קיה חדשה ליד הקופה: הגימיק של אושר עד שעולה לכם ביוקר

איך הגיעו מכוניות ודירות לסופר?

אם פתחתם השבוע את הרשתות החברתיות וחשבתם לרגע שהאלגוריתם שלכם השתגע, אתם לא לבד. כותרות העיתונים בישרו על הטירוף החדש: רשת "אושר עד" החלה למכור מכוניות קיה ספורטז' חדשות מהניילונים ישירות ליד הקופות, ובתוך שעות ספורות המלאי של מאות הרכבים חוסל לחלוטין.

לא עברו כמה שעות, ובאקט של קנאת סופרים קלאסית, רשת "ויקטורי" החליטה להעלות את ההימור והודיעה שהיא מתחילה למכור דירות בפריפריה בהנחה, ממש לצד המקרר של הגבינות. "הורדנו את מחירי האייפונים, נוזיל גם את הנדל"ן", הצהירו שם בגאווה.

המהפך הושלם: דין דירה או מכונית כדין אבקת כביסה במבצע. הצרכן הישראלי, כך נדמה, מוכן לוותר על אולמות התצוגה המפוארים ועל משרדי המכירות הממוזגים בשביל השורה התחתונה של המחיר. אבל רגע לפני שאתם רצים לקנות ארבעה קרטוני חלב ופנטהאוז, כדאי לעצור ולהבין מה באמת קורה פה מאחורי הקלעים של מחלקת המבצעים.

האמת היא שמדובר באסטרטגיה שיווקית עתיקה, פשוטה וישנה כמו עולם המסחר, שלבשה בגדים נוצצים של שנת 2026. רשתות השיווק הגדולות נהנות מתנועת קונים עצומה בכל יום. הן לא באמת הופכות ליבואניות רכב או לחברות קבלניות, הן בסך הכול משמשות כפלטפורמה, כגורם מתווך שמקבל הצעות לשיתופי פעולה מכל הבא ליד.

תיהנו מהמציאות, אבל אל תשכחו שסופרמרקט נמדד במחיר של העגבניות והלחם, לא במחיר של המכונית שחונה לידם

זה בדיוק כמו המודל של אתר סופר-פארם אונליין, שמוכר לכם היום מהליכונים ועד ספות לסלון בלי להחזיק אותם במחסן. באושר עד חיברו את הלקוח לחברת "אוטו סנטר" ושלשלו לכיסם עמלת תיווך קטנה ונחמדה, כנראה בגובה אותם 1,800 שקל של "דמי הרצינות" ששילמו הלקוחות בקופה. הלקוח אולי קיבל הנחה יפה, אבל הרשת בעיקר קיבלה פרסום בחינם בשווי של מיליוני שקלים, שאף משרד פרסום לא היה מצליח לייצר לה.

ומה לגבי הדירות של ויקטורי? כאן כבר מדובר, אפשר לומר בעדינות, בגימיק טהור שמטרתו העיקרית היא לקושש קצת תשומת לב ותקשורת. לקנות דירה בסופר זה נשמע נהדר בכותרת, אבל בפועל מדובר בבלוף שיווקי. אף אחד לא באמת יכול לומר לנו מהי ההנחה האמיתית על הדירות הללו, ואם ה"מבצע" הזה הוא לא בסך הכול תוצאה של עצירה מוחלטת במכירות הנדל"ן באותם אזורים דלי ביקוש בדרום הארץ, שם הקבלנים נואשים למצוא קונים. ויקטורי פשוט זרמה עם האייטם הלוהט של היום כדי שלא יגידו שהיא נשארה מאחור, אבל בין זה לבין פתרון למצוקת הדיור המרחק הוא כמרחק השמיים מהארץ.

מכל הטירוף הזה, מוסר ההשכל הוא דווקא תמרור אזהרה בוהק. בשנה האחרונה אנחנו עדים לתופעה מרתקת ומדאיגה: רשתות השיווק מציגות לראווה מוצרי נחשקות כמו אייפונים, שואבי אבק של דרימי, נינג'ות ועכשיו גם מכוניות במחירי רצפה חסרי תקדים. המהלכים האלה אכן מחוללים סערה ומורידים את המחירים ברשתות החשמל והרכב, אבל הם משמשים כמסך עשן מושלם.

בזמן שכולנו מוחאים כפיים על האייפון המוזל או הקיה בחצי חינם, מחירי המזון ומוצרי הצריכה הבסיסיים בסופר, אלו שהם לב ליבו של העסק שלהן ומה שכולנו קונים מדי שבוע, רק הולכים ומאמירים. אל תיתנו לגימיקים ומבצעי קצה של "הבזקי הנחה" להסיח את דעתכם מההתייקרויות האמיתיות שנוגסות לכם בכיס בכל פעם שאתם עוברים בקופה עם עגלה של אוכל אמיתי. תיהנו מהמציאות, אבל אל תשכחו שסופרמרקט נמדד במחיר של העגבניות והלחם, לא במחיר של המכונית שחונה לידם.

קדימון מבעית לבחירות

השבוע קיבלנו שתי תזכורות למה שמחכה לנו באוקטובר. הראשונה: הכנסת בחרה את עורך הדין של נתניהו למבקר המדינה. השנייה: הכנסת אישרה הטבות מס להתנחלויות, תוך כדי שהיא דוחקת הצידה את תושבי הצפון שנפגעו מהמלחמה. שני המהלכים אינם באגים. הם הפיצ'ר.

נתחיל מהמבקר. מיכאל ראבילו, שותפו של דוד שמרון, פרקליטו של נתניהו, נבחר לתפקיד שאמור לפקח על טוהר המידות בשלטון. כדי לאשר את המינוי, חברי כנסת מהקואליציה נדרשו לצלם את עצמם מטילים את הפתק הנכון לקלפי. היועצת המשפטית של הכנסת אסרה את זה. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה צפצף עליה. קובי אוז סיכם את זה טוב מכולם: "גם אני רוצה שהאמרגן שלי יהיה מבקר המוזיקה שלי. הביקורות תמיד יהיו חיוביות".

אבל כאן דווקא הציטוט חוטא למציאות. המטרה היא לא רק ביקורות חיוביות ופושרות. את זה כבר עשה מתניהו אנגלמן, שבמשך שש שנים לא סיפק שום דוח משמעותי על שחיתות בצמרת. ואולי גם אלרון, שתמך בהפיכה המשפטית, היה עושה את זה. המטרה של נתניהו הפעם היא לרסק לחלוטין את מוסד הביקורת. ראבילו יושב על הצהרות ההון של כל הפוליטיקאים, יכול לחקור את מי שצריך ולא לחקור את מי שלא צריך, ואוכף את חוק מימון המפלגות. בהיסטוריה של המדינה מבקרים הובילו לחקירות פליליות נגד ראשי ממשלה. נתניהו לומד מטעויות. שלו, ושל אחרים.

ולרגע של פרספקטיבה: הקירבה של ראבילו לנתניהו לא הייתה מאפשרת את מינויו לוועדה המוניטרית בבנק ישראל, שזה תפקיד טכנוקרטי. אבל מבקר המדינה, התפקיד שמפקח על ראש הממשלה עצמו? בבקשה.

58 התנחלויות יקבלו הטבות של מיליונים על חשבון המדינה. סמוטריץ' וסוכות ייהנו מההטבות באופן אישי

ובזמן שנתניהו מסדר את שומר הסף, סמוטריץ' מחלק שוחד בחירות, לכאורה. 58 התנחלויות יקבלו הטבת מס של 7% על מס הכנסה, עד 10,000 שקל לאדם בשנה, בעלות של 130 מיליון שקל. החוק אושר ב-32 קולות, בשעה שיותר ממחצית חברי האופוזיציה פשוט לא הגיעו. סמוטריץ' וסוכות, שיזם את החוק, ייהנו ממנו באופן אישי. תושבי יצהר וקדומים, בהתאמה.

ותושבי הצפון? אלה שהתפנו מבתיהם, שהופצצו, שעדיין חיים תחת איום? סמוטריץ' הכניס אותם לנוסח ואז הוציא אותם. ח"כ סוכות קרא לראשי היישובים בצפון "סחטנים" ו"גובי פרוטקשן". ההבטחה? הם יקבלו הטבה נפרדת, מתישהו, אולי אחרי הבחירות. אולי.

השגרה של הממשלה הזו היא לחצות עוד קו אדום. שני האירועים האלה הם לא סתם שחיתות שוטפת. הם הקדימון לאוקטובר. ככה זה נראה כשהקואליציה מתנהלת תחת מצלמות, עם יועצים משפטיים שמנסים להתריע ורוב הציבור מסתכל. תארו לעצמכם מה יקרה מאחורי הפרגוד, כשהדבר היחיד שעומד על הכף הוא השלטון עצמו.

חבילה עוברת

אם המונח "מאניה-דפרסיה צרכנית" לא היה קיים במילון הכלכלי, השבוע האחרון במדינת ישראל המציא אותו מחדש. הצרכן הישראלי חובב האונליין מצא את עצמו על רכבת הרים רגשית מטורפת, שבה הוא עבר בתוך פחות מ-48 שעות מפסגת האופוריה הצרכנית לתהום הזעם והתסכול, רק כדי לקבל מיד לאחר מכן זריקת ניחום בדמות מותג לואו קוסט נחשק וחגיגת מבצעים גלובלית שהוקדמה במיוחד בשבילו.

הכול התחיל בדרמה לילית במליאת הכנסת, ששמה סוף לחודשים של פנטזיות והחזירה את תקרת הפטור ממע"מ על קניות מחו"ל לרף ההיסטורי והמצמצם של 75 דולר בלבד, תוך שהיא מבטלת את הפטור המורחב שהגיע עד 130 דולר. המשמעות המיידית היא קנס של 18% מע"מ על חבילות של בגדים, נעליים וגאדג'טים. אלא שהתסכול האמיתי, זה שהקפיץ לכולנו את הווריד במצח, הוא החלמאות הממשלתית במיטבה: החוק נכנס לתוקף מיידי, ללא שום תקופת מעבר. רשות המיסים, שפועלת לפי החוק היבש, הבהירה שהמועד הקובע הוא לא מועד הרכישה באתר בחו"ל, אלא רגע נחיתת החבילה במכס בארץ.

כך נוצר מצב אבסורדי ומקומם: אלפי ישראלים שרק יומיים קודם לכן הקשיבו לסרטון חסר האחריות של שר האוצר סמוטריץ' עצמו, שקרא להם למהר ולרכוש אונליין לפני שהח"כים יבטלו את הפטור, מצאו את עצמם במלכודת. הם הזמינו מוצרים כחוק, רק כדי לקבל רגע אחרי דרישות תשלום מע"מ של עשרות שקלים על חבילות שבכלל נמצאות בדרך לארץ. בזמן ששר האוצר מאשים את חברי הכנסת בעבודה בשירותם של מונופולים וטייקונים, וחברי הכנסת מתהדרים בהגנה על העסקים המקומיים ועל תקציב המדינה, הצרכן הקטן שוב גילה שהוא האחרון בסדר העדיפויות והפך, כרגיל, לארנק המהלך של כולם.

הצרכן הקטן שוב גילה שהוא האחרון בסדר העדיפויות והפך, כרגיל, לארנק המהלך של כולם

אבל האופי הצרכני הישראלי, כידוע, לא נשאר פראייר לאורך זמן, וכשהממשלה סוגרת דלת, השוק החופשי פותח חלון. רגע אחרי המכה של ביטול הפטור, קיבלנו שתי בשורות ענק ששינו את מצב הרוח הלאומי. הראשונה היא הפיצוח ההיסטורי של רשת הלואו קוסט "פריימארק", שמהשבוע מונגשת לראשונה למשלוחים לישראל בזכות יוזמה של חברת שילוח מקומית. הבשורה השנייה הגיעה ישירות מסיאטל: אמזון החליטה להקדים את אירוע ה"פריים דיי" הגלובלי שלה לסוף חודש יוני, במקום יולי המסורתי, כדי להציע "חיסכון כאן ועכשיו" לצרכנים הלחוצים.

כך, בתוך ימים ספורים, המשחק השתנה ללא היכר, והשילוב בין חגיגת המבצעים הקרבה לבין שער הדולר הנמוך שמעניק לנו כוח קנייה מוגבר, יצר מציאות צרכנית חדשה לגמרי לקראת הקיץ. מוסר ההשכל מכל הרכבת הזו הוא פשוט ומזקק את חוקי הג'ונגל של הצרכנות הישראלית מודל 2026: המדינה אולי תנסה להקשות עלינו לגוון את מקורות הרכישה שלנו, אבל הכוח האמיתי תמיד יישאר בידיים של מי שמנהל את עגלת הקניות שלו בפינצטה ובחוכמה.

אם אתם רוצים לנצח את גזירת ה-75 דולר, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לחזור לטקטיקת הפיצול הישנה והטובה. במקום לבצע הזמנה אחת גדולה באמזון או בפריימארק שתחצה את הרף ותעניק מתנה לקופת המדינה, פצלו את המוצרים לכמה סלים נפרדים, והקפידו שכל חבילה תישאר מתחת לרדאר של המע"מ. תזכרו רק לקנות בפלטפורמות הגדולות שמבטחות את המס מראש בקופה, כדי שלא תצטרכו לשלם בדיעבד על גחמות של פוליטיקאים. חוקי המשחק אולי השתנו, אבל עם קצת תחכום ומשמעת עצמית, אתם עדיין אלו שיכולים לצחוק אחרונים בדרך אל תיבת הדואר.

למה בקלפי אף אחד לא חושב על יוקר המחיה

חברנו י' התוודה בפנינו השבוע שהוא הולך כל יום לסופר. לפעמים פעמיים. לא כי הוא אוהב לטייל בין המדפים, אלא כי הוא לא יכול להרשות לעצמו לקנות חמישה תפוחים בבת אחת. תפוח אחד, מלפפון אחד, לחמנייה או שתיים לתיק האוכל של הילדים. זהו. כי אם תפוח אחד נרקב, זה כסף שלא חוזר. וכשאתה סופר כל שקל, גם תפוח רקוב כואב בלב.

הנתונים שפורסמו אתמול מאשרים את מה שכולנו כבר מרגישים בבטן. גובה העסקה הממוצעת בצ'קים ובהוראות קבע זינק באפריל ב-24%. ישראלים פשוט לא מסוגלים לשלם על שום דבר בבת אחת. תיקון מכונית במוסך? כמה אלפי שקלים במקרה הטוב, עלייה של 50% בכמות העסקאות שנפרסו לתשלומים. ריהוט? 11 אלף שקל בממוצע. שיפוץ? יותר מ-10,000 שקל. הכול הולך לפריסה, כי אין ברירה אחרת. ומי שסובל הכי הרבה הם דווקא תושבי הפריפריה, אלה שהמלחמה פגעה בהם קשה מכולם. בצפון, גובה ההתחייבות הממוצעת עומד על 16 אלף שקל לעסקה, לעומת פחות מ-12 אלף במרכז. בדרום הזינוק חד עוד יותר: קפיצה של יותר מ-22% בסכומים שנפרסו בחודש אחד בלבד.

בינתיים, במרכז, י' לקח את הבת שלו לאכול בקניון. חנייה, 18 שקל. קינוח פירות, שזה בעצם קרמבו מפואר, 50 שקל. רביולי בקופסה, עוד 50 שקל. ארוחת צוהריים לילדה בת 10 עלתה 120 שקל. שבוע קודם לכן הוא קנה לילדות המבורגר. 150 שקל. ג'אנק פוד, האוכל שאמור להיות זול. עולה כמו מסעדה.

אף פוליטיקאי שניסה לרוץ על יוקר המחיה לא הצליח. זה לא מקרי. כולם מעדיפים שתדברו על ביטחון

ובינתיים, בעל הבית שלו העלה את השכירות. לעבור דירה? אין כסף למעבר. להישאר? אין כסף לשלם. ביטוח רכב? 4,000 שקל. דלק? מוסך? הכול באלפים, והכול מגיע בדיוק בזמן הכי גרוע.

אבל יוקר המחיה תמיד נדחק למקום ה-300 בסדר העדיפויות. בבחירות מדברים על ביטחון, על כיבוש, על משילות. אף פוליטיקאי שניסה לרוץ על יוקר המחיה לא הצליח. זה לא מקרי. לנתניהו, בחירות שמתנהלות על כלכלה הן סיוט. ככה מאבדים שלטון. הוא מעדיף בחירות על ביטחון, שם הוא מרגיש בנוח.

אלא שלרוע מזלנו, לא בנושא הזה ולא בנושא הזה יש לו הישגים שראוי להתגאות בהם. לא בכלכלה, שבה ישראלים פורסים תיקון רכב ל-12 תשלומים כי אין להם 15 אלף שקל. ולא בביטחון, שבו לקח יותר משנתיים להחזיר חטופים שנחטפו בפשיטה על שטח ישראל ותושבי הצפון עדיין מחכים שמישהו יגאל אותם מהסיוט. בינתיים, משפחות ממשיכות ללכת לסופר כל יום, לקנות תפוח אחד בכל פעם, ולקוות שהוא לא יירקב.