הג'וב האיטלקי

בצהריי יום שישי משתרך תור מול כל מסעדה שנייה בשוק תלפיות. גשום או שמשי, כשיש רוח עזה מכיוון הנמל או כשהקיץ מעיק, אין הרבה פרמטרים שמשנים את העובדה הזאת. ימי שישי הם העמוסים ביותר בכל שוק בישראל, ועל אחת כמה וכמה בשוק החיפאי חינני והצבעוני שמושך אליו המוני מבקרים מכל הארץ.

שעות הצהריים הן המאני טיים. בשבוע החולף התור הארוך ביותר נרשם מחוץ למסעדה התאילנדית ברחוב לונץ 4. 50 אנשים לכל הפחות המתינו שם בכל רגע נתון, הזדחלו לכיוונו של שולחן מיוחל כדי לדגום סום טאם או פאד תאי, ייקח כמה זמן שייקח.

וזה לקח. השקפנו עליהם כשהתיישבנו אחרי המתנה קצרה בהרבה במסעדה החדשה של אותם הבעלים, שי אראל, שהחליט לנצל את המומנטום אחרי ההצלחה התאילנדית הגורפת, הפעם לטובת מקום בסגנון איטלקי. ובדומה לתאילנדית, גםהאיטלקייה בשוקהיא מקום פשוט מיסודו, כזה שמספק מוצר קולינרי בסיסי אבל מבוקש שאי אפשר למצוא בסביבה. ובדיוק באותו האופן, גם לכאן אי אפשר להזמין מקום מראש, אין טלפון לבירורים, אין ארוחות בטייק אוויי ואין שום דבר שיסיט את המיקוד מהדבר המרכזי: להגיש את האוכל ביעילות לסועדים הרבים שיושבים ומשקיפים על אחד הרחובות המרכזיים של השוק, סמוכים לשולחנות עם מפות לבנות מעומלנות וכוסות יין, רשמיים יותר מרוב המסעדות בסביבה.

חיפה לא משופעת במסעדות איטלקיות, כך שמקום שמתבסס על מנות פשוטות ומהנות מהמטבח הזה הוא אכן חידוש יחסי. מי שאחראי כאן על האוכל, גיא בלאו, הוא טבח צעיר ממוצא תאילנדי שהיה אמון גם על המטבח של התאילנדית הסמוכה. אלא שהאובססיה האמיתית שלו, כך הוא מצהיר, היא המטבח האיטלקי.

התפריט ממוקד באוכל בהשראת סיציליה, בייחוד בכל מה שקשור לעבודה עם ירקות עונתיים, בגלל הרצון של בלאו להתמקצע ולא להתפזר. יש פה סלטים, כמה מנות גבינה מהודקות, פסטות צמחוניות ופשוטות יחסית, פתיחים ומנות ספיישל בהשראה מהשוק הסמוך ותוצרתו.

חן עונתי בצלחת

התחלנו עםפוקצ'ה (24 שקלים)שנאפית לפי מתכון שפיתח בלאו עםמאפיית ברדא, האימפרייה החיפאית לפחמימות. זאת פוקצ'ה חביבה מאוד שעושה את העבודה, אוורירית במידה, עסיסית במידה, שמשתדכת היטב למטבל שמן זית-בלסמי בסיסי ומצוין שמוגש איתה. אבל מה שהקפיץ אותה באמת היה פתיח קטן ושובב של אנשובי איכותי ולצידו חמאה מוקצפת ומלח אטלנטי, קומבינציה עתירת אומאמי שהכי מהנה לפתוח איתה ארוחה איטלקית בשיא החורף הישראלי.

אחרי הפתיח הגיעסלט שומר (49 שקלים),ירק בשיא עונתו שהוגש כאן בשילוב הדרי נכון עם תפוזים אדומים וכתומים, זיתים מרוקאים שחורים ורוטב חמוץ בועט ורענן בשילוב מעט צ'ילי חריף. לטבול את הלחם ברוטב, לנגוס בשומר הדקיק ומלא החיים, ולשלב עם תפוז עסיסי וזיתים מלוחים וטובים זה כל החן שיש לעונה להציע.

מנות הפתיחה הבאות הציגו קצת יותר יכולות בישול.זוקיני ברוטב חומץ בן ייןעם שום ונענע, קרם פרש והרבה פיסטוק קלוי (32 שקלים);חצילים מטוגנים בתבשיל עגבניותוצלפים עם זיתים, בזיליקום, צנוברים קלויים, פרמזן וסלסת סלרי (47 שקלים), וגם פתיח שהוגש לנו באדיבות המקום שלגבינת ריקוטהמהמחלבה הקטנה עם ריבת שמן זית-דבש ושפע שמן צ'ילי (39 שקלים).

מנת הזוקיני היא מהמוכרות בז'אנר, ובמקום צורת חיתוך אופיינית של עיגולים הלכו כאן על רצועות ארוכות ודקות של זוקיני דקיק שנצרב בשמן ואז הועבר למשרה של חומץ בן יין ושום. הקרם פרש נועד לרענן את הכבדות המסוימת, ועליו פוזרו רצועות יפות של פרמזן ושפע פיסטוקים קלויים לפריכות. התקנת הזוקיני עצמה עוד זקוקה לשיפור, בייחוד משום שהוא ספג יותר מדי שמן במהלך ההכנה ולא מאוד שירת את המטרה של מנת פתיחה קלילה, חמצמצה ונעימה. דווקא צורת הרצועות הייתה רעיון טוב, אבל צריך עוד לשפצר את אחורי הקלעים בשביל לקלוע לדיוק טעמים.

מנת החצילים המטוגנים כיוונה יותר למה שמחפשים בתבשיל איטלקי מנחם וטוב. לשולחן הגיעה צלחת נדיבה מאוד של חציל מטוגן, עליו שפע גבינות וצלפים, המון פרמזן וסלסת סלרי בוהקת מרעננות. זה פתיח אותנטי ומצוין, וכזה שלבטח יהפוך למנת מפתח, ורק הצנוברים הקלויים העיבו מעט על החוויה המתמסרת של החצילים, העגבניות והגבינה.

מנת הריקוטה הייתה פתיח פשוט, חכם ומוצלח מאוד. הגבינה הטרייה, שטעמה ניטרלי ועדין, קיבלה שלל חיזוקים בדמות ריבת שמן זית-דבש מקורית, מתקתקה במידה וסמיכה, והרבה שמן צ'ילי עוקצני שהקפיץ את כל הטעמים עם חריפות מודגשת. זה פתיח פשוט שמתבסס על חומרי גלם טובים ושילובים נכונים, וגם אותו אפשר לזלול עם הפוקאצ'ה הטובה, אם נשאר ממנה משהו כמובן.

מנה שכולה סיפוק

גם מנות הפסטה בתפריט לא מתחכמות כלל, ומבוססות רובן על פסטות יבשות ששידכו להן רטבים מוכרים. המנה שיצאה הכי תדיר את מפתן המטבח הייתה כזאת שמושכת את מלוא תשומת הלב:מקרוני א-לה וודקה (69 שקלים).עוד קלאסיקה שהוגשה כאן עם פסטה פנה (בחירה נכונה) וברוטב עשיר של עגבניות, שמנת שנמהלה בוודקה והאלכוהול שבה התאדה במהלך הבישול, והמון מוצרלה מותכת ופרמזן מעל. המנה מוגשת על צלחת מתכת לוהטת אחרי שעברה הקרמה בתנור, ורק לפי התיאור מבינים שאין בה שום דבר אלגנטי או מנומס. זאת פצצת טעמים משולבת בפחמימה טובה וגבינות נוזלות, מושלמת למיקום ולטמפרטורה הנוכחית.

מי שמחפש עידון רצוי לו להסתפק בפסטה אחרת, אבל מי שרוצה להרים כמה פיסות פנה שמנמנות ברוטב אדום בוהק ולמשוך אל פיו חוטים ארוכים של מוצרלה ופרמזן שממלאים את חלל הפה סיפוק שרק מנות מהסוג הזה מסוגלות לנפק - מדובר באחת ממנות הפסטה הכיפיות שאפשר למצוא.

באדיבות המסעדה קיבלנו גם את מנת הספיישל היומית,קפלטיבמילוי עשיר של תרד וריקוטה ורוטב לימוני חמאתי (56 שקלים). גם כיסוני הפסטה הללו לא היו מהסוג הקוקטי, אלא בצק פסטה במילוי דומיננטי מאוד וגם מוצלח למדי, שופע תרד וריקוטה רכה ברוטב לימון עז, כשהלימונים העונתיים העסיסיים בשילוב עם החמאה העניקו לו גם מתיקות בולטת לצד החמיצות.

מנת הפסטה השגרתית מכולן הייתהספגטי לימון וחמאה (65 שקלים)עם פטרוזיליה, גרידת לימון, חמאה ופרמזן. על אף שלא היה בספגטי הזה פגם, שתי המנות שקדמו לו הותירו רושם זכיר בהרבה. זו הרגישה יותר כמו מנה ביתית מוקפדת מאשר כזו שעבורה יוצאים למסעדה איטלקית.

סיימנו עםטירמיסו (44 שקלים)ושתי כוסותאספרסו (10 שקלים)טוב מבית הקפה הסמוך, מליסה, שגם הוא בבעלות אראל. הטירמיסו היה קינוח חביב שמבוצע טוב יותר במסעדות אחרות. תוספת של קפה מריר ועשיר הייתה יכולה להיטיב עמו.

במבט כללי זאת הייתה ארוחה איטלקית מספקת, כזו שקולעת היטב לז'אנר הקליל והפופולרי שהמקום הזה מכוון אליו. עם שירות יעיל וממוקד ואווירת שוק סואנת המיושמת גם באוכל עצמו ובחומרי הגלם שבשיאם בחנויות ובדוכנים הסמוכים, ועם תמחור שמסתכם ברף סביר מאוד, אמנם ללא אלכוהול, אבל בייחוד כי אין כאן כמעט מנות דגים, ובטח שלא בשר, שמייקרים את העסק משמעותית.

איטלקייה בשוק היא לא מסוג המסעדות האיטלקיות החדשניות ששואפות להביא פרשנות מקומית ואחרת לאחד המטבחים הכי פופולריים ומוכרים בעולם. זה מקום של אנשים שיודעים מה הם עושים וחותר למטרה: מסעדה איטלקית מהנה והגונה שמספקת אוכל אהוד, פשוט וטעים מהסוג שמדבר לכולם, במחירים הגיוניים ובלי הרבה יומרה וטקסיות.

בניגוד למסעדות שף או מיזמים קולינריים יוצאי דופן, אין הכרח להגיע הנה במיוחד, וזה לא מקום שיסעיר אתכם עם מנה שלא פגשתם בעבר, בטח אם אתם פודיז. ובכל זאת, איטלקייה בשוק היא מסעדה שקולעת בול אם חשקה נפשכם בפסטה טעימה ולא מתוחכמת, כוס יין, פוקצ'ה כיפית, הרבה ירקות עונתיים שמסקרן יהיה לצפות בהם מתחלפים, סטייל איטלקי ואווירה מצוינת. זה לא מעט לנקודת התחלה, ואפילו הרבה כשעושים את זה נכון. לא נתפלא אם בביקור הבא בתלפיות, גם כאן כבר ישתרך תור באותו האורך בדיוק כמו אצל האחות התאילנדית ממול.

האיטלקייה בשוק. לונץ 3, שוק תלפיות, חיפה. אין טלפון או הזמנת מקום. ראשון-חמישי 12:00-22:00 (בין 16:30 ל-18:00 המטבח סגור), שישי 12:00-16:00. לא כשר