פרויקט צילום: עולמו של בני האוטיסט

בשנת 2001, כשבנו הבכור של הצלם טימותי ארצ'יבלד נולד, הוא, מן הסתם, צילם אותו לא מעט. כבר בהתחלה שם לב האב המסור שבנו שונה, שהוא רוקד למקצב משלו. לקראת הגיעו של הבן, איליי, לגיל חמש, החלו השניים לשתף פעולה וליצור להם יחד תמונות, כנסיון של האב להתקרב ולהבין את בנו טוב יותר. מעט לאחר שהפרוייקט הצילומי יצא לדרך, הגיעו חדשות לגבי איליי: הוא אובחן כאוטיסט. האבחון אמנם עזר לאב לדעת מול מה הוא מתמודד, אך הרצון להבין את נפשו של הבן רק גדל, ופרוייקט הצילומים המשיך, ויצר גשר רגשי בין אב לבנו. לאחרונה יצא ספר צילומים לחנויות, המתעד את התהליך.

"כמעט תמיד הוא יעשה משהו בלתי צפוי"

"אקוליליה" הוא שם הספר ושם עבודת הצילום, וזהו איות שונה למילה המוכרת מאוד להורי ילדים שנמצאים על הקשת האוטיסטית – אקולליה, משמעותה חזרה צלילית. נוהג מוכר אצל הסובלים מאוטיזם לחקות ולחזור על צלילים ששמעו שוב ושוב. "גם צילום, עבורי, הוא סוג של אקולליה", מסביר ארצ'יבלד. "גם ילדים הם אקולליה מסויימת של הוריהם, והאפשרות ליצור דימויים של בני ולשוב ולראותם נתן לי מבט טרי על עצמי ועל חיי".

"כשאנו משתפים פעולה, לפעמים אני מוביל ולפעמים איליי. אבל ברוב המקרים איליי יעשה משהו לא צפוי, משהו שאני לעולם לא הייתי חושב עליו בעצמי. אנחנו מצלמים בעזרת מצלמה דיגיטלית, ויחד חושבים על זוויות שונות, מנסים לשפר ולשנות תוך כדי התהליך. אני אוהב את התחושה של העברת המושכות האמנותיות לילד, בעוד אני רק מפעיל את המצלמה".

"בכל פעם שאנו נתקלים בדלת אוטומטית, איליי יחזור עשרות פעמים על המשפט: 'הדלתות עומדות להסגר, בבקשה הזהרו מהדלתות'. אם זה בספריה, באוטובוס או בסופרמרקט. זה מגיע עמוק מתוכו ולא ניתן לעצור או לחדור את זה. הוא חוזר על זה בטון מכני, עד שהדברים מאבדים כל משמעות. זוהי אקולליה קלאסית. איליי לא סובל מאוטיזם קלאסי. יש לו אוצר מילים עצום, הוא משתלב בכיתה רגילה, ואפילו יש לו ציונים נהדרים, ועדיין, הוא נמצא כל הזמן בערוץ אחר, משלו".

"היה לנו קונטיינר פלסטי גדול בבית, ואיליי מיד נכנס לתוכו. שאלתי אם הוא רוצה להצטלם ככה. הוא ניסה כל מיני תנוחות. התחבא מאחוריו, עמד בו, ישב, אבל כשהוא גילה שהמיכל מכיל אותו, כמו ביצה, הוא לא רצה לצאת משם".

"עבורי, אלה בכלל לא תמונות שלו. הן תמונות של מערכת יחסים. אני חושב על היחסים האלה כבעלי שלושה חלקים: הוא, אני, והדברים שבינינו, שהם בלתי ניתנים להגדרה, אבל נוכחים. הרגש שעולה בנו כשאנחנו מביטים יחד בתמונות שיצרנו, ערוץ שלם שמגדיר את הפרוייקט כולו. זו האקוליליה הזאת".

>> חוקרים: בדיקה פשוטה תאפשר אבחון אוטיזם כבר בגיל שנתיים