בדומה ל״חום גבוה״, גם פסיכוזה היא סימפטום. סימפטום ולא מחלה. בבסיסו - אובדן ביקורת המציאות והתנהגות לא-תואמת.
מדובר בפירוק של החשיבה המאורגנת, המתפתחת מהחשיבה הראשונית של התינוק עד לחשיבה המאורגנת של הבוגר, ומתבטאת בדיבור לא קוהרנטי, הזיות (של אחד או יותר מחמשת החושים: שמיעה, ראיה, ריח, טעם, חוש המישוש), מחשבות לא מציאותיות (מחשבות שווא), התנהגות לא מאורגנת (הנראית מוזרה, לא מובנת או מפחידה לעיתים) וחוסר תובנה לכך שמדובר בעולם תוכן פנימי של האדם ולא במציאות חיצונית ממשית.
עוד ב-mako בריאות:
>> שאלון: חושבים שהרגלי ההיגיינה שלכם בריאים?
>> האימון הזה לא עוזר לכם, למה אתם עושים אותו?
>> מחקר: ניתוחים קיסריים ישנו את אבולוציית האדם
הסימפטום יכול להיות משני לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים (סמים, אלכוהול), הרעלה של חומרים (בתעשיה, למשל חומרים נדיפים הדולפים במקום העבודה), גידול מוחי או פגיעה מוחית, הצטברות רעלנים בגוף עקב אי-ספיקה של הכבד ו/או הכליות או הפרעות הורמונאליות ואנדוקריניות וכן חלק מהביטוי של משבר חמור; וזה יכול להיות ראשוני, דהיינו התפתחות של מחלת נפש פסיכוטית (למשל סכיזופרניה, או מחלה ביפולארית, דו קוטבית).
האבחון הוא קליני (ראיון עם איש/ת מקצוע טיפולי - עדיף פסיכיאטר) והטיפול הוא בכל מקרה תרופתי למצב הפסיכוטי, תוך ניסיון לטפל בסיבות לפסיכוזה (אם מדובר בפסיכוזה משנית).
במקרים רבים מומלץ ללוות את הטיפול גם בטיפול שיחתי לפי האבחנה הראשונית: למשל אם מדובר במצב משני למחלה גופנית אפשר ורצוי להיעזר בפסיכולוג/ית רפואי/ת; כאשר מדובר במצב משני לחבלת ראש אפשר ורצוי להיעזר בפסיכולוג/ית שיקומי/ת; אם מדובר בשימוש בחומרים פסיכואקטיביים (אלכוהול או סמים) מומלץ ורצוי להיעזר בעו״ס קליני/ת או בקרימינולוג קליני/ת; אם מדובר במחלת נפש מומלץ להיעזר בפסיכולוג או פסיכולוגית בתחום הקליני או באיש או אשת מקצוע מתחום העבודה הסוציאלית הקלינית.
הכותב הוא מנהל המערך הפסיכיאטרי, המרכז הרפואי איכילוב