אחרי מותה הפתאומי: הווידויים הקשים של היידן פנטייר נחשפים
ציטוטים חדשים מספר הזיכרונות של פנטייר, שנמצאה ללא רוח חיים רגע לפני גיל 37, מתפרסמים כעת וחושפים נתונים מטרידים נוספים מעברה הטעון. "אני זוכרת כל שנייה מז**נת. אף אם לא יכולה לשכוח דבר מהיום שבו ויתרה על הילד שלה"

שלושה חודשים בלבד לפני מותה הפתאומי בגיל 36, היידן פנטייר נראתה כאילו היא סוף-סוף חוזרת לעצמה: כוכבת "גיבורים" ו"נאשוויל" הוציאה את ספר הזיכרונות החשוף שלה, This Is Me: A Reckoning, ופתחה בו לראשונה את הפצעים, ההתמכרויות והמאבקים שהסתירה במשך שנים. אלא שכעת, לאחר שנמצאה ללא רוח חיים בדירתה שבגרינוויל, דרום קרוליינה, על פי החשד ממנת יתר וימים ספורים לפני יום הולדתה, המילים שכתבה מקבלות משמעות מצמררת.
בספר, כפי שמדווח כעת ה"דיילי מייל" מתוארת שורת אירועים מטרידה שחוותה השחקנית לאורך השנים: בראשם הדיכאון אחרי לידת בתה היחידה, קאיה, שנולדה לה ולארוסה לשעבר ולדימיר קליצ'קו בדצמבר 2014, שעל גידולה ויתרה פנטייר לפני כ-7 שנים.

לאחר שילדה כלי הדם של השחקנית החלו "לקרוס". היא נותחה אבל חודשים לאחר מכן היא התמודדה עם דיכאון. בספר, היא הסבירה שהקשר בינה לבין בתה לא נוצר - ושהרצון לשתות היה חזק ממנה. "תמיד שמעתי שאמהות מרגישות גל מיידי של אהבה ברגע שהן מניחות את עיניהן על התינוק שלהן, אבל אני לא הרגשתי כלום... האופטימיות הטבעית שלי והמרץ נעלמו". עוד הוסיפה "זה היה כלום. ניתוק רגשי מוחלט, כאילו הנשמה שלי מתה. לא הייתי עצמי, אבל הבעיה הייתה שלא ידעתי מה אני אמורה להיות".
היא החלה לקבל טיפול כשקאיה הייתה בת ארבעה חודשים, אלא שהתרופות גרמו לבעיות אחרות וגרמו לה להרגיש כמו "זומבי": "היה להן מחיר... לא יכולתי לישון. אם כן לקחתי, ישנתי יותר מדי". פנטייר תיארה איך "נכנסתי למכון גמילה כשהייתי מכורה לחומר אחד, ויצאתי ממנו כשהייתי תלויה לחלוטין במשהו אחר". זה בזמן שהחרדה, לדבריה, "זמזמה בתוכי כמו מנורת פלורסנט. השאירה אותי דרוכה, על הקצה ואחוזת אימה". כדי להתמודד, פנתה פנטייר לאלכוהול - עד כדי כך שכוס היין "כמעט עלתה על גדותיה". אלא שהמצב החמיר.
בדרמת הטלוויזיה "נאשוויל", היא נזקקה למשקה רק כדי להצליח לצאת מהמיטה: "השעה שש בבוקר ואני מנסה להשתכר", נכתב בספר. "הדבר הראשון שחשבתי עליו כשפקחתי את עיניי היה אלכוהול. לא הילדה שלי, לא העבודה שלי ולא שארית חיי. הייתי זקוקה למשקה כדי לתפקד - בשש בבוקר - וזה היה דפוק לגמרי. אם לא הייתי מקבלת עזרה בהקדם האפשרי, הייתי גמורה". עוד תיארה איך היא "מתאבלת על כל השעות שאני מאבדת בגלל ההתמכרות, על מערכות היחסים ההרוסות שלי, ועל האנשים האהובים שלי שכבר אינם כאן".
פנטייר סיפרה על ההחלטה שוברת הלב לוותר על המשמורת על בתה, כיום בת 11, ולהעביר אותה למדינה אחרת, אל ארוסה לשעבר. "אני זוכרת כל שנייה מהיום הזה. כל שנייה מז**נת. אף אֵם לא יכולה לשכוח דבר מהיום שבו ויתרה על הילד שלה... לא לחיות איתה תחת אותה קורת גג בכל יום היה הדבר הקורע ביותר שחוויתי בחיי, וקשה לתאר את שכבות הרגש - כולל עצב, טינה וכעס שהרגשתי בגלל זה". עוד כתבה: "אני מתאבלת על כך שאני לא האם שחשבתי שאהיה, ובוודאי לא האם שאני רוצה להיות (תאמינו לי, אף אחד לא צריך לגדל ילד באמצעות פייס-טיים)".

עוד נחשף בספר, כמו גם בראיונות לקידומו כאמור, שני אירועים מטרידים שחוותה כשהייתה בת 19. באחד מהם, במהלך חופשה בדרום צרפת, חברה בשם סטלה מקאמיס הכניסה אותה למיטתו של זמר בריטי מפורסם בשנות ה-30 לחייו ולחשה לה: "אני רוצה שתיכנסי למיטה איתו - יש לו איבר מין ענק". פנטייר עצרה את הסיטואציה ונמלטה מהמקום, כשעל אותה חברה, כפי שמתפרסם כעת מעבר לים, נכתב בספר: "היא התייחסה אליי כמו לחברה הכי טובה שלה ואז הסתובבה והתייחסה אליי כמו אל נערת ליווי". באירוע אחר, במסיבה פרטית, שחקן ובמאי זוכה אוסקר חשף את עצמו בפניה; פנטייר סיפרה כי הרגישה כמו "סחורה צעירה ובשלה לקטיף", ותיארה כיצד הבינה לתדהמתה ש"האשכים של השחקן המוערך וזוכה הפרסים היו חשופים מבעד לרוכסן הפתוח".