כבר יומיים מתנהל כאן שיח מין בשאינו מינו בשאינו מינו. פרשת "האסיר X" העלתה כמה סוגיות חשובות. הראשונה בהן: היענות בתי המשפט לגורמי ביטחון. מדובר לרוב בנושא אקדמי, שמנסה לבדוק האם המערכת המשפטית שלנו צייתנית מדי כשהיא נדרשת לעסוק בנושאים ביטחוניים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הסוגיה השנייה עוסקת בפרוצדורה המשפטית שהאסירים הביטחוניים עוברים דרכה. מדובר בתהליך שאכן סמוי מעיני התקשורת, אבל לא מעיני המערכת המשפטית. למשל, במקרה שלפנינו, המנוח עבר את כל המסננת: היה לו יותר מעורך דין אחד, ולאחר מותו היה מעורב גם חוקר נסיבות מוות.
אך ישנה שאלה, או אולי מכשלה, שלישית. המחשבה שישראל מסוגלת לחסום סיפורים על פני הגלובוס לא הייתה נכונה בעידן הטרום אינטרנטי ובוודאי בלתי אפשרית בעידן הנוכחי.
המוסד אומנם מצטיין בלוחמה לטרור אבל מקבל ציון נכשל במלחמה בתקשורת. כשקובעים שהכול אסור בפרסום, התוצאה היא שהכול מותר בפרסום. בדברים הללו, כמו בחיים בכלל, צריך שלבים, מדרגות וסדר עדיפויות.
פרשת האסיר X - הסיקור המלא:
זיגייר הכחיש: אני לא מעורב בריגול
גלאון: תירוץ ביטחוני לסתימת פיות
בכיר לשעבר בביון האוסטרלי: "חשיפת הפרטים - איום מיידי על ישראל"
ליברמן נגד הח"כים שדיברו: "ניסיון לפגוע בביטחון המדינה"