ב-10 מילים
השבדים חושבים שהנשיא ברק אובמה יודע לעשות שלום. נחכה ונראה
החדשות הטובות של השבוע
אולי זאת אווירת החגים, או מזג האוויר הנוח, אבל השבוע, היו לנו גם חדשות טובות. מדי שבוע, כשאני מסכמת את החדשות, אני מתקשה למצוא דברים חיוביים לכתוב עליהם. השבוע, היו לא מעט.
פרופ' עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה והפכה לאישה הראשונה ב-40 השנים האחרונות שמקבלת את הפרס היוקרתי בעולם. יונת היא גם הישראלית הראשונה שזוכה בפרס. לפני 40 שנה היא נכנסה לעולם האקדמיה ובשלושת העשורים האחרונים היא עסקה במחקר שעוסק במבנה הריבוזומים שמייצרים חלבונים וגם במחקר מנגנוני פעולה של פעולות אנטיביוטיות.
בניגוד למועמדים הישראלים הנוספים לנובל, יקיר אהרונוב ועמוס עוז שבסופו של דבר לא זכו בפרס ( גם עצם המועמדות, היא גאווה בפני עצמה) יונת היתה אנדרדוגית בכל הנוגע להערכות בדבר הזוכים. עיתונאים לא פנו אליה, היא לא התראיינה, ופניה לא היו מוכרים. אבל היא עשתה את זה ובגדול, שמה את ישראל ואת הנשים על המפה, ועשתה את כולנו גאים.
וגם: ראש הממשלה בנימין נתניהו חגג השבוע ברית מילה לנכדו הראשון, שמואל, ובכך הפך באופן רשמי ל"סבא ביבי". ראש הממשלה החזיק את הרך הנולד בידיו, ולפתע נראה כמו כל סבא נרגש, אפילו שהוא ראש הממשלה. את הימים שקדמו לאירוע המרגש, בילה נתניהו בטיול גליל המערבי בקרב בני משפחתו.
נגמרו החגים, השבוע
הערב (שבת) אנחנו חוגגים את שמחת תורה, החג המסמל את סיום קריאת ספר התורה ותחילת קריאתו מחדש. כשמסיימים את פרשת "וזאת הברכה", מתחילים מבראשית. עכשיו כשאנחנו "אחרי החגים" בואו נקווה להתחלה חדשה, עם הרבה חדשות טובות.
בסוף השבוע התרחשה תאונת דרכים מזעזעת בה נהרגו שלוש נשים בנות משפחה אחת. כמו כן, סוף השבוע היה רווי מקרי אלימות שכללו רצח של בן את אמו, ושלל מקרי דקירות. במשטרה כבר לא יכולים לומר "אחרי החגים" נטפל במקרי האלימות הקשים, במקרי הרצח ובפשיעה, הגיע הזמן לעשות את זה עכשיו.
קובעי המדיניות לא יכולים לומר "אחרי החגים", נתמודד עם הקטל בכבישים, עם ההסתה של השיח ראאד סלאח, עם שפעת החזירים, עם ילדים חסרי ישע שמופקים למוות בהסעה, ועם שלל הבעיות הגדולות של מדינתנו הקטנה.
ראש הממשלה לא יכול לומר אחרי החגים נחזיר את גלעד שליט. "אחרי החגים", - זה עכשיו. אז, בואו נעשה היום את מה שאי אפשר לדחות למחר, ונחזיר למדינה הזאת, את השפיות ואת השקט. שנה טובה.
הרשלנות של השבוע?
אין דבר משמח יותר מללדת ילד בריא לאחר 9 חודשים, אבל ישנן לידות שמסתיימות בטרגדיה. כשתינוק שרק נולד הולך לעולמו, לאחר חודשים ארוכים של ציפייה מדובר בכאב גדול לבני המשפחה.
בפעם השלישית השנה, פג שנולד בחיים הוכרז כמת והובא לקבורה. בסופו של דבר, ממש ברגע האחרון, התברר בכלל שהוא חי. השבוע, זה קרה בבית החולים אסף הרופא. רופא קבע את מותו של פג שנולד מוקדם מהצפוי, בשבוע ה-22 להריון. בית החולים העביר להורים ארון שבתוכו "גופת" הפג, אבל כשפתח האב את הארון הוא נדהם לראות שבנו שהוכרז כמת, זז. האב ההמום חזר לבית החולים ומצבו של התינוק, בינתיים, יציב.
מקרים דומים התרחשו השנה גם בבתי החולים העמק בעפולה ונהריה. במקרים האלה, בסופו של דבר הפגים לא שרדו, כך שההורים נאלצו להתמודד עם מצב בלתי נתפס של פג מת ש"חזר לחיים" ומת שוב - מדובר טלטלה רגשית בלתי נתפסת. בכל המקרים בבתי החולים התעקשו כי הפגים לא הראו סימני חיים, ואף הגדילו לטעון כי "מדובר בנס" של ממש.
כשמקרה מסוג זה קורה פעם אחת זאת טרגדיה. בפעם השנייה, אפשר אולי לחשוב שמדובר בצירוף מקרים אומלל, אבל כשזה קורה בפעם השלישית בתוך שנה - מישהו צריך להתעורר. זאת כבר לא נורה אדומה, זה פרוז'קטור.
מאז נס פח השמן, לא נתקלנו ב"ניסים" כל כך גדולים. על משרד הבריאות לבדוק את המקרים ולשלול רשלנות של בתי החולים. וגם אם בתי החולים התנהלו על פי הכללים: אולי צריך לחדד את הנהלים, לבדוק שוב כדי להיות בטוחים, ולגלות רגישות, כדי שזוג נוסף לא ייאלץ להתמודד עם אירוע מבעית שכזה. כשהורים שומעים שהילד שלו ציפו הלך לעולמו, אי אפשר לבוא ולהגיד להם "אופס טעינו". אל תתנו משמעות חדשה לביטוי "פג תוקף". זה לא אנושי.
הריקוד של השבוע
בגיל 16 לחצתי לראשונה לשמעון פרס את היד - והתאהבתי. הוא היה נחמד במיוחד, חייך במבוכה, שאל כמה שאלות והמשיך ללחיצת היד הבאה. (המפגש בנינו אפילו תועד בתמונה שאני שומרת מכל משמר). נפעמתי מגודל המעמד, מהנחמדות ומדברי החוכמה, של מי שהיה אז מ"מ ראש הממשלה. שלוש שנים לאחר מכן, ביום הולדתי ה-19 הטלפון צלצל. "מישהו רוצה לדבר איתך" אמרה הבחורה בצד השני של הקו. זה היה פרס.
"מורן, זה שמעון. התקשרתי לאחל לך מזל טוב", אמר פרס. חשבתי שעובדים עליי. אבל פרס המשיך ואמר. "אני שומע רעש, את חוגגת?". השבתי בחיוב. "אז למה לא הזמנת אותי?", שאל. ליבי דפק בחוזקה, נשימתי נעתקה - ושוב התאהבתי. זה לא שפרס זכר את יום הולדתי. חבר משותף רקח את המחווה. אבל לי ממש לא היה אכפת. זאת היתה שיחת טלפון, שסיפרתי עליה לכל מי שרק רצה לשמוע, ושלעולם לא אשכח.
בנוסף לכל הדברים שכבר כמה עשורים הוא מוכיח לנו שהוא יודע לעשות, האזרח מספר 1 הראה לנו השבוע שהוא גם יודע לרקוד. פרס עלה על רחבת הריקודים בסוכה והמסורתית שהוקמה בבית הנשיא. הוא בירך, לחץ ידיים וחייך בלבביות, אבל אז הגיע רגע השיא. רקדנים של אחת הלהקות שהגיעה למקום כדי להופיע, סחבו את הנשיא בן ה-86 אל הרחבה והוא הצטרף אליהם, קצת נבוך, לריקוד. אחר כך הוא הגדיל ואמר: לא התעייפתי, זה היה תענוג". נשיא המדינה פצח בריקוד ספונטני, ואני - התאהבתי מחדש.
מורן כץ היא עורכת בדסק האינטרנט של חדשות 2.
לטורים הקודמים של מורן כץ:
כמה ארוחות חג אפשר לקנות ב-385 מיליון שקלים?
טרגדיות שיכלו להופיע בסרט אימה
במצב הזה - אולי כדאי שנחליף מזוזות?
תסמונת מינכהאוזן של העדה החרדית
מה חושבים ברשת על העירום של בר רפאלי?
מצעד ה"אין גאווה" נערך השבוע בבתי המשפט
העם עם החשוד: "דודו מלך ישראל"
רצח על כבוד המשפחה: אין כבוד ואין משפחה
בקרוב גם להפגין בחופשיות לא נוכל