פלא קטן: עוגה מאודה

כשחושבים על אידוי, בדרך כלל חושבים על ירקות, דגים וכיסונים. הדבר האחרון שחושבים עליו הוא כיפלי בצל, והדבר הלפני אחרון שעולה במחשבה זו עוגת ספוג. כי מה הקשר בין טכניקת בישול אסיאתית לבין קינוח עוגתי? כשחושבים על זה, גם הסבתות שלנו הכינו עוגות על הכיריים, אבל המרחק בין סלסלת אידוי מבמבוק לסיר פלא מתכתי הוא כמו המרחק בין בייג'ינג לוורשה.

נתחיל מהכלים: הרעיון הוא לאדות את העוגות בתוך כוסות תה קטנות (לא מאגים עבים וענקיים בבקשה) כדי לקבל מנות אישיות קטנות ותפוחות. אפשר להשתמש גם בתבניות סופלה, או כל כלי קטן ועמיד לחום שיש לכם.

את העוגות מאדים בכלי מעל מים רותחים, ממש כמו שמאדים אפונה - אפשר להשתמש בכלי אידוי מבמבוק, כזה שיושב מעל סיר, גם סיר אידוי כפול יהיה טוב ואפילו בשעות דחק אפשר להשתמש במסננת של סיר הפסטה. דווקא שושנת האידוי הרגילה לא ממש מתאימה, מאחר והיא לא מאפשרת לכוסות לעמוד באופן ישר מעל הסיר.

את התוצאה הסופית אפשר להגדיר כעוגת ספוג לחמנייתית, או לחמנייה עוגתית. זה מאוד מזכיר באו (לחמניות מאודות, מינוס השמרים), אבל מתוקות יותר, עם טעם שמזכיר מאוד פנקייק. הקוקוס במרכיבים נועד לנטרל מעט את הטעם הבצקי. אל תצפו לפיצוץ של מתיקות, או איזה גראנד פינאלה שיפיל את האורחים שלכם מהרגליים. זאת פשוט עוגת ספוג עדינה בלי הרבה צלצולים, שמכינים אותה בדקות והולכת טוב עם תה - משהו שהיינו מצפים לקבל בסוף ארוחת דים סאם בצ'יינהטאון.

מבוסס על מתכון של דונה היי עם שינויים שלנו.