"בכל אחד מאיתנו יש חלקים מפלצתיים"

לאחר כמה שבועות של מלחמה, בתי הקולנוע בישראל חזרו לפעילות, עם מספר סרטים שעלו לאקרנים בשבועות האחרונים מעבר לים; בין הסרטים הללו נמצא "הכלה!" אודות כלתו של המפלצת שיצר ד"ר פרנקנשטיין, שנועדה לשמש בת זוג ליצירה שלו. הסרט נכתב בהשראת רומן האימה המקורי מאת מרי שלי משנת 1818, וכן על בסיס הסרט הקלאסי "כלתו של פרנקנשטיין" משנת 1935. השחקנית היהודייה-אמריקאית מגי ג'ילנהול - שזכורה מתפקידים כמו "דוני דארקו", "האביר האפל" ו"לב לא שפוי", עליו הייתה מועמדת לאוסקר לשחקנית המשנה - כתבה וביימה, עם פרשנות חברתית משלה לגיבורה הנשית, והיא יושבת בכיסא הבמאית בסרט בפעם השנייה בקריירה שלה.

ג'ילנהול (48) עשתה את המעבר אל מאחורי המצלמה הודות לעידוד מצד שתי המפיקות הישראליות המצליחות, טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן-קרן. השלוש שיתפו פעולה לראשונה בעיבוד האמריקאי לסרטו של נדב לפיד "הגננת" ב-2018, שבו ג'ילנהול כיכבה בתפקיד הראשי ואף הפיקה. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס היוקרתי, זכה לשבחי המבקרים, נרכש על ידי נטפליקס, וסלל את הדרך לפרויקט הבא של שלושתן יחד.

ב-2021 עלה לאקרנים הסרט "הבת האפלה", דרמה פסיכולוגית שהייתה עיבוד לרומן מאת אלנה פרנטה. ג'ילנהול שימשה בבכורה שלה כבמאית ותסריטאית, בעוד קלינהנדלר והנדלסמן-קרן הפיקו את הסרט. היצירה העצמאית, בכיכובן של זוכת האוסקר אוליביה קולמן, דקוטה ג'ונסון והשחקנית הפחות מוכרת ג'סי באקלי, זכתה לביקורות חמות וכיכבה בעונת הטקסים ארבע שנים קודם לכן. ג'ילנהול הייתה מועמדת לאוסקר לתסריט המעובד ולגלובוס הזהב על הבימוי, והסרט עצמו היה הזוכה הגדול בטקס פרסי האינדיפנדנט ספיריט עם שלוש זכיות - לבימוי, לתסריט ולסרט הטוב ביותר - מעמד נכסף שחלקה עם שתי המפיקות הישראליות.

ומה אנחנו חשבנו על "הכלה!"? קראו כאן

"מאז ומתמיד רציתי לביים, וכששיתפתי את טליה ואסנת הן מההתחלה דירבנו אותי ללכת על זה", מגלה ג'ילנהול בריאיון מיוחד ל-mako. "כשהייתי בסדרה של HBO 'הצמד', שבה שימשתי מפיקה ושיחקתי נערת ליווי שעוברת לתחום הפורנו והופכת לבמאית, התחלתי להבין איך עובד מקצוע הבימוי, ומתוך התשוקה הזאת הגיעה גם הכתיבה.

"במקביל היה לי חיבור מיידי עם טליה ואסנת כשעבדנו על 'הגננת'. הן יצרו קשר עם המו"ל האיטלקי של הספר 'הבת האפלה' והנחו אותנו לפנות לסופרת בבקשה לזכויות ליצירה. זה היה ממש לפני שמלאו לי 40 ולקח לי זמן לשלוח לה מייל, הייתי מוכרחה שהכל ינוסח כמו שצריך. ציינתי בהודעה שאני גם מעוניינת לביים, ובמענה שלה היא הסכימה לתת את הזכויות רק אם אכן אביים, כך שהרגשתי את הבעת האמון ממנה - נוסף על זה מצד טליה ואסנת".

מה את יכולה לספר על שיתוף הפעולה ביניכן?
"אני נותנת לטליה ואסנת את הקרדיט בתור אלו שאחזו בידיי והעבירו אותי לצד השני של הנהר בהפיכתי לבמאית, באמת ככה. הן לא הסתפקו בתשובה של 'לא', וממש תמכו בי מאז. הן זיהו את הרצון שלי לביים, מה שגם אני ידעתי אבל לא הרגשתי די ראויה לבטא זאת בפה מלא - שאני כבר בתוכי במאית".

אותה באקלי שהזכרנו קודם, כבר הפכה - מיותר לציין - להכל חוץ מאשר "שחקנית פחות מוכרת": רק עכשיו היא חתמה עונת פרסים מוצלחת במיוחד שכללה רצף זכיות ובראשן האוסקר לשחקנית הראשית - מה שהפך את באקלי לאירית הראשונה אי-פעם שזוכה בפרס זה.

איך זה לצאת עם סרט בכיכובה של ג'סי באקלי, בדיוק כשהיא בעיצומה של הפריצה הגדולה שלה?
"זה מעניין, כי כשרק התחלנו לעבוד על הסרט, ג'סי לא הייתה מאוד מוכרת. ואני מרגישה שזאת מתנה עבורי ועבור הסרט ששאר העולם מתחיל לגלות אותה באופן שבו אני ראיתי זה זמן רב, זאת תחושה נהדרת. כמובן ליהקתי אותה כבר בסרטי הראשון, וכבר אז הרגשנו שאנחנו מדברות באותה שפה.

"ב'הכלה!' ג'סי מדהימה ואפילו מתעלה על עצמה ביכולות שהיא מביאה לתפקיד. אנחנו אחיות בנשמה וביצירה. היא עשתה הרבה בחירות אומנותיות בסרט שהותירו אותי נפעמת מהכישרון שלה, הרגשתי שאני נתתי לה את הבמה, את המרחב והחופש לתת כל מה שהיה לה והיא התמסרה. גם בפעמים שהיא התפרעה מדי בתפקיד, ידעתי מתי לרסן אותה. תמכתי בג'סי בדיוק כפי שתמכו בי, מה ששינה את חיי, והנה עכשיו מריעים לה והיא זכתה באוסקר. תחושת הבטן שלי הייתה נכונה".

ואגב אוסקרים, הסרט יוצא אחרי "פרנקנשטיין" של גיירמו דל טורו, שזכה בשלושה פסלונים.
"אני חושבת שזה מטורף שגיירמו ואני היינו עסוקים בו-זמנית במחשבות על אותה מתודולוגיה סביב פרנקנשטיין. ומעבר לזה, עצם העובדה שכל אחד לקח את זה לכיוון שונה והסרטים שלנו לא דומים, זה דבר שמסב לי אושר רב ואני שמחה שכל זה קרה. בסופו של דבר הסרט שלי, לא בשונה מזה של גיירמו, מצדיע לדמות וחוגג את הצדדים שיש בכל אחד מאיתנו - שאי-אפשר פשוט לתחום בתוך מסגרת כפי שתמיד הפצירו בנו לעשות".

עם אחי על הסט

ג'ילנהול, ששמה הפרטי בתעודת הלידה הוא מרגלית, היא בתם של הבמאי סטיבן ג'ילנהול והתסריטאית המועמדת לאוסקר נעמי פונר, שמשפחתה היהודית היגרה מפולין ורוסיה בתחילת המאה הקודמת. את הבכורה שלה כשחקנית עשתה כבר בגיל 15 במותחן הדרמה "ארץ המים", שביים אביה בכיכובם של ג'רמי איירונס ואיתן הוק. הפריצה הגדולה הגיעה עם "המזכירה" (2002), קומדיה שחורה ארוטית לצד ג'יימס ספיידר, שעליה הייתה מועמדת לגלובוס הזהב.

אחיה הצעיר של ג'ילנהול הוא כוכב הקולנוע ג'ייק ג'ילנהול, מועמד האוסקר על "הר ברוקבק" ומוכר בין השאר מ"אסירים" ו"ספיידרמן: רחוק מהבית", והוא אף מופיע בתפקיד קטן ב"הכלה!". ג'ילנהול נשואה לפיטר סארסגארד ("בנים אינם בוכים", "באטמן"), שגם הוא משתתף בסרט, ולצד ג'סי באקלי מככבים גם כריסטיאן בייל בתור המפלצת וכן אנט בנינג ופנלופה קרוז.

"ג'ייק פשוט שעשע אותי כהרגלו על הסט, אין באמת איזו אנקדוטה דרמטית לדווח עליה, היה תענוג לעבוד יחד", היא מספרת. "תמיד ידעתי שג'ייק יפרוץ בגדול, הוא יודע לשיר ולשחק מגיל צעיר ועודדתי אותו לטפח את היכולות הללו שלו - והנה בסוף הוא זה שהפך לכוכב קולנוע עוד לפניי. אין ספק שיש מרכיבים במקצוע שלנו ובאישיות של כל אחד מאיתנו שהגיעו בהשפעת ההורים שלנו והבית שבו גדלנו. אבל אני מרגישה שהריגוש הכי גדול הוא שמשהו אומנותי מגיע מקרבי, שהוא כל כולו שלי. כמובן שכל אדם הוא תוצר של הוריו וסביבתו, גם החלקים שאנחנו פחות אוהבים בעצמנו. אבל אני מאמינה שהיצירה שלי, בין אם כשחקנית או במאית, היא במיטבה כשהיא נטו אני".

איך הגיע הרעיון לסרט החדש?
"הייתי במסיבה ונתקלתי בבחור עם קעקוע שלא זיהיתי בתחילה, עד שהבנתי שמדובר בכלה של פרנקנשטיין וזה גרם לי לרצות ולצפות בסרט 'כלתו של פרנקנשטיין' מ-1935. והדמות של הכלה מופיעה לשתי דקות בלבד בסרט והיא בכלל לא מדברת, ומהרגע שהיא קמה לתחייה מתברר שהיא בכלל לא מרוצה מכך שכפו עליה את הסיטואציה הזאת - אבל כל הרעיון היה בעייתי, כי זה סרט על הכלה אבל היא כמעט ולא נוכחת בו בכלל ואני לא יודעים שום דבר אודותיה.

"התחלתי לחשוב לעצמי מה היא בטח מרגישה, כי במבט לאחור זה משהו שהיה נכון לגבי מרבית הדמויות של נשים בסרטים מפעם. אין לנו את נקודת המבט שלהן. משם החלה ההשראה לסרט ובטח בנסיבות המאוד לא שגרתיות אליהן נקלעה מבלי שנתנה את הסכמתה, בטח שלא להיות בת זוג של מישהו שהיא לא מכירה. ואני מאמינה שיש חלקים מפלצתיים בכל אחד מאיתנו, שלעתים צצים ומפחידים אותנו עד כדי כך שאנחנו נאבקים להשתחרר מהם. והסרט הוא חזון בן ארבע שנים שהתבשלתי איתו ויש בו אמירה חדשה שאני לא באמת יודעת מניין עלתה במוחי, כאילו נכנסתי למחשבות של 'מה יכול להיות הקול של הדמות', ומשם הלך וצמח הרעיון".

בספר המקורי של מרי שלי - הכלה אינה דמות.
"הסרט הוא בעצם לא עיבוד ישיר של הספר כי אין באמת כלה. אומנם יש את היצור שרוצה כלה, אבל היא לא קיימת. ובסרט לא רק הכלה היא דמות מרכזית, אלא גם מרי שלי עצמה. ככל שחקרתי לעומק את הספר, שטרם קראתי קודם אפילו שיש לי תואר בספרות, הרגשתי שגם את הקול שלה יהיה מעניין לשמוע. הרעיון של לדמיין מה עבר לה בראש, ובכלל של נשים נועזות, לא הרפה ממני. היא הלכה והפכה להשראה משמעותית עבורי ואני אפילו מרגישה שהיא מבטאת את עצמה באמצעותי. אם דלת נטרקת אצלי בבית, זאת בטח רוחה של מרי שלי רודפת אותי".