"אלי הורביץ אמר לי 'את תתחרטי שלא באת לטבע'": הכימאית שהפכה לאחת היזמיות המשפיעות בתעשייה

 המקצוע שבו החלה קרן כהן חזון את הדרך לא ייעד אותה להפוך לבעלים של חברה בשווי מיליארדים. מה שנדרש לכימאית הצעירה היה שאפתנות, חוש עסקי חד, יוזמה והרבה אומץ.

מאיפה האומץ והחוצפה לצאת מהמקום שהיית בו ולהקים חברה?

"אני חושבת שהאומץ מגיע מהבית. אני תמיד אומרת שאני זכיתי בכרטיס הגרלת ההורים, ואני חושבת שכשמגדלים אותך נכון טוב אז אתה מגיע עם איזשהו מטען שמלווה אותך כל החיים. אני לא חושבת שיש לי חוצפה, אני חושבת שיש לי הרבה תעוזה. אני בן אדם מאוד אופטימי ואני יודעת להסתכל, לראות וליילד מכל הדבר את הדברים הטובים. אני יודעת לזהות את ההזדמנות גם כשכולם רואים את המצב הפחות טוב ולדעת לתכנן איך לקחת את זה קדימה בצורה הכי יעילה ומניבה".

ההחלטה הראשונה של כהן חזון היתה לעבוד במכתשים אגן ולא ב"טבע" - אחרי שהתקבלה לעבודה בשתיהן. "אלי הורביץ אמר לי 'את תתחרטי שלא באת לטבע'", היא נזכרת. התפקיד הראשון שלה היה בעולם המכירות, אלא שכבר שם הידע שלה מלימודי הכימיה היה נכס חשוב. היא התבקשה בתחילת הדרך "לעשות סדר" באחד ממתקני החברה והצליחה לייעל תהליכים מקצועיים בשווי מיליונים.

בהמשך היא התקדמה לנהל את הפעילות בשוק ההודי, כשבחברה פקפקו ביכולת שלה להצליח שם - אלא שלדבריה זה רק דרבן אותה יותר. "אחרי חצי שנה התחלנו למכור ואחרי שנה מכרנו שני מיליון דולר ואחרי חמש וחצי שנים בניתי 300 מיליון דולר מאפס בכל דרום מזרח אסיה".

לאחר מכן היא הצטרפה לקבוצה של הרכישות בחברה. זו היתה הכניסה שלה לתחום, שבו רכשה ניסיון קריטי במהלכים עסקיים חשובים שמעבר לרכישה עצמה, כמו אינטגרציה לאחר מיזוג ומינוף סינרגיה. כך היא התקדמה בהדרגה לתפקידי ניהול כשהיא מרחיבה בהתמדה את תחומי הפעילות שלה. לדבריה, התקופה הזאת עזרה לה לבנות ביטחון ביכולות שלה, עד שהחליטה לצאת לדרך עצמאית. "מצאתי את עצמי עושה כל כך הרבה דברים של רכישות, ואז אני זוכרת שישבתי עם חבר טוב שלי, אמרתי לו שאני עושה ככה וככה...למה שאני לא אעשה לעצמי 30? למה 300 למישהו אחר?".

ב-2002 היא מונתה למנכ"לית חברת "ארומור" מקיבוץ גבעת עוז, ובהמשך רכשה אחוזים בחברה. ב-2014 מכרה את החברה תמורת 102 מיליון דולר. "לא באמת רציתי למכור את ארומור", היא אומרת. "אנחנו היינו שותפים יחד עם הקיבוץ. אני מתייחסת לשותפים בכבוד ולהם היתה אג'נדה שונה משלנו". לאור חילוקי הדעות, הוחלט לסיים את השותפות בכבוד וברוח טובה ולמכור את החברה.

ההחלטה - העונה השלישית
מה-E-commerce, דרך הפינטק עד לתוכן ב-AI: היזם שממציא את עצמו כל פעם מחדש
המייסד המיתולוגי של הראל: "לא הייתי מספר על החברה, החלטתי שאני חייב להוציא את זה"
"לקח לי חמש דקות להחליט שאני רוצה את זה": הדרך של מנכ"לית מטא לצמרת
"גייסנו 200 אלף בהתחלה וזה הספיק לנו": ענקית הסייבר שממשיכה לצמוח 32 שנה

כשלוש שנים קודם לכן רכשה כהן חזון את חברת "תורפז" במטרה למזג אותה עם "ארומור" - אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. את השאיפות שלה לצמוח היא הגשימה לבסוף שם: "תורפז היתה מפעל פצפון של 2.5 מיליון דולר מכירות בחולון. מפעל מתוק שהוקם על ידי אבא של אישה מהממת שקניתי אותו ממנה. היא ירשה אותו כי אבא שלה נפטר ואמא שלה לא יכלה לנהל. היא הגיעה לשלב של פרישה וקנינו את זה מהם. באתי לאילן ולרלי ואמרתי להם 'תקשיבו, בואו נקנה את המפעל. אני אהפוך אותו להיות חברה גלובלית לתמציות בושם, טעם וככה התחלנו".

איך את מנהלת את הסיכון הזה של ללכת ולרכוש חברות?

"קודם כל בניתי צוות מדהים וזו מכונת רכישות מאוד מיומנת, יש מתודולוגיה מאוד ברורה שבה אנחנו עושים DD מאוד ברור - גם משפטי, גם חשבונאי, גם עסקי, גם פרסונלי, גם הבנה של השוק והמשחק שאתה משחק בו. בסופו של יום - אנחנו לא קונים בשביל לרכוש, אנחנו קונים רק חברות/עסקים שמביאים ערך נוסף או פריסה גיאוגרפית יותר גדולה או לקוחות משמעותיים או טכנולוגיות וסגמנטים שחסרים לנו".

בעתיד, את חושבת להמשיך ככה או שהצמיחה הארגונית תגיע? בסוף זה עולה הרבה כסף לקנות חברות

"אני באתי בשביל לבנות את תורפז להיות אחת מ-10 החברות הגדולות בעולם בטעמים, ריחות וחומרי גלם ייחודיים"

מה צריך בשביל להיות אחת מ-10? כמה הן גדולות?

"לפחות מעל מיליארד דולר"

ובכמה את עכשיו?

"אנחנו נסיים השנה במעל 300 מיליון ואני מאמינה שתוך 5-7 שנים אנחנו נהיה במיליארד פלוס".
.