימציה של נשים.

בתחילה הטיפה MGTOW נגד נישואים בפרט ומערכות יחסים מחייבות בכלל. עם הזמן קיבלה התפיסה אופי קיצוני יותר, והשיח עבר מהימנעות אישית לביקורת רחבה על נשים ועל זוגיות. בתוך המרחב הזה נוצרה חפיפה מסוימת עם תת-תרבויות אחרות ברשת, כמו קהילות האינסלים, שבהן תחושות של דחייה ותסכול מקבלות ביטוי חריף – ולעתים אלים. בשני מקרים, אחד ב-2014 בארה"ב והשני ב-2018 בקנדה, ביצעו גברים שהגדירו את עצמם אינסלים פיגועי טרור; אליוט רוג'ר רצח שישה בני אדם בקליפורניה, ואילו אלק מינסיאן דרס עשרה בני אדם בטורונטו.

קמלמכר, ראש הקבוצה ויועץ תקשורת שעבד בעבר עם מספר חברי כנסת: "נשים בישראל חושבות שסקס זה פרס שצריך לקבל והאישה מעניקה. רוב הגירושים הם ביוזמת הנשים, וזה החוזה היחיד שהמפרה שלו משתדרגת כלכלית"

תופעה נוספת שמהדהד השיח ב"רק התבוללות" היא ה-Passport Bros, "אחים לדרכון": גברים, בעיקר מארה"ב, שבוחרים לטוס לחו"ל כדי למצוא שם זוגיות, סקס או נישואים. תיירות רומנטית ומינית אינה דבר חדש מן הסתם, אבל עכשיו העניין ממותג כתופעה מגובשת — עם שם, שיח משותף וקהילות ברשתות החברתיות. בין הדמויות שמפיצות את האג'נדה יש יוצרי תוכן עם מאות אלפי עוקבים, כמו אוסטין הולמן, שמתעד את חיי הדייטינג שלו בברזיל ובקולומביה; ואוסטין אבייטה, טיקטוקר אמריקאי שעבר לגור בפיליפינים בעקבות בת זוגו, ושהתכנים שהוא מעלה לרשת גררו טענות על פרקטיקות של "כלות בהזמנה". משפיען אחר, שקורא לעצמו Passport Paulie, פרסם ספר שכותרתו "איך תמצא את האישה הלטינית שלך".

לישראל יש סוג של משפיען Passport Bros משלה: יעקב לוי, נהג אוטובוס מאילת בשנות ה-60 לחייו, הפך בחודשים האחרונים לסנסציית רשת מקומית. לוי, שמחזיק חשבון טיקטוק פעיל מאוד, מתעד את הגיחות שלו לתאילנד בחיפוש אחר נשים מקומיות. בסרטונים שהוא מעלה נראה לוי לעתים קרובות צמוד לנערות תאילנדיות, מרקיד אותן, נוגע בהן וגורם להן לשבת עליו ולגעת בו. הסרטונים זוכים לשלל תגובות – רובן מגברים, וכולן אוהדות ("יעקב המלך", "זה גבר אמיתי", "אתה חי נכון", "המלך של תאילנד, היחיד שיודע להיכנס לתאילנדיות לראש").

לישראל יש סוג של משפיען Passport Bros משלה: יעקב לוי, נהג אוטובוס מאילת, הפך בחודשים האחרונים לסנסציית רשת מקומית. לוי, שמחזיק חשבון טיקטוק פעיל מאוד, מתעד את הגיחות שלו לתאילנד בחיפוש אחר נשים מקומיות

השבוע נברתי בפרופיל של לוי בחיפוש אחר תגובה אחת ביקורתית או שלילית, ולא מצאתי. ההסבר טמון אולי במשפט שכתב לוי ב"ביו" שלו: "חוסם את החברים שמטנפים".

כוחה של חולשה

בשבוע שעבר פורסם סרטון של אחד מחברי "רק התבוללות" שבו הציג את "חברה שלי", צעירה אסייתית, והציע לה להינשא לו. הבחורה מצחקקת, מחייכת למצלמה, אבל לא משיבה. "היא נראית מסכנה והוא נראה עף על עצמו", כתבה אחת מחברות הקבוצה. "תפרגני, זה לא עולה כסף. כמו לקנא, זה בחינם", ענה לה אחר. "הגבתי כי גברים מתייחסים לנשים בקבוצה הזו כמו לחפץ", ענתה הגולשת וזכתה לתגובה מצד חבר בקבוצה: "לצערנו, הגברים, הנשים בארץ הרוויחו את ההתייחסות אליהן כחפץ ביושר... הכסף משחק תפקיד ובשביל זה נוסעים לתאילנד או למקומות זולים אחרים. פתאום השקל שווה יותר ומרגישים שאפשר לחיות. רואים על הפנים שלו כמה הוא מאושר. לגבי שפת הגוף שלה – היא לא מאושרת כמוהו, אבל מבינה שיש לה ביד יותר מהמקומי שבלחץ יפנק אותה בשק אורז".

כרגיל בקבוצה הזאת, הדברים הופכים את הבטן. אבל כשחושבים על תפיסת הערך העצמי של גבר שכותב דברים כאלה, אין מנוס מלהסיק שהמנוספרה – ו"רק התבוללות", שבמובן הזה היא חלק אינטגרלי מאותה סצנה – מנגנת על חולשה אמיתית ומנצלת אותה. קטונתי מלהציע כאן פתרון קסם למשבר הזהות הגברי, אבל כמו בכל בעיה חברתית, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להכיר בכך שזה *דבר*. דווקא בעולם שאחרי MeToo, ושלא במנותק מהמסרים שלו, גברים צעירים בעולם כולו איבדו את הצפון בכל מה שנוגע לנשים. אפשר פשוט להשתיק אותם, ואפשר לבדוק איך משנים את זה. די ברור מה כאן הוא פתרון ומה רק מראית עין, לא?