רק חצי שנה לתוך 2020, וכבר אפשר להכריז עליה בביטחון כשנה מערערת. בין ההנחיות שהולכות ונערמות של משרד הבריאות להתמודדות עם נגיף הקורונה, לבין תחושת חוסר הוודאות הכללית שהולכת ומתעצמת עם כל כותרת בעיתון - מרגיש לי שלא ממש נשאר לנו על מי לסמוך. חוץ מעל נועה קירל.

בטח לא פספסתם את "מיליון דולר", השיר החדש שלה שיצא השבוע (וכבר נכנס לפלייליסט גלגלצ והתברג בראש רשימת הסרטונים החמים ביוטיוב) בשיתוף אתר המותגים טרמינל איקס. כן, עוד שת"פ מסחרי, מסוג הדברים שישר מדליקים נורה אדומה אצל הצופה, עד שהוא נזכר שמדובר בפופ (ז'אנר שהמטרה שלו היא בכל מקרה למכור), ולא בהרכב רוק פרוגרסיבי אהוב שמכר את נשמתו בשביל נזיד עדשים.

אבל למרות שמדובר בפופ, ולמרות ששילוב המוצר בקליפ של "מיליון דולר" מרגיש פחות מאולץ מבמקרים אחרים, נשאלת השאלה למה בכלל צריך את זה. פרסומת "סמויה" לפרצוף כחלק מקליפ צריכה לפחות להרגיש מוצדקת, ולא בטוח שזה המצב במקרה הזה. מדובר בבחורה שעשתה קמפיינים בערך כמספר השירים שהיא הוציאה עד היום; סמסונג, רנואר, יס, קרביץ, ביטוח ישיר - האם באמת בלי טרמינל איקס קירל לא הייתה יכולה להרשות לעצמה את מימון הקליפ החדש? חותמת על הצ'ק כבר אמרנו, לא?

צוות הכותבים המיומן של קירל - איתי שמעוני, רון ביטון וג'ורדי (שאמון גם על ההפקה) - חתום גם על השיר הזה, כשלראשונה קירל עצמה מופיעה ראשונה ברשימת הקרדיטים. משמח, אבל לא ממש מפתיע לאור ההתפתחות המוזיקלית הניכרת שלה בשנים האחרונות, שבמסגרתה אפשר לשים לב שהיא הולכת והופכת מעורבת יותר ויותר בבחירות האומנותיות בקריירה המצליחה שלה.

אם בתחילת הדרך הורגש טעם לוואי של מוצר מהונדס, כזה שטוקבקיסטים עשו ממנו מטעמים, עם השנים הנערה הצעירה הפכה לאישה צעירה, ורכשה לעצמה טעם מוזיקלי משלה - טסה לראות את אריאנה גרנדה בחו"ל וחזתה בלייב בהופעה של רוזליה בטקס פרסי MTV. הגיל והניסיון יצרו בתחילה ביטחון עצמי שהלך והתעצם בראיונות ובהופעות, ועכשיו היא כבר נכנסת לחדר הכותבים. שלב טבעי בדרך.

גם הראפר הצעיר שחר סאול מתארח פה לוורס קצר כמיטב המסורת האמריקאית ארוכת השנים והלא-יעילה-במיוחד לקריירות של הראפרים המתארחים. מישהו נגיד יודע לומר בשלוף מה שם הראפר שמתארח ב"דארק הורס" של קייטי פרי? או ב"ג'אסט דאנס" של ליידי גאגא? לא, אה? לא נורא.

סאול הוא שם חדש ולא ממש מוכר (עדיין), מה שמעיד על המעמד של קירל, שכבר לא צריכה קרדיט של איי-ליסט בשיר שלה ויכולה להרשות לעצמה לתת במה לחבר'ה חדשים יותר. היא כבר האיי-ליסט בעצמה. סאול לא מרגיש פה כמו תוספת לגמרי מיותרת, הנוכחות שלו כובשת והבית שלו עושה את העבודה, אבל הוא גם לא תורם הרבה. נועה קירל פשוט לא צריכה ראפר שיגיח לקראת הפזמון האחרון ויגיד לה בגוף שני שהיא נראית טוב, היא אומרת את זה מאוד ברור על עצמה בגוף ראשון.

עכשיו אם נאיר את הספוטלייט על המילים לרגע - לכאורה כאילו מילים די גנריות על יופי וכסף שכאילו תורגמו ישירות משבע הטבעות של אריאנה - נבין שבאמת מדובר פה ברגע הסבן רינגז של קירל. יש לה את המיליון דולר האלה. היא באמת חותמת על הצ'ק הזה. אחרי קילומטראז' מכובד בפופ הישראלי הדי-צעיר בגל הנוכחי שלו, היא אחת היחידות פה בארץ שבאמת יכולות לשיר מילים כאלה ולהתכוון אליהן. שי וונטס איט - שי גאט איט. 

מבחינה מוזיקלית, קירל לא ממש המציאה פה את הגלגל - כבר צצו טענות על הדמיון של השיר ל"Pookie" של איה נקמורה הצרפתייה (ובואו, ב-2020 שיר פופ שמביא בשורה חדשה זה אירוע נדיר מאוד) - אבל לא זו הנקודה; מ"קילר" ועד "פאוץ'", נועה קירל נעה על ציר הביטחון העצמי בטקסטים שלה, אבל זה אף פעם לא הגיע לרמת הביטחון העצמי שנוזל מכל הברה וצליל ב"מיליון דולר". אני קומפלט, אני חותמת על הצ'ק, אני מיליון דולר. ויש לה קבלות - יום אחרי יציאת השיר יצאה הודעה על החתמה בחברת התקליטים הבינלאומית אטלנטיק רקורדס. טירוף מערכות.

אז בזמן שכולנו לא בדיוק יודעים לאיזה יום נקום מחר, ובאוזניות שלנו בודקים מה קורה עם שמות חדשים כמו אלה לי ואנה זק, אפשר כבר להגיד ולקבוע בביטחון, בטח אחרי "מיליון דולר" – נועה קירל היא הדבר האמיתי והבטוח, כוכבת הפופ האהובה עליכם שפשוט אף פעם לא תאכזב.