חייבים להודות: הקורונה גזרה עלינו בינוניות. זה לא הזמן ליצירתיות או מקוריות כי אין היתכנות כלכלית ואין פנאי נפשי והכל קורס וכולם בסך הכל מנסים לשרוד. אבל בואו לא נשכח – זה אף פעם לא היה הזמן ליצירתיות ומקוריות. עוד לפני המגיפה, מסעדות נהגו ליישר קו אחת עם השנייה, להעתיק ולשעתק, להסתפק במועט וללכת על בטוח. הקורונה רק הקצינה את המגמה הזאת. תראו מה קורה באינסטגרם: במקום להשתכלל באמנוּתם, השפים הגדולים והקטנים מפרסמים מתכונים להמונים כאילו שהם רות סירקיס. כמה זה עצוב ואיזו מבוכה. לאן דרדרה אותנו הקורונה, אה? רוצים למתכון למטבוחה ופאנקייקס?

גם במסעדת מלגו ומלבר התל אביבית מנסים בסך הכל להחזיק ראש מעל למים. אי אפשר לצפות ליותר מזה כרגע. כמה זה חבל. הטרגדיה היא שהקורונה מייצרת סטנדרטיזציה גם בקרב מסעדות יוצאות דופן. גם הן נפלו קורבן לבינוניות והשיממון הנוכחיים. מלגו ומלבר, בזמנים נורמליים, הייתה אחת מהמסעדות הטובות שיש לנו. עם השף מוטי טיטמן, היא הצליחה להתגבר על כמה שנים שחונות בלוקיישן מקולל בשדרות רוטשילד בואכה הבימה וגדלה להיות מסעדה מוצלחת, אלגנטית, לא מתלהמת ויציבה. עכשיו נדמה שהכל נמחק. כמו הקולגות שלה, גם מלגו ומלבר הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש. מהלכים טקטיים שהיו אולי מתרחשים בהדרגה צריכים עכשיו לקרות באופן הכי מהיר שיש. בום! והנה היא נהייתה מסעדה חדשה.

 

במציאות הקורונה, מלגו ומלבר היא כרגע ביסטרו משלוחים לא יומרני. אין זכר למנה אדירה של דפי פסטה, בשר סרטנים ושרימפס שאכלתי שם לפני כמה שנים. תשכחו גם מצלעות טלה או אניולוטי קרם בטטה לבנה ומוח עגל שמופיעים בתפריט מהתקופה הפרה-קורונאית. כל אלה הושלכו הצידה והוטמנו עמוק במגירה. אין עכשיו דרישה למנות מורכבות, חומרי גלם יקרים או סתם אוכל שלא יחזיק מעמד בתוך קופסת פלסטיק. הלקוחות נמצאים בבתים ורוצים לאכול דברים טעימים, לא מלהיבים ולא מתחכמים. אין להם דרישות גבוהות. העיקר שהאוכל יגיע כמה שיותר מהר, שיהיה חם ומשביע וזול. ציפיות נמוכות שמכריחות את המסעדות לכוון נמוך.

גם נמוך צריך לדעת איך לעשות, וכשאתה נושם אוויר פסגות בשגרה שלך, לכאורה קל לך לרדת לשוטט בוואדי. אבל זה לא באמת ככה. דין סקאלופ בקרם וישיסואז הוא לא כדין המבורגר עם בייקון. אם יש דבר אחד טוב  שאפשר להגיד על הקורונה זה שהיא מכריחה את הטבחים לחזור לדברים הבסיסיים, שאולי חלקם שכחו ואולי חלקם מעולם לא ידעו. תפריט המשלוחים החדש של מלגו מלבר מורכב כמעט אך ורק ומדברים בסיסיים: המבורגר, שניצל, פסטות ועוד כמה מנות בלחמנייה. מאכזב? זה לא הזמן להתאכזב. לפני שמתאכזבים, צריך להביט על הסיטואציה באופן חד וברור: בסך הכל, השד לא נורא כל כך.

המבורגר מלגו סטייל (צילום: צילום ביתי, mako אוכל)
המבורגר מלגו סטייל | צילום: צילום ביתי, mako אוכל

הוא לא נורא כשמקבלים “המבורגר מלגו סטייל” (68 שקלים) שהצליח להגיע מדיום, עם חתיכות לא דקות של בייקון שהם מכינים במקום, איולי צ׳יפוטלה, צ׳דר ושאר ירקות בתוספת צ׳יפס קצת מסמורטט שהתאדה בקופסת הקרטון. המבורגר אחלה במציאות לא אחלה.

להתוודות שהזמנו שניצלונים (28 שקלים)? הנה, וידוי: הזמנו שניצלונים. לא בשבילנו. ברור שלא בשבילנו. והם היו מעולים, עד כמה ששניצלונים יכולים להיות מעולים. פריכים ועסיסיים. האם מישהו יכול להתנגד לשניצלונים טובים? גם סלט קיסר (90 שקלים) שמגיע עם פרגית בגריל – במחיר לא סביר בעליל – עושה את עבודתו כראוי, למרות שרוטב הקיסר יכול היה ליהנות מנוכחות עודפת של אנשובי. אנחנו לא ילדים שמעקמים את הפרצוף מול אנשובי, וזאת למרות שהזמנו שניצלונים.

 

פולנטה מתירס טרי  (צילום: צילום ביתי, mako אוכל)
פולנטה מתירס טרי | צילום: צילום ביתי, mako אוכל

המשכנו עם עוד שלוש מנות: פולנטה מתירס טרי (54 שקלים) שמגיעה בקופסת פלסטיק (די כבר!) עם פטריות שימאג׳י, כרישה וכרוב שחור. עשויה היטב בסך הכל; טורטליני כרישה ומסקרפונה (68 שקלים) ברוטב יין לבן, אפונה וברוקולי. אני לא יודע אם הטורטליני מיוצרים במקום. לא אתפלא אם כן ולא אתפלא אם לא; ריגטוני ראגו בקר וירקות שורש (74 שקלים) היא מנה של פסטה יבשה, שבושלה מעט יתר על המידה וקופסת הפלסטיק לא הועילה לה, אבל גם כאן – מנה סבירה ומספקת. לא משהו לכתוב עליו הביתה, כמו שאומרים. אבל אנחנו במילא בבית, אז למי אנחנו אמורים לשלוח מכתבים?

 

טורטליני כרישה ומסקרפונה ביין לבן, אפונה וברוקולי (צילום: צילום ביתי, mako אוכל)
טורטליני כרישה ומסקרפונה ברוטב יין לבן, אפונה וברוקולי | צילום: צילום ביתי, mako אוכל
ריגטוני ראגו בקר וירקות שורש  (צילום: צילום ביתי, mako אוכל)
ריגטוני ראגו בקר וירקות שורש | צילום: צילום ביתי, mako אוכל

מבחינתי המנה שהצדיקה את הבדידות, את הייאוש הגדול, את העובדה הפשוטה והחותכת שאין לנו לאן ללכת הייתה דווקא מנה של בשר שפונדרה בלחמנייה (56 שקלים ל-2 לחמניות). זו לא מנה מובנת מאליה. הבשר נצלה בבישול ארוך, הלחמנייה היא כזו של לובסטר רול, מטוגנת בחמאה, מרוחה באיולי אריסה ותחמיץ סלרי. הטעמים חזקים, הלחמנייה רכה ושמנונית, המילוי נוטף על האצבעות. זהו אוכל רחוב שנחשף בגדולתו. רק חבל שאין רחוב לאכול אותו בו. ממנות הלחמנייה הגדולות של הרגע הזה.

 

לחמנייה במילוי בשר שפונדרה. המנה המצטיינת (צילום: צילום ביתי, mako אוכל)
לחמנייה במילוי בשר שפונדרה. המנה המצטיינת | צילום: צילום ביתי, mako אוכל

לקינוח הזמנו קראק פאי (45 שקלים) עם קרם ריוויון, שקדים מקורמלים ותפוז מסוכר. גרסה עודפת לעוגה הפופולרית שלא יקרה שום דבר אם יוציאו אותה לחל”ת. ואני יכול רק לקוות שאוטוטו המסעדות יחזרו לפעול, אפילו בגרסה חלקית, כדי שהשפים יפסיקו לפרסם מתכונים באינסטגרם ויתחילו לחלום על דברים גדולים (או בינוניים) שהם רוצים להגשים ולעשות. בינתיים, מלגו ומלבר מסתברת כמסעדת משלוחים סבירה, אבל לא בשביל זה התכנסנו כאן, נכון?

מלגו ומלבר - חשבון משלוח (צילום: סטודיו mako)
מלגו ומלבר - חשבון משלוח | צילום: סטודיו mako

>> כתבו לביצה עלומה

>> בשבוע שעבר הזמנו משלוח ממנטנטן

מלגו ומלבר, שדרות רוטשילד 142, תל אביב, טלפון: 03-6314214