ב-12 השנים האחרונות היה בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל והדמות המשמעותית ביותר בעיצוב, ניהול והובלת מדינת ישראל אל מול אתגרי הביטחון הלאומי שלה. בחודש שעבר סיים נתניהו את תפקידו כראש הממשלה וחשוב להתבונן על תריסר השנים האחרונות בראייה רחבה וכוללת המסכמת ומעריכה את תרומתו של מי שנתפס עד לאחרונה בישראל כ"מר ביטחון" ללא מתחרים.

בעידן נתניהו ניצבה מדינת ישראל בפני אתגרים ביטחוניים רבים שכללו את המאבק בתוכנית הגרעין האירנית, ההשלכות של הטלטלה האזורית על בטחון ישראל, ההתבססות האירנית סמוך לגבולה הצפוני של ישראל, התחזקות חיזבאללה בלבנון ובמרכזו פרויקטי המנהור והדיוק, מלחמת האזרחים בסוריה ועליית דעא"ש, אינתיפאדת הסכינים ביהודה ושומרון והמשך העימות מול חמאס ברצועת עזה. מבחינה אופרטיבית, בעידן נתניהו יצאה מדינת ישראל לשלושה מבצעים צבאיים מול חמאס ברצועת עזה, ובוצעו, על פי מקורות זרים, מאות מבצעים וגיחות בשטח אויב - רובם במסגרת המב"מ (המלחמה שבין המלחמות) מול אירן וחיזבאללה. פעילות חשאית מיוחדת הייתה של ארגוני המודיעין מול תוכנית הגרעין האירנית.

נתניהו בהתייעצות ביטחונית בפיקוד צפון (צילום: קובי גדעון , לע"מ)
נתניהו בהתייעצות ביטחונית בפיקוד צפון | צילום: קובי גדעון , לע"מ

מאמר זה מסכם את 12 שנות עידן נתניהו מבחינה מדינית ביטחונית ומציג את ההישגים לצד הכישלונות. בעוד נתניהו נתפס כאמור על ידי תומכיו כ"מר ביטחון" אשר אין לו תחליף, מבקריו ומתנגדיו טוענים כי הוא כשל גם בתחום הביטחוני. המציאות ממחישה כי האמת כמו במקרים רבים לא נמצאת בקצוות. בכל מקרה, במהלך 12 שנות כהונתו לא גיבש נתניהו תפישת ביטחון יסודית ומוצקה ואת תפישתו ניתן להסיק בדיעבד ממעשיו ומחדליו.

נתניהו האמין כי שילוב עוצמתה הביטחונית עם זו הכלכלית תגדיל את עוצמתה המדינית של ישראל בעיני מדינות העולם. אך בסיכומו של דבר, למרות כושר רטורי נדיר של נתניהו, הוא לא ניסח תפישה ביטחונית מעמיקה ומחדשת למדינת ישראל, כזו שתציב מצפן המגדיר את יעדיה האסטרטגיים והחזון לעתידה. בכל שנותיו כקברניט התנהל נתניהו על פי גישה אקטיבית-טקטית אך בפסיביות אסטרטגית אל מול הצורך לקידום היעדים הארוכים של הביטחון הלאומי הישראלי.

בנימין נתניהו לוחץ יד לנפתלי בנט (צילום: רויטרס)
השאיר ליורשו סביבה ביטחונית קשה יותר? נתניהו ובנט | צילום: רויטרס

נתניהו, שהתקשה בהובלת עבודת מטה וחשיבה בצוות, העריך שהוא לבדו יוכל לגבש תפישת ביטחון. נתניהו הציג תפישה מסווגת לקבינט המדיני-ביטחוני ב-2018, אך לעולם לא הציג אותה למטה הכללי של צה"ל או לדיון ציבורי. מעבר לקביעה התקציבית שהביטחון יתוקצב ב-6% מהתל"ג - תפישה שהיא היפוך מגמה רבת שנים של צמצום תקציב הביטחון אל מול חלקו בתל"ג - הוא גם לא יישם "תפישה" חדשה זאת. כניסתו לארבע מערכות בחירות ללא תקציב עדכני ומשבר הקורונה השאירו את תפישתו הביטחונית על הנייר. אבל עשייתו הביטחונית יכולה כמובן להיבחן ולהלן המאזן שלה.

  1. מדינת ישראל חוותה עשור ללא מלחמות גדולות ויקרות בדמים. למרות שלושת סבבי הלחימה מול חמאס בעידן נתניהו בשנים 2012, 2014 ו-2021, מדינת ישראל לא חוותה מלחמה גדולה מאז מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. נתניהו ידע לתחזק את ההרתעה הישראלית מול אויביה העיקריים, אך חשוב לציין שההרתעה הייתה הדדית. הזהירות שגילה נתניהו ואי נכונותו להיכנס להרפתקאות צבאיות היכולות להתדרדר למלחמה כוללת ארוכה ויקרה עומדת לזכותו. 


  2. "המערכה שבין המלחמות" כתפישה מערכתית חדשנית. במקום אופציית המלחמה הנרחבת, בעידן נתניהו יזם צה"ל את המב"ם אשר מטרתו המרכזית הייתה למנוע את התבססות הכוח של אויבי מדינת ישראל בחזית הצפון תוך ניהול סיכונים ראוי לשבח. נתניהו אימץ את תפישת צה"ל ונתן לה גיבוי. סיכוני המב"ם ובראשם ההסלמה מול סוריה ואירן, היפגעות מטוסינו וההתנגשות עם הרוסים בסוריה לא התממשו הודות למודיעין מעולה, ביצוע מדויק ומגעים מדיניים נכונים. עם זאת, מידת ההצלחה של המב"ם בעצירת ההתבססות האירנית, כמו גם בסיכול פרויקט הדיוק של חיזבאללה, היא חלקית ותיבחן רק בעתיד.

  3. בעידן נתניהו התחזק מאד הממד ההגנתי בתפישת הביטחון של ישראל. מערכות ההגנה הרב שכבתית נגד רקטות וטילים שהפכו מבצעיות בעידן נתניהו הן תרומה חשובה (המתקדמת ביותר מסוגה בעולם) ל"רגל ההגנה" בתפישת הביטחון הישראלית. מערכת "כיפת ברזל" הבטיחה את יכולתה של מדינת ישראל, אשר רגישה מאוד לאבדות בנפש, לנהל מערכה צבאית ארוכה אך מוגבלת נגד חמאס עם מינימום נפגעים בצד הישראלי. 


    כמו כן, המחסום התת-קרקעי נגד מנהרות בעזה הוכיח את יעילותו הגבוהה במבצע "שומר החומות" בעצירת חדירה נרחבת ומפתיעה מהממד התת-קרקעי לישראל. בנוסף, הקמת הגדר לאורך גבול ישראל-מצרים בלמה את כניסת המסתננים מיבשת אפריקה לתוך מדינת ישראל, מכשול אשר למעשה מנע את היווצרותו של איום דמוגרפי על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. 
    הקמת המכשול התת קרקעי בגבול עזה
    הקמת המכשול התת קרקעי בגבול עזה


  4. אחד ההישגים המדיניים הבולטים בעידן נתניהו היה חתימת "הסכמי אברהם" עם מדינות ערביות בולטות כאיחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו, אשר למעשה שברו את נוסחת "שטחים תמורת שלום", במובנה ההיסטורי בפרשנות הערבית (אם כי בהסכמי אברהם היה היבט טריטוריאלי בנסיגה הישראלית מרעיון הסיפוח, כתנאי להסכמים). ללא ספק, מדובר בהישג אישי של ראש הממשלה היוצא להצליח לשבור את הטאבו הפלסטיני כנגד נורמליזציה ביחסי ישראל ומדינות ערביות טרם הסכם קבע עם הפלסטינים. כמו כן, בעידן נתניהו התחזק מאוד הקשר הביטחוני עם מצרים בראשות הנשיא סיסי.

  5. נתניהו הוביל מהלכים שחיזקו את מעמד ישראל מול המעצמות הגדולות. "ירח הדבש" עם ממשל טראמפ היה מהתקופות הטובות בביטחון ישראל. יחסים מיוחדים עם רוסיה הביאו לתיאום ביטחוני שאפשר את המב"ם בסוריה. נתניהו העמיק גם את יחסי ישראל עם סין ועם הודו. עם זאת, יחסי ישראל עם אירופה קפאו בתקופתו ולקידום היחסים עם סין היה מחיר שלילי ביחסים עם ארה"ב. 


  6. בשנתו האחרונה הוביל נתניהו בנחרצות את המאמץ האסטרטגי לרכש חיסונים ולחיסון אוכלוסיית ישראל כנגד הקורונה. ישראל תחת הנהגתו הייתה למדינה הראשונה שהגיעה לשיעורי חיסון גבוהים שעצרו כמעט לחלוטין את המגפה. 
    נתניהו (צילום: רויטרס)
    נתניהו מתחסן | צילום: רויטרס

  1. עצירת התקדמות האירנית לגרעין הייתה היעד מספר אחת של נתניהו. נתניהו כשל במימוש יעד זה. כשנכנס נתניהו לתפקידו היו באירן רק כמה מאות צנטריפוגות מדור ישן באתר אחד. במהלך 12 שנות נתניהו עשתה אירן קפיצת דרך משמעותית בדרכה לפצצה גרעינית. היא מפעילה אלפי צנטריפוגות מהן מאות מתקדמות ומעשירה כמויות גדולות לרמת העשרה גבוהה. לאירנים שלושה אתרי העשרה מוגנים היטב וטילים רבים המכוונים לישראל.

    ניהול המערכה המדינית לקה בחסר - חילוקי הדעות המתוקשרים בין נתניהו לאובמה והחשש שישראל תתקוף באירן רק חיזקו את דעתו של האחרון כי מוטב יהיה לסגור עסקה עם האירנים על אפה ועל חמתה של ישראל. עם ולמרות חילופי הממשל, נתניהו החמיץ את ההזדמנות בתקופת ממשל טראמפ, שהיה הממשל האמריקני האוהד ביותר לישראל מאז מעולם, להביא לעצירת תוכנית הגרעין האירנית. נתניהו וטראמפ לא הכינו "Plan B" למקרה, שמתממש בימים אלה, של התקדמות אירנית משמעותית לסף הגרעין, שהיא למעשה תוצאה או תגובה לפרישת ארה"ב מההסכם. 
    בנימין נתניהו וברק אובמה (צילום: רויטרס)
    ניהול המערכה המדינית לקה בחסר. נתניהו ואובמה | צילום: רויטרס


    בישראל עצמה הוביל נתניהו תוכנית צבאית בתחילת העשור הקודם, אך לא תמך בחיזוקה, בתקצובה, בהתאמתה ובעדכונה אל מול האתגרים האירניים החדשים - במנהור וביתירות תוכנית הגרעין שלהם. כל הפעולות המיוחסות למוסד הישראלי, פעולות מרשימות ונועזות, לא עצרו את התוכנית ולא הצליחו לשמש תחליף למהלומה לעצירת התוכנית כמו שידעה ישראל לייצר מול תוכנית הגרעין העירקית והסורית.

  2. התעצמות חיזבאללה וחמאס. למרות פעולות צה"ל במב"ם, חיזבאללה וחמאס הגדילו ושיפרו משמעותית את מערכות האמל"ח שלהם ופיתחו יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום דיוק הטילים, המטוסים ללא טייס, ההגנה האווירית והיקף ארסנל הרקטות. נתניהו הנהיג מדיניות של חסינות לחמאס והעברת כספים שאפשרו את התעצמותו מסבב לסבב. 


    מול חיזבאללה לעומת זאת, אשר על פי ההערכות מחזיק ביותר מ-100 אלף רקטות וטילים בעלי ראשי נפץ גדולים יותר ובעלי יכולות דיוק גבוהים יותר מאשר אלו של חמאס, צפוי לישראל אתגר משמעותי קשה יותר בכל הקשור ליכולת הספיגה של העורף הישראלי. בהיבט הזה, הן מול חמאס והן מול חיזבאללה, נכשל נתניהו כישלון משמעותי בכך שלא מנע את התחמשות ארגוני הטרור שמהווים אתגר ביטחוני משמעותי יותר מאיומים של צבאות של מדינות שכנות. לזכותו ולזכות הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, תירשם השמדת מערכת המנהרות שבנה חיזבאללה בגבול הצפון.

  3. טיפוח חמאס על פני הרשות הפלסטינית. בנושא הפלסטיני, נתניהו ביצע אפס התקדמות בתהליך המדיני, מה שיצר סטטוס קוו זוחל למציאות של מדינה אחת בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף, במקום להתנהל מול הרשות במטרה להחליש את חמאס, האחרון התעצם צבאית ופוליטית וביסס את שלטונו ברצועת עזה בתקופת נתניהו. 
    מחמוד עבאס, אבו מאזן, הרשות הפלסטינית (צילום: רויטרס)
    נתניהו העדיף את הרשות הפלסטינית חלשה. אבו מאזן | צילום: רויטרס


    חמאס זכה להישג תודעתי חשוב ביותר כמגן ומשחרר האסירים הפלסטינים משהסכים נתניהו לעסקת השחרור המסיבי של הרוצחים בעסקת שליט. נתניהו העדיף לשמר את חמאס הקיצוני ברצועת עזה ואת הרשות הפלסטינית החלשה בגדה המערבית. במילים אחרות, מדיניות אי העשייה והזיגזוג של נתניהו (מנאום בר אילן, לסיפוח ואחר כך לביטולו) תרמה רבות להתחזקותו של האיום הגדול ביותר על המפעל הציוני בדמות הקמת מדינה דו לאומית, ולצידו התחזקות הגורם הרדיקלי והלוחמני במערכת הפלסטינית.

  4. מבצעי הרתעה עם הישגים מוגבלים לצד הפקרת עוטף עזה. למרות הבטחתו החוזרת ונשנית להיות "חזק מול חמאס", נתניהו לא הצליח להרתיע את הארגון באופן שבו הורתע חיזבאללה בצפון. גם שלושת המבצעים הצבאיים אליהם יצא צה"ל בתקופתו במטרה לשקם את ההרתעה מול חמאס, לא הובילו לתוצאה הרצויה של הרתעה ארוכת טווח ותוך שנים בודדות אחרי כל מבצע, חזרו יישובי הדרום להיות תחת אש. למעשה, נתניהו אפשר את התפתחותה של ישות צבאית ברצועת עזה על בסיס מודל חיזבאללה בלבנון - אשר הסבב האלים הבא מולה יהיה בלתי נמנע. 


    במקום להביא למיטוט שלטון חמאס כפי שהבטיח פעמים רבות בקמפיינים, נתניהו נכשל כישלון חרוץ בכל התנהלותו מול ארגון הטרור הפלסטיני השולט ברצועת עזה. בנוסף, כניעתו המבישה לדרישות חמאס בעסקת שליט, שחרור מאות רוצחים עם דם על הידיים והימנעותו מאישור המלצות ועדת שמגר בנושא עסקאות עם ארגוני טרור מקשים ויקשו בעתיד לשחרר שבויי צה"ל ואזרחים חטופים.

  5. רגל חיונית בביטחון הלאומי הישראלי הם היחסים עם ארה"ב. ארצות הברית היא בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל, ולתמיכתה הדיפלומטית הכלכלית והביטחונית אין תחליף במקרים רבים. נתניהו פגע בתמיכה הדו-מפלגתית בישראל, התבונן בפסיביות בקרע עם חלק גדול מיהודי ארה"ב והעמיק את היחסים עם סין בדיוק כאשר התגברה התחרות בין המעצמות - כשהוא גורר רגליים בפיקוח על השקעות סיניות בישראל. לאחר ארבע שנים של ממשל אוהד, נתניהו השאיר מורשת בעייתית מול ממשל ביידן כמעט בכל תחום. 
    בנימין נתניהו, ג'ו ביידן (צילום: רויטרס, שי פרנקו, רויטרס)
    מורשת בעייתית. נתניהו וביידן | צילום: רויטרס, שי פרנקו, רויטרס


  6. ירושלים - גם אם במאזן הזכות של עידן נתניהו נמצאת העברת השגרירות האמריקנית לירושלים והכרה בה כבירת ישראל, בשטח ראינו המשך תהליכים שליליים בבירה. בעקבות טראמפ הלכו מדינות מעטות בלבד וממשל ביידן החזיר את הקונסוליה במזרח ירושלים למעמדה הקודם. החלטותיו בנושא המגנומטרים פגעו במעמד ישראל בעיר ואינתיפאדת הסכינים המחישה עד כמה העיר מחולקת בפועל.

    חמאס התחזק במיוחד בעקבות מבצע "שומר החומות", לאחר שהוסיף את ירושלים למשוואת היחסים עם ישראל למול רצועת עזה ומיצב עצמו כמגן ירושלים והמקומות הקדושים, תוך הבכת הרשות הפלסטינית והעומד בראשה ושחיקת מעמדם הציבורי והלגיטימציה שלהם. ולבסוף, העיר עצמה פחות מאוחדת, הלכה למעשה, ממה שהייתה בעבר. 


  7. ביטחון לאומי איננו רק התמודדות עם אויבים חיצוניים. חוסנה ולכידותה של חברה הם מרכיב חיוני בעוצמתה. נתניהו החליש את החוסן הישראלי ופגע בתחושת הסולידריות של חלקים נרחבים בעם. החלשת המשטרה ומערכת המשפט, אובדן המשילות על הגבעות ביהודה ושומרון, בנגב ובישובים הערביים, פשיעה מאורגנת חמושה הפכה לאיום ביטחוני ולא רק פלילי, שחיקת האמון במוסדות המדינה, ערעור הלכידות הפנימית ושיסוי נגד מגזרים רחבים בחברה, עידוד האוטונומיה החרדית ופגיעה עמוקה בעוצמה הכלכלית של ישראל בעתיד בשל ויתור על לימודי ליבה. ניהול משבר הקורונה, עד להגעת החיסונים, הוא כשל מנהיגותי וניהולי ממדרגה ראשונה שתוצאותיו אלפי נפטרים - חלקם הגדול ללא הצדקה.

  8. נתניהו פגע במעמד משרד הביטחון וצה"ל, החליש את הקבינט ואת פיקוח הכנסת על מערכת הביטחון, ולא טיפח תהליכי עבודת מטה ותכנון לאומיים. השימוש במשרת שר הביטחון לצרכים פוליטיים, הזלזול בה ("אתם לא צוחקים..." בהקשר למינויו של נפתלי בנט לשר הביטחון ב-2019) והחלפת ארבעה שרי ביטחון בחמש שנים מנעה יציבות ויכולת לגבש תוכנית רב-שנתית לצה"ל. שני רמטכ"לים (גנץ וכוכבי) לא הצליחו לקבל מממשלתו תקציב רב-שנתי יציב שיתמוך תוכנית רב-שנתית. "גדעון", התוכנית היחידה שיצאה לפועל בתקופת הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, היא תוצאה של "הסכם יעלון - כחלון" שנעשה בניגוד לדעת נתניהו. 
    נתניהו בהתייעצות ביטחונית בקריה  (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
    פגע במעמד משרד הביטחון וצה"ל. נתניהו | צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון


  9. נתניהו כשל בהתמודדות עם תנועת ה-BDS, עם האנטישמיות הגואה ועם התביעה הפלסטינית בבית הדין הבין-לאומי בהאג. המהלכים לעצירת ה-BDS חשובים למדיניות הישראלית אל מול הבעיה הפלשתינית. תמרון ישראל למצב שבו היא מואשמת גם על ידי ידידיה בקיפאון המדיני עזר לתנועת החרם ועודד את הפלסטינים, שנותרו ללא אופציה מדינית, לפנות להאג.

  10. נתניהו פגע ביחסים החשובים עם שכנתנו ממזרח - הממלכה הירדנית. גבול ישראל וירדן הוא הארוך בגבולות ישראל וירדן מהווה חיץ חשוב מול הציר השיעי - עירק ואירן. שיתוף הפעולה הביטחוני עם ירדן חשוב וחיוני לביטחון ישראל. מהמגנומטרים, דרך אירוח המאבטח הישראלי ועד לחשש הקבוע בירדן שאם לא יקודם רעיון שתי המדינות הפלסטינים מיהודה ושומרון יידחקו לממלכה. אי האמון שנפער בין נתניהו למלך עבדאללה הקפיא את היחסים וגרם בין היתר לסיום הנוכחות הישראלית בשתי המובלעות בנהריים ובצופר. 
    בנימין נתניהו והמלך עבדאללה (צילום: getty images)
    משבר ביחסים. נתניהו והמלך עבדאללה | צילום: getty images


  11. שחיקת היתרון האיכותי. בתקופתו של נתניהו כראש ממשלה נשחק היתרון האיכותי הישראלי. אירן סוגרת פערים טכנולוגיים ואיכותיים - מהתקדמותה בתחום הגרעין ועד למערכות טילים מדויקים, טילי שיוט, יכולות סייבר, מטוסים ללא טייס, יכולות לווייניות ויכולות הגנה אווירית מתקדמות.

    מנגד, נפרץ גם העיקרון של שמירת היתרון האיכותי הישראלי מול אספקת נשק מערבי מתקדם לשכנותיה של ישראל. האישור של נתניהו לאספקת מטוסי F-35 לאמירויות הוא תקדים בעייתי שיבחן בעתיד מול בקשות של מצרים וסעודיה. זאת בלי לצלול לסוגיית הצוללות המתקדמות שכבר אושרה מכירתם למצרים - סוגייה שטרם נחקרה. 
    נתניהו ומטוסי ה-F-35 (צילום: עמוס בן גרשום/לע״מ, חדשות)
    נתניהו בטייסת F-35 | צילום: עמוס בן גרשום/לע״מ, חדשות


  12. ולבסוף הפגיעה בנורמות של תהליכי קבלת החלטות, עמימות, שמירת סוד וגיבוי שהיו נהוגים עשרות שנים בין ראש ממשלה בישראל לשרי ביטחון ורמטכ"לים. מצגת שקפים סודית ביותר דלפה מישיבת הקבינט במבצע "צוק איתן" ומהלכים אסטרטגיים חשובים הוסתרו משר הביטחון והרמטכ"ל בטיעון אבסורדי ש"ידליפו" לאירנים. העמימות נפרצה לאחר מבצעים חשובים לצרכים פוליטיים ואני מקווה שוועדת חקירה עתידית בנושא הצוללות למצרים תמצא שבנושא זה פעל נתניהו כשורה.

סיכום

למרות הקושי המתודולוגי לשקלל את היקף ואיכות העשייה החיובית והשלילית של נתניהו כראש ממשלה - אין ספק שישראל יוצאת מתריסר השנים של שלטונו עם שני הישגים משמעותיים שעליהם לא יכול להיות ויכוח: ללא מלחמה גדולה, והרחבת מעגל השלום עם מדינות ערביות ומוסלמיות.

עמוס ידלין, ארכיון (צילום: Gideon Markowicz/Flash 90)
אלוף (במיל') עמוס ידלין | צילום: Gideon Markowicz/Flash 90

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם משורת מחדלים שנותנת ליורשיו סביבה אסטרטגית ביטחונית קשה יותר כמעט  בכל היבט. תוכנית גרעינית מתקדמת באירן, מערך טילים מדויקים בארגון הטרור חיזבאללה, התעצמות חמאס מסבב לסבב ומעמד מדיני מתדרדר בעולם - קרע וחוסר אמון עם ממשל ביידן ואירופה, החקירה של בית הדין הבין-לאומי בהאג ו"מצבר לגיטימציה" בין-לאומי כמעט ריק לפעולות ביטחוניות הכרחיות. צריך להמתין לשיפוטה של ההיסטוריה, אך נראה שהתואר המירבי שתוכל להעניק לו עם סיום תפקידו הוא "מר חצי ביטחון".

אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, מומחה לביטחון לאומי.