הייפ האוסקרים סביב "המנט" דורש הנמכת ציפיות

זה לא סרט טוב. אני מוציא את זה מהסיסטם כבר בפתיחה משני טעמים: אחד, "המנט" מגיע לישראל כשסביבו הייפ-אוסקרים ומאחוריו שתי הזכיות בגלובוס הזהב, ואני חושב שלא תזיק קצת הנמכת ציפיות. הנחתה אפילו. שנית, כדי לעמוד על הבעיות של הסרט הזה אין מנוס מספוילרים מסוימים. אם אתם מעוניינים להימנע מהם, אז את השורה התחתונה כבר קיבלתם וניפרד כאן כידידים.

הפתיחה, 20 או 30 דקות של היכרות איטית עם העולם המאוד-מסוים שנבנה כאן, די מהפנטת. ג'סי באקלי היא אנייס (תכלס אגנס, פשוט בהגייה מהמאה ה-16), צעירה שמחוברת לטבע בכל הרמות האפשריות - החל בידע אנציקלופדי בצמחי מרפא וכלה במיסטיקה שמאנית. ואז היא מתחברת גם לגבר צעיר (פול מסקל) שמגיע לכפר שלה על תקן מורה, ומהר מאוד הופך לבן הזוג שלה. הוא נטול-שם בשלב הזה, אבל אנחנו כבר מבינים שמדובר בוויליאם שייקספיר.

ג'סי באקלי בריאיון ל-mako: "זוכרת כמה 'לא' קיבלתי"

אנייס ואין-שם מביאים לעולם שני ילדים, המנט וג'ודית, שנשארים בבית עם אמא בשעה שאבא מנסה את מזלו בסצנת התיאטרון של לונדון. רגע המפתח העלילתי והרגשי מגיע כשג'ודית נופלת למשכב ואגנס מנסה להשתמש בכל כוחותיה, ההומאופתיים וגם המיסטיים, כדי להציל אותה. הדבר הבא שקורה - והפרט העלילתי האחרון בהחלט שאחשוף - הוא שהמנט נדבק מאחותו ומת במקומה, כאילו עושה עסקה עם מלאך המוות כדי להציל את ג'ודית.

מכאן והלאה עובר כובד המשקל של הסרט אל מה שמותו של המנט עושה לאביו. בעצם אנחנו רואים איך שייקספיר כפי שאנחנו מכירים אותו נולד מתוך המוות של בנו, ובעוד שזו פרשנות מעניינת בדרכה, אותי הסרט איבד הרבה לפני ששמו של הילד המת הפך לשמה של הטרגדיה שכתב אביו (המנט והמלט, מוסבר בגוף הסרט, הם למעשה אותו שם באנגליה של התקופה).

את "המנט" ביימה קלואי ז'או, שגם ערכה, על פי ספרה של מגי או'פרל, שגם כתבה את התסריט. את הספר לא קראתי, אבל חוויית הצפייה בעיבוד הקולנועי שלו נעשתה מבחינתי מתסכלת ככל שנקפו דקות המסך. במילים פשוטות, לא הבנתי מה רוצים ממני. למה אנייס שייקספיר היא כוהנת עץ? למה יש לבן שלה כוחות על-טבעיים? למה היצירה כולה מעוצבת בגוונים ובטמפרטורה טרופיים, כאילו אנחנו באיי הבהאמה במקום באיים הבריטיים? ולמה הכפרים האנגליים נראים בול, אבל בול, כמו הכפרים הבלגיים מציוריו של פיטר ברויגל?

"המנט" לא רוצה ולא מנסה להיות סרט ביוגרפי על שייקספיר, וממילא נדמה שדמותה של אנייס (או אן האת'וויי, שמה השני של גברת שייקספיר) מעניינת יותר את הסופרת-תסריטאית ואת הבמאית-עורכת. ברור גם שנבנית כאן מן היסטוריה אלטרנטיבית שבה שייקספיר הוא יותר רעיון מאשר אדם, ותולדות משפחתו הן יותר מעשייה מאשר סיפור שאנחנו אמורים להאמין שהתרחש באיזושהי מציאות. אבל למה זאת דווקא המעשייה *הזאת*, שבמרכזה הילרית פמיניסטית שהקדימה את זמנה ואומן שצומח מתוך אקט אובדני-אלטרואיסטי של ילד? למה, בקיצור, זה "שייקספיר בפרדס חנה"?

"המנט" עושה חיל בעונת הפרסים הקולנועית הנוכחית, ואת גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר הרוויחה באקלי בסך הכל ביושר. מגיע לסרט לרוץ חזק גם בקטגוריית הצילום - על החתום לוקאש זאל, הגאון הפולני שצילם בין השאר את "אידה" ואת "אזור העניין" - אבל פרסים נוספים יהיו בגדר הגזמה פרועה, כי ליצירה הזו כמכלול יש שתי מגרעות יסוד. ראשית, העולם שבו היא מתרחשת, מרתק ככל שהוא נראה בפתיחה, לא מתגבש לכדי שום דבר נהיר או אפקטיבי רגשית. בסופו של דבר הוא אוסף של דרכים מוזרות, שרירותיות ולטעמי גם כושלות לגרום לנו להזדהות עם דמותה של אנייס. שנית, הסרט לרוב אורכו פשוט משעמם.

על עניין השרירותיות אני חושב ששווה להתעכב. סיפור על מכשפת יער שמתאהבת בכותב מוכשר ומביאה איתו לעולם ילד שמסוגל להתמקח עם המוות - זאת יכולה להיות יופי של אגדה, אבל מה לעשות ש"המנט" נטוע בהיסטוריה של העולם האמיתי, כלומר צריכה להיות איזו סיבה למיסטיקה וכיו"ב עניינים שאינם מתיישבים עם המציאות שאנחנו מכירים. היסטוריה אלטרנטיבית היא סוגה ספרותית וקולנועית מכובדת, אבל היא עובדת רק כשהיא מנומקת; לדוגמה מתבקשת, כשקוונטין טרנטינו בדה את נקמת "ממזרים חסרי כבוד" בנאצים, זה היה בידיון היסטורי שאין אפילו צורך להסביר את הלוגיקה שלו. במקרה של "המנט", ההרגשה היא שהסיבתיות היא "זה יגרום לדמות של אנייס להיראות יותר קסומה ויותר בת-זמננו", ובעוד שההופעה של באקלי מרוויחה מזה, הסרט מפסיד. הצופים מפסידים.

קלואי ז'או הרסה אותי ב-2017 עם "הרוכב", בקלות אחד משלושת הסרטים הטובים ביותר שיצאו באותה שנה, אבל מאז היא רק אכזבה - בקולנוע האומנותי עם "ארץ נוודים" המתיש, ובסרטי הפופקורן עם "נצחיים" הרע של מארוול. "המנט" לטעמי הוא קצת המשך של שניהם: כמו "ארץ נוודים" הוא יומרני ומייגע, כמו "נצחיים" הוא לא מצדיק את הקרדיט שמגיע ישר מהטופ ההוליוודי (המפיקים כאן הם סטיבן ספילברג וסם מנדס).

סרט שצילם לוקאש זאל תמיד שווה לראות, ג'סי באקלי באמת אחלה וההתחלה היא באמת קטע. אז לא טוטאל לוס, אבל כבר אמרתי: זה לא סרט טוב.