קשה להגיע לפיצוי

השבוע, אחרי כמעט חודשיים של לחימה, נפתחה האפשרות של בעלי עסקים לבקש פיצויים על ירידה בהכנסות.  במשרד האוצר החלו לדון בנושא לפני חודש, אבל הכלהתעכב בגלל ריבים אין סופיים עם משרד הכלכלה.

אלא שאם תיכנסו בשבוע האחרון לקבוצת "אני שולמן" בפייסבוק, שנועדה לקבוצת העצמאים בארץ (ומתוכה צמח חבר הכנסת  לשעבר אביר קרא), תבינו שוב עד כמה המדינה מקרטעת מאחור, יש שיגידו שלגמרי בכוונה. הבלבול, התסכול ובעיקר חוסר ההבנה מה מגיע להם, ניכרת בכל פוסט ופוסט.

התלונות הקבועות על בירוקרטיה סבוכה, על אתר מקרטע, ועל תהליך ארוך ומתיש, הובילו את בעלי העסקים שראיינו להסכים על דבר אחד: "יש תחושה שרשות המיסים תעשה הכול כדי להקשות על הגשת המענק – ושאנשים יתייאשו מלהגיש".

רשות המיסים, מצידה, טוענת כי: "המערכת פותחה ועלתה במהירות האפשרית לאחר אישור התקנות", וכן מאשרת כי: "בימים הראשונים להפעלת המערכת נוצר עומס, אבל מאתמול (ג') המערכת פועלת ללא עומסים".

הייתם כבר מצפים שאחרי סאגת פיצויי הקורונה כבר רשות המיסים תהיה מיומנת בפיתוח אתרים לדרישות פיצוי במקרי חירום, אבל מדובר בישראל. המדינה שבה לוקח חודש להחליט על מתווה פיצוי מצד אחד, ומצד שני לוקח שנייה להחליט שהכספים הקואליציוניים ימשיכו לזרום למקומות הכי לא נכונים.

אבל כספים קואליציוניים בצד, אנחנו תוהים על דבר אחד: האם כל הבאלגן הזה בעצם נועד, בדומה למענקי הקורונה, לאפשר לממשלה לעשות אחורה פנה ולבקש את הכספים או חלק מהם חזרה בתום המלחמה?

צומת הרחובות פינסקר ובוגרשוב בתל אביב (צילום: phaustov, shutterstock)
תל אביב ירדה מיקרה מאוד מאוד ליקרה מאוד | צילום: phaustov, shutterstock

מחירי השכירות ירדו במלחמה? לא באמת, וגם זה בלי ממ"ד

ענף הנדל"ן במשבר, זו עובדה ידועה. אבל מי שמקווה שהדבר יוביל להקלה בכיס שלו צפוי להתאכזב. בדיקה של mako ביחד עם לוחות יד2 ומדלן גילתה שגם בערים בהן מחירי השכירות ירדו, הם עדיין גבוהים בפועל מרמתם מלפני שנה.

הנה דוגמה: השכירות הממוצע על דירת 4 חדרים בתל אביב עמדה באוקטובר על 9,363 שקל בממוצע. חודש לפני כן הייתה השכירות הממוצעת על דירה דומה 9,855 שקל. אל תתלהבו. לפני שנה הייתם משלמים 8,900 שקל בחודש כדי לשכור את אותה הדירה. כלומר, המחירים טסו למעלה, ואז עשו תיקון קל כלפי מטה.

בערים הספורות שלא הושפעו כמעט מהמלחמה המתמשכת מחירי השכירות עלו גם בהשוואה לחודש הקודם. הביקוש הגובר לדירות עם ממ"ד העלה גם את מחירי השכירות שלהן. נכון לעכשיו, אפילו אירוע קיצוני לא מצליחה להוביל את שוק הדיור למחירים שמתאימים לרמת ההכנסה הממוצעת.

כשמלחמה תיגמר, ישראל תישאר עם שורה של קבלנים שפשטו רגל, ומלאי דירות שלא מספיק לתושבי הערים עצמם ולפליטים שלא יוכלו עוד לחזור לביתם. המחירים, כצפוי, שוב יעלו. הממשלה, בינתיים לא עושה הרבה כדי למנוע את המצב הזה. השוק ממשיך לעבוד בחופשיות ומי שיש לו כסף יזכה במיגון. מי שנשאר מאחור, יצטרך לסמוך על המזל.

קונים בבלאק פרידיי בחנות צעצועים בטקסס (צילום: Brandon Bell, Getty Images)
שווה למלא את העגלה במוצרים ישראלים | צילום: Brandon Bell, Getty Images

יום שישי הכחול

מבצעי הבלאק פריידי בעולם מתחילים היום (ו'), ובארץ הם כבר התחילו בתחילת השבוע (והומרו לבלו פריידי מהסיבות המובנות). אבל בניגוד לשנים קודמות, השנה רוב המבצעים בארץ נעים סביב ה-40 אחוזי הנחה. אולי זה בגלל הרשתות שמתמודדות עם הפסדים בגלל המלחמה או מהנרטיב הכללי שעדיף לקנות ישראלי - אבל המבצעים רחוקים ממבצעי 70 אחוז ומעלה שהתרגלנו אליהם.

אלא שהשנה אנחנו קצת מסונדלים. ההלם בעקבות השבת השחורה והמלחמה שפרצה בעקבותיה גרמו לעצירה מוחלטת של מטענים המוטסים מאתרי הסחר, לעלויות משלוחים גבוהות ולזמני אספקה ארוכים. אומנם בדואר ישראל טוענים כי החבילות מתחילות להגיע, וגם קצב ההזמנות מתאושש, אך באתרי קהילות הצרכנות הפסימיות רבה גם לגבי נובמבר.

תוסיפו לזה את העובדה שהדולר אומנם לא בשיא, אבל רחוק מהשפל אליו התרגלנו, ותקבלו את המשוואה הפשוטה: גם בחו"ל יתכן שלא משתלם השנה להזמין.

יש 2 מסקנות שצריך להסיק עכשיו:

  1. אנחנו נמצאים במצב שלא רק העסקים בקריסה, גם שכירים לא עובדים ונמצאים בחל"ת, וישנם משרתי מילואים רבים. צריך לעשות חושבים ולקנות רק מה שבאמת צריך.
  2. יחד עם זאת - המסר הוא ברור. תעדיפו את הכלכלה הישראלית. זה גם יותר משתלם.

 

לוחמי חטיבת הנח"ל במרחב ג'באליה (צילום: דובר צה"ל)
לוחמי נח"" בג'באליה. הרבה תלוי בהמשכה של המלחמה | צילום: דובר צה"ל

למי להאמין, לבורסה או לממשלה?

בין שאר המבחנים שהתקופה האחרונה מביאה עלינו, היא גם מפרידה בין מי שמסתכל על חצי הכוס המלאה, לבין מי שממשיך להיות מתוסכל מחצי הכוס הריקה.

בצד הפסימי, אפשר למצוא את ממשלת ישראל. שר האוצר ממשיך להילחם על הכספים הקואליציוניים ולעקם את המציאות כדי שתתאים לרצונו. ראש הממשלה נהנה מהדחייה הבלתי מוסברת במשפטו ומתנהל בזיג זג חסר אחריות. איתמר בן גביר מנצל את החטופים לרווח פוליטי. יריב לוין עדיין בונה את התשתיות למהפכה משפטית שתחריב את המעט שנותר מהמדינה ושלמה קרעי, כהרגלו, מקפיד לשחרר הצהרות שאינן קשורות למציאות, ובעיקר לייצר כשלים הסברתיים.

בצד האופטימי נמצאים כל מיני מדדים שמראים שהמשק מתחיל להסתגל למלחמה. הקניונים, המסעדות והחנויות מלאים יותר. יותר ילדים חזרו לבתי הספר ולגנים. הדולר ירדה ב-10% מהשיא שאליו הגיע בסוף אוקטובר (אבל עדיין גבוה מהרמה שאליה התרגלנו). הבורסה טיפסה ב-8.5% מהשפל שחוותה לפני חודש. נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא חזרו חטופים הביתה, אבל זו אולי הסיבה הטובה ביותר לאופטימיות שהייתה לנו במשך זמן רב.

אז האם חוזרים לשגרה? לא בטוח. נתוני ההוצאות בכרטיסי אשראי שפרסמה שבא השבוע מראים שהן התייצבו על ירידה של כ-20% מהממוצע שהיה נהוג לפני המלחמה. אחרי התאוששות של מספר שבועות, העלייה בהוצאות של הישראלים נעצרה. לראשונה מתחילת הלחמה ירדו אפילו ההוצאות ברשתות המזון.

המסקנה היא שיש שיפור, אבל הוא תלוי בלא מעט גורמים. בראשם, כמובן, הפחתת האיומים הביטחוניים, והכרעה בשאלה מי באמת ינהל את רצועת עזה. לנתניהו ולממשלה שלו אין תשובות לשאלות האלה, בינתיים. אולי למחליפים שלהם יהיה רעיון יותר טוב.