"הצו הירוק" שהפך לאימת העבריינים הישראלים בחו"ל

ביום רביעי שעבר פשטו שוטרי האינטרפול על דירת היוקרה שבה בילה העבריין מתן ארביב עם חבריו באי קוסמוי בתאילנד, כשבידם צו מעצר בינלאומי המכונה "צו ירוק". "במסמכים כתבו שאני ראש ארגון הפשע מסוכן. הביאו מסמכים וצווי מעצר מבתי משפט בישראל", שחזר ארביב בריאיון בלעדי ל-mako. "הפכו אותי לאל קאפונה, ל'סנדק'. ברור להם שזה סתם מעצר שווא כדי שיגרשו אותי מתאילנד. מתנכלים לי בגלל שלא מצליחים להפליל אותי בישראל".

ארביב נעצר על ידי השוטרים והועבר למתקן גירוש בבנגקוק, שם הוא שוהה בתנאים קשים ללא טלפון נייד וממתין להחלטה על גירושו לישראל.

מעצרו חושף את אחד הכלים הכי יעילים שיש בידי ארגוני המשטרה בעולם - הצו הירוק, שהפך בשנה האחרונה לאימת העבריינים הישראלים השוהים בחו"ל, שחלקם מבוקשים ונחשבים לנמלטים מהחוק.

כ-250 עבריינים עזבו את ישראל בחמש השנים האחרונות בחיפוש אחר מושבות פשע ואתגרים חדשים בעולם, בעיקר כדי לחמוק מהכוונת של משטרת ישראל שעקבה אחריהם לעיתים 24 שעות ביממה במטרה להתיש אותם.

גורם המעורה בפרטים הסביר את המורכבות שבמצב: "מצד אחד, זה טוב לנו שאותם עבריינים שביצעו פשעים, וחלקם מבוקשים על פרשות חמורות, יישארו בחו"ל ולא יהיו בישראל. מצד שני, הם צוברים שם נכסים רבים וכוח ומפעילים את האנשים שלהם לבצע פשעים בארץ, כמו חיסולים ופגיעות ביריבים שלהם. בנוסף, זה מוציא לנו שם רע בעולם שאנחנו מייצאים פשיעה למדינות בחו"ל. לכן, במשטרה החליטו 'ללכת על הראש' של אותם עבריינים כדי לגרום להם לנטוש את עולם הפשע".

מדיניות כזו, לדוגמה, ניתן לראות בשיתוף פעולה הדוק של משטרת ישראל עם משטרות מרוקו ודובאי, שכלל העברת מידע מודיעיני והוצאת צווים ירוקים באמצעות האינטרפול. המטרה היא למנוע את כניסת העבריינים למדינות הללו או לחלופין לגרשם כדי שלא יתבססו כלכלית, במיוחד כשאין להם גישה לנכסים שהשאירו בארץ. בדובאי, למשל, גורש לפני כמה חודשים העבריין יעקב משומר, שהיה מבוקש בישראל בפרשת סחיטה באיומים. מאז, שיתוף הפעולה התרחב למדינות נוספות כמו מקסיקו, הונגריה, ארצות הברית, קפריסין ואפילו טורקיה.

"בשום מקום הם לא בטוחים"

גם בטורקיה דאגו הרשויות לסלק עבריינים ישראלים שברחו אליה בשנים האחרונות בשל חשש מחיסולים מצד יריביהם. למרות שהרגישו שם בטוחים יחסית, הרשויות הטורקיות הבחינו בבעייתיות שנוצרה בעקבות נוכחותם, שכללה מקרי חיסול וניסיונות חיסול שייצאו פשיעה למדינה. גורם המעורה בפרטים ציין כי הצו הירוק גרם לעבריינים לחשב מסלול מחדש ולהבין שבשום מקום הם לא בטוחים, שכן רשויות האכיפה מקבלות עליהם תיק מוכן עם כל נתוני ההרשעות והמידע שיסייע במעקב אחריהם ובגירושם.

דוגמה בולטת להשפעת המדיניות היא המקרה של איימן כראג'ה, מי שהיה יעד מודיעיני בכיר והטריף את משטרת ישראל במשך שנים. הצו הירוק מנע ממנו להיכנס למדינות שונות וגרם לקשיים בעסקיו בגיאורגיה. בעקבות כך, הגיע כראג'ה למסקנה שעולם הפשע כבר לא משתלם, נטש אותו, וכל ההגבלות נגדו הוסרו. במרבית המדינות פועלים כיום בשיתוף פעולה מלא עם ישראל, לאחר שגילו כי העבריינים שנמלטו לשטחן עוסקים בסחיטה, איומים וסחר בסמים.

מנגד, יש מי שטוען לרדיפה. עבריין ישראלי המתגורר במקסיקו ציין: "המידע שמשטרת ישראל העבירה עליי היה מוגזם ושקרי. הם מסרו מידע שרובו לא רלוונטי לגביי. אני יותר מעשר שנים לא בישראל, ומגיע רק מדי פעם לבקר משפחה וחברים. הם מנסים בכל דרך למנוע ממדינות להכניס אותי אליהן ולגרום לי לעוגמת נפש רבה".

עו"ד שגיב רוטנברג, מומחה למשפט בינלאומי, מסביר את משמעות מדיניות הוצאת הצווים של האינטרפול. לדבריו, הצו הירוק מבוסס על הרשעות פליליות קיימות ונימוקים סבירים, והנתונים נועדו לגבות את הוצאתו. עו"ד שגיב רוטנברג מדגיש כי הצו הירוק שונה מהצו האדום המוכר; הוא נחשב למניעתי יותר ואינו מבקש הסגרה או גירוש באופן ישיר, אלא נועד למנוע מהעבריין להיכנס למדינה מסוימת.

הצו מפרט את רמת הסיכון הנשקפת מהאדם, כולל ביוגרפיה שלו והפניות להליכים משפטיים נגדו, והוא מונפק בדרך כלל בנוגע לעבירות מין, טרור ופשע מאורגן. עו"ד שגיב רוטנברג מוסיף כי במדינות מסוימות נוצל הצו הירוק לרעה לצורך רדיפת מתנגדי שלטון או יריבים עסקיים. בניגוד לצו האדום, שהוא החמור ביותר, קשה יותר לאתגר את הצו הירוק משפטית משום שהוא נמצא ברף הנמוך ואינו מחייב תמיד הרשעה פעילה.