בייגלה ירושלמי
אי שם, שנייה לפני שהקורונה התחילה לתת בראש, התארחתי בסדנה אצל קרן אגם ושם הכנו את הבייגלה הזה, שלא יהיה מוגזם לומר שהוא שדרג פלאים את מעמדי כמארחת בכמעט שנתיים שחלפו מאז (הוא והבגטים שיגיעו תכף). אז גם גיליתי שלהכין בייגלה ירושלמי זה לא יותר מורכב מלהכין כל לחמנייה אחרת - עיקר ההבדל הוא בטבילה הקצרה במים ואז בשומשום. ואת הרושם שיוצר מגש של בייגלה חמימים וטריים כאלה, לצד קערת לאבנה עם קצת עגבנייה מגוררת ושמן זית - ויודעים מה, אפילו לא לצד כלום - אתם לא רוצים לפספס.
בגט ללא לישה
אחד המתכונים הכוכבים מהבלוג של קרן, שהשתקע בהמוני בתי אב ואחראי לפחות לגלגל וחצי מאלה שתלויים לי על המותניים. במשך שנים בגט היה ידוע כאימת האופים החובבים (לא ברמה של קרואסון, אבל עדיין אימה), עד שבא הפוסט של קרן ולימד שאפשר לערבב כמה מצרכים בסיסיים בערב (לערבב, אפילו לא ללוש), ואז בבוקר ליצור צורות בגט ולשלח לתנור. וזהו! מאז שעלה בבלוג, באפריל 2020, אנחנו מכירים רק מישהי אחת שהצליחה להיכשל בהכנתו (ואפילו הכישלון שלה לא היה מוחלט).
פיתות זעתר
עוד אחד מהמאפים שהייתי בטוחה שתמיד יהיו טעימים יותר במאפייה מאשר בבית, ושמחתי לגלות שוואללה, לא. רק אזהרה קטנה: תערובות זעתר שונות משתמשות בכמויות שונות של מלח, והרבה מהן עושות את זה בנדיבות יתרה. רוצה לומר, תטעמו את הזעתר לפני שאתם יוצאים לדרך, כי חבל ליפול על כזאת שטות (אני באופן אישי מרשה לעצמי להפחית קצת מכמות המלח בבצק מלכתחילה, לא בטוחה שזה חוקי).
חלה עגולה
בפעם הראשונה הכנתי את החלה הזאת כי היא טבעונית ופרווה, וזה ענה לי על הדרישות של הארוחה הספציפית. בפעם השנייה הכנתי אותה כי היא כזאת יפה שחבל לא, ובפעם השלישית כי היא רכה וטעימה ואוורירית בדיוק כמו שצריך. בקיצור, טבעונית ופרווה, אבל טובה יותר מכל חלה ביתית אחרת שניסיתי, כולל כאלה שיש בהן חמאה וביצים בשפע.
בתיאבון!