כידוע, כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה, ובתקופת הקורונה הורים וילדים תקועים אחד לשני ב@$₪. הם משועממים ובעיקר מאוד רעבים, בכל רגע נתון, כל דקה פנויה, כל היום, כל הזמן. אז מה עושים? פתרונות יצירתיים לא יועילו כאן. נדרשת פשרה שתהיה מקובלת על כולם. אלה ימים של פשרות. בבית הכלא של הקורונה אין מקום לתשוקות אינדיבידואליות או גחמות קולינריות. תאכל מה שיש, מה שאפשר, מה שמגיע במשלוח. זה לא הזמן לאויסטרים.

 

מגזינו היא פשרה ראויה עבור כל המשפחה. מתחילת דרכה, המסעדה התל אביבית כיוונה את עצמה לגובהן של המשפחות הישראליות הממוצעות. זו לא מסעדה נועזת או מקורית, והיא גם לא מתיימרת להיות כזאת. היא לא צריכה להיות כזאת. לפני כחודש בישרו שם על מינויו של שף חדש, עידו אדרי שמו. היו להם חלומות גדולים, עושה רושם. השף דיבר בראיונות על לזניית סרטנים. איזה לזניית סרטנים עכשיו ואיזה נעליים. הקורונה מנפצת את חלומותיהם של שפים צעירים. את החלומות מאפסנים בינתיים עמוק בתוך המגירה. ובכל זאת אם תרצו להתרשם מעבודתו של אדרי, תוכלו לעשות זאת גם במשלוח. זה לא שמגזינו הנוכחית הפכה להיות מסעדת עילית, אבל הפשרה בהחלט נוחה ונעימה. זהו אוכל איטלקי שלא יגרום למריבות קולניות בבית.

האם שוב ננזוף במסעדה שמשתמשת בכלי פלסטיק חד פעמיים? כן, בהחלט. האחים ירזין, בעלי מגזינו, הם אנשי עסקים מצליחים ביותר ונדמה לי שהם היו יכולים להתארגן על כלים מתכלים, גם אם העלות שלהם יותר גבוהה. פסולת המשלוחים היא באמת זוועה נוראית. האם למישהו אכפת? כנראה שלא. קל יותר להתעסק באיום של הקורונה הקרובה מאשר באפוקליפסה הסביבתית הרחוקה. נזכיר שגם הקורונה הייתה רחוקה פעם.

 

משלוח ממגזינו. הרים של פלסטיק (צילום: צילום ביתי, אוכל טוב)
משלוח ממגזינו. הרים של פלסטיק | צילום: צילום ביתי, אוכל טוב

המשלוח מגיע במהירות, תוך חצי שעה, בידיו של שליח וולט. האם נדבר על העמלות הגבוהות של החברה? אולי בפעם הבאה. הזמנו פיצה פפרוני (68 שקלים). זוכרים את התקופה הקדומה שבה כל המסעדות וכל המזללות בישראל הגישו פיצה? זוכרים שהתלוננו על זה? הנה, פיצה קטנה וסתמית. כמה התגעגעתי לפיצה קטנה וסתמית. מכירים את סדרות הטבע שבהן רואים צבועים מתנפלים ברעבתנות על גופה של זברה? אז ככה. בדיוק ככה.

 

פיצה פפרוני קטנה וסתמית שחוסלה ברגע (צילום: צילום ביתי, אוכל טוב)
פיצה פפרוני קטנה וסתמית שחוסלה ברגע | צילום: צילום ביתי, אוכל טוב

סלט קיסר (58 שקלים) הוא סלט קיסר כהלכתו: כל המרכיבים מגיעים מופרדים בקערות פלסטיק, למרבה השמחה והצער. כאן חסה, כאן פרמזן, כאן רוטב קיסר עשיר באנשובי. עלי החסה טריים שבטריים, הפרמזן הוא לא הפרמזן הכי איכותי שתוכלו למצוא (מי בכלל ציפה ממנו להיות כזה?) והרוטב – אומאמי לפרצוף. יש סלטים שהם כל כך פשוטים, לכאורה, שאתה לא מבין איך הם לא מגיעים ככה גם במסעדה עצמה.

נעבור למחלקת הפסטות. שם, לכאורה, הייתה אמורה להיות נקודת התורפה. פסטות הן מאכל לכל המשפחה. אף אחד לא בודק להן בציציות. כן אל דנטה, לא אל דנטה. למי בכלל אכפת? הסוס לא מתלונן כשדוחפים את פרצופו לתוך האבוס. אבל אנחנו בכל זאת בני אדם, גם כשאנחנו מזמינים משלוחים בימי הקורונה. יש לנו עדיין סטנדרטים. מגזינו, באופן די פלאי, עומדת בסטנדרטים. הנה שתי מנות שהשף החדש הביאה איתו כנדוניה: קסרצ׳ה קרבונרה (64 שקלים) – פסטה מסוג קסרצ׳ה (חונקי כמרים) ברוטב שעל פניו הוא קרבונרה. בעוד שבקרבונרה אמיתית, איטלקית, אסלית, משתמשים בחלמונים וגואנצ'לה (לחי חזיר), כאן משתמשים בבייקון. לא נורא. רק אנשים אנאליים מפתחים אובססיות למתכונים אותנטיים. זו הייתה פסטה טובה דיה.

 

קסרצ׳ה קרבונרה. לא אסלית, אבל מספיק טובה (צילום: צילום ביתי, אוכל טוב)
קסרצ׳ה קרבונרה. לא אסלית, אבל מספיק טובה | צילום: צילום ביתי, אוכל טוב

ריזוטו תירס (72 שקלים) היא מנה נוספת שמשתמשת בבייקון בתור תבלין שמוסיף טעמים מעושנים שאי אפשר להתעלם מהם. בייקון זה שם נרדף למלודרמה גדולה וצפויה. זו אופרת הסבון של האוכל. גרגירי התירס הטריים והצלויים, האורז העשוי (לא יתר על המידה), פתיתי צ׳ילי פיקנטיים, המון פרמזן. זו מנת ריזוטו שאין צורך לבדוק בציציות שלה. כן תקנית, לא תקנית. פשוט כיפית. כמו ״רמת אביב ג׳״ בכיכובם של יעל בר זוהר וליאור מילר.

ריזוטו תירס. אופרת הסבון של האוכל (צילום: צילום ביתי, אוכל טוב)
ריזוטו תירס. אופרת הסבון של האוכל | צילום: צילום ביתי, אוכל טוב

קנלוני גבינות (72 שקלים) היא מנה נוספת שאין צורך לבדוק מה רמת האותנטיות שלה: שני צינורות (איזו מילה דוחה כדי לתאר אוכל) עשויים בצק, תוצרת בית, ממולאים בגבינות, ביניהן גבינת מאירי המקומית, ורוטב עגבניות. האם יש סיכוי שמנה מהסוג הזה (בצק, גבינות, עגבניות) לא תענה על הצורך הבסיסי של הזמן הזה? אין סיכוי. זו מנה שגם ביום שאחרי, בחימום במיקרו, תספק את אותו התענוג המפוקפק.

 

קנלוני שמספק את הסחורה גם ביום שאחרי (צילום: צילום ביתי, אוכל טוב)
קנלוני שמספק את הסחורה גם ביום שאחרי | צילום: צילום ביתי, אוכל טוב

ועכשיו אין ברירה אלא להגיע לקינוח. מגזינו, מיום היווסדה, הייתה מפורסמת בקינוחים שלה. עוד לפני הקורונה, המסעדה תפעלה שירותי משלוחים בוולט של עוגות. הם הבינו שם משהו: העוגות זה הגיים-צ׳יינג׳ר של מגזינו. זה לא השתנה. מדובר ברמה הכי גבוהה של קונדיטוריה אמריקאית על כל המשתמע מכך. קינוחים מופרזים, אולי מופרכים, טראשיים, מתוקים לאללה ומהנים בטירוף (וגם ארוזים בקרטונים יעודיים ולא בזבל עשוי פלסטיק). פאי לימון ופיסטוק (44 שקלים) הוא יצירת מופת מקומית: תחתית פיסטוק פריכה, קרם לימון ומרנג. קינוח שמצדיק את המילה "אמאל׳ה!". עוגת גזר (44 שקלים) גם היא מעוררת שאגות עונג: עוגת גזר, קרם גבינה, ציפוי קינמון וקראמבל שוקולד לבן. להגיד לכם שזה הקינוח הכי מתוחכם בעולם? לא, כי אתם כל כך מתוחכמים. אוכל מתוק, שמנוני, עשוי היטב. מי צריך יותר מזה, תגידו לי?

קינוח שמצדיק את המילה – אמאל׳ה! (צילום: צילום ביתי, אוכל טוב)
קינוח שמצדיק את המילה – אמאל׳ה! | צילום: צילום ביתי, אוכל טוב
עוגת גזר שמעוררת שאגת עונג (צילום: צילום ביתי, אוכל טוב)
משלוח ממגזינו | צילום: צילום ביתי, אוכל טוב
משלוח ממגזינו- חשבון (צילום: סטודיו mako)
משלוח ממגזינו- חשבון | צילום: סטודיו mako

>> כתבו לביצה עלומה

>> בשבוע שעבר הזמנו משלוח ממונאר

מגזינו. דרך מנחם בגין 21, תל אביב. טלפון: 03-7570535. לא כשר