את ואני: החיים לצד בת עם תסמונת דאון

"הרבה מהדימויים הם רעיונות שלה"

זו כבר הפעם השנייה שהשתיים יוצאות בסדרת צילומים משותפת, ושמו של הפרויקט נותר אותו שם: "פיקצ'ר יו, פיקצ'ר מי". משחק מילים באנגלית שאומר גם – תמונה את, תמונה אני, וגם – דמייני אותך מדמיינת אותי. הסדרה הראשונה צולמה בשנת 2008, כשלאווישה היתה בת שש, ובשנה האחרונה צילמו השתיים שוב את היומיום שלהן, שהשתנה מאז. התמונות, המאוד אווריריות, נשיות וכמעט פייתיות באופיין מראות את השתיים ישנות, מתייפות, קופצות על המיטה ועוד. התערוכה נודדת בעולם, וכעת מתווספים לה הדימויים החדשים, כשעד היום הוצגה בין היתר בניו יורק, לונדון ופורטוגל.

"לאווישה עובדת על כישורי התקשורת שלה דרך העבודה המשותפת איתי על התמונות", מספרת גילספי. "היא מסבירה לי אילו תמונות היתה רוצה שנצלם. הרבה מהדימויים הם רעיונות שלה. הקפיצה על המיטה, השיער, האיפור. אלה פעילויות שחביבות עליה במיוחד ולכן רצתה שנצלם אותן. כל מי שמכיר אותה מיד רואה שתחומי העניין שלה וכל האישיות שלה מתפרצת דרך התמונות. שתינו מציעות רעיונות, אבל אני תמיד מתחילה בלשאול אותה מה היא רוצה. והיא תמיד רוצה, למזלי".

השתיים יצאו מהמרחב הפרטי והצטלמו בבית ספרה של לאווישה. זו היתה הצעה של האם, והצילום היה לה משמעותי במיוחד. "רציתי לצלם בסביבה שהיא יותר שלה משלי, בה היא מרגישה יותר בשליטה ובעלת ביטחון ממני", היא מסבירה. "מרגישים מאוד את ההבדל בתמונות האלה, מול האחרות".

גילספי היא השולטת בתהליך הטכני של הצילום, אך היא מראה ומסבירה הכל לאווישה בתקווה שבעתיד תוכל גם היא לפתח את כל המיומנויות הדרושות לצלמת מקצועית. "אני מנסה ללמד אותה להשתמש במד אור ולהפעיל את המצלמה. זו מצלמה ישנה עם פילם ופוקוס ידני, כך שזה לא פשוט, ולאווישה צריכה פעמים רבות לכוון בעצמה את הפוקוס. חלק מהתמונות, כמו צחצוח השיניים למשל, מעט מחוץ לפוקוס, אך זה רק מוסיף אופי לסדרה בעיניי. זהו פרוייקט מאוד אישי ואהוב עבור שתינו, ואנו לא מתכוונות להפסיק בו כל עוד לאווישה נהנית, אבל אנחנו לוקחות את הזמן ומצלמות רק את מה שחשוב לנו באמת".

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

>> אבא אחד עשה את זה עם בנו האוטיסט