"האמנתי באמונה שלמה שהילדה שלי תבריא"
אמה של ניב חיה חזן שהלכה היום לעולמה לאחר מאבק ממושך בסרטן צוואר הרחם, מתייחסת לידיעה הקשה על מותה, וכותבת לה בטור חשוף וכואב: "היא הייתה הילדה שלי. החיים שלי. הלב שלי. שלוש שנים נלחמנו, לא ויתרנו לרגע. אין רופא, אין טיפול ואין מקום בארץ ובעולם שלא הגענו אליו. סליחה, חיים שלי. כל כך הבטחתי לך שתהיי בריאה". בלעדי

ניב חיה חזן, שסבלה במשך יותר משלוש שנים מסרטן נדיר ואלים של צוואר הרחם, הלכה לעולמה הלילה (בין שלישי לרביעי) והיא בת 29 בלבד. חיה חזן, ששיתפה לאורך השנים את עשרות אלפי עוקביה במאבק הקשה במחלה, הפכה עבור רבים לסמל של תקווה, אמונה ונחישות גם ברגעים הקשים ביותר.
אמא, גלי, משתפת כעת במילים שכתבה לבתה לאחר הידיעה הקשה על מותה:
"מי זאת ניב שלי? ניב שלי הייתה הרבה יותר מסיפור על מחלה. היא הייתה הילדה שלי. החיים שלי. הלב שלי.
ילדה מיוחדת, חכמה בצורה יוצאת דופן, מצחיקה, עדינה, עם לב טהור, יפהפייה שאין לתאר. בעיניים שלי היא הייתה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי.
"שלוש שנים נלחמנו. לא ויתרנו לרגע. אין רופא, אין טיפול, אין מקום בארץ ובעולם שלא הגענו אליו. דפקנו על כל דלת אפשרית. ומדינה שלמה עמדה איתנו. אנשים שלא הכרנו תרמו, התפללו, בכו איתנו, עשו הפרשות חלה, קראו תהילים, קיבלו על עצמם מצוות, שלחו הודעות, חיבקו אותנו מרחוק, והרעידו את שערי השמיים בשביל ניב שלי. עטפו אותנו באהבה שאין לי מילים לתאר, ועל זה אהיה אסירת תודה כל חיי.

"אני האמנתי באמונה שלמה שהילדה שלי תבריא. הבטחתי לה בלי למצמץ שהיא תהיה בריאה. ככה אמא מאמינה. ככה אמא נלחמת. אבל רק אנחנו יודעים כמה היא סבלה. כמה כאב היא עברה. כמה היא נלחמה בגבורה שאין מילים לתאר. ואני, שהייתי מוכנה לקחת ממנה את כל הכאב הזה אליי, עמדתי חסרת אונים מול הסבל של הילדה שלי.
"הלב שלי שבור. מרוסק. מרוסק לרסיסים. ואני שואלת את עצמי בלי סוף אם עשיתי מספיק. אם נלחמתי מספיק. אם פספסתי משהו בדרך. סליחה, חיים שלי. כל כך הבטחתי לך שתהיי בריאה. כל כך האמנתי בזה. ואני לא יודעת איך ממשיכים לחיות בעולם שאת כבר לא נמצאת בו.
תודה על הזכות להיות אמא שלך במשך 29 שנים. ותנוחי עכשיו, אהבת חיי. די לסבל. די לכאב. ואם יש דבר אחד שאני לוקחת איתי לנצח, זה הידיעה שנלחמנו עלייך עד הנשימה האחרונה, ושאהבה כמו שלך וכמו של כל עם ישראל אלייך, היא אהבה שלא נגמרת לעולם".

