מחלת הטטנוס (צפדת/פלצת) נגרמת כתוצאה מזיהום של פצע על ידי חיידק בשם קלוסטרידיום טטני (Clostridium tetani) המייצר רעלן הפוגע במערכת העצבים. מדובר ברעלן החזק ביותר המוכר בטבע (טטנוספזמין). החיידק נפוץ ברחבי העולם, בעיקר באזורים חמים ובעונות חמות ולחות, ונמצא באופן טבעי בסביבה ובדרכי העיכול של חיות ובני אדם.
דרכי הדבקה
הדבקה מתרחשת כאשר החיידק חודר לפצע. הפצעים יכולים להיות מכל סוג (כווייה, חתך וגם נשיכות בעלי חיים) וישנו סוג מסוים של תחלואה בילודים בעיקר בשל זיהום באזור חתך חבל הטבור. זיהום על ידי החיידק וכתוצאה תחלואה בטטנוס נפוץ יותר בפצעים גדולים, מלוכלכים באדמה, ופצעים עמוקים (בהם נוצרים התנאים המיטביים להתרבות החיידק).
מנגנון פעילות החיידק
המחלה נגרמת על ידי הרעלנים של החיידק, שנוצרים כאשר החיידק מתרבה בפצע, הנקשרים לתאי מערכת העצבים ומונעים את שחרור החומרים הכימיים הדרושים לתפקוד העצבים. כתוצאה נוצרת התכווצות והפעלת שרירים בו זמנית וממושכת. ככל שהפצע קרוב יותר למערכת העצבים המרכזית (קרוב יותר לעמוד השדרה), הסיכון לתחלואה גבוה יותר והתמותה עולה. זמן הדגירה של החיידק נע בין 3-21 יום, רוב המקרים יתפתחו תוך כשבוע מהחשיפה.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
סימני המחלה
קיימות ארבע צורות של המחלה:
מחלה מפושטת: מחלה המערבת את מערכת העצבים המרכזית, והיא הנפוצה ביותר. מתבטאת בתפיסות (התכווצות) שרירים קשה וכאבי שרירים עזים. סימן ראשון אופייני הוא כאב ותפיסות של שרירי הלסת ושרירי הפנים ובהדרגה מעורבות של שרירי הצוואר, קושי בבליעה, נוקשות שרירי הבטן ומעורבות כוללת של השרירים. הממצאים האלו מלווים בחום גבוה, הזעה מרובה, קצב לב מהיר, עלייה בלחץ הדם ועוויתות מרובות.
מחלת טטנוס מקומית: מחלה נדירה המערבת את השרירים באיזור הפציעה בלבד. גורמת להתכווצות שרירים כואבת למשך שבועות רבים.
מחלת טטנוס מוחית: שוב מופע נדיר, בעיקר במקרים של זיהומי ראש וקרקפת.
מחלת טטנוס בילוד: מחלה הנפוצה במדינות מתפתחות בהיעדר חסינות של האם כנגד טטנוס. מתרחשת בעיקר סביב הלידה ובמקרים של תנאים הגייניים לא מספקים וחיתוך לא סטרילי של חבל הטבור. מקרים בסיכון גבוה הינן לידות שבהן אזור חיתוך חבל הטבור מלוכלך באדמה, מקרים של לידה בשירותים או לידה לא סטרילית. המחלה המתפתחת בילוד הינה המחלה המפושטת עם סיכון גבוה לסיבוכים נוירולוגיים, שיתוק מוחין ומוות.
שיעור התמותה ממחלת הטטנוס גבוה ועומד על 10-20 אחוז תמותה במבוגרים. המוות נגרם ברוב המקרים בשל שיתוק שרירי הנשימה. רוב מקרי התמותה מתרחשים בחולים שלא חוסנו ב-10 השנים האחרונות ומעלה שקדמו לפציעה או בקרב מי שמעולם לא חוסן.
טיפול במחלת הטטנוס
אבחון המחלה מבוסס על ממצאים קליניים במטופל עם סיפור מתאים של חשיפה (פצע/לידה וכו') תוך שלילת מצבים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים, במטופל אשר לא חוסן בכלל או לא קיבל חיסון דחף ב-10 השנים לפני כן.
במקרים של חשד במחלה יש לטפל בתכשיר אנטיביוטי לחיידק עצמו (פניצילין תוך ורידי במינונים מקסימליים), מה שמצמצם את קצב ההתרבות של החיידק וייצור רעלנים חדשים. במקביל יש לתת חיסון סביל בנוגדנים לרעלנים שטרם נקשרו לתאי העצבים. חשוב לציין כי לא ניתן לנטרל קישור רעלנים לתאי העצבים שנוצר כבר. גם במתן טיפול מתאים התחלואה והתמותה גבוהים. השלכות המחלה תלויות בין היתר בחומרת הסימנים של החולה בעת פנייתו לקבל טיפול ובגיל המטופל (ילדות ומבוגרים בסיכון גבוה יותר).
מניעה
שטיפת, ניקוי וחיטוי פצעים. אם מדובר בפצעים עמוקים לעתים תידרש הטרייה של הפצע המזוהם.
חיסון
אין טיפול אנטיביוטי מספיק יעיל למחלת הטטנוס והמחלה קשורה בסיבוכים נוירולוגיים ואחוזי תמותה גבוהים, ולכן ישנה חשיבות גבוהה למניעה ראשונית של המחלה. חיסון כמניעה ראשונית טרם חשיפה לחיידק כולל חלבון דמוי הרעלן (טוקסואיד הטטנוס) שמעורר את מערכת החיסון לייצר נוגדנים כנגד הרעלן. מדובר בחיסון מומת ואין מניעה מנתינתו לנשים בהיריון או לחולים מדוכאי חיסון. הנוגדנים נוצרים לאחר כשבוע ומגיעים לרמה מקסימלית כעבור כשבועיים עד חודש ממתן החיסון אולם לא מספקים הגנה מיטבית כנגד המחלה. יש צורך בסדרת חיסונים לצורך כך. רמת הנוגדנים ובהתאם החסינות פוחתת בהדרגה, ולכן במקרה של פציעה יש לחדש את החיסון מדי חמש עד עשר שנים בהתאם לחומרת הזיהום.
המלצות לחיסון
החיסון בארץ מומלץ לכל תינוק במסגרת חיסוני השגרה בטיפת חלב. בגיל הינקות הינו חלק מתרכיב משולב שכולל גם חיסון כנגד דיפטריה (אסכרה), פוליו, המופילוס ושעלת.
ניתן בגיל חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים ובגיל שנה.
זריקות דחף: זריקת דחף היא מנה נוספת של החיסון שמטרתה לעורר את התגובה החיסונית שקיימת בגוף לאחר סדרת החיסונים בינקות.
מנה אחת (חמישית בסדרה) ניתנת בכיתה א'. חשוב לציין כי ילדים בגילי בית ספר חשופים לנפילות ופציעות ובגיל זה הולכת ויורדת רמת החסינות שהושגה בגילאי הינקות ומכאן החשיבות במתן זריקת הדחף. מנה נוספת (שישית) בכיתה ח' ולאחר מכן בזמן הגיוס לצה"ל (מנה שביעית).
במקרה של פציעה, אם ישנו תיעוד מלא של החיסונים שניתנו, יש לתת מנת דחף. כך גם במקרה שעברו 10 שנים מהחיסון האחרון ב"פצע נקי" (חתך מסכין, ללא פגיעה משמעותית ברקמות, ללא חשיפה לאדמה) או אם חלפו מעל 5 שנים במקרה של "פצע אחר" (כל פצע מלוכלך, עם אדמה, כולל כווייה או נשיכה).
עוד ב-mako בריאות:
>> הטיפ הסודי של קים יעזור לכם לירידה במשקל
>> אחת ולתמיד: כמה כוסות קפה כדאי לשתות ביום?
>> "אם יובל לא היה מגיע בזמן לבי"ח, הוא היה מת"
חשוב לפנות בהקדם האפשרי לקבלת חיסון לאחר פציעה, אך גם אם חלפו כמה ימים או יותר עדיין יש חשיבות לקבלת החיסון.
אם המטופל לא חוסן כלל או לא השלים 3 מנות של חיסון פעיל או שלא ידוע סטטוס חיסוני יש להתייחס לחומרה ולתת חיסון פעיל בשילוב עם חיסון סביל (נוגדנים לרעלן).
לאחר החלמה ממחלת הטטנוס יש להשלים סדרה של חיסון פעיל כנגד המחלה מכיוון שמצב המחלה בטטנוס אינו מייצר חסינות להדבקה חוזרת.
* ד"ר עדי זיידמן שימשוביץ היא רופאה מומחית ברפואה פנימית ומתמחה ביחידה למחלות זיהומיות ומניעת זיהומים במרכז רפואי העמק ובכללית מחוז צפון.