"יש לי חרדה חברתית - הזעות, רעידות והרבה אי שקט בגוף"
מי שרואה את הסרטונים המוקפדים של בן שי ברשת יתקשה לנחש שמאחורי המצלמה עומד אדם שמתמודד עם פחד במה וכותב תסריט מראש כדי לא לגמגם. בשיחה כנה הוא מספר על שם המשפחה ששונה בילדותו, המנה חמה המאוד ספציפית שהוא מעדיף ולמה הוציא 1,500 שקל על פרינגלס. mako Eats - ריטה גולדשטיין מארחת את האנשים שאחראים לכל מה שטעים בישראל

בן שי (32)
יוצר תוכן קולינרי, יוטיובר ובשלן ביתי שהתפרסם בזכות סרטוני בישול קצרים, יצירתיים ומפורטים שהוא מעלה לרשתות החברתיות. עוסק בבישול ובאפייה ומשלב בין אוכל ביתי נגיש לבין טכניקות מקצועיות, דיוק והסברים על תהליכים שמתרחשים במטבח. בן שי הוא בוגר בית הספר "בישולים", ובתוכן שלו ניכרת הסקרנות להבין איך חומרי גלם עובדים, מה גורם למתכון מסוים מצליח ואילו שינויים קטנים יכולים לשפר את התוצאה. לאורך השנים ביסס קהילה גדולה של חובבי אוכל והשתתף בפרויקטים ובשיתופי פעולה קולינריים. כיום הוא כותב ומצלם מדור שבועי ב-mako איטס.
-
בוא נסגור את זה בהתחלה. איך קוראים לך - בן, בנשי? מה כתוב בת"ז?
"וואו, וואו. אני לא זוכר איך ההורים שלי קוראים לי בכלל. סתם, כמובן שקוראים לי בן. אז כדי להסיר כל ספק השם הפרטי שלי הוא בן, שם המשפחה הוא שי". -
ומישהו קורא לך בן?
"רק המשפחה ובת הזוג שלי. בצבא התחילו לקרוא לי בצורות כאלה ואחרות ואז זה הפך להיות כינוי מרכזי. שם משפחה המקורי היה בכלל שדדי. שם תימני. כשהייתי בן 6 או 7 ההורים שלי שינו את השם". -
אז אתה בכלל תימני?
"חצי תימני וחצי הונגרי". -
איפה היית לפני 10 שנים?
"אני בן 32, אז לפני 10 שנים הייתי בן 22 והייתי בצבא". -
מה חלמת לעשות אז?
"להיות בהייטק". -
ועשית את זה.
"כן. הייתי בעיצומו של מסלול צבאי מאוד ארוך, למעשה עשיתי קורס תכנות שגם אליו הגעתי די מאוחר כי עשיתי שנת שירות, ולמי שלא מכיר, קורס תכנות זה מסלול שאתה חותם על שנתיים וחצי, אפילו שלוש קבע, אז היה לי שירות מאוד ארוך של שש שנים בסך הכל". -
ממש לא היית קשור לאוכל, התחלת קריירה במחשוב?
"כן, הייתי באיזשהו מסלול מאוד מאוד מתוכנן עוד מימי התיכון. זה מה שייעדתי את עצמי אליו. להתקבל לאיזשהו מסלול כזה של פיתוח תוכנה בצבא, להשתחרר ולהתחיל לעבוד בהייטק". -
מה קרה שם בדרך?
"במהלך השירות הצבאי גרתי בבית החייל. בקבע עברתי לדירת שותפים שהיה בה מטבח לראשונה בחיי הבוגרים. החלום שלי היה זה שברגע שאכנס לקבע יהיה לי מטבח ואני אבשל לעצמי את הארוחות. וזה מה שקרה". -
בבית של ההורים לא בישלת אף פעם?
"לעיתים נדירות, לא הייתי בבית הרבה בתקופה הזו. ובתור ילד דברים אחרים יותר העסיקו אותי. הייתה לי איזושהי זיקה בבית של ההורים לאוכל, לטעמים וכל מיני דברים כאלה, אבל לא הייתי מתעסק בזה יותר מדי. כן הייתי מתעניין לפעמים במה שההורים שלי עושים, אמא שלי הייתה בבישולים ויכול להיות שהיא הציתה בי את הדבר הזה - 'תטעם את הרוטב הזה, את התבשיל הזה, תגיד לי אם משהו חסר'. ואני חושב שמהמקום הזה נדלק אצלי משהו". -
אז איפה הייתה הנקודה שהחלטת לעשות שינוי חד בקריירה?
"נחשפתי לכל מיני תכנים של יוצרי תוכן שעד היום אני מעריץ ומעריך מאוד, והם היוו עבורי הרבה מאוד השראה בזמנו, ופשוט רציתי לעשות חלק מהדברים שהם עושים. נחשפתי למשל לתוכן על מחמצת, ואז אמרתי 'יאללה, בא לי לנסות את זה'. עם השנים למדתי ולמדתי ולמדתי. לימים השתחררתי בשנת 2020, מרץ 2020, שמי שזוכר זה היה בדיוק הבום הגדול של הקורונה, וכל תוכנית שהייתה לי, אם זה לעשות איזשהו טיול ארוך אחרי הצבא, או לא יודע מה - הכל השתבש". -
ואז נכנסת להייטק.
"התחלתי לעבוד מרחוק מהבית, אפילו לא הכרתי את הבוסים שלי, לא ידעתי איך הם נראים, לא ידעתי איך חברי הצוות שלי נראים. ומהמקום הזה של השעמום, של התקיעות בתוך הבית, אמרתי 'בא לי לעשות משהו קצת יותר יצירתי, אני מרגיש שזה חסר לי'. חשבתי מה אני יכול לעשות, ובאותם ימים ראיתי כל מיני יוצרי תוכן חדשים וראיתי בעיניים שלי אנשים שאני נחשף אליהם כשהם ב-100 עוקבים, 1,000 עוקבים, ואני רואה איך הם גדלים מול העיניים שלי, ואז פתאום נפל לי האסימון: בוא'נה, כל בן אדם גדול בתחומו התחיל ממשהו קטן, אז אולי אם אני אפתח היום איזה משהו, אולי יצא מזה איזה, לא יודע, אולי זה יגיע למשהו גדול". -
מה היה הסרטון הראשון שצילמת?
"קאצ'ו א פפה". -
ואיך היו צילומי הסרטון הראשון?
"התביישתי בהתחלה. כאילו, יש הרבה חבלי לידה כשאתה מתחיל ליצור תוכן. אתה מפחד להביע את עצמך, אתה מפחד להראות את עצמך מול המצלמה, אתה שוקל את המילים". -
כמה זמן לקח לזה להתפוצץ?
"אני חושב שכמעט שנה. לקח לי מעל שנה לעבור את הסף של ה-1,000 עוקבים ביוטיוב, שזה תחילת התהליך של להרוויח כסף. הייתה לי את העבודה במקביל שבעצם גיבתה אותי, נתנה לי איזשהו גב כלכלי לתחביב המאוד יקר הזה. אבל כל עוד הגדרתי את זה כתחביב אז היה לי אחלה". -
מה הסרטון הכי יקר שצילמת?
"מבחן טעימה שעשיתי לכל סוגי הפרינגלס שאני יכול למצוא. בארץ פרינגלס, למרבה ההפתעה, נורא נורא יקר. זה עולה בין 20 ל-30 שקל לאחד כזה". -
כמה פרינגלסים קנית?
"אני לא מדבר על הפרינגלסים שמוצאים בסופר, אלא על הדברים שמוצאים בחנויות קצת יותר מתמחות. והיו לי כ-60 טעמים אז בערך 1,500 שקל". -
זה באמת יקר. מה היה הכי טעים?
"חמאת קרמל מלוח, משהו כזה". -
זה פרינגלס דוחה!
"הוא היה לי מאוד מאוד ייחודי באותו זמן..." -
ברור, כי טעמת 60 מלוחים ועכשיו בא אחד עם סוכר, אז טמטם אותך.
"זהו, אני התחלתי לצחוק כי ידעתי שתגידי שהוא דוחה. יש לו טעם של הפופקורן בדיסנילנד". -
לא, יש לו טעם של צ'יפס מסוכר! אפילו הבת שלי טעמה ואמרה "אמא, תיקחי, זה מגעיל".
"אגב, המקום השני זה גם מפתיע, אני ממש זוכר את הדירוגים - השני זה פשוט השמנת-בצל, הירוק". -
זה הכי טעים.
"זה באמת הכי טעים. אל תוציאו 2,000 שקל על פרינגלסים, תקשיבו לנו, הכי טעים זה הירוק". -
מתי הבנת שאפשר לעזוב את העבודה בהייטק?
"כשהגעתי לבאלנס בין כמה שאני יכול להרוויח מיצירת תוכן לבין כמה שאני מרוויח נטו מהמשרה המלאה שלי בהייטק. מאז עברו שלוש שנים, ואני מרוויח, אני גאה לומר, הרבה יותר ממה שהרווחתי בתור הייטקיסט". -
אתה מאלה שחושבים שהתחום הזה הוא זמני?
"אני תמיד באיזושהי חרדה. חרדה מקצועית אבל גם חרדה כלכלית. אני אני גם יודע שתחום העיסוק הזה הוא מאוד מאוד תחרותי, ואני חייב כל הזמן לחדש את עצמי ולהתעלות על מה שעשיתי קודם כדי להישאר רלוונטי, כדי שלא יחליפו אותי בעצם. אם אני רוצה להמשיך להתעסק בזה - שזה החלום שלי, אם אתה היום שואל אותי מה החלום שלי, זה להמשיך לעשות את מה שאני עושה היום". -
אז איך אתה נשאר רלוונטי?
"אני מנסה להמשיך להמציא את עצמי מחדש, ואני חושב שמה שמייחד אותי זה שאני עושה דברים שאחרים לפעמים לא מוכנים לעשות. שזה פשוט להשקיע ברמה מסוימת של מאמץ בתוכן ואני חושב שהקהל מרגיש את זה". -
כשאתה רואה סרטון מחופף של 20 שניות שמקבל מיליון צפיות, זה מעצבן אותך?
"לא, לא, זה סגנון אחר. לכל אחד יש את הסגנון שלו ולכל סוג של תוכן יש גם את קהל היעד שלו. אני יצאתי לדרך כשרציתי לעשות תוכן שחשבתי שאין בארץ, כמו התוכן שאני אוהב לצרוך, שזה תוכן שהוא עשוי טוב, שהוא נראה טוב, שיש לו איזשהו בסיס מאחוריו". -
מה אנשים לא יודעים עליך?
"שיש לי חרדה חברתית, פחד במה. וכשאני מצלם את הסרטונים, בין הטייקים יש הרבה ניסיונות שאני עושה עם עצמי על משפטים". -
במה זה בא לידי ביטוי? זה באמת מאוד לא מאפיין אנשים שהם בחשיפה מאוד גבוהה ברשתות.
"זה פשוט חרדה חברתית פר אקסלנס. אירועים צפופים במקומות שהם מחוץ לאזור הנוחות שלי גורמים לי להרבה אי שקט בגוף, לפעמים הזעות, רעידות. זה משהו שאני עובד עליו כבר הרבה זמן, אני גם הולך לטיפולים". -
וואי, דפיקות לב, גרון יבש, כאלה?
"לגמרי. אני עדיין מתבייש באיזשהו מקום לשתף את הכל. אני משתדל שהעמוד שלי יהיה די נקי פחות או יותר ושהוא יתעסק במה שהעוקבים שלי באו לראות, שזה פשוט דברים שקשורים לאוכל, ודברים שקשורים אליי באופן ישיר. אז אני כן יכול לשתף כל מיני מחשבות אבל מעבר לזה לא דיברתי על זה בצורה רחבה. במקומות שזה מתחיל לערב אנשים נוספים, המשפחה, הזוגיות וכאלה, אז אני קצת יותר שומר על מה שאני מוציא". -
יש קמפיין שסירבת לעשות כי אמרת "זה הגבול שלי"? "אני לא רוצה את זה" כאילו, "אני לא מוכן למכור את הדבר הזה"?
"כמובן, אבל בכללי הגישה שלי קצת התרככה עם השנים. כשהתחלתי ליצור תוכן הייתי מאוד נוקשה, הייתי מאלה שקצת מטיפים. נגיד, אם הייתי עושה קאצ'ו א פפה, הייתי חייב שזה יהיה ממש הכל לפי הספר. ועם הזמן הבנתי שכל העולם הזה של אוכל זה הדבר הכי אלמנטרי שיש. אין חוקים, וואללה אין חוקים. אם זה טעים לך, תעשה מה שאתה רוצה". -
איזה שלושה דברים תמיד יש לך במקרר?
"פרמזן, חמאה וסויה". -
מה הדבר הכי מגעיל שיצא לך להכניס לפה?
"אני ממש מנסה לחשוב על דברים שירקתי. מה שקופץ לי לראש זה הדוריאן שבבנגקוק יצא לי לטעום, את הסטינקי טופו בטייוואן - נתתי ביס ואמרתי 'אני ממש לא מסוגל להמשיך לאכול את הדבר הזה'. אגב, לאחרונה טעמתי את החגבים בטוקיו וזה היה אחלה. תימנים אוכלים חגבים". -
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"מנות חמות". -
די נו.
"כן, מאוד מאוד אוהב. יכול להיות שאני אעבור בסופר ואחטוף לעצמי איזו קופסה אחת כדי שיהיה לי. פיקנטי זה הפייבוריט שלי". -
הנודלס?
"הנודלס הפיקנטי, כן". -
הכי טוב שלהם זה הפירה.
"לא לא לא, אני בנודלסים. כמובן שיש גם דברים שהם קצת יותר כיפיים שזה המנות חמות הקוריאניות והיפניות למשל. לא נעים לי לומר, אכלתי במסעדות בארץ ראמן שהיה פחות טוב מהמנה החמה היפנית". -
מה לדעתך המתכון הכי טוב שלך?
"אני חושב שזה הרוטב בולונז שאני עושה. הסוד הוא לתת דגש מאוד חזק על צריבה טובה של הבשר על פני הטיגון של הירקות, כי הרבה אנשים מתחילים בטיגון של הירקות, ואז מוסיפים את הבשר ואז זה לא יקרה. אני צורב את הבשר טוב טוב טוב ואז מוסיף את הירקות. ואז מבשל הכל איזה 4 שעות". -
יש תוכן שהעלית עם השנים והתחרטת עליו?
"כן. בשנה שעברה היה אתגר של טיקטוק לייצר כמה שיותר סרטונים במשך חודש. כדי לייצר הרבה הייתי צריך לשלוף מהמותן דברים ולעשות. היה איזשהו סרטון שעשיתי שנראה כמו כריות כאלה שעושים מדפי אורז - לוקחים שתי פיסות של דפי אורז ואז שמים את זה באייר פרייר וזה הופך להיות כמו כרית. הסרטון הזה הגיע כמעט למיליון צפיות. אני חושב שזה היה הסרטון עם הכי הרבה צפיות בכל האתגר הזה, אבל הורדתי אותו". -
כי זה הביך אותך?
"זה לא התכתב עם מה שאני רוצה שיהיה לי בפיד. כן, הביך אותי. הביך אותי שיש לי כזה דבר בעמוד". -
יש לך איזשהו מקום שאתה תמיד חוזר לאכול בו? איזו המלצה שתרצה לשתף שהיא לא מנה חמה נודלס?
"המקום שחזרתי אליו הכי הרבה פעמים זה פיצה נאופוליטן. אני מאוד אוהב את מה שהם עושים. אני כמעט לא חוזר למקומות. במסעדת שף, למשל, לא יצא לי לאכול פעמיים באותו מקום". -
מה זה דייט טוב מבחינתך, לצאת למסעדה או לבשל בבית?
"לצאת למסעדה, למה אני צריך לעבוד? אני חושב שדייט טוב זה דייט שהוא פוטר אותך, פוטר את שני הצדדים מהרבה מאמץ ואפשר להתעסק בעצם בהנאה המשותפת. אני מדבר עכשיו על דייטים עם בת הזוג שלי שאנחנו כבר יוצאים הרבה זמן - כאילו אפשר לבשל בבית, זה נחמד, וזה גם רומנטי וזה הכל טוב ויפה, אבל מישהו צריך לבשל, מישהו צריך לעשות את הכלים".