כשנוני פגש את ביבי (1): חופש מידע? לא הפעם, תודה
ביום ראשון האחרון, בשעה 14:00, אמורים היו בכירי "ידיעות אחרונות" להיפגש עם מנכ"לית התנועה לחופש המידע, נירית בלייר. הפגישה נקבעה בבניין המערכת, ברחוב מוזס 1 בראשון לציון. בלייר התכוונה לשוחח, בין היתר, על חשיבות השקיפות ועל הדרכים להשיג אינפורמציה עיתונאית בהסתמך על חוק חופש המידע. איזה טיימינג. פחות משלוש שעות לפני הפגישה היעודה, ב-11:21, השתבש ללא הכר סדר היום של "ידיעות אחרונות". חדשות 2 פרצו אז לשידור עם פצצה אטומית של גיא פלג: איש העסקים שבמרכז פרשת "תיק 2000" שבה נחקר נתניהו, התברר אז לכולם, הוא לא אחר מאשר מו"ל "ידיעות", נוני מוזס. דקות מעטות לאחר מכן טלפנו לבלייר מרחוב מוזס כדי לבטל את הפגישה המתוכננת. כאשר המו"ל שלך הופך לפתע לחשוד בפלילים ולגיבור פרשת נתניהו, זו לא בדיוק העת המתאימה לנהל שיחה תיאורטית ערה על שקיפות. הדברים האחרונים בעולם שמוזס 1 צריך עכשיו הם שקיפות וחופש מידע.
הסקופ המהדהד על הפגישה שבה מוזס הבטיח לנתניהו סיקור אוהד בעיתונו בתמורה לכך שראש הממשלה ידאג לריסון כוחו של העיתון המתחרה, העמיד במבוכה גם את "ידיעות" ואת ynet, ומנגד גם את "ישראל היום". אתר הבית של קבוצת "ידיעות", היודע לפעול בזריזות בסקופים כתיקונם, התמהמה עם הודעת הפוש שלו, ושיגר אותה 32 דקות תמימות אחרי זו של חדשות 2 (ואחרי שגם "וואלה!", גם "הארץ", גם "גלובס" וגם "דה מרקר" העלו הודעות פוש משלהם). אתר "ישראל היום", מצידו, ויתר על התענוג ולא שיגר אף הודעת פוש בנושא. שני האתרים אף היו האחרונים לפרסם בכותרת הראשית על ההתפתחות המסעירה בפרשת "תיק 2000".
למחרת יצר "ידיעות" תקדים יוצא דופן: באייטם שפירסם העיתון על פגישת מוזס-נתניהו חולקו קרדיטים ביד נדיבה. חדשות 2 ו/או גיא פלג, חושפי הפרשה, צוטטו באייטם לא פחות מ-11(!) פעמים; חדשות 10 ו/או רביב דרוקר, שהביאו פרטים נוספים, הוזכרו לא פחות מ-7(!) פעמים. אפילו "הארץ" (הלא אהוד במיוחד ברחוב מוזס) זכה לקרדיט משלו. שלא כמו בהסתעפויות קודמות של פרשות נתניהו, הפעם – הפתעה הפתעה – לא צורף לאייטם שום טור של נחום ברנע ו/או סימה קדמון ו/או כל כותב/ת אחר/ת.
כמו "ידיעות" גם "ישראל היום", באופן נדיר, פרגן לקולגות ביד רחבה: חדשות 2 הוזכרו שלוש פעמים, ובנוסף צוטטו גם אתרי 1news, "וואלה!" ו"דה מרקר" (אך לא חדשות 10 השנואים). הכותרות, עם זאת, היו צפויות: זו של "ישראל היום" התמקדה בחקירתו באזהרה של נוני מוזס, זו של "ידיעות" התמקדה בשחקן מישנה: של ראש לשכת נתניהו לשעבר, ארי הרו.
נכון למועד כתיבת שורות אלה עוד לא ברור כמה פגישות בדיוק התקיימו בין נתניהו לבין מוזס, אך ידוע שהוקלטו לפחות שתיים מהן: אחת לפני החלטת נתניהו לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות, כלומר לפני 1 בדצמבר 2014. עוד אין תאריך מדויק, אבל זה רק עניין של זמן. למה התאריך כל כך חשוב? כי הוא עשוי לשפוך אור על הכרזתו של עורך "ידיעות", רון ירון (שעוד נחזור אליה בהמשך): "כל מה שמתפרסם ב'ידיעות אחרונות' עומד בכללים עיתונאיים – ונובע משיקולים מקצועיים. כך היה תמיד וכך יהיה גם בעתיד". אפשר להניח שלפגישה הגורלית קדמו מגעים חשאיים, שנמשכו ימים ספורים או שבועות בודדים. מעניין יהיה להיווכח האם ומה קרה בימים שלפני או בימים שאחרי האייטם הסנסציוני הבא שהתנוסס ב"ידיעות אחרונות" ב-23 בספטמבר 2014:
העורכים בדסק בוודאי שפשפו היטב את עיניהם כשהגיעה מלמעלה הבקשה למוכרחון הזה ("מוכרחון" – שם חיבה ותיק לאייטם שהסיבה היחידה לפרסומו היא בקשה מגבוה. ובהטיה: המוכרחון של הדס, המוכרחון של מימי, המוכרחון של דובי וכו'). מה גרם לפרסום האייטם המפנק והנדיר הזה, שכמו נלקח מ"ישראל היום", בעיתון של נוני מוזס? האם, כמו בספרים ובסרטים, זה היה איתות לפני או אחרי פגישת מו"מ משמעותית בין שני הבוסים? ימים יגידו.
קצת אחרי המועד המשוער של הפגישה השנייה, ב-20 בינואר, התקיימה בלשכת ראש הממשלה בירושלים פגישה בין ערן טיפנברון, אז העורך הראשי של ynet, ואמנון מרנדה, אז ראש מערכת החדשות של האתר (וכיום עורך ynet), לבין בנימין נתניהו ויועצו ניר חפץ. נושא השיחה היה האפשרות לקיים ב-ynet (מבית "ידיעות"!) ראיון עם ראש הממשלה. בפגישה לא הוזכר עיתון "ישראל היום", אבל נדונה הסוגיה כיצד מנמיכים את גובה הלהבות של קבוצת "ידיעות" כלפי נתניהו. גורם המכיר מקרוב את לשכת נתניהו סיפר אז כי באותו מעמד הביעו שני הצדדים רצון לקיים את הריאיון, ואף הועלו שמות של שני כתבים שישתתפו בו, אך בסופו של דבר הכתבה לא יצאה לפועל.
ועוד עניין שכדאי לשים לב אליו: בחודש שקדם לבחירות האחרונות, בין 18 בפברואר ל-17 במרץ 2015, ספג בנימין נתניהו בעמודים הראשונים של "ידיעות" 14 כותרות שליליות, שש כותרות ניטראליות ואפס כותרות חיוביות. חוזר שנית: אפס. לעומת זה, בחודש שחלף מאז הבחירות, בין 18 במרץ ל-15 באפריל 2015, זכה לפתע נתניהו בעמודים הראשונים של "ידיעות" לכותרת חיובית אחת (!) פלוס תמונה מחמיאה (!!), לשבע כותרות ניטראליות (!!!) ולכותרת שלילית אחת בלבד (!!!!). באותה תקופה, בצירוף מקרים קוסמי, זכתה שרה נתניהו בעיתון למייק-אובר מפתיע: כך נראו התמונות שלה ב"ידיעות" בחודש שקדם לבחירות:
לעומת זאת, כך נראו תמונותיה של נתניהו ב"ידיעות" בחודש שאחרי הבחירות:
יכול להיות שמדובר אך ורק בשיקולים מקצועיים של עורך הצילומים?
אגב, גם ynet, אותו אתר שלפני הבחירות לא היה חולף יום מבלי ששיפד את נתניהו במישרין או בעקיפין לפחות בכותרת ראשית אחת, החל לאחר הבחירות לפרסם כותרות המצטטות את דברי ראש הממשלה בכובד ראש, בליווי תמונות מחמיאות, ואפילו מצא מקום לראיין ערבי טוב שהצביע לביבי:
יכול להיות שמדובר אך ורק בשיקולים מקצועיים של עורך ההומפייג'?
ביום רביעי האחרון פירסם גידי וייץ ב"הארץ" כי נתניהו התחייב להגביל את "ישראל היום" אחרי הבחירות, אך ציפה לרוחות של פיוס מהתשלובת של מוזס עוד לפני הבחירות. אלא שמוזס, לפי וייץ, חשב שיוכל להביס את נתניהו באמצעות גיוס כל הכוחות העיתונאיים שעמדו לרשותו. למרות המאמצים הכנים, נתניהו ניצח בנוקאאוט.
האם הכותרות המתונות שקיבל נתניהו ב"ידיעות" וב-ynet לאחר הבחירות, והתמונות המחמיאות של שרה נתניהו, היו איתות מצדו של מוזס במאמץ לשכנע את נתניהו לחזור לעיסקה שנזנחה? ובכלל, מה פשר הקשר בין הפרגון המפתיע לשרה נתניהו ו/או המפגש המפתיע של עורכי ynet עם בעלה לבין הפגישות החשאיות בין ראש הממשלה לבין מו"ל "ידיעות"? כשתאריכי הפגישות ייחשפו, לא בטוח שנהיה יותר חכמים, אבל יש סיכוי לא רע שנהיה פחות טיפשים.
שאלה לא פחות מסקרנת היא האם שלדון אדלסון, פטרונו של נתניהו ויריבו המר של מוזס, עודכן בזמן אמת על הפגישות הסודיות של ראש הממשלה עם מו"ל "ידיעות", או שגם הוא הופתע לשמוע על כך בתקשורת, כמו כולנו.
דן רביב, נציגו העסקי של אדלסון בישראל באותה תקופה, מה אתה אומר? הבוס עודכן מראש על הפגישות או לא?
"תסלח לי, אבל אני לא מעוניין להתייחס לזה".
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אם כבר בשקיפות עסקינן, אז הנה רגע של שקיפות: בשבוע שעבר פורסם במדור זה אייטם שתיאר את הדרך שבה סיקר 'ידיעות אחרונות' את חקירת אולמרט הראשונה. לכתבה צורפו כמה עמודים של העיתון שנבחרו 'במקרה'. מהאייטם הזה נשמטו, עקב שגגה או צירוף מקרים מצער, צילומי העמודים המצורפים כאן:".
ב-ynet נמנעו מלהגיב.
כשביבי פגש את נוני (2): מו"ל לא יכול להבטיח? מו"ל יכול לקיים
שלושה ימים תמימים היו צריכים לחלוף מרגע התפוצצות הפרשה החדשה ועד שבכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, פירסם עליה מאמר שהובלט ברביעי האחרון בעמוד הראשון של העיתון (והועלה בצנעה יחסית גם ל-ynet). "מו"ל לא יכול להבטיח לסרס את הכותבים בעיתונו – זה לא יקרה. לא בחיים האמיתיים", כתב ברנע. "נוהל העבודה שאימץ ארנון מוזס מולי, ולמיטב ידיעתי מול אחרים, פשוט: הוא לא מטלפן, גם אני לא. 28 שנים אני עובד בעיתון, ועד היום הוא לא חיווה באזני את דעתו על מילה אחת שכתבתי, לא ביקש להוריד ולא הציע להוסיף. אני מכיר לו תודה: לא כל מו"ל היה נוהג כמוהו".
את זכויותיו הרבות של ברנע האחד והיחיד בדברי ימי העיתונות איש לא יוכל לקחת ממנו. יחד עם זאת, כדי לכתוב את המשפטים הללו הוא היה צריך לטמון את ראשו עמוק בחול. רק ביום שני האחרון סיפר גידי וייץ מ"הארץ" לרינו צרור בגל"צ כי לא הופתע מהפרסום על הפגישות בין נתניהו למוזס. "אני הבנתי בזמן אמת, עוד כשעבדתי ב'ידיעות אחרונות', שיש ניסיון מתמיד לתת את מה שאני הגדרתי אז כטובות הנאה משמעותיות מאוד לפוליטיקאים תמורת כנראה אינטרסים כלכליים, אינטרסים אישיים, אינטרסים זרים", סיפר וייץ. "כבר אז הבנתי שמניעת פרסום חמור על פוליטיקאי, או לחילופין פרסום ראיון אוהד איתו, שווה לפוליטיקאי יותר ממזוודת כסף או מקופסת סיגרים". וייץ, שעבד ב"ידיעות" בשנים 2002-2006, הוסיף כי חומרים רבים שהשיג על ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לא פורסמו במשך תקופה ממושכת. "היו עיכובי פרסום משמעותיים מאוד של חומרים שהיה בכוחם לגרום לחקירות משטרה להיפתח. לא סתם חומרים, והם פורסמו בסוף רק מסיבה פשוטה: אז ב'ידיעות אחרונות' היו מספיק אנשים שדחפו לפרסום הזה והכריעו שזה יקרה. ב-2006-2007 כבר בוצעה שם הכחדה לאנשים מהסוג הזה".
אחד הבכירים שעבדו ב"ידיעות" באותה תקופה היה העיתונאי מוטי גילת, שעבר ל"ישראל היום". ב-2008 תבע גילת את עיתונו לשעבר בדרישה לפיצויי פיטורין. בתצהיר שהגיש אז תיאר, בין השאר, כיצד מוזס לחץ שלא לפרסם מידע מוצק שהביא על מעשים בלתי כשרים לכאורה שביצעו אריאל שרון ובניו; כיצד סירס מוזס כתבה שהכין על דוד אפל; כיצד פוטר העורך מירון רפופורט רק משום שנתן לטורו של גילת את הכותרת "שרון לא דיבר אמת"; כיצד ניסה מוזס עצמו לגייס את גילת לטובתו של יקיר המערכת חיים רמון ("הוא בא לחדרי, ניסה להסביר לי את גודל העוול שנעשה לרמון וביקש בדרכו לגייס אותי למפעל הצלת החבר רמון"); וכיצד ניסה להשתיקו בנוגע לאולמרט ("הוא הודיע לי, קטגורית, שהוא אוסר עליי מרגע זה ואילך להתראיין בכלי התקשורת"). כל הפרטים הללו, ועוד רבים אחרים שהופיעו בתצהיר, לא הוזכרו השבוע בטורו של ברנע. רק המשפט: "מו"ל לא יכול להבטיח לסרס את הכותבים בעיתונו – זה לא יקרה". להבטיח אולי לא (לפחות בעולם האוטופי של ברנע). לקיים – כנראה שכן (לפחות ובעיקר בעמודי החדשות).
את הטור שפירסם ברביעי האחרון סיים ברנע בהערת שוליים. "כאשר ניטש הוויכוח בכנסת על החוק שניסה לחייב את 'ישראל היום' לעמוד בתחרות עם עיתונים אחרים, הצביעה ראשת מרצ זהבה גלאון נגד החוק", ציין. "הצבעתה הפתיעה אותי. חשבתי שגלאון תבין את הרמז שגורמת המתנה הגורפת הזאת לעוצמתו ולעצם קיומו של המשחק הדמוקרטי. איך תתקיים מרצ במדינה שאין בה עיתונות חופשית, חזקה וביקורתית? אבל מסתבר שקל יותר להטיף נגד סיגרים". מה שברנע לא סיפר הוא על ההיתקלות האישית שלו עם גלאון בתחילת החודש שעבר, בפורום סבן בוושינגטון. על פי עדי ראייה, גלאון ישבה ליד אחד השולחנות כשברנע חלף על ידה והעיר לה כי הוא מקווה שהיא מצטערת על כך שהצביעה נגד חוק "ישראל היום". גלאון השיבה לברנע כי אינה מצטערת, לאור העובדה שלפני מועד ההצבעה על החוק "ידיעות" שלח אליה יחצ"נים ולוביסטים אשר איימו כי אם לא תצביע נגד החוק היא תימחק מ"ידיעות", כפי שאכן קרה. "זה היה ברמת לחץ שאני לא זוכרת כמותו", סיפרה לאחר מכן למקורביה. "יצאתי נגד הטייקונים הכי גדולים במשק ומעולם לא חטפתי גל כזה של לחצים".
בבוקר פרסום המאמר שוחחתי עם גלאון על הנושא, אך היא העדיפה להימנע מלהתייחס. כעבור שעתיים תיארה את האיומים שקיבלה בדף הפייסבוק שלה, ולמחרת התראיינה על כך לגל"צ.
נחום ברנע, תרצה להגיב?
"לא. תודה וערב טוב".
כשנוני פגש את ביבי (3): משיקולים מקצועיים. בטח
זו ההודעה המלאה שפירסם ביום שני עורך "ידיעות אחרונות", רון ירון:
משפט המפתח, כמובן, מופיע בכותרת. אלא שקצרה היריעה מלתאר את שפע הפינוקים שהעניק "ידיעות" לאורך שנים לאח"מים שהוא חפץ ביקרם. מחיים רמון וציפי לבני, דרך יאיר לפיד, אהוד אולמרט וגבי אשכנזי, עבור באביגדור ליברמן ואריה דרעי, ועד איילת שקד ונפתלי בנט ועוד רבים אחרים.
הבה ניזכר, ממש על קצה המזלג, בשתי דוגמאות לסיקור הבלתי תלוי (שעמד בכללים עיתונאיים ונבע משיקולים מקצועיים, כמובן) שקיבלו שניים מהפוליטיקאים שזכו להיכלל לאורך שנים במועדון המיוחסים. הראשון – איך אפשר בלעדיו – הוא חבר המערכת אהוד אולמרט (עליו כבר אמר נחום ברנע בעבר כי "אני מניח שיש יחס מסוים של נוני מוזס לאהוד אולמרט. נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו"). ב-31 באוגוסט 2009, יום אחרי שהוגש נגד אולמרט כתב אישום על פרשות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות, כך נראתה הכותרת הראשית של "ישראל היום":
כך נראתה הכותרת הראשית של "הארץ":
כך נראתה הכותרת הראשית של "מעריב":
לעומת זאת, "ידיעות אחרונות" סבר (משיקולים מקצועיים, כמובן) שהעובדה שלראשונה בהיסטוריה הוגש נגד ראש ממשלה לשעבר כתב אישום, אינה ראויה לכותרת ראשית, אלא למסגרת קטנה:
חלפה שנה. ב-24 באוגוסט 2010, יום לאחר שהמשטרה המליצה להגיש נגד אולמרט כתב אישום על קבלת שוחד, כך נראה העמוד הראשון של "ישראל היום":
כך נראה העמוד הראשון של "הארץ":
כך נראה העמוד הראשון של "מעריב":
לעומת זאת, כך נראה העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" (משיקולים מקצועיים בהחלט), ללא כל זכר להמלצה להגיש כתב אישום נגד אולמרט:
מטריית ההגנה ממנה נהנה חבר המערכת חיים רמון, ידידו הקרוב של נוני מוזס, גדולה אפילו יותר. הנה, לדוגמה, שלוש כותרות שנאלצה לספוג המתלוננת נגדו בעיצומה של פרשת הנשיקה (פרשה שהסתיימה, כזכור, בקביעה של בית המשפט כי המתלוננת דוברת אמת ובהרשעתו של רמון במעשה מגונה).
רון ירון הוא עורך מצוין, שמנהיג את "ידיעות אחרונות" בתקופה קשה ומאתגרת. יכול להיות שהוא מאמין באמת ובתמים שכל מה שהתפרסם בעיתון שלו עמד תמיד בכללים עיתונאיים ונבע אך ורק משיקולים מקצועיים? כן. כמו שנתניהו משוכנע שלא יהיה כלום כי אין כלום.
כשנוני פגש את ביבי (4): מי שחמאה מרוחה על ראשו וכו' וכו'
נדלג היישר לצביעותם של בכירי הח"כים מהאופוזיציה (ולא שלבכירי הח"כים מהקואליציה חסר, אבל על כך בהזדמנות אחרת): יממה אחרי פרוץ הפרשה, בישיבת סיעת המחנה הציוני, דרש יצחק הרצוג ממבקר המדינה לחשוף את הזיקה המלאה בין בנימין נתניהו ל"ישראל היום". ח"כ ציפי לבני מיהרה להצטרף אליו והוסיפה כי "מיומו הראשון של 'ישראל היום' טענו שמדובר בתעמולת בחירות אסורה".
תודה, הרצוג, זה בהחלט שווה בדיקה. תודה, לבני, מלים כדורבנות. רק בהזדמנות חגיגית זו, לא כדאי לבקש ממבקר המדינה, על הדרך, לבדוק בנוסף את הזיקה ההדוקה בין קבוצת "ידיעות אחרונות" לבין פוליטיקאים שונים, כמו למשל, רק לצורך הדוגמה, הרצוג ולבני? אחרי הכול, אלה הם אותם הרצוג ולבני שביום הבחירות האחרונות מצלמות ערוץ 10 תיעדו את הקמפיינרית החרוצה שלהם, תמי שנקמן, כשהיא מכתיבה כותרת ראשית ל-ynet. רק ביום שלישי האחרון טען היועץ האסטרטגי, ליאור חורב, בתכניתו של אראל סג"ל בגל"צ, כי ערב בחירות 2015 קיבלו במחנה הציוני הנחיה מ"ידיעות אחרונות" שלא לתקוף את מפלגת "יש עתיד" של יאיר לפיד, אחרת לא יקבלו סיקור הוגן. "נערכו מפגשי תיאום, על פי חלוקת אינטרסים, בין בכירים במחנה הציוני, בכירים ב'יש עתיד', ובין היתר במעורבות גורמים בכירים ב'ידיעות אחרונות'", אמר חורב. "שם נאמר חד משמעית שזה (ההתקפות של המפלגות זו על זו – א.ה.) לא משרת את האינטרס, והם צריכים להימנע מזה, והם גם לא יקבלו סיקור להתקפות האלה".
שבועיים לפני הבחירות האחרונות הודתה לבני כי שוחחה עם נוני מוזס לפני שקידמה בוועדת השרים את החוק נגד "ישראל היום". אבל הקשר בינה לבין "ידיעות", לידיעת מבקר המדינה, הולך הרבה אחורה. לפני בחירות 2013, למשל, העניקה לבני ראיון נרחב לנחום ברנע ב"מוסף לשבת", וקיבלה צילום שער חד פעמי של אביגיל עוזי, עם תאורה מחמיאה, לבוש הולם, סטיילינג מעודן ותוצאה שלא הייתה מביישת דוגמניות בהפקות האופנה של "ווג":
שלא לדבר על הסיקור המוטה של בוז'י הרצוג, שכלל מגוון פינוקים וליקוקים ב"ידיעות" וב-ynet. הנה דוגמה אחת: שמונה ימים לפני הבחירות האחרונות פירסם הרצוג סטטוס נגד נתניהו בדף הפייסבוק שלו. 37 דקות לאחר מכן הפך הפוסט השגרתי למדי לכותרת ראשית ב-ynet ("נתניהו מפלג את העם, אני אאחד אותו"). למחרת, יום שלישי, התראיין הרצוג באולפן ynet, מה שכמובן הניב עוד כותרת ראשית, שונה ב-360 מעלות מקודמתה ("נתניהו פילג ופירק, אני אחבר"). וכך המשיך הרצוג לקבל רוח גבית עד תבוסתו בבחירות.
לבני והרצוג לא לבד במפגן הצביעות. יום לפניהם פנה גם ח"כ יואל חסון למבקר המדינה בדרישה לבדוק את הקשר בין נתניהו ל"ישראל היום". זהו אותו חסון שלפני יותר משבע שנים הגיש הצעת חוק לפיה רק תושב ישראל (כלומר, לא שלדון אדלסון) יוכל להיות בעל שליטה בעיתון. מה הפלא שעם עזיבתו את הכנסת, זכה חסון לקבל ראיון דביק ב"מוסף לשבת"?
עד כאן מנת הפתיחה. המנה העיקרית – באייטם הבא.
כשנוני פגש את ביבי (5): זה ג'יפה, זה מסריח, זה לא נעים
נחתום בפוליטיקאי שמאז יום ראשון האחרון ועד שיחתנו ביום רביעי האחרון לא צייץ, לא בטוויטר ולא ממש מחוצה לו (אבל כן העיד במשטרה בנוגע לפרשה החדשה). ח"כ איתן כבל, שב-2014 היה הרוח החיה מאחורי הצעת החוק המגונה נגד "ישראל היום" (ותוגמל מיידית בעיתון הבית כאשר מספר האזכורים שלו זינק ב-70 אחוזים), תירגל השבוע סוג של ויפאסנה, בטח בהשוואה לווליום הרגיל שלו בנושאים בוערים. לפני קצת יותר משנתיים, בדיון הדרמטי בכנסת שקדם להצבעה על הצעת החוק (שעברה בקריאה טרומית והובילה לפיזור הכנסת) דווקא היה לכבל הרבה מה לומר. אז הוא נשא נאום חוצב להבות שנפתח במילים הבאות: "אדוני יושב הראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, ואחרון אחרון חביב – מר שלדון אדלסון, שאמנם אינו נוכח פה איתנו, אך רוחו מרחפת מעל הבית הזה ובתוך האולם, וממלאת בו כל פינה עד להתפקע. הצעת החוק שלשמה התכנסנו כאן לא באה לעולם בגלל איזה רצון זדוני לפגוע ב'ישראל היום'. מטרתה להציל את כלל העיתונות המודפסת בישראל שהולכת ונמוגה לנגד עינינו". עד כדי כך.
וכן, זה אותו כבל ממש, שהתלונן שנתיים לפני כן על שיקולים לא ענייניים ולא עיתונאיים במערכת "ידיעות", כאשר נגנז תחקיר מקיף נגד אויבו הפוליטי, יו"ר ההסתדרות עופר עיני. "נכנסתי לזה מאוד נאיבי, ויצאתי מתוסכל ברמות מעולמה של התקשורת והאינטרסים שמנחים אותה", העיד כבל. "התערבבו שם דברים הרבה מעבר... האינטרסים הם הרבה יותר גדולים מהמערכת, מהעורך. העורך הוא בכלל סגן מפקד חוליה מצומצמת... באמת, מה אנחנו, ילדים קטנים? עיתון 'ידיעות' הוא עיתון רב-עוצמה, הוא העיתון הכי חזק, אם אתה שם אתה אולי בעניינים, ואם אתה מולו, אתה מולו על כל מה שמשתמע מכך".
איתן כבל, הכול בסדר?
"אתה מודאג?".
האמת שכן. לאן נעלמת?
"לאן נעלמתי?".
זה בדיוק מה שאני שואל. איך זה שלא שמענו את קולך השבוע?
"קודם כל אתה טועה. קולי נשמע. לא רק שהתבטאתי – צייצתי, אמרתי, עשיתי, וגם אני מתכוון להתראיין. חוץ מזה, למה אני צריך לדווח לך? עשיתי משהו לא בסדר?".
עברתי על הטוויטר שלך. לא ראיתי שצייצת, למרות שציפיתי.
"זה שאתה מצפה ממני, זה יפה, אבל למה צריך לצפות ממני? למה אני אמור להיות קשור לעניין הזה אם שני אנשים מסריחים באיזשהו מקום? זה כמו שאני אגיד לך שעל כל פעולה שנעשית אצלכם אני צריך להרים אליך טלפון ולשאול אותך מה אתה אומר על זה".
היית פיון של נוני מוזס?
"ממש לא, אביב. אני חוזר ואומר את מה שאמרתי לך אלף פעם: לא עשיתי את זה בשליחותו או בשירותו. שמעת? די, מספיק עם זה. זה אפילו מביך, אתה יודע? זה על גבול הוצאת הדיבה. אתה יכול הרי להגיד את זה גם על חקיקה שנוגעת לטלוויזיה שאתה עובד בה, כאילו שמישהו שולח אותי לפעול למענכם או למען מישהו אחר. למה צריך להסתכל על זה ככה? אני חבר כנסת שפועל שלא ביושרה בפעילותי הציבורית? עבודתי איננה מלאה בעשייה מן השורה הראשונה? אז למה אני צריך להתנצל בפניך או בפני מישהו? יש לך הוכחה שעשיתי משהו באופן שאתה מדבר עליו? למה אתה חושב שאני צריך לתת הסברים על דבר שאני לא קשור אליו?".
איך הרגשת כששמעת את גיא פלג מצטט את נוני בשיחה המדהימה עם ביבי כשהוא אמר "אם אני ואתה נסכים על חוק, אני אעשה כל מה שאני יכול שתהיה פה כמה זמן שתרצה"?
"תראה, אני לא אחראי על מה שנוני וביבי שוחחו ביניהם. זה גם לא מעניין אותי. זה ג'יפה, זה מסריח, זה לא נעים. אני אומר את זה גם כאזרח וגם כפוליטיקאי, איש ציבור. אבל מעבר לכך אין לי איזו התעניינות מיוחדת לאור העובדה שאני הגשתי את החוק".
בראייה לאחור, מה הסיכוי שתודה סוף סוף שהצעת החוק הפרסונלית שהובלת נגד "ישראל היום" הייתה הצעה מגונה?
"אתה משה רבנו? ירדת מסיני עם לוחות? אתה יודע הכול? למה אתה חושב שהאמירה שלך אמורה למוטט אותי ולרגש אותי? אני חושב שעשיתי את זה נכון אז, וכל יום שעובר גם מוכיח שאני צודק וצדקתי. יכול להיות שהייתי צריך לפעול בצורה אחרת, דרך הממונה על ההגבלים, אבל זה בא ממקום נכון, בדיוק כמו שאני פועל כדי שהמקום שבו אתה עובד לא יתפרק. אז אני לא מציע שאדוני יעליב ויתייחס אליי כאילו אני איזה פיון. אני לא פיון ואני אומר לך, אביב, שפשוט נמאס לי לשמוע את השאלות שלך".
כשנוני פגש את ביבי (6): מה היה קורה אם היינו שוכחים את דב
אחד מאדריכלי המגעים הסודיים, שהובילו לפסגת הבוסים, הוא דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת "ידיעות ספרים". הראשון שנקב בשמו של איכנולד הוא ברוך קרא בחדשות 10. איכנולד, שהוביל את הזינוק המטאורי של הוצאת "ידיעות" בשני העשורים האחרונים, מקורב, בדרכים שונות, גם לצד של החתן וגם לצד של החתן. מצד אחד, בנוסף לתפקידו כשכיר בכיר, הוא שותף עסקי זוטר של מוזס בעסק צדדי, ונחשב לאיש אמונו. מצד שני, הוא הוציא לאור את שני ספריו האחרונים של שמואל בן-ארצי ז"ל, אביה של שרה נתניהו, ואף פירסם ב-ynet הספד מרגש לזכרו כאשר בן-ארצי נפטר. מצד שלישי, איכנולד הוא גם בן דוד של הראל לוקר, מי ששימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופה המשוערת של המפגשים בין נתניהו למוזס.
איכנולד אמנם אלמוני לרבים, אבל פניו מוכרות לכל קורא ותיק של "ידיעות". עד היום התנוססו בעיתון הרבה יותר מ-100 תצלומים שלו, בכיתובי תמונה שנועדו ליחצן ספר כזה או אחר של ההוצאה. בדיקה מדגמית שמקורה בשילוב בלתי שכיח של שעמום קל והפרעת אישיות מתונה, העלתה נתון סטטיסטי שעוד ידובר בו מעט מאוד: מסתבר שבמהלך שנת 2016 התנוססו ב"ידיעות" לא פחות מ-14 צילומים שבהם נראה איכנולד לצד סופרים שונים ומשונים. חיבתו של איכנולד לפרסום תדיר של תמונותיו ב"ידיעות" השתלבה לא רע עם הרצון והצורך שלו לשמור על קו פתוח לשרה נתניהו, בעיצומה של מלחמת העולם בין משפחת נתניהו למשפחת מוזס. לא נחסוך מכם את האקדחים המעשנים:
דב איכנולד נמנע מלהגיב.
כשנוני פגש את ביבי (7): אתה מנוי ותיק שלנו, אז קודם כל בוא ניקח את זה בפרופורציה
כמו במקרים קודמים, במחלקת המנויים של "ידיעות אחרונות" הוכרזה השבוע כוננות חרום, מחשש לפניות של קוראים לבטל את המנוי. הנה קטעים מתוך אחת השיחות שהתקבלו במוקד:
שלום, פניתי אליכם כי אני שוקל לבטל את המנוי.
"מה הסיבה?".
הדיווחים האחרונים על הפגישות בין המו"ל שלכם לבין ראש הממשלה ועל מה שנאמר בהן. זה לא מצא חן בעיניי.
"תראה, אני אכבד כל מה שתחליט כמובן, אבל חשוב לי לציין שכרגע הפרשה עדיין לא התבררה עד הסוף, ומדובר בחלקיקי מידע. נכון שבכל יום יש עוד כתבה, ועוד שביב מידע, אבל התמונה המלאה עדיין לא ברורה".
אני חושב שמה שידוע עד עכשיו מספיק לי. הדברים שאמר נוני מוזס לבנימין נתניהו נשמעים לי חמורים.
"כמו שאמרתי, כרגע יצאו רק כמה משפטים אבל הסיפור המלא עוד לא ידוע. רק כשהוא ייצא עד הסוף נוכל לדעת מה באמת קרה. אני רואה שאתה מנוי ותיק שלנו. אתה אוהב את העיתון, לא? עד עכשיו קראת אותו".
נכון, אבל חשבתי שהידיעות שאני קורא אמינות. עכשיו אני חושש שחלק מהן פורסמו ממניעים זרים.
"תראה, הרבה פעמים בתקשורת יש דברים שהם לא אמינים, מכעיסים או מאכזבים, גם אני, בתור מי שעובדת בחברה, לקחתי איזשהו צד אחורה והייתה לי איזושהי תחושה של אכזבה. אבל מצד שני, הפרשה עדיין לא התבהרה. אין לנו את הפרטים המלאים".
ועדיין, התחושה שמשטים בך מאוד מכעיסה.
"אני מבינה, אבל בטח שמעת את מה שאמר העורך שלנו, רון ירון. הוא אמר שהפרסומים באמת הפתיעו אותנו. לו ולעורכים ולכתבים של העיתון לא היה מושג על השיחה שהתקיימה לפי הפרסומים. מטבע הדברים הם גם אומרים שמכיוון שלא ידענו על השיחה הזו, גם לא יכולנו להתנהג בהתאם. כל מה שמתפרסם ב'ידיעות אחרונות' עומד בכללים עיתונאיים ונובע משיקולים מקצועיים. ככה זה עכשיו וככה יהיה גם בעתיד. זה מה שהוא אמר. חוץ מזה אל תשכח שאנחנו מסקרים בעצמנו את הפרשה הזו. אנחנו כותבים עליה. זה לא משהו שלקחנו בו חלק".
אז מה את מציעה לעשות?
"אתה מנוי ותיק שלנו, אז קודם כל בוא ניקח את זה בפרופורציה. נראה באמת מה התמונה המלאה, מה באמת קרה, ואז נוכל לקבל החלטה ביחד אם אתה רוצה להמשיך איתנו או לבטל".
מיד עם תום השיחה קיבל המנוי מ"ידיעות מנויים" את המסרון הבא: "מנוי יקר, לידיעתך: נשלחה אליך מתנה בדואר רשום".
מניין הימים: לאן נעלמה שרה נתניהו?
לעת עתה נמשכת ההתעלמות המופגנת למחצה של "ישראל היום" מאשת ראש הממשלה.
מאז 5 בדצמבר ועד היום, במשך 39 ימים תמימים (שיא של כל הזמנים) פורסמה ב"ישראל היום" רק תמונה קטנה אחת (!) של שרה נתניהו (שגם היא שובצה יום אחרי שביקשתי את תגובת העיתון בנושא).
האם ומתי תחזור שרה נתניהו אל דפי "ישראל היום"? שאלה טובה, בעיקר לאור הפרשה החדשה. נמשיך לעקוב כמובן.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
המציאות עולה על כל דמיון
בלילה בחצות, אני מתחיל לחיות, ואז אני נזכר שהקונספירטור לא התקשר השבוע. טלפנתי אליו מודאג.
"אין לי זמן, הורביץ", הוא נבח, "אני בדיוק באמצע בינג' של הסדרה החדשה של גיא פלג. רוצה ספוילר?".
"בהחלט!", עניתי. "יש לך איזו בונבוניירה טובה בשבילי?".
"בשבוע כזה ממש לא צריך בונבוניירות", ענה הקונספירטור. "הרי המציאות עולה על כל דמיון".
"אולי בכל זאת?", ניסיתי.
"אני יכול לומר לך רק דבר אחד", רטן הקונספירטור.
"מה?", שאלתי. "שכל השבוע המטורף הזה היה בסך הכל צירוף מקרים אחד גדול?".
"לא, הורביץ, לא", התעצבן הקונספירטור. "אתה יודע מה? במקום לדבר אל הקיר אולי כדאי שאשלח לך את הכותרות שאתה בעצמך פרסמת. הנה, קבל:".
"נו? אז איפה כאן הבעיה?", התפלאתי. "אני חלילה לא רוצה לקחת לנתניהו את הקרדיט, אבל נראה לי שבמקרה הספציפי הזה הייתי הראשון שזיהה, לא?".
"איזה הראשון שזיהה?!", לגלג הקונספירטור. "אתה ידעת על הפגישות בין נוני לביבי? אתה ידעת על הדיל שנרקם? אתה ידעת מה הציע צד אחד ומה הבטיח צד אחר? לא. ולא. ולא. אתה רק שאלת כל מיני שאלות, בזמן שגידי וייץ וגיא פלג מצליחים גם להביא תשובות. כהרגלך, הורביץ, ראית מקרוב את כל העצים אבל פספסת לחלוטין את היער".
ואם כבר יער, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור של השבוע שעבר: איך מצליח המפכ"ל להשאיר את העיתונאים בערפל?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il