"כולם ישנים על הרצפה, אחד על שני. בא לך להקיא את הנשמה"

מתן ארביב, ראש ארגון פשע שהוסגר בסוף השבוע האחרון מתאילנד לישראל, חושף כעת את התנאים הקשים והתת-אנושיים שבהם הוחזק במשך שבוע ימים במתקן הכליאה של רשות ההגירה בבירה בנגקוק. ארביב מתאר שבוע שבו הזמן עמד מלכת וכל דקה נמשכה כנצח, במציאות שבה בתי הכלא בישראל נראים לו כעת כבית מלון יוקרתי. לדבריו, במתקן בבנגקוק מוחזקים אנשים במשך חודשים ארוכים עד שחלקם מאבדים את שפיותם ומתחילים לדבר לעצמם, ולא בטוח שכל הכלואים שם יצליחו לשרוד את התנאים הקיצוניים.

התנאים במתקן הכליאה מתוארים על ידי ארביב כקשים מנשוא, כאשר כ-200 איש דחוסים בחדר אחד, ישנים אחד על השני על הרצפה ללא מזרנים או שמיכות. הצפיפות מובילה למחסור חמור באוויר ולתחושת מחנק תמידית, כשחל איסור להכניס למקום בגדים או מגבות וכל ציוד בסיסי מחייב רכישה בכסף. ארביב מספר כי הסוהרים מגלים אדישות מוחלטת לגורל האסירים וכי התזונה היומית מסתכמת בקערת מים עם ירוקת, חתיכות קישואים וכוס אורז - אוכל שמעורר תחושת קבס ושלא ניתן לגעת בו, דבר שמוביל לרעב ולצמא כבדים. הוא מוסיף ומתאר ריח נוראי, חרקים המטפסים על גופם של האסירים ומקלחות שהן בגדר חלום רחוק שמתגשם פעם בכמה ימים במקרה הטוב, תוך שהוא מדגיש שרק למי שיש כסף יש סיכוי לשרוד במקום המזוהם הזה.

"זה היה שבוע של גיהינום מבחינתי. כל שנייה וכל דקה במקום הזה נמשכות כמו נצח", מספר ארביב. "בתי הכלא בישראל הם מלונות חמישה כוכבים לעומת הכלא בבנגקוק. גן עדן. יש פה אנשים שעצורים חודשים שאיבדו את השפיות, מדברים לעצמם לא בטוח שישרדו. כולם ישנים על הרצפה. אחד על שני. 200 איש בחדר אחד. צפוף מוות. בלי אוויר. חנוקים. אין מזרנים, אין שמיכות. אי אפשר להכניס בגדים או מגבות. הכל קונים בכסף. את הסוהרים לא מעניין שום דבר. מצידם שתמות. הם זורקים לך פעם ביום קערה של מים עם ירוקת וכמה חתיכות של קישואים וכוס אורז וזהו. אוכל לכל היום. אי אפשר לגעת באוכל הזה. בא לך להקיא את הנשמה. אתה מת שם מרעב. מצמא. הזוי מה שעברתי שם. אם הייתי נשאר שם עוד כמה שבועות לא בטוח שהייתי שורד. התנאים שם תת-אנושיים. הכול מסריח. חרקים מטפסים לך על הגוף. בכלא הזה - רק למי שיש כסף יש סיכוי לשרוד. בלי כסף אתה נחשב למת. מקלחת? זה חלום בכלא כזה. פעם בכמה ימים במקרה הטוב".

במתקן הכליאה שהו מאות עצורים ממדינות שונות, בהן איראן ועיראק. על אף שארביב לא קיים עמם מגע ישיר ביום-יום, הוא נתקל בחלקם באחד האגפים וציין כי לא נרשמו אירועים חריגים מולם. עם זאת, הוא מדגיש כי היה חייב להישאר ערני ודרוך בכל רגע, שכן התנאים הקשים הפכו את האסירים לעצבניים מאוד ויצרו סיטואציות מסוכנות שהקשו עליו לעצום עין בלילות.

ארביב נעצר כפי שפורסם לראשונה ב-mako בחשד לאיומים על בני משפחתו של הסוכן הסמוי שהפליל את אחיו אלי ועומרי ואת בן דודו שרון ארביב. סנגורו, עו"ד יניב דניאל, טען בבית משפט השלום בחיפה כי אין כל ראיה הקושרת את מרשו לחשדות וביקש לשחררו לאלתר. על אף שהחוקר התעקש על הארכת מעצר של חמישה ימים, כשמונה שעות לאחר שארביב נחת בישראל ונעצר בנתב"ג, הוא שוחרר בתנאים מגבילים. בית המשפט דחה את בקשת המשטרה וקבע כי ארביב לא יוכל להיכנס לעיר חדרה במשך שלושה שבועות, לאחר שחוקרי תחנת משטרת חדרה שוב לא הצליחו לבסס את החשדות נגדו.

מיד לאחר שחרורו, ארביב עבר לדירה בהרצליה, שם הוא מתגורר באופן זמני עד לסיום תקופת ההרחקה מחדרה. בימים האחרונים כרת ארביב ברית עם העבריין שלומי אלקבץ מהרצליה.