מדברים בשקט

יש משהו מעורר תמיהה במסעדת סניור הקטנה באזור המוסכים החף כמעט מבתי אוכל בתל אביב, לא רחוק מדרך איילון ויצחק שדה. מצד אחד מדובר במסעדת שף חדשה ומדוברת, שבחודשים שחלפו מאז פתיחתה כתבו עליה לא מעט (בעיקר שבחים). מצד שני - המיקום המשונה, החלל הצנוע, האווירה הנינוחה והווייב הנונשלנטי המורגש כבר בכניסה מגיעים כמעט בניגוד מוחלט למילים הגדולות שנכתבו ולתואר הרשמי של המקום, שבהחלט מייצרים ים של ציפיות.

אופרציה קטנטנה ומעוררת חיבה

את סניור פתחו גל נוי והשף אייל סניור, שניים בעלי רזומה עשיר של פעילות במסעדות מוכרות בתל אביב ומחוצה לה (טאיזו, יפו תל אביב, סלאס, קרפצ'יו בר, מטבחצר ועוד). שניהם מאסו בסטרס ובעבודה עבור אחרים והחליטו לייצר לעצמם מקום חלוצי, שבו יוכלו לעבוד במה שהם אוהבים מבלי לשקוע תחת עול השכירויות והדוחק שמאפיין את המקומות שנפתחים במרכז תל אביב. במקביל הם גם שאפו להמשיך ולהיות אנשי משפחה - תואר נדיר למסעדנים, שלרוב מושקעים כל כולם בבית העסק שלהם. התוצאה של השילוב בין שני המסעדנים הוותיקים - סניור באגף המטבח ונוי באגף הניהול והפלור - היא מקום שמשרה תחושת נוחות ואינטימיות כמעט מיידית. מין חלל מנותק שמרגיש משוחרר מהצורך הבולט של מרבית מסעדות השף לייצר רושם ותחושת שואו. ככזה, הוא אנטיתזה למרבית המקומות החדשים מהתקופה האחרונה או בכלל.

החלל מעוצב בפשטות ובניקיון, עם תאורה שמבליטה את העובדה שהתרגלנו לסעוד כמעט בחושך מוחלט ופסקול רגוע שאשכרה מאפשר לך לשמוע את מי שהגעת איתו מבלי להתאמץ יותר מדי. אין כאן מסיבה, יש מסעדה שכונתית. הכל משדר ענווה ומינימליזם. גם התפריט (שמתחלף לא מעט בהתאם לעונה) ממשיך את הרושם, עם צלחות שלא בולטות בבומבסטיות ובשילובים נועזים, וללא מנות שנועדו לייצר משיכה ברשתות החברתיות. רוב רובה של הרשימה פה אינו מרתיע, ומוכר לכל מי שיצא לאכול בשנים האחרונות בחוץ. מקרפצ'יו סלק עם גבינת פנחס, דרך סשימי אינטיאס עם הדרים, ריזוטו שרימפס ושקדי עגל על קרם ארטישוק ירושלמי - מנת חורף שהפכה להיות סוג של סטנדרט עונתי בכל מסעדה שנייה - ועד קצת פסטות כמו אטריות סיניות לצד מח עצם ופרגיות או טורטליני בצל וגבינת פקורינו ברוטב חמאת בצל ופטריות.

סניור פועלת רק מספר מצומצם של ערבים בשבוע, וכשניסינו להזמין לכאן מקום גילינו ששולחנות רבים, בעיקר לקראת סוף השבוע, תפוסים מראש. זה כשלעצמו סימן לפופולריות של הקונספט, או לטרנדיות הזמנית שלו בקרב הקהל התל אביבי הסקרן. זה גם מה שגרם לנו להגיע הנה בערב שקט למדי של אמצע השבוע. נכנסנו, התמקמנו על הבר הקטן ועוד בטרם הוגש לנו תפריט קיבלו את פנינו עם כוס מים צוננים, מה שמעיד על שירות טוב והבנה של הלקוח (שלצערי הפכו נדירים מאוד במסעדות בימינו). באופן כללי, אין כאן מלצרים או יותר מדי ידיים במטבח. שני טבחים, שני אנשי צוות שדואגים שהכול יתקתק, לוקחים הזמנות, מגישים ומסבירים, וזהו. אופרציה קטנטנה ומעוררת חיבה.

לא להרשים בכוח

התחלנו עם 2 מנות ירקות - ברוקולי, בצל ספרדי וקולרבי שנצלו והוגשו על קרם שום וסלסת סלרי (64 שקלים); וצלחת של חסה צלויה על גריל פחמים ברוטב קיסר עם אגוזים קלויים מתובלים (68 שקלים). ליד הירקות הוגשו שתי פרוסות לחם מצוינות ממאפיית הלחם של חגי בפלורנטין. הפתיחה המוצלחת יותר הייתה הווריאציה על סלט הקיסר הקלאסי, עם חסות צלויות ששמרו על פריכות ועסיסיות ושולבו היטב עם רוטב קיסר קרמי ואגוזי מלך קלויים, פריכים ונעימים. חסה צלויה היא תמיד רעיון טוב, וברגע שמפסיקים לחשוש מהקונספט היא הופכת לאחת הדרכים המהנות ביותר לצרוך את הירק מלא החיים הזה, שבואו נודה באמת, יכול להיות משעמם להחריד. מנת הירקות החורפיים הצלויים הציגה עבודה נכונה עם כל אחד מהירקות: הקולרבי היה רך ומתמסר, הברוקולי שמר על מרקם ונגיסה ולא התפרק והבצל הספרדי היה החרוך מכולם, ירק עז טעמים שהוא הכלאה מעניינת בין בצל ירוק לבצל לבן מתקתק - הביס הכי פחות שגרתי בצלחת. יחד עם קרם השום המעודן וסלסת הסלרי שתרמה רעננות ועניין, זאת הייתה פתיחה אלגנטית וטובה.

המשכנו לטורטליני טלה בציר עוף אסייתי עם אפונה טרייה ואפונת שלג (102 שקלים) - מנה שהדרך הטובה ביותר לתאר אותה היא "שקטה". באופן כללי, לא עובדים בסניור על הרצון לפוצץ את החך באינספור רשמים. האוכל כאן ברובו הגדול מדבר בשקט, בדיוק כמו המקום והבעלים, וטורטליני הטלה הזה הוא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. בציר עוף עם טעמים מעט אניסיים (שאחראים כנראה להגדרה "אסייתי") שחו להן קציצות טלה קטנות עטופות בצק פסטה דקיק וטוב. ממלאים מלוא הכף בציר וכיסון, מוסיפים קצת אפונים מתוקים וטריים שבשיאם כעת, והפה מוצף תחושת חורף מעודנת ונעימה. רק אפונת השלג, אף שתמיד כיף לנשנש ממנה בידיים, הרגישה לא מאוד רלוונטית למנה. במבט כללי זאת לא הייתה צלחת מסעירה בטעמיה, אבל בהחלט כזאת שקולעת לחובבי העדינות וטומנת בחובה לא מעט השקעה.

צלחת שווארמה דג בתערובת תבלינים בוהקת (102 שקלים), שהוגשה על יוגורט טחינה לצד סלט ירקות צבעוני, הייתה החלק הנועז ביותר בכל הארוחה שלנו כאן. מנה כמעט מנוגדת לכיסונים שקדמו לה, שלא חוששת מתיבול דומיננטי. המחיר אומנם עומד בסתירה מסוימת לקונספט הנינוח כאן, אבל זאת הייתה שווארמת דגים טעימה עם שפע נתחי דג לבן בשרניים, שתובלו בצורה מצוינת והוגשו עם רוטב מאזן ועשיר של טחינה ויוגורט. אחת המנות המוצלחות ביותר של הערב, שהפגינה עליית מדרגה מסוימת עם אוכל שלא מפחד להותיר רושם עז.

הקינוחים בסניור ממשיכים את הקו הבסיסי שלא מתאמץ להרשים בכוח, וכוללים מוס שוקולד ועוגת מייפל עם קרם גבינה. אלה קינוחים פשוטים, מוכרים ולא מסורבלים, שהם גם מה שמתחשק לאכול בסיום ארוחה באותו הטון. אנחנו בחרנו בפרוסה דשנה של עוגת מייפל חביבה (48 שקלים), שהרגישה ביתית ומהנה, לחה ועשירה בטעמי מייפל טובים, לצד קרם גבינה שהצליח להוציא אותה ממחוזות המטבח הביתי מדי ושדרג במעטפת קרמית ועשירה יותר.

כוונו את הציפיות

אם אתם מזדמנים הרבה למסעדות שף, כנראה אף מנה בסניור לא תהיה כזאת שלא ראיתם קודם. זאת גם בדיוק הייתה כוונת המשורר. נדיר להגיע למסעדה שלא מתכוונת להרעיד את אמות הסיפים של חושינו, אלא פשוט להעביר אותנו ערב מהנה. האוכל כאן הוא סוג של מפלט מוכר ונעים, שמבוצע במסירות (גם אם לעיתים הייתה מסייעת לו קצת יותר נועזות בתיבול או בביצוע). כמו האוכל כך גם המקום עצמו, שמספק בילוי נעים באווירה חברית ומשוחררת מאוד ולא מחפש לטלטל את הסירה. לערב זוגי, חברי או משפחתי, סניור היא אחד המקומות היותר נעימים שאפשר להגיע אליהם היום בתל אביב - אבל רק בתנאי שהציפיות שלכם כוונו בהתאם.

אם אתם מסוג האנשים שיוצאים למסעדה ומצפים שכל מנה תותיר עליכם חותם, וגם בחלומות לא תצליחו לשחזר אותה בבית – סניור היא לא הכתובת. זה גם לא מקום זול, למרות שמרבית המנות כאן מתומחרות בצורה קצת פחות פרועה מהרף שהפך לסטנדרט בעיר. מדובר במסעדה מחוץ למסלול המוכר, גם כצורת ביטוי וגם בפועל, בפאתי תל אביב, בלי הייפ, יחסי ציבור וסרטוני טיקטוק מפוצצים. פשוט מסעדה חביבה ומנומקת, עם אוכל לא מסובך ומהנה ברובו, בסביבה צנועה ועם שירות מקצועי שמקפיץ למעלה את כל החוויה.

האם זה מספיק בשביל לבלוט לאורך זמן ולשמר את סניור כפנינה ייחודית בין מקומות מפוארים שמאחורי כל אחד מהם קונספט, משקיעים ומיתוג? במבחן שוק המסעדנות התל אביבי התזזיתי ומונע הטרנדים, קיים סיכוי מאוד סביר שלא. על סניור ובעליה מוטלת כעת חובת ההוכחה שהחזון שלהם לא רק מקסים רעיונית אלא גם בר קיימה. בתקווה ובהרבה עבודה עקבית, אולי הם יצליחו לנצח את הסטטיסטיקה.

סניור. רבניצקי 4, תל אביב. 077-3034202