"מרגישה שהגשמתי את הייעוד שלי, עבדתי קשה מאוד כדי להרוויח את זה"

בשבועות האחרונים היה קשה לפספס את העובדה ש"מרשעת: חלק 2" סוף-סוף כאן, וכיאה לאחד הסרטים המדוברים של השנה ליווה אותו מסע יח"צ מסיבי במיוחד: פרמיירות נוצצות ברחבי העולם, מרתון ראיונות בתוכניות אירוח ופודקאסטים, ואפילו הכתרת אחד מכוכבי הסרט לתואר "הגבר הסקסי של השנה". לפי ההערכות, "מרשעת: חלק 2" עשוי לגרוף כ-200 מיליון דולר בקופות כבר בסוף השבוע הראשון לעלייתו, ולמרות הביקורות החלוקות על טיבו – נדמה שלפחות על דבר אחד יש קונצנזוס: הופעת המשחק של אריאנה גרנדה, שמסמנת אותה כמועמדת חזקה במרוץ לאוסקר.

ומה אנחנו חשבנו על "מרשעת: חלק 2"? קראו כאן

עוד לפני שהוכרז הליהוק לעיבוד למחזמר האהוב מברודוויי, "מרשעת" היה חלום ילדות של גרנדה (32). לראיה, מאז נבחרה לתפקיד גלינדה בידי הבמאי ג'ון מ' צ'ו, צצו בכל פינה תמונות וסרטונים ביתיים שלה כילדה נלהבת, שהלכה בהתרגשות לצפות במחזמר, העריצה את השחקניות המקוריות ולמדה בעל פה את השירים. היא לא הפסיקה לחלום על היום שבו גם היא תהיה חלק מהעולם הקסום של ארץ עוץ. אז איך אומרים? לפעמים חלומות מתגשמים. "אני לא יודעת אם אי-פעם בשארית חיי אוכל שוב לגלם תפקיד שדרש ממני לתת כל כך מעצמי", אומרת גרנדה בריאיון ל-mako, "מכל היבט שהוא ומכיוונים שונים. אני כולי מלאת תודה ואני אוהבת הכל בדמות".

את מרגישה שהגשמת את הייעוד שלך?
"אני לא רוצה להישמע טיפשית – אבל זה בהחלט כן. אני חשה אסירת תודה, כי יש חלק נכבד של קסם וייעוד, אבל הם לא שווים דבר בלי עבודה קשה. לכן אני מרגישה שעבדתי קשה מאוד כדי להרוויח את זה, אבל כן, זה היה הייעוד שלי לעשות זאת – בדיוק כפי שאני חשה שזה היה הייעוד של הבמאי ג'ון צ'ו, של סינתיה (אריבו – ד"כ), ושל כל צוות השחקנים שלנו".

מפגן ההתרגשות ואסירות התודה של גרנדה וסינתיה אריבו בתפקיד אלפבה כבש את תרבות הפופ. בשבועות האחרונים הן מתקרבות לשיא השנה הקולנועית – עונת הטקסים בהוליווד. "מרשעת" הראשון, שהכניס 759 מיליון דולר והפך לעיבוד הקולנועי למחזמר הרווחי ביותר אי-פעם, זכה בתואר סרט השנה על ידי איגוד המבקרים האמריקאים, בפרס גלובוס הזהב על הישגיו הקולנועיים והקופתיים והיה מועמד לעשרה אוסקרים – מתוכם זכה בתפאורה ותלבושות. גרנדה ואריבו היו מועמדות בעצמן בקטגוריות השחקנית הראשית והמשנה, בהתאמה, ונדמה שהפעם הבשילה העת – ומומחים בתעשייה צופים לגרנדה סיבוב ניצחון.

מה היה האתגר הכי גדול בצילומים?
"לדעתי האתגר הכי גדול – אבל הכי טוב, הכי מתגמל והאהוב עליי ביותר – היה כמה נדרש כדי לגלם את גלינדה. זה מה שאהבתי כל כך בתפקיד, המנעד שבו. יש הרבה אור ויש הרבה אופל, יש הרבה קומדיה ושקט, שיברון לב ודממה. אני חושבת שהאתגר היה למצוא את האיזון הזה, וגם ללמוד לשיר בצורה שונה לחלוטין ולהזיז את הגוף שלי אחרת, למצוא את הפיזיות שלה, פשוט לקפוץ ולהיות אדם אחר לחלוטין. ואני כל כך אסירת תודה שיכולתי לעשות זאת".

קסם ורוד

בעקבות ההצלחה הענקית בברודוויי, "מרשעת" היה בפיתוח לגרסה קולנועית מאז 2009, ורק לפני שלוש שנים אושרה ההפקה הסופית והצילומים יצאו לדרך בלונדון, בתקציב שהוערך ב-350 מיליון דולר. המפיקים מארק פלאט ודייוויד סטון והבמאי ג'ון מ' צ'ו הסבירו שההחלטה לפצל את הסרט לשני חלקים היא כלכלית בעיקרה – לשם הגדלת הרווחים ולמיתוג היצירה כאירוע קולנועי ענק. בהוליווד קיוו שהמהלך ימשוך את הקהל לאולמות, במיוחד בעידן שלאחר הקורונה, שבו ההפסדים בקופות הפכו כבר לשגרה מכאיבה.

תיארת לעצמך את ההשפעה של הסרטים על תרבות הפופ?
"לא היה לי מושג. אהבתי את 'מרשעת' כל כך ולא היה דבר גדול יותר מאשר המחזמר. כולנו כבר היינו מעריצים כשהצטרפנו לפרויקט, אבל כמובן אי אפשר לצפות איך זה יתקבל. אין באמת דרך להתכונן לדבר שכזה. בתוך תהליך העבודה לא יכולתי לתת לראש שלי לחשוב מה יהיו התגובות, שקעתי בעבודה ולא התעסקתי בזה. לא יכולנו להיערך מראש לתוצאה, והכל היה מדהים ויפהפה. אנחנו זוכים לשתף מעריצים בדבר הזה, הם הרעיפו אהבה עלינו ועל הדמויות. אני רק מקווה שהתחושות הללו יישארו עם כולם אפילו ברגעים שוברי הלב – האהבה, החמלה, האמפתיה. אני מקווה שיוכלו לקחת זאת לחייהם ולהטמיע אותם בקשרים בין אחיות, ואהבות וחברויות בחייהם".

איך מצאת את האיזון בין לכבד את גלינדה המקורית של קריסטין צ'נוות' ובין הפיכת התפקיד לשלך?
"ובכן, היה לי מזל גדול שהייתה לי הברכה שלה, זו זכות ענקית. את רוצה לכבד את המקור ולהוקיר את הדמויות שכתבו אדינה מנזל, קריסטין וויני הולצמן. כל אלפבה וגלינדה בברודוויי מקבלות את המשימה הזו גם כן. הן עושות שמונה הצגות בשבוע, וכולן חייבות להביא את הצבעים שלהן, את נקודות המבט שלהן. אז אני פשוט עוד גלינדה בת מזל. כשאת עוברת מלהיות מעריצה למי שמקבלת את זה עלייך כשחקנית – קורה שינוי. ואז את צריכה לשטוף הכל החוצה ולספר את האמת, להכיר אותה ברמה הכי עמוקה. עשיתי הרבה שיעורי בית עוד לפני האודישן הראשון – לקרוא בין השורות, למפות מי היא כאדם, ובאמצעות העבודה הזו להבין מי היא באמת. את מוצאת את הדרך שלך, תוך שאת גם רוצה לכבד את הדרך שבה נכתבה המוזיקה".

בסרט הראשון התגברו גלינדה ואלפבה על ההבדלים ביניהן ועל הרעשים מסביב והפכו לחברות הכי טובות, בדרכן לעיר הברקת לפגוש את הקוסם מארץ עוץ (ג'ף גולדבלום), מלוות במנהלת אוניברסיטת הקסמים "שיז" – מאדאם מוריבל המסתורית (מישל יאו). בסוף הסרט התפרצו כוחותיה יוצאי הדופן של אלפבה בארמונו של הקוסם, כאשר הצליחה במפתיע לקרוא את ספר הלחשים הקדוש – ובאותו רגע הבינה שהקוסם הוא נוכל חסר כל יכולות. בתגובה שלחה מוריבל את חיילי הקוסם והקופים המעופפים ללכוד את אלפבה, בעוד גלינדה מנסה ללא הצלחה לגשר ביניהן.

בסרט השני מסומנת אלפבה בעיני תושבי ארץ עוץ כמכשפה מרשעת ומושמצת, ואילו גלינדה הופכת למכשפה הטובה – והחברות ביניהן כבר אינה כפי שהייתה. גלינדה עומדת להינשא לנסיך הוינקי, פיירו (ג'ונתן ביילי, "ברידג'רטון"), ואילו המאנצ'קין בוק (אית'ן סלייטר, בן זוגה של גרנדה במציאות) הופך ליד ימינה של נסרוז (מריסה בוד), אחותה של אלפבה והמושלת החדשה, בדרכה להפוך למכשפה הרעה מן המזרח. הסרט כולל גם שני שירים מקוריים חדשים שנכתבו במיוחד לגרנדה ואריבו, עם ביצועי סולו עוצמתיים לכל אחת מהן, והעלילה מתחברת בסגנון עקיף לסיפור הקלאסי של "הקוסם מארץ עוץ" ודורותי.

"הקסם בגלינדה הוא שהיא כל הזמן מאזנת בצורה שקטה בין האור לאופל, וזה בהחלט ניכר בסרט השני", אומרת גרנדה. "בסרט הראשון האור שלה לא מסוגל להתקיים בלי האופל מתחת לפני השטח. חוסר הביטחון והרצון הנואש שאחרים ייתנו לה אישור ויחבבו אותה, כל זה מגיע ממקום מסוים, ואני חשבתי לא מעט על הילדות שלה והערכים שהקרינו לעברה. היא נאחזה בהם במשך כל חייה. זה מה שגרם לה לעטות מעין מסכה, בועה של פריווילגיה סביב, שלאט-לאט אנחנו רואים כיצד היא נסדקת עד שהיא מתפוצצת לגמרי. גלינדה עדיין עטופה בבועה, והיא נאהבת ומלאת גאווה, אבל זה הופך לנוכחות הרסנית שכזו, לא למען הטוב, וזה מה שאני הכי אוהבת בה ובסרט השני: לראות אותה פועלת מהצללים בזמן אמת כתגובה לכל שיברון הלב שהיא חווה. לגלם דמות מלאת אור ואופל זה דבר יפהפה, ואני נרגשת שכולם יצפו בזה.

"זאת זכות להתעמק יותר במי שהיא באמת ולחוות רגעים כבדים איתה בגלל שהיא תמיד שאפה ליותר בחייה, היא רצתה שיהיו לה יכולות קסם – אפילו אם זה לא מכל הסיבות הנכונות, או שהיא פשוט לא הבינה מדוע. ולהיות במסע שלה לעבר הטוב האמיתי, דרך אירועים טראומטיים שהיא עוברת אחד אחרי השני, ולהתעמת עם המעורבות שלה במשטר שמשליטים הקוסם ומוריבל כנגד החברה הכי טובה שלה, מכריח אותה להביט במה שקורה. זהו מסע שובר לב אבל עשיר, עד שהיא נשברת לבסוף ומקבלת החלטה להיות טובה ולכסח את הקוסם".

גרנדה מציינת כוכבות ענק כמו ברברה סטרייסנד ואודרי הפבורן, מימי הזוהר של הוליווד הוותיקה, בתור מודלים לחיקוי אישיים, וכמובן את ג'ודי גרלנד – דורותי המקורית מהסרט האיקוני "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939. היא משתפת ברגע המיוחד שבו ביצעה את "שם מעבר לקשת" בפתיחת טקס האוסקר בשנה שעברה. "זה היה כל כך משמעותי ומרגש עבורי, כבוד עצום לבצע את השיר הזה בנסיבות שכאלה. לא ידעתי שהם יתחילו בווידאו עם קולה של ג'ודי אומרת 'אין מקום כמו הבית', וכשזה קרה בחזרה הראשונה פרצתי בבכי. זאת פשוט חוויה יוצאת מגדר הרגיל של פעם בחיים. באופן מוזר הרגשתי רגועה, הייתי אסירת תודה שאני חלק ממאורע שכזה וחוגגת את העבודה שאנחנו כה גאים בה. ולעשות זאת יחד עם סינתיה זה משהו שאוקיר לעד".

והקשר שלה עם אריבו הוא באמת נדיר. בכל ריאיון לקידום הסרט יושבות השתיים יד ביד, מלטפות זו את זו, והחברות ביניהן בולטת לעין. הכימיה ניכרת לא רק בראיונות אלא גם על המסך, כשאלפבה וגלינדה בהחלט עוברות כבסטיז שמבינות זו את זו רק ממבט בעיניים. "זו הייתה זכות וחוויה מדהימה לעבוד עם סינתיה. אני מאוד אוהבת ומכבדת אותה כשותפה לסצנות וכאדם. היא פשוט יוצאת דופן.

"אני חושבת שזה כל כך ייחודי ומעניין שבסרט השני שתיהן חוות בדידות מאוד דומה, שמופיעה בדרכים שונות לחלוטין, ומאוד אהבתי לנווט את זה איתה כשותפה לסצנה – אלפבה ממש לבד ביער ואין לה את החברה הכי טובה שלה, ובינתיים גלינדה מוקפת באנשים שאומרים לה שהיא אהובה, שהיא עושה טוב, ולמרות שלזמן מה היא עצמה משוכנעת שזה נכון – גם היא בודדה בצורה בלתי רגילה".

אתן באמת נראות כמו החברות הכי טובות.
"כן. מקצועית זה היה פרויקט ענק ומורכב, אז מהרגע הראשון רציתי ליצור מרחב בטוח ולפתוח את הדלת לתקשורת בינינו. עוד לפני שנפגשנו בכלל עשינו שיחת וידאו ואמרתי, 'היי, זה דבר ענק. בכל מה שתצטרכי אני כאן. תעדכני אותי. אין שום דבר שאי אפשר לדבר עליו ולעבור אותו יחד'. אמרתי לה שאנחנו חייבות לגבות זו את זו, צריכה להיות בינינו שקיפות – והייתה. וזה היה החלק הכי יפה. אנחנו מאוד שונות, אבל יש בינינו גם הרבה דמיון. העבודה עצמה מאוד חיברה בינינו. שתינו עשינו את עבודת ההכנה בנפרד, יש לנו תהליכים שונים, אבל בכל פעם שהיינו צריכות להתאחד – הצלחנו, ועזרנו זו לזו והקשבנו זו לזו".

בדרך לסיבוב מצומצם – ואחרון?

בשנתיים האחרונות עלה שמה של גרנדה לכותרות בהקשר של דימוי גוף ושל משקל גוף – יותר מפעם אחת, ולעתים בעקבות התייחסות שלה לנושא. "אנחנו צריכים להיות עדינים יותר ולהרגיש פחות בנוח להגיב ככה בקלות על גוף של בן אדם", אמרה באפריל 2023 לאחר בליץ של דיבורים ברשת על כך שהיא "רזה מדי". הערות מודאגות ונבזיות בנושא צצות ברשתות גם עכשיו, כשהיא מקדמת את "מרשעת 2" (הנה לדוגמה ציוץ שזכה ל-12 מיליון צפיות: "אנחנו צריכים לדבר על הפרעות האכילה של כוכבות 'מרשעת', ילדים מעריצים אותן ואי אפשר להתעלם מהנושא"). אבל בכל הנוגע לכותרות, נראה שבשנתיים הקרובות היא תגיע אליהן בגלל מה שהיא עושה ולא בגלל המראה שלה.

גרנדה סיימה לאחרונה את הצילומים לסרט הרביעי בסדרת "פגוש את ההורים", בבימויו של בן סטילר, שגם יככב שוב לצד רוברט דה נירו. היא מתכוננת גם להשתתף בעונה ה-13 של "אימה אמריקאית" מבית היוצר של ריאן מרפי – איחוד מרגש מאז השתתפותה בעונה הראשונה של "מלכות הצעקה" לפני עשור. הפרויקט הגדול ביותר שלה לקיץ 2026 הוא סיבוב ההופעות Eternal Sunshine, על שם אלבומה השביעי שיצא ב-2024 והניב לה שלוש מועמדויות לגראמי בשנה שעברה. עם זאת, ממש השבוע התראיינה גרנדה לפודקאסט של השחקנית והקומיקאית איימי פולר, והסבירה כי מדובר בסיבוב קטן במיוחד – שיתפרס על פני שלושה חודשים בלבד. "אני הולכת לעשות רצף קטן של הופעות בשנה הבאה, כי זה משהו שנשמע לי טוב באופן אותנטי. זה מרגיש כמו רעיון טוב. אני מאוד מתרגשת לעשות את הסיבוב הקטן הזה", אמרה גרנדה ואז שלפה הכרזה מפתיעה: "יכול להיות שזה לא יקרה שוב במשך הרבה, הרבה, הרבה זמן. אז אני אתן את כל כולי לזה".

"הפרויקט של 'מרשעת' ריפא את הקשר שלי עם יצירה באופן כללי. אני מקווה שלא אפרוץ בבכי, אבל הוא חיבר אותי מבפנים לעצמי והתאהבתי מחדש בתהליך היצירה כפי שלא קרה או הרגיש בטוח זה זמן רב", מספרת גרנדה. "אני מקווה שזה לא נשמע מטורף ואולי זה אצלי בראש, אבל אני חושבת שזה שאני סלבריטאית עורר במשך הרבה זמן יותר הדים לעומת העבודה שעשיתי והמסירות לאומנות שלי. אני אוהבת לשחק, אני אוהבת את המקצוע ותמיד הייתי אדם קריאטיבי שנלהב ליצור. ולהיתפס מחדש בצורה שבה לא ראו אותי זה זמן מה הבריא אותי וניצת בי ניצוץ חדש.

"מוזיקה היא חלק אדיר בחיים שלי, להופיע על במה לפני המעריצים שיודעים כמה אני מחויבת לכל השירים שלי לאורך השנים. אבל אני מרגישה שזה השתנה בעקבות 'מרשעת' והמשחק קורץ לי יותר משהשלמתי את הפרויקט המשמעותי הזה. אני מרגישה ששבתי הביתה כמי שהתחילה כשחקנית בברודוויי בנערותי, ולטווח של השנים הבאות אני רוצה לטבול את רגליי יותר בעולם המשחק. אני בטוחה שאזכה לתמיכת המעריצים גם שם".

איך היה לבצע את השיר החדש שנכתב במיוחד לסרט, The Girl in the Bubble?
"זה היה מפחיד, מתגמל, מלהיב ומבהיל – הכל בבת אחת. איזו זכות יוצאת דופן להיות הראשונה שמבצעת שיר של סטיבן שוורץ. זה באמת כבוד של פעם בחיים. אני אסירת תודה על כך שזה מתנה לנרטיב שלה, וזה פשוט נפלא שיש לה קטע עלילתי כל כך מורכב. הקהל זוכה לראות אותה הופכת אמיצה – ברגע שבו היא בעצם הכי פגיעה. לראות אותה מתבוננת בעצמה, במה שעשתה, עד כמה הדברים הגיעו רחוק – ולקבל את ההחלטה באמת להיות טובה".

אחרי שהגשמת את החלום שלך, מה הלאה?
"אלוהים אדירים, היכולת לחלוק זאת עם כולכם! חיכינו זמן רב לרגע הזה, הפרויקט היה חלק מחיינו במשך חמש שנים. לכן אני רוצה מאוד להיות נוכחת ברגע הזה. ואני מלאת תודה שאנשים סוף-סוף יראו את התמונה במלואה".