אירועיםתערוכות חדשות | תערוכות רצות | הזדמנות אחרונה | תערוכות קבע

    

"תוך כדי תמונה": ערב עבודות סאונד תלויות מקום

אירוע סאונד רב-תכליתי הכולל מופעים, מיצבים ועבודות משך של המוזיקאים חברי חממת הבוגרים של המחלקה למוזיקה חדשה, בשיתוף פעולה ראשון מסוגו בין המחלקה והזירה הבינתחומית. נתחיל עם דרינק בבר ושוטטות בין העבודות באולמות הזירה, ובלב האירוע הקהל ייאסף יחד למופעים מוזיקליים. מציגים: תמר בלס, סאם ברוורמן, איתן חביב, גילי עמר, רון דהן, כרמל ריבוח; תקלוט: יערה חיים; הנחיה ואוצרות: תומר דמסקי.

איפה ומתי? הזירה הבינתחומית, הפרסה 3 תלפיות - יום רביעי, 29.6 בשעה 20:00. הכניסה חופשית. 

מה הלוז - 21.6 - תערוכות - תוך כדי תמונה - ערב עבו

לילה לבן במוזיאון ארץ ישראל

כנופיית תדר יוצאת מבית רומנו לערב אחד ומשתלטת על מוזיאון ארץ ישראל, במסגרת אירועי הלילה הלבן של עיריית תל אביב-יפו.  הקהל מוזמן לאירוע שוטטות אל תוך הלילה של מיצגים, הופעות והקרנות במרחבי המוזיאון: עוזי נבון ומכרים, להקת גשם התזמורת הקאמרית במחווה לפורטיסהד, סשן דאב חי של האגדה מאד פרופסור מאנגליה, הקרנת טרום בכורה של הסרט החדש של ערוץ הכיבוד והקרנות של דוקאביב. תאי רונה ומג׳דרה אייז יפלשו לפלנטריום, תיקלוטים יתקיימו בחללי התצוגה השונים ווידאו ארט ופרפורמנס בפינות נסתרות.

איפה ומתי? מוז״א, חיים לבנון 2 תל אביב - יום חמישי, 30.6 בין השעות 03:00-18:00.

  

"אם עץ נופל ביער"

תערוכה שמסכמת את חממת האמנים של מוזיאון פתח תקווה לאמנות ועוסקת ביחסי טבע-אדם-סביבה, במסגרת חממת פיס לאמנות ועיצוב. המרחב האמנותי שנוצר בחממה, בעבודה מול הטבע העירוני הסובב את המוזיאון, מתמקד בהשפעה שלנו כיחידים וכחברה, על הטבע והסביבה, בקיימוּת, באופיים המשתנה של יחסי אדם וטבע ובמשברים הכרוכים בהם. עשרת הפרויקטים המוצגים בתערוכה מציעים התבוננות ביקורתית ופואטית בהיבטים המדעיים והתרבותיים של יחסי אדם וטבע, תוך המְשגה אמנותית של המערכות האקולוגיות בעת הנוכחית ושל שיווי המשקל השברירי המתקיים בהן, מנקודת המבט של האנושי והלא-אנושי. בו-בזמן הם מעלים שאלות על טיבו של הייצוג האמנותי, על יחסי רעיון-דימוי-מדיום, ועל תפקיד האמנות ויכולתה "לאחוז במשוטי הספינה של התקופה", כדברי אלבר קאמי. האמנים המשתתפים: עומר אבן-פז, ניב גפני, אביב גרינברג, מיכל סופיה טוביאס, דנה יואלי, איילת השחר כהן, שי עיד אלוני, עינת עריף-גלנטי, מורן קליגר ואמיר תומשוב.

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות, ו'גן חי' פתח תקווה; אוצרות: אירנה גורדון; תאריך פתיחה: 30.6.22; תאריך נעילה: 12.11.22. 

מה הלוז - 21.6 - תערוכות - אם עץ נופל ביער (צילום: איילת שחר הכהן)
צילום: איילת שחר הכהן

"ציוּרֶכֶש ניצנים": חנה אשורי

תערוכת פופ-אפ של האמנית האין תחומית חנה אשורי. בניגוד למקובל, תהליך הפיכתו של הציור למוצר צריכה נחשק ודקורטיבי בעל מחיר, הוא מעשה חתרני עבור האמנית חנה אשורי, והיא חוקרת בתערוכה הדחוסה שלה את הפיכתו של הדימוי/ הציור לחפץ נוי, קישוט נעים לעין ממוסגר ומרהיב. התערוכה מורכבת ברובה מעבודות שנוצרו במיוחד למכירה בירידים ובדוכנים במחיר עממי. הן מיוצרות על מצעים בלתי שגרתיים המאופיינים כולם במסגרת. הדגש על המסגרת עקרוני כפעולת העתקת חשיבות תוכן הדימוי אל הפריים. *בערב הפתיחה יתקיימו מופעי הפרפורמנס "מטרונום" של האמן והסופר דורון בראונשטיין, המופע "עיר לילה" של האמנית והמשוררת ורד נימרוד, והמופע של הפרפורמר בעז הילל  "פעור בין תכריכים".

איפה? גלריה נולובז, זבולון 19 תל אביב; אוצרות: חגית אומני רובינשטיין; תאריך פתיחה: 7.7.22; תאריך נעילה: 9.7.22. 

מה הלוז - 21.6 - תערוכות - ציוּרֶכֶש ניצנים חנה אש

 

"ליבה": תערוכת ווידאו ארט של להקת המחול "ורטיגו" במערות בית גוברין

תערוכת הווידיאו ארט של להקת מחול "ורטיגו", שנוצרה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, הוזמנה לחזור ולהציג בחלליה יוצאי הדופן של מערת הפעמון שנחצבו ע״י תושביו הקדומים של האזור. התערוכה והאתר בו תוצג מתחברים לתנועה של נעה ורטהיים הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית של הלהקה הקשורה באופן עמוק לטבע ולסביבה. "ליבה" נוצרה מתוך יצירותיה של נעה ורטהיים ללהקת המחול ונשזרה לעבודות וידאו ארט פיוטיות, הרוקדות בקו התפר שבין הרוח לחומר - גוף הרקדנים המוקרנים על קירות המערה, כשהחיבור בין המערה לתנועה, יוצר עבודה חדשה שנשזרת בתנועת הצופה מיד עם כניסתו. זוהי יצירת מחול רב ממדית המקיפה אותו מכל עבר באמצעות הקרנות ענק על הקירות והפינות הנסתרות ואשר בתנועתה מרחיבה את גבולות המערה וחוזרת לתוך אותו רחם טבעי ראשוני ממנו התהוותה.

איפה? מערת הפעמון, גן לאומי בית גוברין-מרשה; אוצרות: דורית טלפז; תאריך נעילה: 14.7.22.

 

"Red Desert, Red Mountain, Red Sea": פולי אפפלבאום

תערוכת יחיד ראשונה בישראל של האמנית הבינלאומית החשובה פולי אפפלבאום, המציגה מיצבי ענק הקפיים שנוצרו במיוחד עבור החלל ומציעים חוויה חושית חובקת כל. היא מציגה ציור, פיסול ומלאכת יד באופן המטשטש את החלוקות המדיומאליות השגרתיות ומייצרת סביבה בדיונית המזמינה את הצופה להצטרף למסע אחר גבולות וצבע. בחלל יוצבו שתי עבודות רצפה גדולות מממדים: "Red Desert" - עבודה באורך ששה מטרים מבד קטיפה, מאוסף מגזין III לאמנות עכשווית; ועבודת רצפה חדשה - "Red Desert, Red Mountain, Red Sea" - שטיח באורך שמונה מטרים שנארג בעבודת יד מסורתית במקסיקו. לצד שתי עבודות אלה מוצגת עבודת קיר צבעונית להפליא "Red Waves" המתנשאת לגובה חמישה מטרים. 

איפה? מגזין III יפו; אוצרות: כרמית גלילי; תאריך נעילה: 15.7.22.

 

מה הלוז – 2.3 - תערוכות - תערוכת יחיד לאמנית הבינלאומית (צילום: פולי אפפלבאום)
פולי אפפלבאום | צילום: פולי אפפלבאום
 

"מחוץ לקופסה 4"

קוויריות, שהחלה ככינוי גנאי, עברה ניכוס מחדש על ידי הקהילה וזכתה למשמעות מחודשת המשקפת את רצון לערער על הבניות חברתיות ומגדריות תוך הגדרה מחדש של הסדר החברתי. כיום "קוויר" משמש ככינוי מטרייה לזהויות הרואות בעצמן חריגות מהזרם המרכזי, ותופסות את נטייתן המינית או זהותן המגדרית כפוליטית. מתוך כך, נקודת המבט הקווירית קוראת לסולידריות עם קהילות נוספות הנאלצות להיאבק על עצם קיומן ועל דרכי הביטוי שלהן בעולם. העבודות בתערוכה מציגות פנים שונים של החיים הללו והסיפורים של הקהילות הקוויריות. כפי שהתפיסה הקווירית שואפת להעניק תוקף לנקודות מבט מרובות ומגוונות - כך התערוכה מבקשת להעלות סיפורים שונים של זהויות המתקיימות במרחב המקומי. 

איפה? גלריית קופסאות האור, יפו העתיקה; אוצרות: נגה אור ים; תאריך נעילה: 16.7.22. הכניסה חופשית. 

מה הלוז- 14.6- תערוכות- ליאנה נבון (צילום: ליאנה נבון, יח"צ)
ליאנה נבון, "מחוץ לקופסה 4" | צילום: ליאנה נבון, יח"צ

 

אֵם שַׁדַּי: תערוכת יחיד של האמנית ליאת דניאלי

בתערוכה מחברת דניאלי בין חלב האם שלה לדבש הדבורים ומייצרת מרחב הנקה פרפורמטיבי, בו יחברו נשים מניקות ונחיל דבורים חי לפעולה אלכימית משותפת. למשך חודש וחצי תתפקד הגלריה כמרחב בטוח לנשים מניקות ולמהלך העדין של ההנקה, ובו יתארחו קהילות נשים שונות כגון בנק החלב ,לה לצ'ה וקהילות דיגיטליות של נשים מניקות, לצד יצירת הפרפורמנס של האמנית. ובמהלך התערוכה ישמש החלל לפרפורמנס מתמשך של האמנית בו היא אוספת את זיכרונות ההנקה של הקהל המבקר וכותבת אותם בעזרת חלב האם שלה. במהלך הפרפורמנס שיתרחש שלוש פעמים בשבוע ולמשך כמה שעות, האמנית תשב בגלריה, מחוברת למשאבת חלב שתשאב בזמן אמת חלב מגופה אל שני מכחולים. הקהל יוזמן להתיישב בכיסא הריק שמולה ולשתף אותה במחשבות וזיכרונות הקשורים באימהות, הורות והאכלה. את הזיכרונות שתכתוב האמנית בעזרת חלב האם, היא תגהץ ותתלה בחלל החדר, כעדות לחוזה הבלתי כתוב שבין אם לילדה, וליחסי הגומלין וההזנה שכרוכים בקשר ראשוני זה.

איפה? גלריה שכטר, שלוש 42 תל אביב; אוצרות: בר ירושלמי; תאריך נעילה: 17.7.22.

מה הלוז - 3.5 - תערוכות - אם שדי - גלריה שכטר (צילום: ליאת דניאלי, יחצ)
"אם שדי", ליאת דניאלי | צילום: ליאת דניאלי, יחצ

 

"ירושלים תופסת צבע"

תערוכת צילומים מבית ארכיון הצילומים של קק"ל, שבה מוצגות תמונות היסטוריות של ירושלים משנות ה-20 ועד 1950 שנצבעו באמצעות טכנולוגיה חדשנית, בצבעים טבעיים כמעט. הצבע מפיח חיים חדשים בתמונות הנוסטלגיות, מגלה פרטים חדשים באופנת הלבוש של ירושלים ומאיר אתרים ואישים מוכרים. הכל בהגדלה ענקית ובתוך תיבות אור המוארות בלילה.

איפה? גלריית "קופסה שחורה", יפו 97 ירושלים; תאריך נעילה: 17.7.22. *התערוכה מוצבת תחת כיפת השמים ומוצגת 24 שעות ביממה. אין צורך בתיאום מראש.

 

מה הלוז – 3.5 - משפחה - קקל - אירועים לכל המשפחה (צילום: יעקב שקולניק ארכיון הצילומים של קקל, יחצ)
פארק עמק התכלת | צילום: יעקב שקולניק ארכיון הצילומים של קקל, יחצ
 

"זהרורים": איילת דיין שוורץ

איילת דיין שוורץ, אמנית רב תחומית, אוטודידקטית, יוצרת בבית קטן על שפת ימה של נהריה. התערוכה היא סיפור של מציאות פנימית. הצער והשבירות לצד הילדי, היצרי, החי, הצוחק והבוכה כאחת. לעיתים היצירה היא בגווני אפור לבן או אדום, פשוטה מאוד, נקייה מאוד, כואבת ועמוקה ולעיתים יצירה על כל גווניה והמרקמים שבה, כמו יוצאים במחול ויוצרים עולם. הדמויות הרכות והגמישות, שבריריות מחד, ומאידך מנסות בכל כוחן לפרוץ גבולות לצאת אל מחוץ לגבולות הדף ולהפליג למקום אחר, אולי שקט יותר.

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - זהרורים- דמויותיה הקסומות של איילת דיין (צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ)
"זהרורים", איילת דיין שוורץ | צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ

הבובות שהחלה ליצור לאחרונה בטכניקת ליבוד צמר וסריגה, מייצגות רוך, כמיהה וגעגוע ומכניסות את המתבונן לעולם דמיוני שבו פיות קטנות וגמדים נולדים מתוך הפירות והפרחים בגינה ויוצרים יחדיו עולם אלטרנטיבי, אפשרי יותר, שאפשר לפתוח את דלתו ולהתעטף בו. היא מדמה את הסיפור המסופר ביצירותיה לקלידוסקופ מסתובב כסיפור בעל אלף עיניים שבו כל צופה יכול למצוא את עצמו.

איפה? גלריה חנקין חולון; אוצרות: יבשם עזגד; תאריך נעילה: 25.7.22. הכניסה חופשית.

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - זהרורים- דמויותיה הקסומות של איילת דיין (צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ)
"זהרורים", איילת דיין שוורץ | צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ

"מרחב-זמן": תערוכה קבוצתית של קולקטיב בוש

המושג מרחב-זמן שאול מעולם הפיזיקה ומהותו שזירת המרחב והזמן לכדי יצירת ממד חדש. ממד בו הגבולות בין זמן למרחב נהיים נזילים כשהמפגש בין האלמנטים יוצר כיפוף וגמישות של התפיסות המקובלות. אימוץ נקודת המבט הזו מאפשר לנו להכיר באופן בו אנו חווים זמן באופן שונה ובמקצבים שונים, ובאופן בו המחשבה מושפעת מהעיוותים הללו. התערוכה מבקשת לבחון שאלות זהותיות בממד חדש - כל אומנית יצאה מתוך תהליך המחקר המשותף אל מסע של מרחב וזמן בתוך הקשרי המדיום והזהות, בניסיון לפרק ולהרכיב מחדש ממדים אלו. העבודות משלבות בין מדיות שונות - וידיאו, צילום, פיסול, ציור, מיצב וסאונד, כשהמגוון הקבוצתי מבטא את עושר הקיום הקווירי-פמיניסטי ומאפשר עיסוק בתמות שונות ובהן הגירה כמעבר בין מרחבי זמן, תנועת הגוף הקווירי במרחב הציבורי, המרחב הטכנולוגי והיעדר הפיזיות שלו ותפיסות רוחניות.

איפה? מרכז אדמונד דה רוטשילד; אוצרות: פאינה פייגין ונגה אור ים; תאריך נעילה: 26.7.22.

מה הלוז - 31.5 - תערוכות- מרחב - זמן (צילום: יח"צ)
אפרים ווסה, זמן- משפחה - גוף, צילום, 2022 | צילום: יח"צ

  

"פתח הבית": ירושלים בצבעי מים ושמן

המורה המיתולוגי מבצלאל ומגדולי אמני צבעי המים מסכם 50 שנות יצירה ומציג את 'ירושלים של האמצע'-עיר מלאת סתירות, בה הקדושה מהולה עם היומיומי. יותר מחמישים שנים שמארק ינאי מצייר את סִפֵּי הבתים בירושלים: מבואות וגדרות, דלתות ושערי כניסה, חדרי מדרגות וחלונות. לא בדיוק פְּנים, לא בדיוק חוץ. מרחבים לימינליים, גבוליים, במובן מסוים מעט מופקרים. מחזיקים בתוכם סוד שמזמין פענוח. פתחי הבתים הם חלק מגוף העבודות המרכזי של ינאי, המצייר את העיר בצבעי שמן ובצבעי מים. ירושלים של ינאי היא עיר של חומות אבן ומגדלי פעמונים, ושל דודי שמש ושיכוני בטון כעורים. הנופים, האנשים, העצים והפרטים בתוך הבתים מרכיבים יחד דיוקן ריאליסטי של עיר הניצבת בקו הגבול בין השמיימי לארצי, "ירושלים של אמצע". הוד הקדושה נמהל ביומיומי, הנשגב נפגש עם הבנלי.

איפה? גלריית בית אבי חי, המלך ג'ורג 44 ירושלים; אוצרות: עמיחי חסון; תאריך נעילה: 30.7.22.

 

מה הלוז – 2.3 - תערוכות -מארק ינאי - פתח הבית - ירושלים בצבעי מים
מארק ינאי, "אדן חלון, רחוב באתיופיה"
 

"ארץ פואטיקה: תמונת מראה של עתיד קודר"

במשך 3 שנים אספה האומנית הישראלית בברלי ברקת פסולת פלסטיק מכל רחבי העולם. מהזבל של כולנו ועם מוטות במבוק וברזל היא יצרה את כדור הארץ בקוטר 4 מטר. דרך פתחים המאפשרים למבקרים להציץ אל תוך הגלובוס מתקיים מפגש עצמתי בין החוץ והפנים. בדיוק שם עולה התובנה המטלטלת של לקיחת אחריות. בבחינת "אני עשיתי את זה!", תוך כדי זיהוי מקור העטיפה של הזבל וההבנה שזו תמונת העתיד שלנו, החושפת את המבקרים בתערוכה לעוצמת האמנות ולאחת הבעיות הקריטיות של כולנו, זיהום הפלסטיק העולמי. **המיצב יוצג בירושלים במשך כחצי שנה. לאחר מכן יוצג במרכז המסחרי הבינלאומי במנהטן ניו יורק, World Trade Center.

איפה? "אקווריום ישראל", גן החיות התנ"כי ירושלים; אוצרת: רפאלה פראסקרלי; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 15.2- תערוכות- אקווריום ירושלים - בברלי ברקת (צילום: יחצ)
ארץ פואטיקה | צילום: יחצ

"אוברדוז": מהאוסף הפרטי של גלילה ברזילי הולנדר

למעלה מ־180 עבודות של כ־150 יוצרים ואמנים מהארץ ומהעולם, מעניקות פרשנות חדשה ומופשטת למושג "בית". התערוכה מעוררת סימני שאלה על מהות הדברים הפשוטים, אלה שאי אפשר להבחין בהם אבל גם לא לחיות בלעדיהם. החפצים השימושיים יישארו מובנים מאליהם כל עוד לא נעשה בהם שינוי מכיוון שאנו מורגלים להתעלם מנוכחותם.

התערוכה מציגה שתי עבודות מקוריות חדשות, שנוצרו במיוחד עבורה: בפתחה של התערוכה, הבנויה כבית עצום ממדים המתפרס על כל שטחי המוזיאון, מוצגת העבודה רוח רפאים VII - עבודתו של המעצב השוודי (החי ופועל בברלין), מייקל ג'והנסון. העבודה מציגה קיר עצום ממדים, שמורכב מעשרות חפצים הנמצאים בבית של אחד: מכשירי חשמל, דלתות, מגירות, ארונות, מדפים, מקררים, תנורים, מסגרות ועוד; ובניין רכבת (2022), של המעצבים שאול כהן, אביחי מזרחי וניל ננר - העבודה מתייחסת לבית מנקודת מבט חברתית, ובוחנת את הפערים שבין המרחב הפנימי והאישי למרחב החיצוני והציבורי. חזית הבית המשותף מייצגת את הקונפליקט שבין הפנים לחוץ מכיוון שהיא כוללת שילוט עירוני, סורגים, תריסים וטיח אבל גם כביסה, עציצים וחפצים אישיים. דגם הבניין, שנוסע במעגלים ולעולם אינו מגיע ליעדו, מייצג את הקשיים הנוגעים לדיור בארץ ולמצב הירוד של מבני המגורים מבחינת תחזוקה ואסתטיקה. הדפסת תלת־ממד בקנה מידה היא כלי מרכזי בתכנון אדריכלי, ובעבודה זו הטכניקה מייצגת את הפער שבין האידיאל למבנים כפי שהם נראים במציאות.

איפה? מוזיאון העיצוב חולון; אוצרות: ניל ננר ואביחי מזרחי; תאריך נעילה: 13.8.22.

מה הלוז – 12.4 - תערוכות - אוברדוז - מוזיאון העיצוב חולון (צילום: מוזיאון העיצוב חולון)
פבלו ריינוסו, טונט 13, מתוך הסדרה "טונטנדו", 2005 | צילום: מוזיאון העיצוב חולון

  

"רוחות רפאים": גיל מועלם דורון

עבור גיל מועלם דורון שני צידי הים התיכון טעונים בתולדות של עקירה והתיישבות מחדש - הוריו נולדו בעיראק ובבולגריה, הוא נולד בלונדון, גדל בישראל וחי כיום באנגליה. מדובר בנדודים תוצאת מלחמות וסכסוכים, מאבקים שראשיתם קדמוני אך לובשים בעת החדשה ממדים קטלניים בחסות מדינות לאום ונשק מתוחכם. במובניה הנפשיים, האנושיים והפוליטיים הופכת עבורו עקירה, למרחב של חיפוש אמנותי בו מנסה השפה החזותית לחוש בנעלם שמילים מחסירות. הנסתר הזה אינו מופשט או ערטילאי אלא מצטבר משכבות של שברים אנושיים שאין דרך אחת לחברם. את סיפורו הוא ממחיש על ידי שילוב של קולות וכלים שהצבתם חורגת מהסדר ההיסטורי או מצורניות טהורה, והם כוללים מסכת תיעודית של סיפורי עקירה ופרסומים של ארגוני זכויות אדם. באום אל פחם הקליט וצילם את קורותיהם של תושבים שגורשו ב-1948 מאדמות היישוב אלג'ון ליד מגידו והם בחזקת נפקדים נוכחים, ובספרד הצליב בסרטוני וידאו בין מרחבים בנויים ומראות מים בעיר גרונה וערים אחרות מהם גורשו יהודים ומוסלמים שחלקם הפכו לאנוסים, מארנוס או מוריסקוס, החיים את עברם כבעלי סוד נפקד נוכח. משפחתו של מועלם דורון כרוכה ביסודות האנוסים הללו. מתנה, שם המשפחה המקורי של אביו מעירק, רומז על אפשרות מוצאה מפורטוגל וסבתו מצד אימו דוברת לדינו, שפה שנדדה לבולגריה עם מגורשי ספרד. היסודות הנפשיים אישיים, האנושיים חברתיים והכוחות הפוליטיים הנעלמים והחשופים כרוכים בתערוכה יחד באורח הסיפור ובאופן הייצוג העכשווי שלו.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: עמי שטייניץ; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
גיל מועלם דורון, מתוך התערוכה "הים הוא אותו ים", הגלריה לאמנות אום אל פחם | צילום: יחצ

"שיח אישי": לינדה טאהא

תערוכת היחיד הראשונה של האמנית ציירת, שעוסקת בנושאים נשיים מובהקים מעולם האישה וסביבתה הקרובה. ביצירותיה מדברת טאהא על מסגרות רבות המשפיעות על חיי האישה בחברה הערבית. היא מפתחת שפה אמנותית שבאמצעותה יוצרת בסיס לשיח ומעלה על פני השטח את הסוגיות המורכבות הרבות שהיא חווה ביומיום ביחסי גומלין בינה לבין סביבתה.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: למיס שחוט; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
לינדה טאהא, "שיח אישי", הגלריה לאמנות אום אל פחם | צילום: יחצ

"שיירי רשמים": שושנה צ'חנובסקי

התערוכה עוסקת במצבים תודעתיים ורגשיים שנעים בין חרדה לשלווה ונסמכת על פעולת מערכת העצבים וצורתה. העבודות בתערוכה עוסקות בהשפעת הרגשות על המוח ומעלות שאלות כמו האם אנו שולטים ברגשותינו או הם שולטים בנו, או האם ניתן לנתב את הרגש והמחשבה באמצעות הגוף? העבודות בתערוכה נעשו בתקופה רווית אלימות, חששות ופחדים; תקופה שמעודדת ריחוק חברתי. הדרך שעוברת הדמות מפחד וכאב להתמודדות רגשית והתחזקות מאפשרת יצירת קשרים סלחניים יותר של אֲני עם עצמה ועם העולם: עבודת הווידאו משכן האֵלים - נעשתה בהשראת המושג הבודהיסטי בַּרְהַמה-וִיָהאַרה שמתייחס למצבי תודעה גבוהים-אוניברסליים כגון חמלה, אמפתיה, איזון ונדיבות. בעבודה מוצגות  פעולות ידיים של קיפולי נייר, שיוצרות סביבה פיסולית ומזמינות את הצופה לבצע פעולה פרפורמטיבית, משחקית. החזרתיות פותחת אפשרות של פירוק מהתניות, פתיחות מחשבתית והתמקדות ברגע הנוכחי;  

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
שושנה צחנובסקי, "שיירי רשמים", הגלריה לאמנות אום אל פחם | צילום: יחצ

רישומי הפורצלן השבריריים - מזכירים מקטעים ממערכת העצבים, מרשתית העין ומהשלד, שמקצתן נעשו  בהשראת המדען הספרדי סנטיאגו רמון אי קחאל. פריכותו של החומר תובעת מהאמנית התמקדות ממושכת ברגע הפעולה, שכל סטייה ממנה עלולה להביא לידי שבר; ועבודת הווידאו אֲני במִלְּעֵיל - עוסקת בחרדה החברתית של אֲני. החרדה מנהלת את חייה, כשהיא מלווה בחשש מתמיד מפני קשר עם אנשים וממצבים של מבוכה או דחייה. בכי לא נשלט, הסמקה וחוסר יכולת להגיב לסביבה מאפיינים את שגרת חייה. העבודה משקפת את שבריריות הדמות הילדית מול העולם הסובב אותה. רגליה וגופה נושאים בקושי את הקסדה הסמוקה שעל ראשה, ההופכת למקום מסתור והגנה מפני העולם. 

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: טל בכלר; תאריך נעילה: 13.8.22. 

"זהב ירוק": סומא קעדאן

מאז סיום לימודיה, מתמקדות יצירותיה של האמנית הרב תחומית סומא קעדאן בקשר בין הצמחייה המקומית והזיכרון הלאומי הפלסטיני. קעדאן מוצאת בפרחי בר ועשבים עדות לחיים עשירים שהיו ואינם לאחר 1948. בתערוכת היחיד שלה, חוקרת סומא את הזעתר, תבלין האופייני מאוד למטבח הפלסטיני בעל מטען תרבותי דומיננטי בספרות ובשירה הפלסטינית. כאקט של התנגדות, ליקטה סומא קעדאן סוגים שונים של זעתר ולמדה אותם דרך הפרקטיקות המאפיינות את השימוש הביתי הפלסטיני: בישול וגידול. היא הפיקה מן העלים תמציות ריחניות, הנביטה והשרישה את הצמח על חומרים שונים שמהם נבנו מצבים בחלל הגלריה וגם יצרה סבון. לצד כל אלו, היא מציגה רישומים כמו-מדעיים של סוגי הזעתר השונים. באופן הזה, היא תובעת מחדש את הזכות לשימוש בתבלין המלווה את נוף ילדותה ומורשת אבותיה.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: טלי קיים; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
סומא קעדן, "זהב ירוק", הגלריה לאמנות אום אל פחם | צילום: יחצ

"אופק שרוט": מנאר זועבי

הקיר הוא אובייקט אחד מני רבים בתערוכה זו, שדרכו מנסה האמנית מנאר זועבי להעביר את מסריה, ולחרוט עליו סיפור שטרם סופר. האופק השרוט שמתהווה בפנינו שזור בשלל דימויים וחפצים ויוצרים יחדיו קווי מתאר המחיים מחדש את החלום. זהו חלום על הבית המדומיין שאין הוא אלא בבואה לבית האמיתי, אותו בית של המשפחה שהכיל פעם מיטת ברזל, מאוורר תקרה, בובה משחק שח ואין סיפור זיכרונות. בתערוכה זו, ממשיכה מנאר ליצור פרויקט ארוך טווח שבו היא מזמנת לנו לעבור דרך מספר תחנות בזמן ובמרחב. מהעיר של מרים הנצרתית דרך נמל חיפה, שם מתלווה לדמותה של ״סראיא״, הלקוחה מדמות ספרותית שבדה הסופר הדגול אמיל חביב בספרו ״סראיא, בת השד הרע״, ודרכה היא טווה בפנינו את האגדה מחדש.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: ד״ר חוסני אלח׳טיב שחאדה; תאריך נעילה: 13.8.22.  

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
מנאר זועבי, "אופק שרוט", הגלריה לאמנות אום אל פחם | צילום: יחצ

"חד גדיא: מעגל האימה"

תערוכה קבוצתית שסיפורה טמון בסוגיית המחזוריות הטרגית, שהיא בבסיס הווייתנו המורכבת. הפיוט, שיר מצטבר, שבכל אחד מבתיו נוסף פרט חדש לעלילה, מתאר שרשרת של אסונות, שכל אחד מהם חזק מקודמו. התערוכה אינה מבקשת להמשיך ולאייר את הפיוט, אלא לנסות ולחלץ את הקוד הממחזר את עצמו באירועים שסופם ידוע מראש, מתוך עבודתם של יוצרים, החווים את מעגל האימה, על מופעיו הציבוריים והאישיים.

בתערוכה מוצגות עבודות המביאות לידי ביטוי את ההתמכרות האנושית להשתלשלויות אירועים הרסניות. הייצוג החזותי משקף את העיסוק בשאלת המחזוריות הטרגית. מקבץ העבודות פורש תמונה עמוקה ורחבה המאירה היבטים של הנושא, העולים מתוך החוויה האישית הטעונה של כל אמן. הנרטיב נסמך על מסעות חוזרים ונשנים של אלימות במרחב הציבורי והפרטי, הן בין לאומים, משפחות ושבטים והן בתוך המשפחה, ומאפשר רגע של אמפתיה או, לכל הפחות, רגע של חסד. האמנים המשתתפים: אתי אברג'ל, אליהו אריק בוקובזה, שרון בלבן, פסי גירש, אבי גנור, צוקי גרביאן, אסף גרובר, יוסף ז'וזף יעקב דדון, יונתן הירשפלד, שלמה וזאנה, ראפת חטאב, קרן כץ וערן הדס, אסי משולם, רונן סימן טוב, עדי עוז-ארי, תמיר צדוק, מורן קליגר, גבי קריכלי, יוסף קריספל ודפנה שלום.

איפה? בית האמנים, ירושלים; אוצרות: צופיה דקל כספי; תאריך נעילה: 13.8.22. הכניסה חופשית.

 

תערוכות - חד גדיא מעגל האימה - מורן קליגר (צילום: יחצ)
מורן קליגר, ללא כותרת (קין) | צילום: יחצ
 

"בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות"

תערוכת היחיד החדשה של האמנית אילה נצר, מתחזה לתערוכה בוטנית ומוצגת בקפידה מאחורי זכוכית בארשת פנים רצינית. הציורים מוצגים כממצאים קפואים בזמן שבה בעת מתארים גם רגעים חולפים: צמחים שהיו זמינים לנצר, שחלפו בראשה או שגילמו רגשות ותחושות רגעיות. קצב המעברים בין דימוי לדימוי בעבודת הווידיאו מזכיר דפדוף במחברת שמלווה בפס קול מלנכולי, שבו האמנית מקריאה קטעים מתוך יומנה האישי. קצב התחלופה של הדימויים בעבודה מדמה את הקושי של נצר לאחוז ולטפח קשרים, הם חולפים ומתפוגגים ללא יכולת ללכוד ולשמר אותם. בעבודת הווידיאו, החיפושיות מדגימות את הקונפליקט: מצד אחד יופיין המפתה, ומצד שני כוחן ההרסני עת שהן נוגסות ומכלות את הצמחים והפרחים שסביבן. מצד אחד משתמשת נצר בחיפושיות כאלטר-אגו לכוחות פנימיים הרסניים שמתחוללים בתוכה, סמויים מעיני כול, ומצד שני מתארות החיפושיות המתפתלות על גבן, נטולות כוחות, את חוסר האונים שלה במצבים חברתיים, שבהם היא נאבקת להבין את הסביבה ומשתתקת. הציורים עתירי הצבע משדרים קלילות, חיות, תשוקה, מיניות ואהבה, ומנגד זועקים מהם הכאב והבדידות.

מה הלוז –10.05- תערוכות - בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות (צילום: אילה נצר, יחצ)
״ברגע זה אני לא סובלת״, הדפסה של ציור דיגיטלי באייפון, 2020 | צילום: אילה נצר, יחצ

העבודות בתערוכה זו עוסקות בכישלון של האמנית, פעם אחר פעם, להתחבר לאחרים, ואילו הציורים מצליחים לפעול כמתווכים בדיאלוג אינטימי עדין ואילם בינה ובין מושאי הציור שלה. תחת ידיה מוסוות הדמויות המתחלפות, נכנסות ויוצאות מחייה, מחופשות לזן כזה או אחר מעולם הצומח. השיחה שחסומה והקִרבה שאליה כמהה נצר מתאפשרות באמצעות הציורים. הצגת העבודות כרשמים של כאב וכמיהה מצביעה על קשר עמוק ואוניברסלי יותר שעניינו ביחסים בין האדם לטבע. הטבע משמש כסוכן סמוי, סובלימטיבי ומרפא ברגעים שבהם מודגשת בדידותנו וחריגותנו, ואנו חשים כי בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות.

איפה? חלל האמנות, הגן הבוטני ירושלים; אוצרות: גבי המבורג פימה; תאריך נעילה: 19.8.22. 

"אדריכלות היא מוסיקה שקפאה": לור קטוז'יה 

בתערוכה מתייחסת האמנית לור קטוז'יה אל השאלה "מהי העיר הלבנה?", באמצעות המיצב "אדריכלות היא מוסיקה שקפאה", החוקר את השפה הגיאומטרית של האדריכלות המודרנית בתל אביב. דרך מגוון מדיות כצילום, וידאו ופרפורמנס סאונד, היא מטילה ספק בתפיסה ובייצוג המרחב, מפרקת ומרכיבה אותו מחדש מדימויים וקולות שאספה  במקום. בעבודתה היא בוחנת את הפונקציונליות של האדריכלות המודרניסטית ושל חללים עירוניים במפגש עם החיים המתקיימים בהם, כחלק ממחקר מתמשך בנושא סטנדרטיזציה של הבנייה. במיצב התל-אביבי, השמיני בפרויקט המתמשך, כללה קטוז'יה קטעים משהותה באלכסנדריה וטהרן, כערים החולקות את אותו מרחב גיאוגרפי של המזרח התיכון וכן רעיונות על אדריכלות ואורבניזם של אחרי מלחמת העולם השנייה, כך גילתה. קולאז' הדימויים שנוצר, מהדהד את מארג הקשרים המקומי והאזורי שהיה קיים בעבר וכעת מתקיים רק כחלק מהמפה המנטלית שיצרה.

איפה? בית ליבלינג תל אביב; אוצרות: סברינה צגלה; תאריך נעילה: 27.8.22. הכניסה חופשית. 

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - אדריכלות היא מוסיקה שקפאה - לור קטוז'יה (צילום: לור קטוז׳יה, יחצ)
צילום: לור קטוז׳יה, יחצ
 

״אופטימיזם: מודרניזם מסורתי בקובנה 1940-1918״

תערוכה שעוסקת בזווית נוספת של המודרניזם, דרך מבט בעיר המזרח אירופית קובנה בשנים 1940-1918. כמו בתל אביב באותה תקופה, גם האדריכלות המודרניסטית של קובנה שיקפה את תהליכי בניית הזהות ואת האידיאלים האופטימיים שרווחו בין שתי מלחמות העולם. שנים שבהן שימשה קובנה כבירה זמנית של הרפובליקה העצמאית של ליטא. בתקופה זו נבנו בקובנה יותר מ-10,000 בניינים והיא הפכה לעיר אירופית מודרנית. עם זאת, שלא כמו העיר הלבנה של תל אביב, המודרניזם בקובנה היה אבולוציוני ולא מהפכני. התערוכה מציגה מורשת מודרניסטית רחבה ומגוונת בגישה הומניסטית ואקלקטית, באמצעות מחקר היסטורי לצד עבודות אמנות שנוצרו במיוחד לכבוד ההכרזה של קובנה השנה כבירת התרבות של אירופה. מהלך התערוכה, כמו גם תהליך פיתוחה, משקפים את השאלה שעמדה ביסוד פעולתם של מעצבי הערים באותה תקופה - כיצד אדריכלות וחזון אופטימי יוצרים זהות עירונית ונרטיב תרבותי, הבאים לידי ביטוי עד היום.

איפה? בית ליבלינג; אוצרות: מריה דרמייטה, גיידרה ינקביץ וידה פטרוליס ווילטה מיגוניטה-פטרולינה; תאריך נעילה: 30.8.22.

מה הלוז – 26.4 - תערוכות - אופטימיזם מודרניזם מסורתי בקובנה (צילום: יח"צ)
אופטימיזם מודרניזם מסורתי בקובנה | צילום: יח"צ

  

"האדם כצל עובר": תערוכה של האמן שורד השואה ג'ורג' פולדס

במהלך שבוע אירועי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה תפתח במוזיאון בית לוחמי הגטאות תערוכה חדשה של האמן, האדריכל ושורד השואה ג'ורג' פולדס. פולדס היה איש מאמין, תאב דעת, רגיש ואמפתי שבדומה ליהודי הנודד, היה עקור ותלוש ממה שהיה פעם ביתו – לפני השואה ואחריה. איש משפחה אוהב הנאמן לעברו ולדרכו, אשר זיכרונות כאב ואובדן מעברו שבים ומציפים אותו. את מה שלא יכול היה להגיד במילים הביע באמצעות האמנות.

בתערוכה מוצגים רישומים ועבודות שמן, אשר פותחים לצופה צוהר לעולמו הפנימי של האמן, הנמצא בחיפוש תמידי אחר האמת הפנימית שלו. ביצירתו נדד בין מאורעות ומקומות בחייו. הוא נע ונד בין הזיכרונות של אלה שהיו ואינם עוד, בין העיירה היהודית לתרבות המערבית, בין היומיומי לנשגב, בין הבדידות למשפחתיות, בין הקיים לחידלון. נדודים אלה הם מורשתו.

איפה? מוזיאון בית לוחמי הגטאות; אוצרת: לילך אפרים; תאריך נעילה: 30.8.22.

 

מה הלוז- 18.1- תערוכות-  האדם כצל עובר - דיוקן (צילום: יחצ)
"האדם כצל עובר", שורד השואה ג'ורג' פולדס | צילום: יחצ
 

"מה קדם למה, הסיפור או הביצה?"

המאיירת עטורת הפרסים הילה חבקין, שאיירה מאות ספרי ילדים ונוער, מציגה בספריית האיור במוזיאון ישראל יותר מ-20 ביצי יען שהיא ציירה עליהן סיפורים דמיוניים: סיפור על מלך, סיפור על עטלפים, סיפור על ג'ירפות או חרקים, סיפור על עפיפונים או כדורים פורחים באוויר ועוד. הציורים מכסים את הביצים וכדי לראותם בשלמותם, מוצגות כמה מהן על כנים מסתובבים. כל ביצה היא מין חידה או הפתעה שמזמינה את המבקרים לחבר לה סיפור משל עצמם.

בתערוכה מוצגים גם איורים מקוריים לשלושה ספרים נבחרים שאיירה חבקין, ועשרות מן הספרים שיצרה במהלך קריירה בת 40 שנה - כולם חלק מאוסף ספריית האיור. התערוכה מעניקה הזדמנות חד־פעמית להתחקות אחרי סוד הקסם של האיורים, להתרשם מצבעוניותם ובמיוחד מקו המחשבה המקורי של האמנית, ולגלות את ההפתעות ופרטי הפרטים שהיא שותלת בכל איור, בכל ספר ובכל ביצה. הביקור בתערוכה מעלה שאלות מסקרנות כגון: למה לצייר על ביצים ואולי גם למה לצייר ציורים לסיפורים? איך מתחילים לצייר על ביצה או מאיפה באים הרעיונות ליצירה?

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: אורנה גרנות; תאריך נעילה: 30.8.22.

 

מה הלוז - 18.1 - תערוכות - מה קדם למה, הסיפור או הביצה  (צילום: לורה לכמן, מוזיאון ישראל)
הילה חבקין, "מה קדם למה, הסיפור או הביצה?" | צילום: לורה לכמן, מוזיאון ישראל
   

פרידה קאלו: התערוכה

התערוכה הבינלאומית של פרידה קאלו היא אחת התערוכות המדוברות ביותר בעולם. אחרי שהוצגה בלמעלה משלושים ערים ברחבי העולם, עם מיליוני מבקרים שהתאהבו בה, לצד ביקורות מפרגנות בעיתונות העולמית שהכתירו אותה כמצוינת, חשובה, חדשנית, איכותית, מרגשת ופורצת דרך – היא סוף סוף הגיעה גם אלינו!

התערוכה שמתפרשת על פני שטח של 1000 מ"ר, מציגה בצורה חווייתית וחדשנית את סיפור חייה של האמנית האייקונית ומכניסה אותנו לביקור מרתק בעולמה, כשהתקופות השונות בחייה והסיפורים שמאחורי הציורים מקבלים בתערוכה ממד חדש ופורץ גבולות: ציורים שיוצאים מהמסגרת ומוצגים ב-360 מעלות בין פינות וקירות, בשילוב מיצגים מרהיבים ומקוריים, סימפוניה של צלילים, ציטוטים, אורות וצבעים. חוויה רב-חושית ובלתי נשכחת לכל הגילים. יש לתאם הגעה מראש. פרטים והרשמה - באתר.

איפה? THE CUBE (ליד ימית 2000), פארק פרס חולון; תאריך נעילה: 31.8.22.

מה הלוז - 7.6 - משפחה - פרידה קאלו התערוכה (צילום: יח"צ)
פרידה קאלו: התערוכה | צילום: יח"צ

מה הלוז - 7.6 - משפחה - פרידה קאלו התערוכה (צילום: יח"צ)
פרידה קאלו: התערוכה, מיצג מרגש על תהליך ההחלמה | צילום: יח"צ
 

> מה עושים בשבת עם הילדים?
> הצגות חדשות לילדים ולמבוגרים
> כל אירועי התרבות הקלאסית
   

"יום דין": מוצג מיוחד של נטע הררי נבון

עבודה עצומה של האמנית נטע הררי נבון שואבת השראה מתולדות האמנות ומיסודות עכשוויים ומרמזת שהאחריות לגורלנו, ולזה של סביבתנו הקרובה, מוטלת עלינו! יצירה מונומנטלית המורכבת מ-18 לוחות עץ מצוירים, נוגעת בדרכה העכשווית בפסגת ציורי הקיר הכנסייתיים מתקופת הרנסנס והבארוק - ציורי "יום הדין האחרון" מאת מיכלאנג'לו, בוש, טינטורטו ואחרים. בתיאורים הקלסיים הוצבו בצד אחד גן-העדן ומולו הגיהינום, ובתווך עמד ישו בתפקיד חורץ הגורל.

שמה של העבודה מזכיר מפורשות את המסורת הזו, אלא שה"א הידיעה, זו שמבליעה את התפיסה שיש דין אחד, מוחלט, נעדרת ממנה, ולא בכדי – היא מרמזת שהאחריות לגורלנו, ולזה של סביבתנו הקרובה, היא שלנו. מקור השראה נוסף של האמנית הוא אירועי בוץ - הפנינג ברוח "ניו אייג'" – המתקיימים במקומות שונים בעולם: חגיגת חושים קולקטיבית של שחרור אנרגיות ויציאה מגבולות התרבות המקובלים. ישו נעדר מן הציור של הררי נבון – כאן אין דין ואין דיין, אין מי שיחליט מי צדיק ומי רשע. מרכז הציור אפוא כמעט ריק, הוא עין הסערה, והדמויות נתונות בתנועה מעגלית סביבו. דומה שהציור, שמצד אחד נשען על מסורת של חלוקה חדה בין טוב לרע, ומצד אחר על אירועים של פריעת סדר מוחלטת, מזמין את הצופה להתמקד בתנועה, ביחסי צבע וצורה, בחומריות ובמרקם, ובכוחו של ציור לשלב את הפיזי עם המטפיזי, את החומרי עם הנשגב.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצר: אמיתי מנדלסון; תאריך נעילה: 31.8.22.

מה הלוז 9.2- תערוכות-מוזיאון ישראל- נטע הררי נבון (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים)
יום דין, נטע הררי נבון | צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים

 

"הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית": תערוכת רוק שנות ה-90

שנות ה-90 היו תור הזהב של הרוק הישראלי. במהלך עשור זה הפך הרוק לחלק בלתי נפרד של התרבות בישראל, התבסס כז'אנר מוזיקלי המתאפיין בכנות יצירתית ובאותנטיות וכמו בארה"ב ביקש לקשור בין מוזיקה לבין מרד חברתי, זוהה עם תרבות הנגד וביטא לא אחת, מיניות מוחצנת, נון קונפורמיות ומחאה. מעבר לכך הרוק הישראלי היטיב לשקף את התקופה ואת המקום כאשר חלק מהיוצרים השפיעו על הלך הרוח, סדר היום, האופנה וחיי היום יום בכלל. התערוכה, פרי שיתוף פעולה בין יוצרים, מעריצים, עיתונאים וצלמים, מאפשרת הצצה אל אותם ימים ואל תופעות תרבותיות חברתיות ופוליטיות שהעסיקו את הזמרים והלהקות ומאירה זרקור על השינוי המהפכני במוזיקה הישראלית של שנות ה-90, בשיאו של עידן הרוק שתפס בתאוצה את מקומו של הפופ המיינסטרימי ברחבות המועדונים, בסצנת הרחוב ובזירת האופנה.

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - רוק שנות ה-90 (צילום: דינה קרטיס, יחצ)
אסף אמדורסקי וג'נגו, רוקסן ,1990 | צילום: דינה קרטיס, יחצ

בתערוכה יוצגו פריטים מקוריים של אמנים, החל מחפצים אישיים כמו בגדי הופעה של ניק מילר מסטלה מאריס, גיטרה של מרק לזר מרוקפור, ליין אפ של הופעה וציורי מעריצים ומעריצות של ענבל פרלמוטר, הקפוצ'ון המקורי שהופיע על האלבום "פצעים ונשיקות" של מוניקה סקס, מפוחית פה של דן תורן, מקלות תיפוף של דובי קיזלשטיין מלהקת גן חיות, תקליטי זהב של להקת רוקפור ושל בארי סחרוף, הגיטרה של ג'וני שועלי שהופיעה בקליפ הידוע "לעתים" של להקת רעש, פוסטר לכבוד יום הולדת שנה ל"רוקסן", בובת מכשפה שקיבלה אלונה דניאל מ"המכשפות" לצד פוסטרים של להקת אבטיפוס, נקמת הטרקטור, רוקפור ועוד, סטיקרים, הזמנות, תקליטים, דיסקים, מכתבי מעריצים וכתבות על רוק ישראלי.

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - רוק שנות ה-90 (צילום: רן יחזקאל, יחצ)
גיטרה של מרק לזר להקת רוקפור | צילום: רן יחזקאל, יחצ

לתערוכה צולם ריאיון מיוחד עם יואב קוטנר, עורך מוזיקה, שדרן וזוכה פרס אקו"ם, בו הוא סוקר את התפתחות מוזיקת הרוק הישראלית לצד מגמות עולמיות ומקומיות במוזיקה, בחברה ובתרבות בכלל, על מקומן של נשות הרוק בישראל, עדתיות ותקשורת, פסטיבל ערד ומקומו של שדרן הרדיו. ובנוסף, יוצגו קליפים לשירים שממרחק של זמן ניתן לראות דרכם את הזהות הישראלית של התקופה. למשל תופעת החזרה אל שירים ישנים ששילבה גישה אירונית כלפי הסגנון המוקדם והיוותה הערה ביקורתית כפי שהתבטאה בביצוע המחודש של "מופע הארנבות של ד"ר קספר" ל"בשמלה אדומה" של להקת הנח"ל, או הביצוע של "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה" של להקת "משינה"  וכן "קסם על ים כנרת" בביצוע המחודש של "המכשפות".

איפה? גלריה המשכן, בית מאירוב חולון; אוצרות: ד"ר אביבית אגם דאלי; תאריך נעילה: 31.8.22. הכניסה חופשית.

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - רוק שנות ה-90 (צילום: רן יחזקאל, יחצ)
ציור שציירה מעריצה של ענבל פרלמוטר | צילום: רן יחזקאל, יחצ

"אוקיאנוגרפיקה": 50 שנות יצירה של המאייר, הקריקטוריסט והצוללן שלמה כהן

שלמה כהן הוא שילוב נדיר של אמן גרפיקה ומאסטר בצלילה שחקר ותעד אתרים ברחבי העולם. השילוב של שתי הקריירות הללו הניב שורה ארוכה של פרויקטים שהטביעו את חותמם על עולם הצלילה בארץ ובעולם והוא יבוא לידי ביטוי בתערוכה זו שתציג כ 80 עבודות המייצגות 50 שנות יצירה המשלבות אמנות וצלילה. התערוכה כוללת אסופה של עבודותיו מהשנים האחרונות, מפרויקטים להצלת הכרישים מהכחדה ומאבק נגד זיהום הים וכן איורים, קריקטורות כרזות, לוגואים, ציורי דגים, ציורי אניות טבועות, חולצות טי, קריקטורות וספרים. לתערוכה זו יצר במיוחד את "Apocalypsea". במסגרת התערוכה יוכל ציבור המבקרים להשתתף ביצירה באמצעות צביעה ורישום, ולהאזין לתהליך היצירה ולעלילות במסעות לעומק הים ולאתרים בקצות תבל.

איפה? גלריית החווה חולון; אוצרות: רעות ברנע; תאריך נעילה: 31.8.22.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- אוקיאנוגרפיקה
DeadWhale, שלמה כהן

  

״אז ועכשיו״: תערוכת רטרוספקטיבה לאומנית מירית לשם

התערוכה מהווה מבט ליצירתה של מירית ולגוף עבודותיה המרשים במשך שישים שנות עבודתה. העבודות משקפות את התרשמותה מהמדינה, הארץ ובמיוחד מיפו ומנופי הים כאשר הציורים מבטאים את רגשותיה ותחושותיה במהלך חייה.

איפה? גלריה 58, בניין עיריית חולון; תאריך נעילה: 31.8.22.

 

מה הלוז - 3.5 - תערוכות - אז ועכשיו - מירית לשם (צילום: דן לשם, יחצ)
״אז ועכשיו״, מירית לשם | צילום: דן לשם, יחצ

"בסביבה טבעית": תערוכת צילום טבע עירוני

תערוכת צילומים שצולמו על ידי תושבי העיר והם תופסים בעין המצלמה את הממשק המיוחד שיש לחולון עם הטבע הסובב אותה והמתקיים בשטחה. התערוכה באה להנכיח את הטבע העירוני המיוחד כפי שנראה מבעד לעין העדשה של תושבי העיר, במטרה לשקף את האופן שבו בריאות המערכת האקולוגית ועושר מגוון המינים של החי והצומח סביבנו משפיעים על איכות האוויר שאנו נושמים, על יבול החקלאות המספקת את מזוננו, על הטמפרטורה בסביבה ועל האקלים של כדור הארץ.

איפה? כיכר ויצמן חולון; אוצרות: אבי לובין; תאריך נעילה: 31.8.22. הכניסה חופשית.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תושבים מצלמים טבע בסביבה אורבנית (צילום: אילנה לקשטיין)
צילום: אילנה לקשטיין

"הכל כלול": תערוכת יחיד לאמנית טל גולני

מיצב ציורי גדול-ממדים ורחב היקף, ששואב את השראתו ממלון אליזבת (מלון גינוסר) בטבריה אשר נבנה במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת, אך עומד נטוש בשכונת קריית שמואל בעיר מאז שנות השישים ועד היום. באמצעות שלושה גופי עבודות בגדלים משתנים המתפרשים על קירות ועל רצפת הגלריה, גולני מבקשת לנסות ולהשיב עטרה ליושנה: דרך הציור, שנוצר במיוחד עבור חלל הגלריה, גולני מעוררת לחיים פרגמנטים של אלמנטים אדריכליים, פינות נסתרות, משקופים וחלונות אשר ממלאים את מרחב התצוגה, ועוטפים את גלריה בגליל באופיו של מקום אחר וזר. בכך, גולני כמו מכוננת מחדש את נוכחותו של חלל המלון המקורי העומד נטוש ונעדר תכלית במרחק עשרות קילומטרים מן הגלריה, ומאפשרת לצופים לחוות אותו דרך עיניה שלה.

איפה? גלריה בגליל, המכללה אקדמית גליל מערבי, עכו; אוצרות: הגר רבן; תאריך נעילה: 1.9.22.

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - הכל כלול - תערוכת יחידה לטל גולני (צילום: יחצ)
"הכל כלול", טל גולני | צילום: יחצ

"תזוזה": ריקוד ותנועה באמנות ישראלית עכשווית

בתערוכה בחרו האמנים להנציח תנועה וריקוד שמהדהדים לזמנים שונים ומבטאים פולחן, סכסוך והקרבה. המתח שבין האמנות לבין התנועה עובר כחוט השני לאורך כל התערוכה וקושר את העבודות בחלל מסוים ובזמן נתון. בין העבודות: יצירתן של אילת כרמי ומירב הימן – שבמרכזה עומד אובייקט, ספק פסל ספק מכשיר מדעי ובעצם השימוש בו הוא  יוצר סימנים וצללים על האדמה. התנועה המעגלית מאפשרת לחוקרת למדוד את השטח ולהטמין בו  חלקיקים ואגב כך עשרות עיגולי אור נעים על גופה ומסביבה במחול אור אינסופי; עבודתו של בר פרום – בה הוא משתמש באובייקט עץ גדול. הוא חושף את העץ ובכך מגלה פני שטח קמורים וקעורים, המדמים עמקים וגבעות. בתהליך זה הוא מקפיא רגעים בזמן: סימון המפגש בין הגוף לרצפת העץ יוצר קומפוזיציות שונות במרחב, המתחיל כתנועה ומסתיים בהקפאה שלה במרחב; אסף גרובר - שיסף וחתך בפעולה פיסולית סדרתית עשרות כדורי באולינג צבעוניים. עצם הצבת הכדורים כ"מבוך" יוצר תנועה חדשה, את זו של הצופה שנאלץ ללכת בין סבכי הכדורים ובכך ליצור תנועה חדשה, כזו שהכדורים מכתיבים לו; בעבודתה של יעל בלבן - היבט הריקוד נראה אמנם באופן גלוי בדימוי הרקדניות, אך ישנה גם תנועה סמויה ביצירות אלו - התנועה של האמנית עצמה העושה שימוש בטכניקת הרפידוגרף. היא חוזרת שוב ושוב על סמל של חותמת הלקוח מעברה המשפחתי: החתמת מסמך טיהור שמו של סבה, שנים לאחר שהוצא להורג בידי המשטר הסובייטי באשמת בגידה;

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תזוזה- מוזיאון הנגב לאמנות (צילום:  אילן שריף)
אילת כרמי ומירב הימן, ללא כותרת, 2022, וידאו | צילום: אילן שריף

הדואליות של רונן שהרבני – מצד אחד צנצנת, פריט יומיומי, סתמי אפילו. ומן הצד האחר, חלל המבטא ניסיון ליצור מערכת אקולוגית חדשה המורכבת ממבני מחייה, בסיסיים עם חוקים חדשים ובלתי תלויים בתנאים החיצוניים. תוך כדי ערבול המבנים, המזכירים פתיתי שלג בכדור בדולח, מופיע בתוך החלל הסטרילי קיר בטון שדומה למחיצה. בניגוד גמור לתכונות הבטון כאובייקט הפרדה סטטי, הקיר מסתובב ומתחיל תהליך ערבוב המאפשר את מעבר המבנים מצד לצד. הדמויות המופיעות משני צידי הקיר משלימות את תנועתו ובכך מעלות את השאלה, האם הן מקור הכוח המסובב את הקיר והאם יצליחו לחדור את מעטה הבטון ולהיפגש. בסיומו של התהליך הדמויות נעלמות, המבנים מידלדלים והצנצנת חוזרת לנקודת המוצא עם החומר הבסיסי שמתפרץ ומתפוצץ שוב לחלקיקים המרכיבים בתורם מערכת אקולוגית חדשה; הדימויים של הילה בן ארי על מתח והשהיה - מתגרים גם הם בממד הזמן וכוח הכבידה במה שנדמה כהצעה לעצור את שניהם. בן ארי מביימת רגעים של הקפאת רטט תנועה, כופה על הצופה להתבונן בשימת לב, לעקוב אחר מתח, נשימה, מצמוץ עיניים ומאמץ שרירים של הדמויות שהן בגודל כמעט אנושי; בעבודתה של מאיה ז"ק, החותמת את התערוכה - האמנית מבקשת מהצופה לתת דעתו לפרטים, דרך העיסוק בניסיון האנושי לכפות צורה וסדר על המציאות בתהליכי אילוף ומשטור, בסביבה שבה נדמה שהכול מתרחש בהתאם לתכנית חל שיבוש כאשר לפתע הסדר מופר.

איפה? מוזאון הנגב לאמנות; אוצרות: נירית דהן; תאריך נעילה: 3.9.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תזוזה- מוזיאון הנגב לאמנות (צילום: ורהפטיג ונציאן)
יעל בלבן, ללא אשמה, 2021, רפידוגרף ואקוורל על נייר | צילום: ורהפטיג ונציאן
 

"שומעים את הצבעים": תערוכה חדשה לכל המשפחה

תערוכה שעוסקת בקשר שבין אמנות הציור והצבע, למוזיקה והרמוניה ביצירות של האמן יעקב אגם, שחלקן נחשפות לראשונה בפני הציבור בישראל. התערוכה מזמנת לקהל המבקרים חוויה ייחודית, מפתיעה ומרתקת הממזגת בין החושים השונים. צלילים של ממש משתלבים בין יצירות האמנות בעבודת הסאונד לחלל המוזיאון שיצר האמן אביעד סינמנס. המוזיקה שמלווה את התערוכה מייצגת את האופי השונה של עבודות התערוכה אל מול העבודות המוצגות בתערוכת הקבע. במהלך הביקור בתערוכה המוזיקה המלווה את המבקר בזרימה מלודית, משתנה בהדרגה ונהיית יותר איטית ומינימליסטית, עד שהיא מגיעה למצב מדיטטיבי תואם לאופי של העבודות המוצגות בה.

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - מוזיאון אגם - שומעים את הצבעים (צילום: עידן גרוס, יחצ)
"שומעים את הצבעים", מוזיאון אגם | צילום: עידן גרוס, יחצ

כך למשל צלילים מעבודת המזרקה מים ואש האייקונית של אגם, המוצבת בכיכר דיזנגוף בתל אביב, כמו עולים ומופיעים בין עמודי כלילה. העבודה המונומנטלית של אגם, שמוצבת בחזית המוזיאון, היא סימפוניה חזותית המורכבת משלושת אלפים מוטיבים צורניים. במעבר חד מן הצבעוניות, החושנית והאנרגטית של תצוגת הקבע במוזיאון, מוזמן הצופה להמשיך לחלל העליון בעקבות המוזיקה אל סאונד בהיר, מזוקק ומינימליסטי המאפשר התבוננות קשובה בעבודות בתערוכה. משם, הסאונד מתפזר בחלל כך שבכל נקודה ונקודה המבקר חווה רק חלק ממנו. כמו מקטעי המבטים בעבודות של אגם, מן הזוויות השונות, כך גם כל צליל וצליל מתפרק במרחב ומתאחד תוך כדי תנועה ליצירה אחת שלמה.  מהלך נוסף של הסאונד מתייחס ליצירה תשע פעימות לשלום שהלחין אגם, ובה "צלילים מנסים להימלט מכבלי המלודיה המסודרת ולפרוח בשלל צורות חופשיות". במרכז החלל מוצגת עבודת הווידאו Visual Music Orchestration (1989), שהוצגה בביאנלה ARTEC ביפן. למרות שמה, אין בעבודה המקורית צלילים, היא כביכול אילמת. ריבוי הצבעים, הצורות וקצב הופעתם, הם הצלילים והם המוזיקה. "המרחב שבין התווים", כהגדרתו של אגם.

איפה? מוזיאון אגם ראשון לציון; אוצרות: רותי מקבי; ליווי אוצרותי: טל בכלר; תאריך נעילה: 8.9.22.

 

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - מוזיאון אגם - שומעים את הצבעים (צילום: אלעד שריג, יחצ)
מתוך התערוכה "שומעים את הצבעים" | צילום: אלעד שריג, יחצ

"אביגדור אריכא: על הקו"

בחוגי האמנות המקומיים והבינלאומיים אביגדור אריכא (2010-1929), מוכתר כאמן הבולט והמצליח ביותר שיצא מישראל. אחד המאסטרים הטובים בעולם במאה העשרים, שעבודתו מוזכרת בתולדות האמנות לצד קארוואג'ו ומונדריאן. אריכא עסק בעיקר בציור ואייר ספרים רבים, שעם הטקסטים הספרותיים שלהם חש הזדהות (כלב חוצות מאת ש"י עגנון, כתבי חיים נחמן ביאליק ועוד). הוא התוודע לסופרים ולמשוררים רבים, ביניהם המחזאי והסופר האירי סמואל בקט שהיה לו לחבר קרוב ושהקשר ביניהם היה מפרה לשניהם גם יחד - בקט כתב טקסטים לספרים על אריכא, וזה מצדו תרם רישומים והדפסים למחזותיו ולספריו של חברו, ואת דיוקנו רשם במספר הזדמנויות. בתערוכה מוצגים ציורים, הדפסי אבן ורישומים של דיוקנאות עצמיים, דיוקנאות של חברים ואנשי תרבות, ושל בת זוגו המשוררת האמריקנית, אן אטיק. לצד ציורים ורישומים של נופי תל אביב, פריז וירושלים, הערים שביניהן חילק את זמנו.

איפה? גלריה דואק, משכנות שאננים ירושלים; אוצרות: דנה גולן מילר; תאריך נעילה: 16.9.22.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- אביגדור אריכא - על הקו (צילום: אברהם חי)
אביגדור אריכא, דיוקן עצמי, 1979 | צילום: אברהם חי

  

"עד דק": ליאת אלבלינג

בתערוכה ממזגת אלבלינג בין צירים מרכזיים בחייה דרך מוטיבים חומריים וצילומם. עם מכירת בית הוריה לאחר מותם, אספה מן הבניין שעמד בפני שיפוץ חלקי קירות, אריחים וחומרי בנייה שונים כסוג של מזכרות חומריות פרטיות. בנוסף אספה חלקי עתיקות ואבנים שנמצאו מתחת לרצפת מפעל השיש שהיה לאביה ביפו, מפעל משפחתי שירד מגדולתו בראשית שנות האלפיים ונסגר. בשנים אלה הפכה אלבלינג לאם והטיולים עם בנה הפעוט שבהם ליקטו אבנים בדרך, נדמו בעיניה לפעולות האיסוף של חלקי הבניין והאבנים שביצעה בעצמה. בהעדר בית, חפץ או חומר ממשי, נשענת אלבלינג בכל מהלכיה בתערוכה, על תצלומים ישנים של פנים הבית כשהצילום, שמצולם שוב ושוב, מחליף את החומר הממשי.

איפה? הגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון; אוצרות: רווית הררי; תאריך נעילה: 15.10.22.

מה הלוז - 31.5 - תערוכות- תערוכות יחיד בגלריה לאמנות עכשווית רמת  (צילום: ליאת אלבלינג, יח"צ)
"עד דק", ליאת אלבלינג | צילום: ליאת אלבלינג, יח"צ

"קצה המים": אביטל כנעני

התערוכה עוסקת במתח שמייצר המפגש בין מים ליבשה, ובמצבים הגופניים והתודעתיים שהוא מייצג. באמצעות חיבור בין תחריט לבין פיסול שלדי מושחר בגרפיט נוצר מרחב שהוא מעין אזור סף סתור ופראי. העבודות בוראות גדה חסרת בהירות שבה מצטלבים סוגי מדיה שונים, ומתערבבים זה בזה באופן הפורע את הסדר הטוב. עבודת התחריט של כנעני בעשור האחרון אינה מתבצעת באופן מסורתי של חריטת הדימוי על גבי פלטת נחושת, אלא נבנית בצורה המתכתבת עם עבודתה הפיסולית. הדימוי המתגבש על הקיר מעשרות תחריטים בורא נוף תת מימי שבו צורות אמורפיות גדולות וכבדות נעות שקיעה לציפה. ספק אבנים שקועות, ספק חלקי גוף כבדים או חיות ים גדולות, שנמשו מן המים והוטלו אל החוף. בכך הן מנסחות מצב גופני והווייתי שהוא בין חי לדומם או בין חיים למוות.

איפה? הגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון; אוצרות: רווית הררי; תאריך נעילה: 15.10.22.

 

מה הלוז - 31.5 - תערוכות- תערוכות יחיד בגלריה לאמנות עכשווית רמת  (צילום: יח"צ)
"קצה המים", אביטל כנעני | צילום: יח"צ

"להכיר עננים מקרוב": אפרת קליפשטיין

מיצב שהוא חלק מפרויקט מתמשך, שבו בוחנת קליפשטיין את נתיבו של סיפור אהבה. היא מפרקת אותו למרכיביו, ומציגה מערך של יציקות גבס המתחקות אחר הסדקים במסלול נסיעתה מביתה אל בית אהובה. במשך שנתיים נסעה במועדים שונים ובדרכים אחרות אל היעד, תוך שהיא מפנה את המבט אל הדרך עצמה על שלל סדקיה, פגמיה וסימני הזמן שניתנו בה. לצד המיצב, זוג עלי ורדים שהתקמטו והתקפלו בעת ייבושם ומוסגרו יחדיו. כל אחד מהם מייצג מקום פגוע, אך החיבור ביניהם הופך אותם למקום שלם. בדומה, גם כל אחד מהסדקים מייצג פגם בדרך, אך חיבורם של סך כל הפגמים מייצר עוצמה ויזואלית ורושם בחלל מעין פרטיטורה של תשוקה וכישלון.

איפה? הגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון; אוצרות: רווית הררי; תאריך נעילה: 15.10.22.

"בגללי הים סוער": חניתה אילן

דימויו של יונה בבטן הלוויתן, המבטא באופן סימבולי טרנספורמציה דרך הכלה, הוא דימוי המלווה את עבודותיה של חניתה אילן מראשית דרכה האמנותית ומעניק זווית פרשנית מהותית לתערוכה. בתערוכה מציגה אילן מתקן עץ גדול ממדים, שנושא עליו עשרות מטרים של גלילי נייר מצוירים בפרגמנטים של מיתולוגיות וזיכרונות של שקיעות ואסונות ימיים. חלק מן הדימויים החוזרים בציורים מתייחסים לסיפורו המקראי של יונה הנביא, שהושלך אל המצולות משום שברח מן התפקיד שהטיל עליו האל, נבלע על ידי לוויתן והוקא מקרבו לאחר שהתרצה ונגאל מייסורי סירובו. המעמקים המצוירים של חניתה יוצרים מרחב מימי אינסופי שבו הציור המופשט והפיגורטיבי נפגשים. הציור סוער ומוצף המשקף את התהליך התובעני והטובעני שבו נוצר. מרחב ימי השוטף ומאחד את שברי הדימויים לזרם אחיד ומייצר התכה בין ההיסטורי והעכשווי, הגופני והמיתי, הקונקרטי והארכיטיפי. 

איפה? הגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון; אוצרות: רווית הררי; תאריך נעילה: 15.10.22.

מה הלוז - 31.5 - תערוכות- תערוכות יחיד בגלריה לאמנות עכשווית רמת  (צילום: נטע מוזס, יח"צ)
"בגללי הים סוער", חניתה אילן | מתוך המיצב דברי הימים, 2022 | צילום: נטע מוזס, יח"צ

"כנף אדומה": מידד אליהו

פרויקט אמנות חברתי של מידד אליהו בשיתוף קהילת יוצאי הודו ברמלה. אליהו, שנולד בארץ, מטמיע ביצירתו את סיפורי דור ההורים שהיגר מהודו וחלק מקבוצה צעירה של בני הקהילה החוצבים מקום לסיפורה ולתרבות שהביאה עימה. התערוכה מורכבת מעבודות של מידד אליהו, שנחושת אדומה היא חומר מרכזי בהן ומארכיון אמנותי מקומי-קהילתי שאליהו ייצר יחד עם אנשי העיר כדי לחלוק ולהמחיש חוויות.

איפה? המרכז לאמנות עכשווית CACR, רמלה; אוצרות: ד"ר סמדר שפי; תאריך נעילה: 15.10.22.  

מה הלוז- 14.6- תערוכות- מידד אליהו (צילום: מידד אליהו, יח"צ)
כנף אדומה, מידד אליהו | צילום: מידד אליהו, יח"צ

  

"TOMORROW": התערוכה שלוקחת את האומנות 200 שנה קדימה

תערוכה מולטימדיה דיגיטלית חדשה וייחודית, שמאגדת את יצירות האמנות של קלוד מונה, וסילי קנדינסקי, פול סזאן, ואן גוך, גוסטב קלימט, אוברי בירדסלי ואחרים, בשילוב אומנות מולטימדיה דיגיטלית עכשווית מעולם ה-NFT וה-VR. בשורת המולטימדיה הדיגיטלית החדשנית תוצג בתערוכה מרתקת שיוצרת מפגש קלאסי-עתידני, שבמסגרתה יוצגו יצירותיהם של האומנים המוכרים בעולם, המוכרות לרובנו כציור או תמונה, על גבי חללים ענקיים ב-360 מעלות, באמצעות טכנולוגיות הקרנה מהמתקדמות בעולם, 100 מקרני לייזר, משקפי VR ומסכים אינטראקטיביים שיעניקו למבקרים חוויה על חושית, דמיונית ובלתי נשכחת שמאפשרת להציג את האמנים מהמאה ה-19 והמאה ה-20 באמצעים של היום ובכך להנגיש את האמנות הקלאסית ואמנות העכשווית בחוויה סוחפת ועוצמתית כאחד:

בקומת הקרקע תוצג תערוכת "ממונה עד קנדינסקי" - שתחשוף את תנועות האמנות החשובות ביותר של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20: אימפרסיוניזם, פוינטיליזם, פוסט-אימפרסיוניזם, קוביזם ואקספרסיוניזם, דרך יצירותיהם של קלוד מונה, ז'ורז' סאוראט, וינסנט ואן גוך, אדוורד מונק, פול סזאן, חואן גריס, רובר דלונה, פול קליי וסילי קנדינסקי ופול גוגן; בקומה הראשונה יעמוד מתחם מציאות מדומה - 20 משקפי VR תלת ממד שיציגו את עבודתו של האמן הדיגיטלי ג'וליוס הורסטהאוס; סמוך למתחם ה-VR, בחלל מרהיב ביופיו תוצג באופן חדשני שטרם נראה בעבר, תערוכת "Being ואן גוך" – תערוכת מולטימדיה סוחפת וייחודית על אחת הדמויות המפורסמות והמשפיעות ביותר בתולדות האמנות המערבית שתוצג לראשונה, באמצעות דמות מספרת שתגולל את סיפורו האישי ותחנות חייו של ואן גוך, דרך למעלה מ-300 תמונות של ציורים, סקיצות ותמונות דוקומנטריות; עוד באותו החלל תוצג תערוכת המולטימדיה "גוסטב קלימט והמיטב מתקופת ארט נובו" - תערוכה המורכבת מיצירותיהם של שלושת המאסטרים הבולטים ביותר של סגנון תקופת הארט נובו: גוסטב קלימט, אלפונס מוכה ואוברי בירדסלי.

 

בקומה השנייה יעמוד חלל לאונג' אלטרנטיבי שבו יוצג לראשונה בישראל מתחם "NFT- Non Fungible Token" – מתחם מרשים שיביא את קדמת החדשנות הטכנולוגית לציבור הרחב וינגיש מידע אודות העולם המדובר. במתחם זה יתקיים דו קיום בינלאומי בין ישראל לדובאי, כאשר באותו החלל מצידו האחד יוצגו יצירות נבחרות וייחודיות של 20 אמנים בינלאומיים אשר מוצגים דרך קבע בדובאי ומצידו השני תוצג קולקציית אמנות ישראלית דיגיטלית פופולרית שמורכבת מ-10,000 יצירות NFT של קופות, שעוצבו בקפידה כדי לייצג נשים וסגנונות משפיעים ואייקוניים בהיסטוריה ובתרבות הפופ.

איפה? מוזיאון רמת גן; תאריך נעילה: 31.8.22. פרטים ורכישת כרטיסים: www.tomorrowdigitalart.co.il

מה הלוז – 14.6- משפחה- Lloyd Allen Tibayan -Tomorrow  (צילום: Lloyd Allen Tibayan, מוזיאון רמת גן)
צילום: Lloyd Allen Tibayan, מוזיאון רמת גן

מה הלוז – 14.6- משפחה- Tomorrow- מתחם NFT (צילום: Lloyd Allen Tibayan, מוזיאון רמת גן)
צילום: Lloyd Allen Tibayan, מוזיאון רמת גן
 

"שדות המופשט"

התערוכה מציגה כ-45 יצירות מופשטות, גדולות ממדים, ומרוממות נפש מאוספי המוזיאון העשירים שנוצרו מסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 ועד ימינו, מרביתן מוצגות לראשונה. התערוכה מציגה אמנים אמריקנים, אירופאים וישראלים ששאפו להרחיב את חווית האמנות באמצעות שימוש חדש בצבעים, מחוות ומשטחי הציור - אמנים שפרצו גבולות בשיטות הציור המקובלות וקיבלו השראה ממקורות לא מערביים כמו קליגרפיה יפנית. היא מאורגנת כשלושה אזורים חווייתיים – "משטחים אקספרסיביים", "מרחבי הרהור" ו"איזון גיאומטרי" ומציעה מרחב סוחף, המשלב סרטונים של אמנים שצולמו בעת פעולת היצירה באופן המאפשר הזדהות הצופה עם גוף האמן הפועל, הבנת מגוון התהליכים היצירתיים והחומריים המעורבים ביצירה של אמנות מופשטת.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: ד"ר עדינה קמיאן; תאריך נעילה: 18.10.22.

 

מה הלוז – 2.2 - תערוכות - מוזיאון ישראל - שדות המופשט (צילום: Hoffman)
"שדות המופשט" | צילום: Hoffman

"לרחף עם מגריט: בעקבות טירה בפירנאים"

בקשה של חבר לציור מעורר השראה שיסתיר חלון הובילה ל"טירה בפירנאים", יצירת-מופת המוכרת בכל העולם ומפארת את אוסף מוזיאון ישראל. התערוכה תגולל את הסיפור המרתק מאחורי יצירתו הנודעת של האמן הסוראליסטי הבלגי רנה מגריט, גם באמצעות קשריו עם הארי טורצ'ינר, ידידו ועורך-דינו, מזמין העבודה. טורצ'ינר העניק אותה למוזיאון ישראל בשנת 1985, לרגל 20 שנה להווסדו, וצירף אליה שלושה רישומים ששלח לו האמן, מתוכם הוא בחר את ההצעה לסלע מסיבי המרחף בשמיים ומעליו טירה.

יוצגו בה ההשפעות האמנותיות והספרותיות שהיו השראה למגריט, וה"טירה" תיבחן גם בהשוואה ליצירות אחרות של האמן. מנגד אפשר להתרשם מכך ש"טירה בפירנאים" הפכה בעצמה מקור השראה במגוון אמצעי ביטוי אמנותיים. מה הפך אותה ליצירה נודעת כל-כך, כזו שזכתה למספר שיעתוקים כה גדול? סגנונו הריאליסטי המיוחד של מגריט, על הדיוק בפרטים והשימוש בצבע, מאתגר את תפיסת הצופה שרואה לפניו מראה כל-כך חי וחד של חיזיון ש... אין לו היתכנות במציאות. זו היתה מטרתו המוצהרת של מגריט – להשיג את המבט של הצופה המשתאה לנוכח הציור ומשתהה מולו, והתערוכה מאריכה את ההשתהות הזאת.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרות: אפרת אהרון; תאריך נעילה: 18.10.22.

 

מה הלוז – 8.3 - תערוכות - לרחף עם מגריט בעקבות טירה בפירנאים (צילום: שירה קינן)
Magritte. Rene. The Castle of the Pyrenees | צילום: שירה קינן
 

"בת קול: מבטים על אמנות ישראלית"

אשכול של שלוש תערוכות שלוקח את המבקרים למסע לגילוי זהותה של האמנות המקומית, דרך שאלות על מרכז ופריפריה, קאנון ואלטרנטיבה, כאב והדחקה, רציפות ומרד, כשבכל אחת מהעבודות מתגלות מוטיבציות אמנותיות, מחקריות ואחרות, בדגש על נקודת מבטו של האמן היחיד: אסיפה – תערוכה של דוד וקשטיין שחושפת לראשונה את פרויקט השיחות של דוד וקשטיין עם אמנים. במרכזה יוקרן הסרט 'אסיפה כללית' (2010) ובו שיחות שקיים וקשטיין עם 53 אמנים, על פעולת של ציור. הסרט צולם ב"תחנה לאמנות עכשווית רמלה" במרתון שיחות שנמשך ארבעה ימים ובו מקיים וקשטיין שיחות מצולמות עם אמנים, מאז ראשית שנות התשעים של המאה העשרים. הסרט כולל כ-1,000 שיחות, המאפשרות הצצה אל אחורי הקלעים של האמנות המקומית, בפרספקטיבה של מספר דורות (אוצר: יניב שפירא); 

קינת הקאנון - תערוכה קבוצתית של אייל אסולין, שירה גפשטיין, ישי שפירא קלטר, ניצן סט וליאב מזרחי, חמישה אמני "חממת פיס" שהתמודדו עם סוגיית הקאנון באמנות הישראלית מנקודת מבט אישית. מהתערוכות עולה רובד משותף של כאב, אובדן וטראומה והן מציפות פעולות אגביות, מקומיות מתכלה או רגע שקפא בזמן. ביטויים פרטיים של יחיד, שמרכיבים יחד הרהור על מקומיות ישראלית (אוצרים: ד"ר אלעד ירון ויניב שפירא);

מה הלוז - 31.5 - תערוכות- בת קול מבטים על אמנות ישראלית (צילום: יח"צ)
"בת קול מבטים על אמנות ישראלית" | הלב, שירה גפשטיין | צילום: יח"צ

הבחירות של ברטה אורדנג - מקבץ עבודות איכותיות ששמרה לעצמה הגלריסטית, שבאמצע שנות ה-50 פתחה בירושלים את גלריה "רנה" והשכילה לזהות ולטפח אמני אוונגרד צעירים, בהן כאלה המוצגות לראשונה ומשקפות את בחירותיה, בדגש על אמנות מופשטת ומושגית משנות השבעים (אוצרים: רונית שורק ויניב שפירא, בשיתוף מירי לאופר);

איפה? משכן לאמנות עין חרוד; אוצרות ראשית: יניב שפירא; תאריך נעילה: 22.10.22.

"גולדי": שי איגנץ

התערוכה המוזיאלית הראשונה של איגנץ, העוסק בצילום סטילס ווידאו, היא תערוכה מקיפה, המאגדת עשרים שנות עבודה צילומית אינטנסיבית. מוצג בה מכלול רחב מעבודותיו, מראשית דרכו כסטודנט ועד לתקופה האחרונה, בכלל זה עבודות רבות, הנחשפות כאן לראשונה בפני קהל. במוקד עבודתו של איגנץ עומדים דיוקנאות, אך נסיבות היווצרות הדיוקן ואופי המפגש בין הצלם למצולמים הופכים סוגה זו לזירה טעונה: איגנץ יוצר קשר עם המצולמים באתרי היכרויות לגברים ברשת או באופן אקראי דרך מכרים, כך שהמפגש בינו לבין המצולם מתרחש לראשונה מול המצלמה. לרוב זהו מפגש חד-פעמי, האוצר בחובו ממד של חוסר ודאות. רוב המושאים מצולמים בביתם, במרחב הפרטי שלהם. איגנץ יוצר שפה אישית מובחנת. הוא מצלם באור יום צילום ישיר, שבבסיסו יחסי צלם-מצולם, המתקיימים במקום ובזמן נתון. הוא מצלם דיוקנאות של אנשים, נבדלים זה מזה בגיל, במוצא, במגדר ומיקומם הגיאוגרפי. הוא חושף את פגעי הזמן בפניהם ובגופן, ומציג את מושאיו במערומיהם הפיזיים והנפשיים, כשהמצלמה משמשת עבורו סיבה למפגש ואמצעי הגנה גם יחד.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרות: רז סמירה; תאריך נעילה: 30.10.22.

 

מה הלוז – 8.3 - תערוכות - מוזיאון תל אביב לאמנות - שי איגנץ גולדי (צילום: שי איגנץ)
"גולדי", שי איגנץ | צילום: שי איגנץ
  

"קול הקורא אל עצמו": מיצב וידאו של הילה בן ארי

מיצב הווידאו הרב־ערוצי של הילה בן ארי בבית טיכו הוא מחווה עכשווית ומופתית למגזרות הנייר של משה רייפר (נולד ב־1907 בגליציה, עלה לארץ ישראל ב־1926, התיישב בקיבוץ יגור ב־1948 וחי בו עד שנפטר ב־1985). ההבדלים בטכניקה, בחומרים, בתוכן, בצורת הביטוי ובזמן בין יצירתה ליצירתו מרחיקים אותן מאוד זו מזו, ואף על פי כן - ככל שנרבה להתבונן בדמויות, ככל שניתן לקולות להדהד בתוכנו, כן יגדלו הקשר והדו־שיח ביניהן.

איפה? בית טיכו, ירושלים; אוצרת: תמנע זליגמן; תאריך נעילה: 30.10.22.

 

בית טיכו - מיצב וידאו הילה בן ארי (צילום: יח"צ)
מתוך מיצב הווידאו של הילה בן ארי | צילום: יח"צ
  

"יום שוק"

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בוחנת את יום השוק מעיניהם של ציירים, רשמים, דפסים, ואומני חרסינה. לצד תיאורי שווקים במחוזותיהם, היו אמנים שסקרנותם הרחיקה אותם גם אל מחוזות שנדמו בעיניהם אקזוטיים, כגון השווקים בארצות צפון אפריקה, בארצות המזרח - וגם שווקים של יהודים באירופה. התערוכה נותנת ביטוי חזותי לכל אלה ולעובדה כי על השוק הפליגו מאז ומעולם בתיאורים ספרותיים, הוא כיכב בשירה עממית והיה למשל ולשנינה בשפות ובתרבויות במזרח ובמערב. כאן מוצגות יצירותיהם של אמנים אירופים וישראלים בציור, ברישום, בהדפס ובפיסול זעיר בחרסינה מאז המאה ה-16 ועד שלהי המאה ה-20.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: שלומית שטיינברג; תאריך נעילה: 30.10.22.

 

יום שוק - תערוכה (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים)
"הקוסם", אחרי 1500, מתוך העיזבון של אוליבר א ומריאן אוסטיר, ניו יורק | צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים
  

"על הקצה": חדש באוסף האמנות העכשווית

התערוכה "על הקצה" מציגה מקצת מן היצירות שלאחרונה ניתנו (במתנה או בשאילה ארוכת טווח) לאוסף האמנות העכשווית הבינלאומית. אף שהעבודות נוצרו בזמנים שונים, בידי אמניות ואמנים בעלי השקפה ואופני פעולה שונים בתכלית, מה שמשותף להן הוא אנחנו, שצופים בהן ומפרשים אותן מתוך הרגע ההיסטורי הנוכחי ששולטים בו מגפה, ערעור סדרי עולם, ומראות מלחמה מאיימת. מה שעושה אותן לעכשוויות הוא העכשיו שלנו, שמטעין אותן במשמעויות חדשות. כך למשל: עבודות הווידאו של ברוס נאומן המציגות פעולות שעשה בסטודיו שלו בסוף שנות השישים של המאה העשרים, נקראות מתוך חוויית הבידוד. אופפת אותן תחושת שעמום עד כדי שיגעון, חוסר תוחלת, ובדידות עמוקה;

רישומים גדולי ממדים של פול נובל מציגים שני מרחבים ריקים, קודרים באפרוריות העיפרון, ולהם הוא נתן את הכותרות "גן עדן" ו"גיהינום". גן העדן מוקף חומה בצורה, ללא שער או חלון, ואילו הגיהינום תחום בגדר מפורזלת, מעוטרת, פתוחה (לכניסה? ליציאה?); ובתצלום של אנדראס גורסקי נראה חלל גלילי עצום, מחופה כדורים מוזהבים. המראה הפנטסטי צולם ביפן באתר ממשי לגילוי חלקיקים תת־אטומיים ולצפייה בהם. תחושת השתאות עולה מול התצלום – נשגב מעשה ידי אדם, גילום פיזי של שיאי הרציונליזם והמדע. לידו תלוי תא, מעין מקדש זעיר שיצר אדמונד דה ואל, ובו אובייקטים מחרסינה דקיקה ולוחית זהב, כמו נצנוץ של תקווה לרוח האנושית השברירית.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרות: מירה לפידות; עוזר אוצרת: עמית שמאע; תאריך נעילה: 1.11.22.

 

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - מוזיאון תל אביב - על הקצה (צילום: יחצ)
Njideka Akunyili Crosby, American Zip, 2019, courtesy of the artist and Victoria Miro Gallery, London | צילום: יחצ
    

"אזהרת צפייה: קומיקס ישראלי לפני עידן הפוליטיקלי קורקט"

התערוכה מציגה יצירות קומיקס וקריקטורות שהתפרסמו בישראל מ-1950 ועד תחילת העשור הקודם. העבדות המוצגות הן בגדר "חומרים אסורים" במונחי המאה ה-21, כאלה שלא היו עוברים את ״קוראי הרגישות״ ואת הצנזורה הליברלית של 2022 דוגמת סקסיזם, גבריות רעילה, גזענות, הומופוביה, שמנופוביה, עליונות לבנה או דימוי גוף שלילי, ובכך היא חושפת את השתנות הנורמות, התהליכים החברתיים והתרבותיים פוסט מהפכת מי-טו. 

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, ויצמן 61 חולון; אוצרות: מאיה בקר; תאריך נעילה: 19.11.22.

מה הלוז- 14.6- תערוכות- אזהרת ציפייה (צילום: ידיעות אחרונות, יח"צ)
"אזהרת ציפייה", זאב אנגלמאיר, 2001, פורסם במוסף בדיחות ליום העצמאות, ידיעות אחרונות | צילום: ידיעות אחרונות, יח"צ

"גברים? גברים!"

תערוכה במסגרת התחרות הדו-שנתית השישית לקריקטורה הומוריסטית ע"ש פרידל שטרן, מחלוצות הקריקטוריסטים בישראל. לעומת עמיתיה למקצוע שציירו בעיקר קריקטורות פוליטיות, פרידל עסקה דווקא במצבים אנושיים בחיי היום-יום ובתיאור הארץ ותושביה. ההסתכלות הייחודית שלה שילבה מבט אוהב ונוקב עם חיוך וקריצה, והתבטאה בתיאור נאמן למקור בלי לוותר על הומור. עבודותיה התמקדו בפן הפסיכולוגי-אנושי על ידי הקצנה אירונית בקו אחד או בשניים, קלילים ומצומצמים. בין מושאי המחקר שלה ניתן למצוא את הגבר הנשוי האומלל, את המפתה הנשוי המאושר, את הקזנובה ואת הגבר האלים שמשתמש בכוח. השנה משתתפי התחרות מציעים לכתוב פרק נוסף במחקרה: הגברים של המאה העשרים ואחת. האיורים מתארים את הגבר המודרני הטיפוסי, ובדמויות מתגלות נקודות המשיקות לטיפוסים שאיירה פרידל. ונדמה כי על אף השנים החולפות, רב הדמיון על השוני.

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, ויצמן 61 חולון; אוצרות: מורן פרל קונסטנטין; תאריך נעילה: 19.11.22.   

מה הלוז- 14.6- תערוכות- גברים גברים! (צילום: יח"צ)
"גברים? גברים!", 3 חלקי הגבר, מתוך התחרות הדו שנתית השישית לקריקטורה הומוריסטית ע"ש פרידל שטרן | צילום: יח"צ

"האסטרונאוט המזרחי הראשון": המאייר והקריקטוריסט אסף חנוכה

טורי הקומיקס של היוצר חנוכה בנויים בדרך כלל מתשעה מרובעים המסודרים בשלוש שורות, אך מדי פעם תופס איור בודד את העמוד כולו. מדובר בתמונות מהיום-יום של איש משפחה נורמטיבי, המציגות שגרה ישראלית טיפוסית לכאורה, אלא שמתחת למוכר ולנדוש מבצבצות ללא הרף תחושות אימה וחרדה קיומית. ההצבה של דבר מה יום-יומי ליד משהו אחר, החורג מהשגרה וגדול מהחיים עצמם, יוצרת תעלומה, מעין חידה חזותית מרהיבה שהפיצוח שלה מוליד חוויה רגשית ייחודית.

איפה? המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, ויצמן 61 חולון; אוצרות: צחי פרבר; תאריך נעילה: 19.11.22. 

מה הלוז- 14.6- תערוכות- תערוכת האסטרונאוט המזרחי ה (צילום: אסף חנוכה, יח"צ)
"האסטרונאוט המזרחי הראשון", אסף חנוכה | צילום: אסף חנוכה, יח"צ

"לצלם ולשכוח": רן טל אחרי מיכה בר-עם

תערוכה ראשונה מסוגה - סרט דוקומנטרי מפורק לגורמיו ומורכב מחדש למיצב וידאו רב־ערוצי שבו נעים הצופים בחופשיות בחלל הגלריה. באופן מיוחד זה נפגשת תערוכת האמנות עם מדיום הקולנוע, והמוזיאון מציע את עצמו כמרחב ניסיוני לפעולות חדשות של שיתופי פעולה יצירתיים: במקרה שלפנינו פתח אבי הצילום העיתונאי בישראל, האמן מיכה בר־עם את הארכיון שלו המקיף חמישים שנות פעילות בפני הקולנוען עטור הפרסים רן טל, והמפגש הבין דורי הוליד סרט תעודה שכל כולו עשוי רק מתצלומי סטילס המופיעים בזה אחר זה, על רקע שיחותיהם המרגשות של טל עם מיכה וארנה בר־עם. ארכיונו של מיכה בר־עם, מאבות הצילום העיתונאי בישראל והמייסד של המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות, מכסה כמעט את כל שנותיה של המדינה, על שעותיה היפות והאפלות. מהארכיון העצום הזה, שרבים מהדימויים בו חרוטים עמוק בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, יצר רן טל סרט תיעודי שאינו אלא רצף תצלומי סטילס ופסקול של שיחה מתמשכת עם מיכה ובני משפחתו. *בשל אופי העבודה מספר המבקרים בתערוכה מוגבל והכניסה לתערוכה מתאפשרת כל 8 דקות.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרות: ד"ר נעם גל; תאריך נעילה: 17.12.22.

מה הלוז- 14.6- תערוכות- לצלם ולשכוח רן טל אחרי מיכ (צילום: מוזיאון תל אביב לאומנות, יח"צ)
"לצלם ולשכוח", רן טל אחרי מיכה בר-עם | צילום: מוזיאון תל אביב לאומנות, יח"צ

   

"אלטנוילנד": כתב היד המקורי במוזיאון הרצל

במלאות 120 שנה להוצאת "אלטנוילנד", הרומן האוטופי של הרצל, יציג לראשונה מרכז הרצל את כתב היד המקורי שכתב הרצל בעצמו, וכך יוכלו המוני ישראל להיחשף לאחד מהטקסטים הציוניים הקאנונים. לצד כתב היד של הרצל, תוצג תערוכה שתעסוק באלטנוילנד ותספר את סיפורו של הרומן האוטופי. זאת לצד התערוכה הקבועה במוזיאון, שבמרכזה חדר העבודה המקורי של הרצל.

איפה? מוזיאון הרצל ירושלים; אוצרות: מרכז הרצל, הארכיון הציוני המרכזי, דביר צור ושרון שינבאום מ'טוקן סטודיו לעיצוב'; תאריך נעילה: 31.12.22.

מה הלוז –10.05- תערוכות - 120 שנה לספר אלטנוילנד (צילום: באדיבות מרכז הרצל , יחצ)
כתב היד של אלטנוילנד | צילום: באדיבות מרכז הרצל , יחצ

 

"עיר, חיטה, לחם: אפייה במאה ה־17 בירושלים"

תערוכה חדשה ומקיפה באסיף מביאה את סיפורם של הדגנים, הקמח והלחם בירושלים של המאה ה־17, תוצאה של מחקר מקיף אודות מאפים מסורתיים של המזרח התיכון, אותם אפו לטובתה אופים מודרניים שהשתמשו בדגנים וקמחים של זני מורשת מקומיים שנחשבו לאבודים עד לשנים האחרונות. בתערוכה יוצגו בין השאר העתקים של תעודות בית הדין השרעי, לחמים ומאפים שונים שנאפו במיוחד עבור התערוכה ע"י אופים מודרניים, גינה לימודית של מיני דגנים מזני מורשת, ברכות קציר וחותמי לחם.   

איפה? 'אסיף: המרכז לתרבות אוכל בישראל', לילינבלום 28 תל אביב; אוצרות: רונית ורד; תאריך נעילה: 31.12.22.

 

מה הלוז - 7.6 - תערוכות - עיר, חיטה, לחם (צילום: יח"צ)
לחם חצאווי - לחם שטוח שנאפה על חלוקי נחל | שחזור של האופה חוסאם אל טאחן | צילום: יח"צ
 

"מלאכת היעלמות": טקסטיל עכשווי מגיב לארכאולוגיה מקומית

22 מעצבים עכשוויים, מציגים עבודות חדשות המתכתבות עם ממצאים ארכיאולוגים ועם מפגש התרבויות הייחודי לאזור אשדוד, במגוון מדיומים של טקסטיל. העבודות בתערוכה הן פירות תהליך שיתופי, במסגרתו נפגשו היוצרות והיוצרים עם ארכיאולוגים וחוקרות, סיירו באתרים ארכאולוגיים בעיר, העמיקו בממצאים ובטכניקות, בין מה שידוע ונחקר למה שנוכל רק לדמיין. בין העבודות: "מצבור" של אורי שיפרין ענבי - שיצר סדרת כלי פורצלן בהשראת מצבורי פסולת הייצור שהשאירה אחריה תעשיית הארגמן הקדומה, שברי קונכיות החלזונות הימיים מהם הופק הצבע; "אשדודים" של תמר ניקס – שיצרה פרשנות טקסטילית עדכנית, לשני פריטים עתיקים המוצגים בתערוכת הקבע במוזאון, 'אשדודה', צלמית דמות אישה היושבת על כיסא ומתמזגת עמו ו"כלי דמוי בעל חיים", ספק שור, ספק כלב; ועוד.

איפה? המוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן, השייטים 16 אשדוד; אוצרות: גלית גאון ותום כהן; תאריך נעילה: 10.4.23.

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - מלאכת היעלמות - המוזיאון לתרבות הפלישתי (צילום: אנטולי קריניצי, יחצ)
מצבור, אורי שיפרין ענבי, מתוך התערוכה "מלאכת היעלמות" | צילום: אנטולי קריניצי, יחצ
 

"התקשטות: תכשיטים ועיטורי-גוף פרהיסטוריים"

תליון דמוי אדם בן 7,500 שנים, צרור חרוזים בן 6500 שנים שהשתמר באריזתו המקורית, התכשיט הקדום ביותר שנמצא בארץ, קבורת תינוק מעוטר בתכשיטים מלפני כ 15,000 שנים ועוד תכשיטים וצורות התקשטות פרהיסטוריות מוצגים לראשונה בעולם.

השימוש בתכשיטים ובקישוטים לבגד, ואפילו בקעקועים, מקובל כבר עשרות אלפי שנים. ההתקשטויות לא היו רק ליופי. הן שימשו להעברה של מסרים מורכבים והיו אמצעי עיקרי להגדרת זהות, אישית וקבוצתית, בחיי האדם וחשיבותם יחד עם מגוון המשמעויות שיוחסו להם באים לידי ביטוי גם בשימוש בהם כמנחות קבורה או כחפצים המלווים את המתים. התערוכה מציגה עשרות חרוזים, שרשרות, טבעות וכדומה מהעולם הפרהיסטורי – עשויים עצם, אבן, קליפות ביצים ועוד, ואף מדגימה בסרטונים כיצד הם נעשו באמצעים שעמדו אז לרשות האדם. מבעד לתכשיטים היא מתבוננת בהתקשטות בעולם הפרהיסטורי וחושפת פרטים על מי שחיו באזורנו לפני אלפי שנים - אורח-חייהם, אמונותיהם ואף מחשבות שמילאו את עולמם. באין ממצאים כתובים המתעדים את כל אלה, נותר לחוקרים להצליב מידע ולהשוות לחברות שבטיות בעולם המודרני כדי לחשוף טפח מחיי הקדמונים. טכניקות הייצור של התכשיטים, אפילו הפשוטים שבהם כמו חרוזים עשויים קליפות ביצי יען, חייבו מיומנות גבוהה והיו אֻמָּנוּת של ממש, ועל כן גם הן שופכות אור על החיים בעידן הקדום.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרות: אחיעד עובדיה; תאריך נעילה: 30.4.23.

 

מה הלוז - 24.05 - תערוכות - התקשטות תכשיטים ועיטור (צילום: יחצ)
תכשיטים ועיטורי גוף פרהיסטוריים | צילום: יחצ

"סודות"

עותק של "מגילת הנחושת" שבה מצוינים למעלה מ־60 אוצרות שלא התגלו מעולם, סודות של גיבורי־על וגיבורים עתיקים, מחילות זחילה סודיות, כתבי חידה, סרטים והפתעות מחכים למבקרים בתערוכה שמציתה את הדמיון, התערוכה הראשונה בישראל שנאצרה בשיתוף פורום חשיבה של בני 17-5.

בין גיל שלוש לארבע מגלים ילדים עובדה מסעירה: אף אדם לא יכול לדעת מה הם חושבים, אפילו לא אימא. במקביל הם מתחילים להבין שהמבוגרים מסתירים מהם סודות, ככל שם מתבגרים מתפתחים אמצעי הסתרת הסודות שלהם והם יוצרים לעצמם אנשי סוד. כמבוגרים הם מתעניינים בסודות הגדולים כגון סוד היקום, סוד החיים הטובים, סוד האהבה. על כל אלה, ועל קופסאות להטמנת אוצרות, גיבורים בעלי סוד, לחשים סודיים וקמעות, פסלים שהוטמנו בהם חומרים שאסור לחשוף ושיטות אנשי מעבדות השימור והאוצרים לפיצוח סודות. המבקרים יוזמנו למסע בעקבות פריטים מאוספי האמנות, הארכאולוגיה האמנות והתרבות היהודית של המוזיאון שקשורים לסודות, להצצה אל מאחורי הקלעים של מחקר הפריטים - גילוי טכניקות למציאת חומרים סודיים, פיצוח כתבי סתר וסמלים, חשיפת יצירות שבעברן טמון סוד, ולהצטרפות לקהיליית הסוד של המוזיאון.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרות: מיכל ברושי נחמני; תאריך נעילה: 30.4.23.

מה הלוז - 24.05 - תערוכות - סודות (צילום: טים נחום גידל, יחצ)
ילדות לוחשות. יפן, 1965 | צילום: טים נחום גידל, יחצ

"עַד כְּלוֹת הַגּוּף": חייו ודמותו של מייק ברנט

התערוכה על חייו ודמותו של האגדה הבינלאומית והישראלית מייק ברנט, נולדה בעקבות תרומת אוסף נדיר של צביקה ברנד, אחיו הצעיר של מייק וביתו יונה ברנד, למוזיאון העיר חיפה. אוסף שכולל קטעי וידאו נדירים מהופעותיו, תמונות נדירות מאלבומי משפחה, פרטי לבוש, אלבומי מעריצים, שערי מגזינים מקומיים ובינלאומיים שהוקדשו לו, פריטי אספנות, מזכרות, פתקים ומכתבים בכתב ידו של מייק ועוד.

מה הלוז –10.5- תערוכות - מייק ברנט - התערוכה (צילום: אוסף משפחת ברנט, מוזיאון העיר חיפה)
מייק ברנט אחרי ניסיון ההתאבדות הראשון, ביקור אצל אפרת ואיזידור פורמן, זנבה, 1975 | צילום: אוסף משפחת ברנט, מוזיאון העיר חיפה

התערוכה בוחנת את האוסף ואת סיפור חייו המופלא של מייק ברנט, משה ברנד במקור, על פני התפתחות התרבות והמוזיקה המקומית בארץ וביחס לאירועים מכוננים שקרו במדינת ישראל, וסוקרת את מסלול חייו: שנות ילדותו והתחנות המשמעותיות שלו כדור שני לניצולי שואה בחיפה, העיר שבה גדל בשנות החמישים; התפתחות הקריירה המוזיקלית שלו בארץ והופעותיו עם להקות שונות בחיפה, תל אביב ואילת בשנות השישים, בעודו מלהטט בין בלדות איטלקיות וצרפתיות לבין להיטי פופ אמריקאים ורוק'נרול בריטי, כשבזמר העברי שולט סגנון מוזיקה של זמרים וזמרות יוצאי הלהקות הצבאיות; הפיכתו בשנות השבעים לכוכב־על, שזכה להצלחה מסחררת בצרפת ושאלבומיו נמכרו במיליוני עותקים, טרם היות העולם כפר גלובלי, כשנסיעה לחו"ל לא הייתה דבר מובן מאליו, אלא משאת נפש של אזרח ישראלי, לא לומר שמשאת נפשם של כל אמן ישראלי וכן שלבי חייו האחרונים – עד לתאריך 25 באפריל 1975, היום שבו שם קץ לחייו בפריז בהיותו בן 28 בלבד.

לצד הפריטים ההיסטוריים מוצגות בתערוכה יצירות אמנות, איורים וכרזות שנוצרו במיוחד כתגובה לאוסף על ידי האמנים.ות עובדיה בנישו, דייב יעקב, פוגי נעים מלול וטל פוגל; קטעי וידאו נדירים מהופעותיו בארץ ובאירופה; ראיונות עם נעם סמל, מנהלו האמנותי ואמרגנו הראשון של מייק בארץ, אריאל זילבר, שהיה חלק מלהקת החימום של מייק בפריז, וליאורה עופר, שהייתה חלק מלהקת הליווי של מייק בהופעותיו בארץ. ראיונות אלה שנערכו במיוחד לתערוכה מוצגים לצד קטעים מהסרט "לס מואה טמה" של הבמאי ארז לאופר.

איפה? מוזיאון העיר, חיפה; אוצרות: עינבר דרור לקס ויפעת אשכנזי; תאריך נעילה: 30.5.23.

 

מה הלוז- 14.6- תערוכות- בבואה בבריכת הקשתות (צילום: רון פלד, יח"צ)
"בבואה", דור זליכה לוי, מיצב וידאו | צילום: רון פלד, יח"צ
    

"בבואה": מיצב וידאו וסאונד של האמן דור זליכה לוי

לראשונה יוצג בבריכת הקשתות ההיסטורית מיצב וידאו וסאונד של האמן דור זליכה לוי, שנוצר במיוחד למקום. במוקד העבודה יצירות מוזיקליות המושרות במקביל בעברית וערבית, ומתנגנות מ-8 רמקולים שנתלו מתקרת הבריכה. על הקירות מוקרנים דימויים מעוגלים שמקורם בכלים מוזיקליים עתיקים שצולמו בזמן הנגינה עליהם: עורות המתוחים על גבי תופים וכן עיטור שמקורו בפתח תיבת התהודה של כלי המיתר עוּד. היצירה מדגישה את האקוסטיקה המיוחדת של הבריכה, ותוך כדי השייט והתנועה בחלל ניתן להאזין למקטעים שונים מתוך היצירות המוזיקליות. ׳בבואה׳ מבוססת על שירים ערביים פופולריים שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית, פיוטים העוסקים בהבעת אהבה לאל ובכיסופי גאולה. השירים בערבית הם שירי אהבה, המזוהים בביצועם של מוסיקאים בולטים כמו פיירוז וצבאח פח'רי. מנגינת השירים זהה, כך שהשמעת הפיוטים והשירים במקביל יוצרת יחסים הרמוניים מורכבים בין קולות השירה בעברית ובערבית. מסע תרבותי ורעיוני בה מתגלה חלל הבריכה במלוא הדרו.

איפה? בריכת הקשתות רמלה; אוצרות: ד"ר סמדר שפי; תאריך נעילה: 30.6.23.

מה הלוז- 14.6- תערוכות- בחזרה לחלב (צילום: מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון ישראל ירושלים)
צילום: מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון ישראל ירושלים

   

"בחזרה לחלבּ"

תערוכה חדשה שמציעה ביקור ושיטוט בחללי בית הכנסת העתיק והמפואר של חלבּ, שחרב במלחמת האזרחים בסוריה ב־2016. המבקרים, חבושים במשקפי מציאות וירטואלית, הולכים בעקבות שַמש בית הכנסת שפוסע בין החללים השוממים, עוצר מול היכלות ספרי הקודש, ליד התיבות שבהן היה שמור מאות שנים "כתר ארם־צובא" - העותק הקדום והמוסמך ביותר של התנ"ך השלם המנוקד והמוטעם, ובחצר הפנימית שבני הקהילה התפללו בה מתחת לכיפת השמיים, וחשים כאילו הם עומדים בבית הכנסת עצמו, על אף שהם יושבים על כיסא הרחק ממנו ובית הכנסת כבר אינו קיים.

איפה? מוזיאון ישראל ירושלים; אוצרות: רויטל חובב; תאריך נעילה: 31.12.23. 

מה הלוז –10.5- תערוכות - מייק ברנט - התערוכה (צילום:  אוסף משפחת ברנט , מוזיאון העיר חיפה)
שעון קיר, מייק ברנט עם תקליטי הזהב, 1972 לערך | צילום: אוסף משפחת ברנט , מוזיאון העיר חיפה

    

 

"בלדה לכפיל": תום פניני

מסע רכבת בנופי קונטיקט בארבע עונות השנה, שמופר ארבע פעמים על ידי נערה מתבגרת, עומד במרכז עבודת וידאו מעוררת חושים של האמן הישראלי, תום פניני. העבודה מציגה מסע שצולם במשך שנה אחת על מסילת רכבת בקונטיקט, ניו אינגלנד, ומתועד מנקודת המבט של הקטר, בצילום מוקפד ובליווי פסקול אנרגטי, כאילו הצופה עצמו הוא הדוהר ברכבת לאורכם של הנופים המשתנים. המראות הנשקפים ממנה של אותו נוף בחורף, באביב, בקיץ ובסתיו מופיעים במקביל לנגד עיניו, פורעים את הסדר הטבעי של חילופי העונות ומאחדים אותן לזמן אחד. ארבע פעמים במהלך המסע הזה מאיטה הרכבת ונעצרת בחריקה בגלל נערה שיושבת על המסילה. מעשיה שם, פעולות עדינות וחסרות תכלית, הפוכים בקצבם ובאופיים לאלו של הרכבת השועטת קדימה, ומפירים את הסנכרון בין הערוצים לטובת תמונה אחת רציפה שהנערה חוצה אותה.

לצד עבודת הווידאו מוצגים ארבעה תצלומים סטראוסקופיים כפולים ומוגדלים של דימויי רכבות מסוף המאה ה־19, שהאמן הדביק עליהם ענני עשן. במקור צפו בזוגות הדימויים הכמעט זהים האלה במשקפת בעלת עדשות מיוחדות שחיברה אותם לתמונה אחת תלת ממדית. פניני מבטל את השימוש במשקפת ואת ממד העומק אך "מניע" את הרכבות באמצעות העשן המיתמר מארובתן. עיסוקו בקצב המכני המסחרר לעומת הקצב האנושי, ביחסים שבין טבע לתיעוש ובמתח שבין החד־פעמי לשעתוק עולה משתי העבודות. בשתיהן מתרוצצות עיניו של המתבונן כדי למצוא את ההבדלים ושתיהן מפיחות חיים בדימוי צילומי באמצעות תנועה - אזכור לסרט "רכבת נכנסת לתחנה"  של האחים לומייר מסוף המאה ה־19, שלפי המסופר הצופים בו כל כך נבהלו מהרכבת שדוהרת לעברם עד שכמה מהם צעקו וברחו ממנה.

איפה? מוזיאון ישראל ירושלים; אוצרות: רותם זוטא; תאריך נעילה: 30.6.22.

 

מה הלוז – 15.3 - תערוכות- בלדה לכפיל תום פניני (צילום: יחצ)
תום פניני, "בלדה לכפיל", סטילס מתוך וידאו | צילום: יחצ
 

"Six Miles": עבודתה של קארה ווקר

עבודה חדשה במסגרת התערוכה חמישה תרגילים של התנגדות. עבודה זו נולדה מתוך מחקר שערכה האמנית קארה ווקר בחומרים ארכיונים של "לשכת הפליטים, בני חורין ואדמות נטושות" בארצות הברית. הלשכה פעלה במשך שנים ספורות (1872-1865), ומטרתה הייתה לסייע לעבדים משוחררים במעבר לחיים של חירות. במסגרתה תועדו ונשמרו תיאורים של האלימות שהופנתה כלפי העבדים המשוחררים. ווקר משתמשת בחומרים הארכיונים, במיתוסים ובסטריאוטיפים גזעיים, כדי לבחון את האופן שבו מופעל כוח. היא מניעה את הדמויות, צלליות עשויות מגזרות נייר, בדומה לאופן שבו הופעלו גופים שחורים לאורך ההיסטוריה של העבדות בארצות הברית, תנועה שממשיכה להדהד עד היום. 13:22 דקות. סאונד: ג'ייסון ואלישיה מוראן.

איפה? מוזיאון ארץ ישראל תל אביב; אוצרות: אבי לובין; תאריך נעילה: 30.6.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- קארה ווקר - חמישה תרגילים של התנגדות
Six Miles, קארה ווקר, מתוך "חמישה תרגילים של התנגדות"
  

"מפעל<>חיים"

'זומו', המוזיאון הנודד הראשון בישראל מגיע אל מפעל זוגלובק המיתולוגי בנהריה, כשאת הנקניקים, הבשר המשומר והנקניקיות המפורסמות תחליף התערוכה "מפעל<>חיים". בתערוכה מוצגות כ-50 עבודות אמנות עכשווית של מיטב אמני ישראל בהן: עבודתה של רחלי שרפשטיין - שהופכת זיכרונות וחפצים נהריינים לנקניקים צבעוניים וססגוניים במיוחד; מיצב הבטון של סאהר מיעארי (שקרובי משפחתו עבדו בזוגלובק שנים ארוכות) - שמוציא את הקרביים של המפעל למרחב הציבורי; תצלומים של דיוי בראל - שיוצר קולאז'ים פנטסטיים המשלבים את נופי נהריה עם נופים מרהיבים מכל העולם; ״שעת הזהב״ (Hour Golden) של מריאן וילייר מצרפת - שעבורה ביקשה מתושבים בגילים שונים להסתכל אחורה על מפעל חייהם ולבחור את ה-רגע הרך והנעים ביותר שחוו עד כה; מישל פגל מגרמניה - תאסוף את הסילואטים של המתרחצים בחופי העיר ותהפוך אותם בהדפסת צינוטאיפ לכתמים עזים של כחול עמוק ויפה על מגבות או סדיני בד; ועוד.

איפה? מפעל זוגלובק, שדרות הגעתון 8 נהריה; אוצרות: שוע בן ארי ושחר בן-נון; תאריך נעילה: 2.7.22.

 

מה הלוז –10.05- משפחה - זומו בנהריה- טליה טוקטלי-מרבץ זאבות (צילום: שי הלוי, יחצ)
צילום: שי הלוי, יחצ

"Me, that obscure object of desire"

התערוכה מזמינה אתכם לשקוע במשחק של חיפוש עצמי. מחקר אובססיבי, מרתק, עדין, לעתים גרוטסקי והומוריסטי, על האני של שמונה אמנים צעירים.

תופעת הראייה, ההכרה והלימוד העצמי היא עתיקת ימים ומרתקת, וכך גם ההיסטוריה וההתפתחות של הז'אנר, הדיוקן העצמי. מציירים שכללו עצמם בדיוקנאות מוזמנים מטעם האצולה כדרך לחתום על יצירותיהם, אל דיוקנאות עצמיים מתקופת הרנסנס המעמידים את הצייר במרכז כמושא המחקר הבלעדי, דיוקנאות עצמיים אייקוניים כמו אלה של דורר או דה וינצ'י, ועד לתיאורים הסובייקטיביים יותר של קאראווג'ו כהולופרנס שראשו נערף על ידי יהודית. ולמרות שהיום יש לנו צילום, סלפי, וידאו ,VR, נשאר DNA ארכאי באמן ליצור את הדיוקן העצמי שלו. אובססיה ומציצנות מצד הקהל לראות כיצד האמן מייצג את עצמו, מזדהה עם היוצר לאותן שניות של התבוננות, חשיפה פנימית של הקרביים והמחשבות האינטימיות ביותר. האמנים המציגים: כרם נאטור, מעיין ויסטוב, שי אלפיה, ג׳וי ברנרד, גיל קורמוס, עדי שפרעם, עמית גביש ואורן פישר.

איפה? בית קנדינוף; אוצרת: מלו ציון סדן; תאריך נעילה: 4.7.22.

מה הלוז – 15.2- תערוכות-תערוכה חדשה בבית קנדינוף (צילום: יחצ)
מעיין ויסטוב, קולאז' | צילום: יחצ

 

"הקו הירוק": מוסי ערמון ודן חיימוביץ

הצלמים מוסי ערמון ודן חיימוביץ חברו יחד לפרויקט צילום משותף ותיעדו את מסעם לאורך תוואי הקו הירוק, במטרה לראות מה נותר מהקו שמסמן את מהות המחלוקת בין המצדדים בהסכם עם הפלסטינים לפי קווי 1967 ובין אלה המתנגדים לו, ולתאר את תמונת המצב העכשווי, 55 שנים אחרי המלחמה ששינתה את המצב הגיאופוליטי באזור. תצלומיהם של חיימוביץ וערמון פותחים לפנינו נוף אורגני, תוואי עמוס במסמנים שונים המעידים על פעילות אנושית. שרידים למיניהם, אנדרטאות בשולי הדרך ועקבות שהותיר הזמן בדרכים הסלולות ובדרכי העפר לצד בתים, מבני תעשיה וסביבות עבודה. חלק ייחודי בעבודתם מוקדש לבני אדם: אנשים מכאן ומשם שגרים או עובדים בסמוך לקו, חיילות וחיילים המשרתים לאורכו ומבקרים מזדמנים. האזור כולו נתון בתהליך סמוי של שינוי שהצילום מתעכב עליו ומאפשר לצופה לראות את תוצאותיו. המיפוי החזותי שהצילום מזוהה איתו לא נועד ליצור גוף שלם ואחדותי, אלא לבחון, לפרק ולהרכיב מחדש את החוויה. הזיכרון והמידע עולים מרצף המפגשים, מתוך מקטעים, מתוך פרטים ומראי מקום, כמו נוף בלי גבולות.

איפה? בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב; אוצרות: גלעד אופיר; תאריך נעילה: 9.7.22. הכניסה חופשית. 

מה הלוז- 14.6- תערוכות- הקו הירוק  (צילום: דן חיימוביץ', יח"צ)
דן חיימוביץ, גבל מוכאבר, 2018 | צילום: דן חיימוביץ', יח"צ

  

"היסטוריה של יופי": חדרי המיניאטורות של הלנה רובינשטיין

לכבוד שנת ה-90 למוזיאון תל אביב לאמנות, יקומו לתחייה 17 חדרי המיניאטורות הייחודיים והמרהיבים של מייסדת אימפריית היופי הלנה רובינשטיין (1870–1965), בלתצוגה מחודשת בעיצוב מקומי עכשווי המותאם לקטנים ולגדולים כאחד. החדרים, שהוצגו לראשונה בסלון ביתה של האספנית ב־1935 המשיכו מסורת של בתי מיניאטורות שהופיעו לראשונה בגרמניה ובהולנד במאה ה-17 ונועדו להקסים ולהדהים את הצופה. המבקרים בחדרי המיניאטורות מוזמנים  לפסוע ברחוב תל אביבי טיפוסי ולהביט מבעד לחלונות בנייניו אל קפסולות זמן זעירות ומרתקות, החושפות מגוון חדרים גדושי פריטים שסגנונם נע בין המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-20. אפשר להציץ אל סלון ויקטוריאני מהמאה ה-19, לבחון מטבח אוסטרי כפרי מאותה תקופה, לבלוש אחר חפצים מבית ממכר עתיקות אנגלי לפני כמאה ושמונים שנה, או לדמיין את חייו של צייר בוהמיין במונמרטר בפריז בתחילת המאה ה-20.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרות: גלית לנדאו אפשטיין; תערוכת קבע.

תערוכות - היסטוריה של יופי - חדרי מיניאטורות (צילום: יחצ)
סטודיו במונמרטר, פריז, תחילת המאה ה־20 | צילום: יחצ

בית הסביבון

ערן גרבלר נחשב לאמן היחיד בארץ, אולי בעולם כולו, המתפרנס מסביבונים לאורך כל השנה. כמעט מידי יום הוא יוצר סביבון חדש - לרוב הסביבון מחויך ולעיתים אפילו קשור לאקטואליה. כך למשל במקום להיעצר על 'נס/גדול/היה/פה', סביבון הקורונה עוצר על 'חיובי'/'שלילי'. סביבון אחר עוצר על מנה טבעונית מומלצת, על תירוץ לאישה נשואה המתחמקת מבעלה, על מסלול מומלץ לרוכב אופניים, ואפילו על תירוץ מקורי לשוטר. ויש גם סביבון חתול ועכבר, סביבון דיאטה, סביבון עם משפטים שנשים אוהבות לשמוע, סביבונים ליום הולדת לבני 90 ו-100, סביבון לייק ועוד.  

מה הלוז – 26.4 - תערוכות - בית הסביבון בקיסריה הקטנה (צילום: יח"צ)
מאוסף הסביבונים של ערן גרבלר | צילום: יח"צ

סה"כ בגלריה של גרבלר תמצאו 800 מינים של סביבונים, כולם עשויים קרמיקה בעבודת יד, רובם מעוטרים בזהב. גרבלר, אגב, מחזיק בשיא גינס, אחרי שבנה את הסביבון הגדול בעולם, המוצב מחוץ לתחנת הרכבת באזור התעשייה של קיסריה.

איפה? 'קיסריה הקטנה' (מול הכניסה לאמפי קיסריה); אוצרות: ערן גרבלר; תערוכת קבע.

מה הלוז – 26.4 - תערוכות - בית הסביבון בקיסריה הקטנה (צילום: יח"צ)
מתוך אוסף הסביבונים של ערן גרבלר | צילום: יח"צ

"בין הבית לנוף": מפגש בין דורי דרך המצלמה

במחצית השנה האחרונה נרקם פרויקט צילום חברתי בין סטודנטים שנה ג' מהמחלקה לצילום בבית הספר "מוסררה" לאמנות ולחברה בירושלים, לבין דיירי הדיור המוגן  "נופי מוצא" מרשת נוה עמית, שהניב תערוכת צילום מרגשת. התערוכה מציגה סדרת צילומי סטודיו פתוח של דיירים ועובדים, ובעיקר דיוקנאות של תשעה דיירים ודיירות שצולמו בסביבת הדיור המוגן והטבע הפראי שסביבו, לצד טקסטים קצרים שנכתבו על ידי הסטודנטים אודות המצולמים וסיפור חייהם שנגלה לפניהם, בעקבות אותם מפגשים והיכרות אישית.

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- דיור מוגן נופי ומוצא ומוסררה  (צילום: מאיה פאזי, יחצ)
בין הבית לנוף | צילום: מאיה פאזי, יחצ

דרך מפגשי ההיכרות בין הסטודנטים לדיירים בביתם הפרטי, נחשפו הסטודנטים לביוגרפיה האישית, לחפצים, לאהבות, אכזבות, אמונות, תפיסת עולמם וכמובן לחייהם במרחב הפרטי והציבורי כחלק מתהליך המחקר בפרויקט הצילום.

איפה? דיור מוגן "נופי מוצא", מוצא עילית; אוצרות: איילת השחר כהן; תערוכת קבע.

 

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- דיור מוגן נופי ומוצא ומוסררה -  (צילום: יעלה ברזילאי, יחצ)
בין הבית לנוף | צילום: יעלה ברזילאי, יחצ

"מאוצרות המשכן לאמנות" (פרק א')

יצירות נבחרות מאוסף המשכן לאמנות, שמונה מעל 20,000 פריטים מסוף המאה ה-19 ועד ימינו ונחשב לאחד מן האוספים החשובים והגדולים בעולם של אמנות יהודית וישראלית. סיפורו של האוסף הוא סיפור על אנשים שהאמינו בכל ליבם בכוחה של האמנות להביא לשגשוגם של היחיד ושל החברה. באולמותיו מְפַעם סיפורו של הקיבוץ הראשון שהקים את המשכן לאמנות בעודו שרוי במאבקי הישרדות ביטחוניים, כלכליים וחברתיים, מתוך תפיסת עולם מוצקה שכך יש לבנות אומה חדשה, כך יש לבנות מדינה; בנפש הומייה.

מה הלוז – 22.3 - תערוכות - מאוצרות המשכן לאמנות עין חרוד (פרק א') (צילום: יהושוע זמיר, יחצ)
לזר קרסטין, הגנה עצמית, 1918, נרכש ע"י זוסיה עפרון ב-1965 | צילום: יהושוע זמיר, יחצ

זהו ייחודו של אוסף המשכן לאמנות, ואין כמותו. זו עוצמתו וזה סוד קסמו. הביקור במשכן ובתצוגת הקבע החדשה מושתת על התכה בין קצוות: עבר ועתיד, אמנות ומורשת יהודית אל מול אמנות וזהות ישראלית, העיירה היהודית אל מול הקיבוץ, פליטים ועולים, קודש וחול.

איפה? המשכן לאמנות עין חרוד; אוצרות: יניב שפירא ויהודית בז'רנו; תערוכת קבע.

 

מה הלוז – 22.3 - תערוכות - מאוצרות המשכן לאמנות עין חרוד (פרק א') (צילום: יהושוע זמיר, יחצ)
מקס פביאן, פליטים, 1902 | צילום: יהושוע זמיר, יחצ
 

"דמיון חומרי": חגיגות 90 למוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב גאה לפתוח את אירועי שנת ה-90 עם תצוגת הקבע החדשה של האוסף הישראלי. התערוכה נפרשת על פני שלושה חללי תצוגה וכוללת מעל  120 יצירות של מיטב האמניות והאמנים - חלקן מוכרות וידועות וחלקן מוצגות  לראשונה בפני הציבור. בחלל המרכזי  תיפתח לראשונה גלריה לתערוכות יחיד מתחלפות של אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון ומחוצה לו. תצוגת האוסף החדשה נפרדת מהסיפור הכרונולוגי הקאנוני של אמנות ישראל, המעוגן בסיפור הלאומי. התערוכה מאורגנת על פי עקרונות המכנסים יחד אמנות, מדע ופילוסופיה, ובוחנים את התנאים התרבותיים המקומיים. היא מזמנת מבט ער על האמנות שנוצרה כאן מראשית המאה הקודמת ועד היום. מפנה זרקור לתקופות שונות, מאירה אזורים נשכחים ומודחקים ומציעה לקהל הרחב התבוננות מחודשת בסיפורה של האמנות המקומית.

שם התערוכה 'דמיון חומרי' נשען על ארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש ואופני התגלמותם בדמיון וביצירה. הדמיון החומרי משגשג בדיאלוג בין חומרי העולם ובין דימויים קדומים, ארכיטיפים שנאספו בתודעה האנושית ונטבעו בהכרתנו. בשלושת הגלריות לאמנות ישראלית מוצגים שלושה פרקים: "אדמה מובטחת", "ספינת אוויר" ו"תנועה לוהבת". חלוקה המשיבה את המבט אל החומריות של עבודת האמנות כפעולה וכאובייקט. בכל פרק נבחנות היצירות מבעד למניפת האסוציאציות המתעוררות נוכח חומרי העבודה או דימויי החומר.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: דלית מתתיהו; תערוכת קבע.

 

מה הלוז – 15.2- תערוכות- אירועי ה-90 למוזיאון תל אביב (צילום: יחצ)
פאטמה שנאן, דיוקן עצמי | צילום: יחצ
    

עולמו הקטן של משה

מוזיאון מיניאטורות קסום של אמן אחד, יצירתי במיוחד - משה זמטר ז"ל שהלך לעולמו לפני שנה בגיל 97, ושגם בגילו המופלג, המשיך לשמור את חדוות היצירה. את "מוזיאון המיניאטורות – עולם קטן גדול", פתחו זמטר ושלושת ילדיו, אורי זמיר, עדנה יהב, וענת אורלנד. הוא שוכן בפארק ההייטק החדש של יקנעם עלית ומוצגים בו כ-140 דגמים מיניאטורים שמוצגים בויטרינות, ומחולקים לפי נושאים. כמו כן ישנה פינת מכירה מיוחדת של דגמים שהתיר למכור, תצוגת כלי עבודה שנהג להשתמש בהם ביצירותיו, וכן מכונות הכריכה הישנות ששימשו אותו בעבודתו השנייה ככורך ספרים. בדגמים מסוימים אף מסביר זמטר את תהליך יצירתו והחומר שממנו השתמש.

איפה? מוזיאון המיניאטורות – עולם קטן גדול, רח' הצמיחה 1, פארק ההייטק, יקנעם עלית; תערוכת קבע.

 

מוזיאון המיניאטורות (צילום: דניאל ריינר, יח"צ)
דגם המטבח של סבתו | צילום: דניאל ריינר, יח"צ
   

  

 

במדור מה הלוז תוכלו למצוא את כל ההמלצות לסרטים הכי טובים בקולנוע, הופעות, הצגות, תערוכות ואטרקציות לכל המשפחה. איזה סרט אתם חייבים לראות בקולנוע, איפה מתקיימים הפסטיבלים הכי שווים בארץ ומתי עולות הצגות חדשות בתיאטרון.