ביום חמישי (31.3) שירה רוט נפטרה באמצע טרק בפרו כתוצאה ממחלת גבהים, והיא לא המטיילת היחידה שזה קרה לה. יותר ויותר סיפורים של מטיילים שטיפסו לגובה ונפטרו נשמעים ברשתות החברתיות ובקרב רופאי מרפאות המטיילים. אז אמנם יש טיפול למחלת גבהים, אבל חשוב להבין שכל אחד חווה את הגובה אחרת, וכל תחושה לא טובה היא סכנת חיים לכל דבר.

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

דוד גורביץ', מטייל ותיק ומדריך טיולים בארץ, מכיר את עניין מחלת הגבהים מניסיונו ומאובדנו האישי, ולכן פרסם פוסט ויראלי שמטרתו להזהיר מטיילים מפני הסכנות שבטרק בגבהים. "העניין של הגובה זה לא משהו שמשחקים איתו. אותם האנשים שאני מתאר בסטטוס שלי היו לחוצים בזמן, הם עשו את הטרק מהר מדי, בהפרשי גובה מאוד גבוהים וזה מאוד מסוכן", הוא אומר. "זה יכול היה להיגמר ממש רע, בכל שנה יש מטיילים שנפגעים מזה".

כל חבריי, אני מבקש שתקראו את הפוסט שלי. אני כותב כי ייתכן שמישהו מכם יקרא את הדברים וייזכר בהם בעוד חודש או שנה או שנתיי...

‎Posted by David Gurevich on‎ ראשון 3 אפריל 2016

"עשיתי טרקים בהרבה מאוד מקומות בגבהים, באנה פורנה, בהימלאיה, בקצ'קר ובאוורסט. מחלת גבהים וקשיי הסתגלות לגובה זה משהו קורה לכולם, אני לא מכיר אנשים שזה לא קורה להם", אומר גורביץ'. "ברגע שעולים לגובה ויש פחות חמצן יש סכנה אמיתית שמשהו יקרה לכם, ואתם חייבים להיות מודעים לזה. אם לכם קל זה לא אומר שהחבר שאיתכם כבר הסתגל לגובה. הבעיה של הרבה ישראלים היא שהם מנסים לצאת גברים, ולדחוף אחד את השני להמשיך וזה יכול להסתיים ממש רע, אתם עלולים ממש לסכן את מי שאתם מטיילים איתו".

אז איך זה קורה?

מחלת הגבהים מופיעה אצל חלק מהאנשים, כאשר הם מטפסים לגובה. הסיבה לכך היא שיש שינוי בלחץ האוויר שגורם לכך שלמוח ולריאות חסר חמצן. "לחץ החמצן הרבה יותר נמוך בגובה, מה שיכול לגרום להיווצרות בצקת ריאות או בצקת במוח, הנובעים מחוסר חמצן לרקמות", אומרת ד"ר מיכל חוברס, מנהלת מרפאת המטיילים "מאיר לדרך" ומנהלת היחידה למחלות זיהומיות, בי"ח מאיר. "לוקח לגוף זמן להסתגל לזה, יש אנשים שיכולים לעשות את זה במהירות וכאלה שלוקח לגוף שלהם יותר זמן להסתגל לחיות בתנאים אחרים".

השוני ברגישות בין אנשים יכול לגרום לטעויות שעלולות להסתיים באסון. "זה מאוד שונה בין אנשים, ולכן זה חשוב שכל אחד יהיה מודע לרגישות שלו. אני יודע שלי יש רגישות סביב ה-3000 מטר, ושוב במעבר ל-3800 מטר", אומר גורביץ'. "מה שאני עושה זה מתקדם לאט יותר- לא מבחינת קצב ההליכה אלא מבחינת ההתקדמות לגובה ליום. אם אתם או מי שאתם מטיילים איתו מרגישים לא טוב, שניכם צריכים להישאר לישון בגובה נמוך יותר".

 

גם ד"ר חוברס מסכימה שמדובר בבעיה ששכיחה יותר בקרב אנשים שאינם מספיק מודעים לרגישותם. "זה קורה יותר עם אנשים צעירים, שחושבים שהם בריאים ולכן הם פחות קשובים לסימנים, או עם אנשים שלא רוצים לאכזב את החברים שלהם, ולכן הם ממשיכים לעלות על אף הקושי. זו תופעה מאוד מסוכנת, משום שזה יכול להסתיים במוות".

סימפטומים

"הדבר הכי חד משמעי שאני יכולה לומר על מחלת הגבהים היא שאין כללי אצבע. הגובה שמתחיל להיות מסוכן משתנה מאדם לאדם, התגובה לכך היא סובייקטיבית והתוצאה שונה אצל כל אחד", אומרת ד"ר חוברס. "באופן כללי ניתן לומר שמגובה של 2400 מטר, כבר יכולות להתעורר תגובות של מחלת גבהים אצל חלק מהאנשים. אבל אם מישהו מרגיש רע בגובה נמוך יותר, צריך להיות קשוב לגוף ולא להמשיך לטפס עד שמרגישים טוב יותר".

קוצר נשימה (צילום: wavebreakmedia, Shutterstock)
אם אתם חווים קוצר נשימה, סחרחורת וכאבי ראש- אתם חייבים לעצור | צילום: wavebreakmedia, Shutterstock
עוד ב-mako בריאות:
>> צמחוני זה הכי: 10 סיבות לוותר על הבשר
>> סושי יציל ממוות: כך תהיו בריאים כמו היפנים
>> את אגס או תפוח? האימון שיתאים למבנה גופך

התסמינים למחלת הגבהים הם סחרחורת, קוצר נשימה, כאבי ראש ובמקרים חמורים יותר גם בלבול. "חשוב להיות קשובים לעצמכם, אם יש קוצר נשימה, כאבי ראש סחרחורת אז לא להמשיך לעלות עד שמרגישים יותר טוב, ואם לא מרגישים טוב יותר, לרדת לפחות 500 מטר ולישון בגובה יותר נמוך, רק אחר כך אפשר להמשיך לטפס", אומר ד"ר חוברס. "ככל שעולים יותר מהר לגובה – יש יותר סיכון למחלת גבהים אבל זה מאוד אישי, אי אפשר להצביע על קצב שהוא בטוח, כל בנאדם צריך לשים לב לאיך הוא מרגיש. אבל ברגע שאדם נראה לכם יותר מבולבל ומטושטש, זה בהחלט סימן לך שהמוח סובל מחוסר בחמצן וצריך להוריד אותו לגובה נמוך באופן מידי. שימו לב שאסור לתת לאדם כזה לרדת לבד, וחייבים ללוות אותו".

במקרה של חברו של גורביץ', פבל לרמן, הוא נפטר באמצע טרק בפרו, לאחר שנפרד מהקבוצה שטייל איתה וכשהיה בדרכו לגובה נמוך יותר. "הרבה פעמים אנשים חושבים שהם בסדר, אבל הם לא באמת בגובה הנכון. פבליק חשב שהוא בסדר, התיישב לצד הדרך ונרדם והוא פשוט לא התעורר", הוא מספר. "זה משהו קורה להרבה אנשים, הגוף ממש באפיסת כוחות, ולכן הם נרדמים. אבל, אסור לתת להם לישון וחשוב לשמור על ההכרה. אפילו לרדת לגובה יותר נמוך, כי לפעמים אנשים לא מבינים עד כמה הם רגישים לחוסר החמצן".

איך מטפלים?

"יש טיפול מונע, ואנחנו מציידים מטיילים בכדור שלוקחים פעמיים ביום בגובה של מעל 1500 מטר, וזה כדור שמקטין את הסיכון לחלות במחלת גבהים", אומרת ד"ר חוברס. "הם בעצם משנים את מאזן החומצה-בסיס ומשנה את קצב הנשימה ועומק הנשימה ומקטין את השכיחות שזה יקרה". מלבד הטיפול בכדורים, שלא מנטרל את התופעה לחלוטין, ואינו יעיל באותה המידה לכולם, יש את הטיפול המונע שמתמקד במודעות לרגישות שלכם, וירידה לגובה נמוך יותר במידת הצורך.

"הרבה ישראלים מסתכלים על זה כתחרות, להוכיח כמה אני גבר כמה אני יכול- במקרה הטוב הם בבי"ח ובמקרים אחרים זה נגמר במוות", אומר גורביץ'. "המטרה העיקרית של הפוסט שלי היתה להגיע לאותם חבר'ה צעירים שנמצאים בסיטואציה של לחץ חברתי ולאלה שמרגישים רע שהם מעכבים את כולם – פשוט תעצרו רגע ותשימו לב לתחושות שלכם, זה יכול להיות מאוד מסוכן". 

>> הכי לא קנאביס: החומרים הכי ממכרים בעולם