"בוסית בהפרעה" הוא סרט פרוע - אבל לא מחרמן

בתחילת החודש הגיע לבתי הקולנוע הסרט "ההזמנה", שבו מגלמת אוליביה וויילד את אנג'לה - אישה נוירוטית ולחוצה, שתקועה בנישואים מקרטעים ואינה מחוברת למיניות שלה. רק כמה שבועות עברו מאז, ועכשיו וויילד חוזרת למסך עם תפקיד כמעט הפוך: בסרט החדש "בוסית בהפרעה" היא נכנסת לנעליה של אריקה, אומנית פרובוקטיבית והיפר-מינית שמנהלת מערכת יחסים בדס"מית עם העוזר האישי שלה.

מי שנתן לסרט את השם העברי "בוסית בהפרעה", כאילו מדובר היה בקומדיה מיזוגינית משנות האלפיים המוקדמות, צריך לעבור שיחת שימוע. השם המקורי של הסרט הוא "I Want Your Sex", והוא הוקרן לראשונה בינואר האחרון בפסטיבל סאנדנס (חותמת לאיכות, לפחות לכאורה), לפני שהגיע לבתי הקולנוע בסוף השבוע. לכן מי שציפה לסרט פרוע במובן הגברי והפופולרי צריך לדעת שמדובר בסרט פרוע במובן ההיפסטרי והבלתי שגרתי. למרבה הצער, הוא גם לא סרט מדהים במיוחד.

"בוסית בהפרעה", בבימויו של גרג אראקי, נפתח ברפרנס ל"שדרות סאנסט" האייקוני מ-1950 - עם תמונת גופתה של אריקה צפה בבריכה. אבל זה קורה בשלב מאוחר יותר של הסיפור. בתחילתו, אנחנו מכירים את אליוט (קופר הופמן מ"ליקריץ פיצה"), בחור בן 23 שסיים את לימודיו בתואר מומצא כלשהו לאומנות, וכעת מחפש דרך יצירתית לשלם שכר דירה. הוא מתראיין לעבודה כעוזר אישי של אריקה - כאמור, אומנית פרובוקטיבית - ומיד מקבל את הג'וב. אבל מערכת היחסים של אליוט ואריקה חורגת מהר מאוד מהתחום המקצועי, כשהשניים מתחילים לעשות סקס, ועוד סקס בדס"מי שבו אריקה היא השולטת ואליוט הוא הנשלט.

אליוט כמעט ושוכח מבת זוגו מינרווה (צ'ארלי XCX, היא ולא אחרת), ששונאת אותו גם ככה. הוא נשאב לחיים הסוערים והמסחררים שאריקה מציעה לו, אבל דימוי הגופה בבריכה הפרטית מהדהד תמיד ברקע. הסרט קופץ בין ציר הזמן של העבר, שבו הקשר של אליוט ואריקה ממשיך להתהדק, לציר הזמן של ההווה, שבו אליוט נחקר בחשד לרצח. בסיום הסרט, וכמיטב המסורת הז'אנרית, נגלה מה באמת קרה שם - והתשובה אכן מפתיעה.

"בוסית בהפרעה" הוא סרט משעשע, לא כזה שצוחקים ממנו בקול רם, אבל כזה שמעלה חיוך על הפנים. ואגב חיוך, הליהוק (המעולה) של הופמן מזכיר תקופה יפה שבה שחקנים היו נראים כמו אנשים אמיתיים, עם שיניים שאינן מזויפות ופרצופים שאינם מוזרקים עד כדי היעדר הבעה. הליהוק הזה הוא פרט אחד מתוך רבים שמחזקים את התדמית האלטרנטיבית של הסרט, כמו למשל האסתטיקה הצבעונית והשובבית שלו, ההתמכרות של הגבר הצעיר שבמרכזו לעמדה של כניעה והתמסרות, או ההתמקדות במיניות נשית שאינה בהכרח קשורה ברומנטיקה. כל הפרטים האלה רומזים ש"בוסית בהפרעה" יהיה רבוד ומורכב יותר, מתוחכם יותר, מקומדיית הסקס הממוצעת. אבל ברמת האמירה, הוא לא מתעלה בהרבה על חבריו השמרנים יותר לז'אנר.

אם "בוסית בהפרעה" היה ממוסגר כקומדיה בלבד, אם מערכת היחסים בין אליוט לאריקה הייתה ממוסגרת כפרועה אך קלילה במהותה, הציפיות ממנו היו בהתאם, והצפייה בו הייתה מספקת. אבל "בוסית בהפרעה" שולח זרועות גם אל סוגות הדרמה והמותחן; הוא מציג את אליוט כמי שלא רק נהנה, אלא ממש מפתח אובססיה, תלות - ואת אריקה כמי שלא רק מתנסה בהרפתקאות, אלא כמי שעושה זאת בגלל פצע מסתורי שלא החלים. הבעיה היא שהסרט לא עונה, וגם לא מנסה לענות, על השאלות האלה שהוא בעצמו שואל. הוא מכין את הקרקע לקראת תובנות פסיכולוגיות, אבל אלה לא מגיעות בשום שלב. הוא מבטיח שכבה נוספת, עמוקה יותר, אבל כשחופרים מגלים שהיא לא נמצאת שם. למעשה, הרגע הכי עוצמתי בסרט הוא בכלל לא רגע של אריקה ואליוט, אלא של אפל (צ'ייס סוי וונדרס), חברתו הטובה ביותר של אליוט ושותפתו לדירה.

מה שכן מעניין הוא העיסוק של הסרט בפערי הדורות, וההנכחה של האופן שבו כל אחד מהגיבורים שלו מתייחס למין ולמיניות: אריקה המילניאלית לא מוכנה להכיר במגבלות שהציבו תנועות ה-woke וה-MeToo, אליוט בן דור ה-z מדוכא על ידי אותן מגבלות בדיוק. במובן הזה, הסרט מציג תהיה ראויה בנוגע לקשר בין השיח הזהיר על מין לבין דיכוי התשוקה אצל דור שלם - ומצד שני, הוא גם בודק איפה עובר הגבול, ומתי המונחים העכשוויים ה"מייבשים" הם דווקא חשובים מאוד.

כמה מבקרים כבר כתבו ש"בוסית בהפרעה" מעודד את בני הדור הצעיר לעזוב את המסכים ולהתחיל לעשות סקס. זה היה יכול להיות נכון אם הסקס בסרט היה מלהיב, אבל הוא יותר פרפורמטיבי ומשוחק מאשר לוהט באמת. וזה לא שיש בעיה עם בדס"מ: העניין הוא שאריקה אף פעם לא נחשפת במערומיה, היא לא מראה פגיעות, והיא נשארת בתוך התפקיד המוקצה לה - מה שמונע מהיחסים בינה לבין אליוט להיות מסקרנים באמת. זה מצחיק, כי הסרט עצמו דן בקול רם בהבדל בין חרמנות לבין ארוטיקה, ובסופו של דבר הוא לא באמת משיג את אף אחת מהן.