ג'סי באקלי התחילה בריאליטי ועכשיו בדרך לזכייה באוסקר: "זוכרת כמה 'לא' קיבלתי"

רגע אחרי טקס גלובוס הזהב, כשעונת הפרסים כבר בעיצומה, מתחילה להתבהר זהותם של הפייבוריטים לזכייה באוסקר הנכסף בעוד פחות מחודשיים. בקטגוריות שחקני המשנה וגם בקטגוריית השחקן הראשי, המירוץ מצטמצם לשני שמות בולטים שייאבקו ראש בראש, אבל שם אחד כבר הפך לקונצנזוס - ג'סי באקלי.

השחקנית האירית בת ה-36 זכתה לשבחים על תפקידיה בסדרות "מלחמה ושלום", "פארגו" וצ'רנוביל, וכיכבה גם בסרטים "ג'ודי - מעבר לקשת" ו"הבת האפלה" - עבורו הייתה מועמדת לאוסקר לשחקנית משנה לפני ארבע שנים. כבר חודשים היא נחשבת לפייבוריטית הבולטת לעונה. בתחילת ספטמבר הוקרן סרטה החדש "המנט" בבכורה במקביל בשני פסטיבלים, טלורייד וטורונטו, שם זכה בפרס הגדול כ"חביב הקהל". השבחים על תצוגת המשחק של באקלי לא איחרו להגיע, והכל התרחש שבועות ספורים בלבד אחרי שילדה את בתה.

עכשיו העולם כולו מתחיל להכיר אותה, אבל היא לא נותנת להצלחה לעלות לה לראש. "אני ממשיכה עם חיי כרגיל", היא קובעת נחרצות בריאיון ל-mako, לקראת עליית "המנט" בסוף השבוע לאקרנים בישראל. "אני עדיין רוכבת על האופניים ברחובות לונדון כאילו כלום, עדיין נהנית לבשל במטבח ולהיות מוקפת באנשים היקרים לי.

"התמחיתי כבר בלהיות בצל כשצריך, הרחק מהרעש והסחות הדעת. אני מאמינה שזאת לגמרי בחירה שאתה צריך לקבל עבור עצמך, ואז כל המקצוע וההשלכות לא משפיעים על חייך ביומיום", ממשיכה באקלי. "לא מעניין אותי להשקיע זמן ואנרגיה במרכיב התהילה שבא עם מה שאני עושה למחייתי. אני עדיין מחפשת את הדבר הבא שירתק אותי, וזוהי הסיבה שאני במקצוע מלכתחילה: תמיד מחפשת דרכים לחקור ולהכיר את עצמי לעומק על ידי הדמויות שאני מגלמת.

"אני זוכרת כמה 'לא' קיבלתי לאורך השנים, אבל מהמקום שאני לא חשה שדוחים אותי, אלא כנראה שזה משהו שלא נועד עבורי. סיפורים שונים מוצאים אותך בנקודות שונות בחיים, בין אם זה איפה שאתה נמצא, כמה אתה מוכן באותו רגע לתפקיד, מי הבמאים שאני יכולה לעבוד איתם ושיש להם חזון שאני חלק ממנו. אני מקווה שאוכל להמשיך כך לעד, בשלל חוויות ובמגוון צבעים. להישאר באותו מקום זה לא כיף".

אגנס של שייקספיר

"המנט" הוא עיבוד קולנועי לרב המכר פרי עטה של הסופרת מגי או'פארל משנת 2020, רומן היסטורי-בדיוני המדמיין את חייהם של ויליאם שייקספיר ורעייתו אן האת'אוויי (לא השחקנית כמובן), המכונה אגנס, אותה מגלמת באקלי. את שייקספיר מגלם פול מסקל, אחד השחקנים המבוקשים בהוליווד בשנים האחרונות, שהספיק לככב בתפקיד הראשי ב"גלדיאטור 2", "כולנו זרים" ו"אחרי השמש", עליו היה מועמד לאוסקר לפני שלוש שנים. בשנה שעברה הוא גם לוהק לדמותו של פול מקרטני בפרויקט השאפתני "החיפושיות" של הבמאי סם מנדס.

הסרט עוקב אחר התאהבותם של שייקספיר ואגנס, הולדת בתם הבכורה סוזנה והתאומים ג'ודית והמנט. כל זאת קורה תוך ששייקספיר מבסס את שמו האומנותי, במקביל לאובדן נורא שחווה הזוג, וכל אחד מהם מתמודד באופן שונה עם האבל. את הסרט ביימה וכתבה הקולנוענית הסינית-אמריקאית קלואי ז'או, שלפני חמש שנים זכתה בשני פרסי אוסקר על "ארץ נוודים", בקטגוריות הסרט הטוב ובקטגוריית הבימוי - האישה השנייה אי-פעם לזכות בקטגוריה הנכספת. בין המפיקים נמנה לא אחר מאשר סטיבן ספילברג, שליווה את ז'או והשחקנים לטקס גלובוס הזהב.

"זוהי איננה סיטואציה נורמלית להיות בה", אמרה באקלי בהתרגשות מיד לאחר הזכייה שלה בגלובוס הזהב בשבוע שעבר. מאחורי הקלעים הוסיפה עוד: "הרגשתי שכבר זכיתי מעצם עשיית הסרט שאני כה גאה בו, וגאה להיות חלק מכל התעשייה הענפה הזאת, שמלאה ביוצרים מוכשרים ואמיצים, בכדי לדמיין עולמות אחרים.

"כשאתה עובד על סרט, אתה לא חושב על רגעים כמו זכייה בפרס או לשבת באולם לצד אנשים שהערצת כל חייך ושנתנו לך השראה. ואז מגיע המעמד ועומדים להכריז על הקטגוריה שלך - ובדיוק באותו רגע אתה צריך בכלל ללכת לשירותים, ומרוב הלחץ חושש לעלות לבמה - אבל מצד שני מרגיש שזה יכול להיות דווקא די נחמד".

"המנט" זכה בנוסף בגלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב, ומיצב רשמית את הסרט בין הפייבוריטים לאוסקר - ובפרט את באקלי. הראשון לפרגן לקולגה שלו היה מסקל, שניבא בביטחון: "כשכל אבק הפרסים יישכח, סטודנטים בבתי ספר למשחק עוד ילמדו את הופעת המשחק שלה ב'המנט' וידברו על כך לעד. היא ראויה לזה, הופעת משחק שלא נראה עוד שנים קדימה. בשבועות הקרובים נחגוג את הצלחת הסרט ואת ג'סי, אבל החגיגה האמיתית תהיה שנדבר גם בעוד 20-15 שנה על מה שהיא עשתה ושאני זכיתי לראות במו עיניי".

באקלי עלתה על הרדאר של ז'או לאחר שהשתיים הכירו בצורה לא פורמלית בפסטיבל שבו הוקרן "נשים מדברות" משנת 2022, בכיכובה של השחקנית. הבמאית כבר הייתה בעיצומה של כתיבת התסריט ל"המנט". "העבודה עם קלואי שינתה את חיי, וכל מה שהיא ביקשה בתמורה הוא שאהיה אמיצה ונוכחת כדי לאמץ אליי את הדמות כדי להעביר את הסיפור הזה של משפחה, אהבה ושכול", הסבירה באקלי באירוע לקידום הסרט. "היא יוצרת מלאת רגש, אנושיות וסקרנות בעלת אינסטינקטים מאוד מפותחים.

"מהרגע שהתחלנו לעבוד על הסרט היא לקחה אותי יד ביד למסע, ועודדה אותי לזרום בנהר היצירתיות עד כדי כך שאני חשה שאני חלק מהכוח המניע את הסרט - וזוהי מתנה אדירה עבור כל שחקן. כאילו הלכתי בשבילים צרים ביער ואספתי כל מיני פרחים ודברים שנשאו חן בעיניי. מעולם לא התנסיתי בחוויה כה מקרבת על סט צילומים, עם אישה שהפכה למעיין אחות ששירה נשפכת מאצבעותיה. וכמותה, גם אגנס היא אישה יוצאת דופן בנוף ממנו היא מגיעה, שמוצאת נחמה ושלווה במקומות בלתי צפויים".

הדמות שלך שוקעת ביגון כבד. האם הייתה סצנה שהייתה קשה במיוחד עבורך?
"לכל סצנה הגעתי עם כפית מלאת חששות, וזה מסע עמוק להגיע לגרעין. אף סצנה לא לקחתי כמובן מאליו, וחיפשתי את האמת שלי בכל סצנה שבה שיחקתי. כמובן, הסצנה של האובדן היא משהו שפחדתי לקראתו; זה היה יום משמעותי בצילומים, והיה עליי לרסן את הפחד כדי שלא איחסם. מוכרחים להקליל את הסיטואציה כמה שאפשר, ולא להתייחס לזה כמשהו נבדל מהיתר, כי כל מה שקורה בסרט הוא משמעותי. הסתמכתי על העובדה שבאבל יש מידה רבה של אהבה - זו הייתה גישה שונה ממה שהכרתי בתור שחקנית. לא רציתי להביא פרשנות אישית שלי בתור ג'סי לגבי מהו אובדן והמקום הזה, והתחלתי להיות אמיצה כפי שקלואי רצתה ממני".

"אני לא רוצה להעמיד פנים, ובגלל שכבר עבדנו זמן מה על הסט עד אותה נקודה, צברתי כוחות ורגש לאותה סצנה ולחיים המשותפים של אותו תא משפחתי. שום דבר לא יכולתי לעשות לבד, וזוהי המהות של לספר סיפור - אותם קשרים בין-אישיים שהקהל מבחין בהם".

איך הייתה העבודה לצד פול מסקל?
"נפגשנו לראשונה בבר בניו יורק ורקדנו לשירים של אבבא עד אחת בלילה. אמרתי לו, 'בוא נקפוץ מהצוק הזה יחד', וזה נמשך בסדנת חזרות של שבועיים שקלואי הובילה על עקרונות טנטרה וחלומות. פול היה חבר צוות מדהים. הוא יודע להכיל אחרים ולמלא חלל רק בזכות הלב הגדול והעדין שלו. הכימיה נוצרה כבר בקריאה הראשונה המשותפת שלנו, הרגשנו את הפוטנציאל ואותו הבזק של אמון הדדי ונפשות שמתחברות זה לזה, שאין צורך במילים כדי להבין לאן כל אחד הולך במחשבותיו. אני באמת מאמינה שהוא עומד להישאר אדם יקר וחשוב בחיי, וחבר למסע שאני מקווה לעבוד לצידו בהזדמנויות נוספות, בתור פרטנר מקצועי שאני מאוד אוהבת.

"ובסופו של דבר, האהבה היא השורה התחתונה בחייו של כל אמן - כמה שברירים, פגיעים ומחוברים לחיים אנחנו במקצוע שמעניק לנו חיים. האומץ לאהוב את האחר ולהרפות כצעד של אנושיות עמוקה - ככה זה בחיים. אתה לא יכול לנתק את עצמך, גם כשאתה מנסה. כמו אגנס שבתחילת הדרך זקוקה להכיר מישהו שיאהב אותה על כל העוצמות שיש בה, לא רק בבניית המשפחה, אלא גם שתלווה אותו ביצירה ותעניק לו השראה מעבר לאותו רגע ראשוני של היכרות. הכל מתחיל באהבה ובאומץ לחיות את החיים ללא פחדים בתוך האהבה".

במקום השני

באקלי התפרסמה לראשונה בשנת 2008, כשהתחרתה בתכנית הריאליטי I'd Do Anything ששודרה בערוץ BBC הבריטי. בתוכנית, אחד ממלחיני מחזות הזמר המצליחים בהיסטוריה, אנדרו לויד וובר, חיפש בין כישרונות צעירים את מי שיככבו בעיבוד מחודש בווסט אנד בלונדון למחזמר "אוליבר!".באקלי הייתה בת 18 והגיעה למקום השני, וסירבה מאוחר יותר להצעה להיות המחליפה של הזוכה בהפקה, לטובת לימודי משחק במוסד היוקרתי בעולם - האקדמיה המלכותית לאומנות הדרמה - והחלה לקטוף תפקידי משחק בתיאטרון. בנוסף, המשיכה לעסוק במוזיקה, וב-2022 אף הוציאה אלבום פולק יחד עם גיטריסט להקת סווייד, ברנרד באטלר.

סביב אותה תקופה היא נישאה לפרדי סורנסון, מפיק תוכניות ריאליטי לשעבר שעשה הסבה מקצועית לתחום בריאות הנפש. בקיץ שעבר נולדה בתם הבכורה. עוד לפני שנכנסה להיריון, היא צילמה את סרטה הבא, המותחן הגותי "הכלה!" בבימויה של מגי ג'ילנהול, שבו באקלי מגלמת את כלתו של המפלצת שיצר ד"ר פרנקנשטיין, על פי ספרה של מרי שלי. בסרט מככבים לצידה גם כריסטיאן בייל, ג'ייק ג'ילנהול ואנט בנינג.

"אחרי שהופעתי בתוכנית טלוויזיה ועברתי לגור בלונדון, הפכתי למעיין נוודה - שזה מאוד אופייני לתחום שבו אתה כל הזמן מכיר אנשים חדשים ומפתח עם הזמן מעגל קרוב של חברים שהם כמו משפחה", היא מספרת. "בשלב מסוים היה לי חבר ונפרדנו, ואז עברתי לגור בבית עם שותפים זרים שהפכו לחברים הכי טובים שלי. ואף אחד מהם לא קשור לתעשיית הבידור.

"אני שנייה מבין חמישה ילדים. אחי הבכור הוא מטפס הרים, יש לי עוד שלוש אחיות צעירות ממני - אחת מהן אחות, אחת למדה הנדסת בניין, והאחות הקטנה רק בת 18. גדלנו בעיירה קטנה על נהר, למרגלות ההרים באירלנד - משפחה פשוטה אך פרועה ומחבקת. הוריי תמכו בחלום הבמה שלי מההתחלה: אמי מנגנת בנבל ועוסקת בפסיכותרפיה באמצעות מוזיקה, ואבי כותב שירה ומנהל בתי אירוח. הם דחפו אותי לחוות כל מה שקוסם לי, לטפס אל פסגת ההר הגבוה ביותר, להיות סקרנית, בעלת ערך לזולת ותמיד אדיבה".