מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako
עלילות אולמרט (1): רולניק נגד מוזס

הרשעתו של אהוד אולמרט בשוחד שוב כיוונה את הזרקור אל היחס האוהד שהוא ואחרים קיבלו בשנים האחרונות מ"ידיעות אחרונות". למרות שלפי סקר TGI "ישראל היום" הוא העיתון הנפוץ בישראל בימי חול, "ידיעות" היה ועודו העיתון המשפיע ביותר על סדר היום. בשנים האחרונות השתמש "ידיעות" לא אחת בעוצמתו הרבה כדי לתמוך באנשי ציבור ואישי ציבור, שהסתבכו בפלילים. אלא שאם עד עכשיו עסקו בכך בעיקר "ישראל היום", בטורים שנועדו לפגוע במתחרה, ומדי פעם גם מדורי הברנז'ה, הרי שכעת – לאחר הרשעתו של אולמרט – "דה מרקר" הצטרף במפתיע לזירת הקרבות.

ביום רביעי בבוקר התפרסמה ב"דה מרקר" כתבה נרחבת בת שלושה עמודים על המורשעים והנחקרים שזוכים לאהדה ב"ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "העיתון שמקל בעונשם של הנחקרים הבכירים" הועלתה השאלה איך זה שאנשי ציבור ועסקים שנחקרו או הורשעו קיבלו מ"ידיעות" תמיכה ואהדה? על פני שלושה עמודים הובאו דוגמאות לשורה של אנשי ציבור ואנשי עסקים אשר זכו לרוח גבית מ"ידיעות". מלבד אולמרט, הוזכרו ב"דה מרקר" גם חיים רמון שהורשע במעשה מגונה; יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, שהורשע בהפרת אמונים ובמתן שוחד; בן דודו, נוחי דנקנר, שחשוד בהרצת מניות; ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שנחשד בשעתו בפרשת האי היווני; בנו עמרי שרון, שהורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד ודמויות נוספות.

מי נגד מי
הכתבה ב"דה מרקר". הצטרף לזירת הקרבות
ההתנגשות החזיתית של "דה מרקר" עם "ידיעות אחרונות" מסקרנת. נכון, כבר שנים תוקף "דה מרקר" את "עיתונות הטייקונים", את "תופעת ההון-שלטון-עיתון", את "העיתונות וראשי הפירמידות" ואת "העיתונים ומועדון הריכוזיות". עם זאת, תמיד הייתה הקפדה שלא לנקוב בשמו של "ידיעות". החרפת הקו החלה לפני שלושה שבועות. עד אז, בחמש השנים האחרונות, הוזכר השם המפורש "נוני מוזס" בטוריו השבועיים של גיא רולניק פעם אחת בלבד, וגם היא די באגביות. מאז 21 במרץ הוסרו הכפפות, ושמו של מוזס כראש וראשון לעיתונות הטייקונים הוזכר בטוריו של רולניק כבר שלוש פעמים, מדי שבוע בשבוע. ביום רביעי, כאמור, נוספה לטורים הללו גם הכתבה המכוננת של אמיר טייג ונתי טוקר, שריכזה את מועדון המיוחסים המסתבכים (שנחשדו/ הואשמו/ הורשעו) של "ידיעות אחרונות".

מה גרם להקצנת מתקפת "דה מרקר" על "ידיעות"? ולמה דווקא עכשיו? את תגובתו של גיא רולניק לשאלות המסקרנות הללו לא ניתן היה להשיג. מה שבטוח: הקו החדש מבטיח שלא יהיה משעמם, בעיקר אם וכאשר תגיע תגובה ציונית הולמת מרחוב מוזס 2.

את תגובתו של גורם ב"ידיעות אחרונות" תוכלו למצוא בסוף האייטם הבא. 

עלילות אולמרט (2): כחלון מצטרף למועדון

הכרעת הדין המהדהדת של השבוע שעבר ריסקה את שארית התקווה של "ידיעות" לכך שאהוד אולמרט ישוב ביום מן הימים אל ראשות הממשלה. לא נורא. כמו במקרה של גבי אשכנזי, גם כאן אפשר להתחיל לדפדף הלאה, לפרסם ראיון ראשון עם נדב זקן, הבן של, שסוגר חשבון עם הבוס לשעבר של האמא, ולהכריז בזאת על השקת תכנית הריאליטי "מי יהיה המועמד הבא".

למרבה הצער, נוני מוזס לא יעשה זאת בפרהסיה, כמו יריבו, שלדון אדלסון, אשר רק לפני שבועיים זימן למלונו בלאס-וגאס ארבעה מושלים רפובליקאים כדי לבחור מהם את האחד שיקבל את תמיכתו במרוץ לנשיאות. לכן, מן הסתם, לא נזכה לסצנה מקבילה לזו שבה מושל ניו ג'רזי, כריס כריסטי, התרפס בפני הגביר והתנצל על כך שהעז להשתמש במינוח "השטחים הכבושים". ובכל זאת, גם למוזס, כאן בארץ, יש את אנשי שלומו, הזוכים לרוח גבית מ"ידיעות". בניגוד לאדלסון, טייקון הימורים, שאוהב לשים את הז'יטון על פייבוריט אחד, מוזס מעדיף לפזר את השקעותיו ככל הניתן. ואלה שמות ראשי המפלגות שהם גם ידידי המחלקה: יאיר לפיד, ציפי לבני, אביגדור ליברמן, אריה דרעי ונפתלי בנט (בתקווה שלא יבולע לו לאחר שהעז השבוע לפרסם טור ב"ישראל היום").

אל בורסת השמות המבעבעת הזו נוספו השבוע שניים: הראשון הוא ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין. ביום שני שעבר, 50 דקות לפני הכרעת הדין במשפטו של אולמרט, צייץ כתב חדשות ערוץ 2, חיים ריבלין, כדלקמן: "אין ואקום ב'ידיעות'. אולמרט אאוט, יובל דיסקין אין. טור דעה שני בתוך שבועיים למועמד העיתון לראשות הממשלה". נחמד, אבל יש מי שהזדהו דווקא עם האלמוני המכנה עצמו "אני", שצייץ לו חזרה: "דיסקין לראשות הממשלה? לבנאדם יש כריזמה של צב חולה".

מי נגד מי
משה כחלון מקבל פינוקים. אתה נגד נתניהו? אנחנו בעדך!
השם השני, והרציני יותר לעת עתה, שהצטרף לרשימת אנשי שלומנו, הוא השר לשעבר משה כחלון, אביר הסלולרי. ביום שלישי האחרון הוא קיבל מ"ידיעות" את הפינוק האולטימטיבי: כותרת ראשית שבה בישר כי ירוץ לבחירות הבאות והצהיר כי "הליכוד קיפל את הדגל החברתי".  את הראיון המלא תוכלו למצוא כמובן במוסף "7 ימים". איך צייץ סגן עורך "דה מרקר", רותם שטרקמן? "'ידיעות' נלחם בכחלון כשהוא פעל לטובת הציבור ונגד טייקונים במהפכת הסלולר. היום, כשהוא משחרר הצהרות נגד נתניהו, פתאום כחלון מחובק". ואכן, מאז הזינוק המרהיב של מיקי רוזנטל ממעמקי הרשימה השחורה אל לב עמודי החדשות לאחר שתקף את נתניהו (והתכבד בתמונה נוספת ביום חמישי), לא נרשמה קפיצה נחשונית שכזו.

גורם ב"ידיעות אחרונות" מסר בתגובה לשני האייטמים: "שהם ימשיכו לצייץ שטויות או למחזר כתבות – ו'ידיעות אחרונות' ימשיך לפרסם ראיונות הישגיים, בלעדיים ומדוברים. אנו מזמינים את קוראי המדור לרכוש היום את 'ידיעות אחרונות' ולהחליט מה עדיף". 

עלילות אולמרט (3): איפה רפי גינת?

כותרת השער של "גלובס" בסוף השבוע האחרון הייתה מסקרנת במיוחד. עו"ד אמנון יצחקניא, פרקליטו של עד המדינה במשפט הולילנד, שמואל דכנר, העניק לכתבת לענייני משפט, אלה לוי-וינריב, ראיון נרחב שבו מתח ביקורת חריפה על גורמים שונים שלדעתו לא ממש שיפרו את תוחלת החיים של מרשו, שנפטר במהלך המשפט. בין היתר הזכיר יצחקניא את המשטרה, את הפרקליטות, את בית המשפט ואת הסניגורים של אולמרט. את האחריות הכבדה ביותר, עם זאת, הוא הטיל על חלק מכלי התקשורת. "גזרתי על עצמי שתיקה תקשורתית תקופה ארוכה, עד להגשת כתב האישום בפרשה", אמר. "אבל בתקופה הזו שבה אני שותק, התקשורת עשתה שמות בלקוח שלי. אז היום אני לא שותק".

יצחקניא, אכן, לא שתק. בין השאר, נקב במהלך הראיון בשמות ספציפיים של כלי תקשורת ועיתונאים שפרסומיהם גרמו לדעתו עוול חמור למרשו. ביקורת חריפה במיוחד הייתה לו על רפי גינת, כיום מנכ"ל ערוץ 10, ומי שבספטמבר 2012, שלושה ימים לפני חקירתו הנגדית של דכנר בידי פרקליטיו של אולמרט, הקדיש את תכנית פתיחת העונה של "כלבוטק" ב"רשת" לתחקיר מקיף על עד המדינה. בין השאר תהה יצחקניא באוזני הכתבת כיצד מי שמגיש תוכנית צרכנות, עושה פתאום תחקיר על עד המדינה, כאשר אין זה סוד של מי רפי גינת חבר. הוא הוסיף כי מדובר בתחקיר שמטרתו הייתה להשפיע לרעה על חוות דעתו של השופט כלפי עד המדינה, ולגרום לדכנר להיבהל ולהרגיש רע לפני עדותו.

אלא שלמרבה הפלא, למרות הדברים הנוקבים, שנאמרו לציטוט, שמו של רפי גינת כלל לא הופיע בכתבה שפורסמה, וגם לא אף אחד מהציטוטים לגביו. גם שמות של עיתונאים נוספים שיצחקניא הזכיר התפוגגו להם. מה שנותר היא ביקורת כללית בלבד על "התקשורת", בהיקף מצומצם של 383 מילים, כעשירית מאורך הכתבה כולה.

מי נגד מי
עו"ד יצחקניא מתראיין ל"גלובס". "אפשר מאוד שבקרוב אתייחס בהרחבה ובפירוט"
עו"ד אמנון יצחקניא, איזה עוד דברים שסיפרת ל"גלובס" לא פורסמו?
"מבלי להתייחס לשאלה מה נכתב ב'גלובס' ומה לא נכתב, אני אומר שיש לי ביקורת נוקבת כלפי כלי תקשורת מסוימים. אני גם אמרתי בראיון איתי דברים קשים ביחס לפנים הכעורות של חלק מכלי התקשורת, וגם הוספתי ואמרתי שבמקומות מסוימים בולט הדבר עד כי ברור כשמש כי כלי תקשורת מסוימים נרתמו להגנת הנאשמים במשפט. בצד כך אני יכול לומר לך שיש בידי אינפורמציה רבה על כלי תקשורת קונקרטיים ועיתונאים קונקרטיים שפעלו בדרך פסולה זו. על אלה אומר שמדי פעם הבעתי את מחאתי בצורה מפורשת ובלי להסתתר, אך לצערי עד לעת הזו הדברים לא קיבלו את המקום הראוי להם. אבל אין בדעתי לחדול בעניין זה, ואפשר מאוד שבקרוב, לרבות בטור זה, אתייחס לדברים אלה בהרחבה ובפירוט".

אלה לוי-וינריב, לאן נעלם רפי גינת? הבנתי שיצחקניא אמר עליו דברים מאוד חריפים.
"יצחקניא אמר דברים מאוד חריפים על הרבה דברים, אבל יש הגבלת מקום, הגבלת זמן, וזה מה שיוצא לפעמים מראיון. וחוץ מזה, מאיפה אתה יודע מה נאמר לי בראיון?".

לצערי אני לא יכול לומר.
"אוקיי, מאוד מפתיעה אותי הסיטואציה הזו, אבל אם אתה מבקש ממני תגובה רשמית, אני פשוט אפנה אותך לדובר".

מ"גלובס" נמסר בתגובה: "הכתבה התפרסמה לפי שיקולי עריכה, כולל שיקולים משפטיים ושיקולי מקום. כל ספקולציה אחרת היא בבחינת הבל הבלים". 

עלילות אולמרט (4): רוץ, לנדאו, רוץ

בכלל, בשלהי שנת 2012 ידע אהוד אולמרט עדנה תקשורתית. תחקיר "כלבוטק" על עד המדינה דכנר (ר' באייטם הקודם) היה רק המתאבן. זיכוייו של אולמרט בפרשות טלנסקי וראשונטורס חודשים ספורים לפני כן גרמו ללא מעט עיתונאים להזות את האפשרות כי ראש הממשלה לשעבר, שנאלץ להתפטר בשל החשדות נגדו, יחליט להתמודד מול נתניהו בבחירות 2013. רק בשבוע שעבר הזכרנו כאן את קריאתו של בן כספית לאולמרט לחזור לפוליטיקה. "רוץ, אולמרט, רוץ", כתב אז כספית, והוא לא היה היחיד. יומיים אחריו חזר דוד לנדאו, לשעבר עורך "הארץ", על אותה קריאה בדיוק. כמה טוב שאולמרט לפחות ידע למי לא להקשיב.

וכך כתב לנדאו ב-15 באוקטובר 2012, בעמודי הדעות של "הארץ", תחת הכותרת המפורסמת "רוץ, אולמרט, רוץ": "ייתכן שבזמן כלשהו בעתיד הקודר הזה תגיע אל אולמרט שארית שפליטה הנואשת של מחנה השלום, ותתחנן שיסיט הצידה את נוחותו האישית. אולי אף יימצאו בקרב אלה מי מאבירי הצדק העיוורים, שיתפשו סוף סוף כי ביום אחד של כיבוש יש יותר שחיתות –משפטית ומוסרית – מאשר בכל החשדות וההאשמות שהוטחו באולמרט (ושמרובם הגדול, כזכור, זוכה, אלא שזיכוי בעיני אבירים צבועים אלה גם הוא מעשה מושחת, שיש להתחקות אחר מניעיו הלא טהורים). אולם ייתכן שאז יהיה כבר מאוחר מדי".

דוד לנדאו, לאור תוצאות משפט הולילנד, מה אתה חושב על המאמר שבו קראת לאולמרט לרוץ בבחירות?
"אני עדיין חושב שהתקופה של אולמרט כראש ממשלה תרמה רבות לתהליך השלום. בלעדי מה שאולמרט עשה בשנים האלה קשה לדמיין כיצד אפשר היה להגיע אפילו לנקודה שאנחנו עומדים בה עכשיו. אני רואה סוג של עוז נפש פוליטי במה שאולמרט הציע לאבו מאזן, ואני לא חושב שהוא זכה לפופולריות גדולה במיוחד בעקבות השיחות האלה שהוא ניהל. אתה יכול להגיד, כמו רבים אחרים, שאני צר אופק ומחובר לנושא באופן אובססיבי. מצד שני, אני חושב שהסכנה האמיתית הרובצת לפתחנו היא לא עבירות צווארון לבן – למרות שאני לא מציע שנתייחס אליהן בקלות ראש ובעיקר לא לעבירת שוחד – אלא המשך הכיבוש של עם אחר כאשר אין סוף באופק לדבר הזה, מה שגורם לאובדן הנורמות שצריכות לחייב כל יהודי וכל ישראלי". 

עלילות אולמרט (5): מי צופה קאמבק?

ומשגיאות העבר על טעויות ההווה: הרשעתו המהדהדת של אהוד אולמרט בקבלת שוחד בפרשת הולילנד גדעה באחת את תכניותיו. השופט המחוזי דוד רוזן הורה למורשעים בתיק להפקיד את דרכוניהם בתוך יממה, וההרצאות שנקבעו לאולמרט באוניברסיטאות מישיגן וקורנל שבארצות הברית בוטלו בבושת פנים. ביום ראשון האחרון אמור היה ראש הממשלה לשעבר להיות הנואם המרכזי בכנס של קבוצת "ג'רוזלם פוסט" במלון "מריוט מרקיז" בניו יורק. על פי התוכנית המקורית, אולמרט היה אמור לשאת דברים במשך חצי שעה, בין 9:20 ל-9:50. מכיוון שבשל הנסיבות העניין לא כל כך הסתייע, מילאו את החלל שנפער בלו"ז שני מוזמנים אחרים: שר החוץ, אביגדור ליברמן, ושר התיירות, עוזי לנדאו.

בכך לא הסתיימו התלאות שנגרמו למארגני הכנס בגין הרשעתו של אולמרט. כמו בכנסים רבים אחרים, גם לוועידת הג'רוזלם פוסט הוכן מראש עלון מהודר, שבו הוצגו הנואמים. בעמוד 10, למרבה הפלא, הופיע טקסט לא כל כך מחובר למציאות העדכנית מאת הכתב הפוליטי של 'ג'רוזלם פוסט', גיל הופמן, אשר העלה (ברצינות!) את התרחיש שלפיו אולמרט צפוי בקרוב לחזור לפוליטיקה. תחת הכותרת הגורסת כי אולמרט עשוי להיות על סף קאמבק פוליטי ציין הופמן כי ראש הממשלה לשעבר היה רוצה לקבל מאזרחי ישראל צ'אנס נוסף. "תקופתו כראש ממשלה נקטעה בשל בעיות משפטיות שעד כה הסתיימו רק בהרשעה אחת בעבירה מינורית, שלא תמנע קאמבק פוליטי", כתב מתחת לתמונת ענק של אולמרט, ואף הוסיף כי "הכרעת הדין במשפטו האחרון של אולמרט בפרשת הולילנד צפויה להינתן ב-31 במרץ, שבוע לפני כנס 'ג'רוזלם פוסט'. אחרי שמזכירתו הוותיקה לשעבר לא הצליחה להפילו, זיכויו נראה כתרחיש הסביר ביותר".

מי נגד מי
הכתבה שניבאה השבוע שאולמרט יעשה קאמבק. "ביקשתי שיזרקו את העיתונים, אבל לא הסכימו", אומר הכתב
אלא ש"התרחיש הסביר ביותר", לפי הופמן, לא התממש ביום שני שעבר. זה לא מנע ממארגני הכנס, למרות הרשעתו של אולמרט, להפיץ למשתתפים את העלון עם הכתבה המופרכת שישה ימים מאוחר יותר.

גיל הופמן, בתור כתב פוליטי מיומן, רציתי לשאול אותך האם באמת יש עדיין סיכוי לדעתך שאולמרט יחזור לפוליטיקה?
"למה אתה שואל דווקא אותי מכל הכתבים הפוליטיים?".

בגלל שאתה היחיד שפרסמת השבוע הערכה כזו.
"אה. כתבתי את זה מיד אחרי שהחליטו בפרקליטות לא להשתמש בשולה זקן כעדת מדינה, והמצב באמת היה נראה לטובת אולמרט. כשהדברים התחילו להשתנות אז ביקשתי שיזרקו את העיתונים האלה, אבל לא הסכימו". 

חבל, כי בסופו של דבר יצא שאתה חתום על טקסט קצת מביש.
"נכון. אני אמרתי להם שזה מביש, וחבל ששמת לב. באמת הייתי צריך לדבר יותר עם האנשים שמעליי. אבל הפרשנות הזו למשל, שפרסמתי ביום של הכרעת הדין, שמה בקונטקסט המתאים את הקטע שאתה מדבר עליו, שנכתב חודש לפני שפורסם". 

עלילות אולמרט (6): מי שלא עושה לא טועה

חמש שעות לאחר הכרעת הדין בפרשת "הולילנד", העלתה אריאנה מלמד טור לאתר ynet. "תתבוננו ברשימה, כי הרי נאשם מספר 8 לא לבד", כתבה מלמד בהתייחס לאולמרט. "היקפה, זרועותיה התמנוניות, מהותה ומגוון היכולות שהיא מפגינה, זאת הבעיה. כבר לא הבעיה של נאשם מספר 8. היא הבעיה של כולנו".

מעבר לבעיה של כולנו, שאותה פירטה מלמד בהרחבה, הובלעה בטור שלה בעיה נוספת: שתי טעויות עובדתיות מעט צורמות, אשר העידו על כך שבעלת הטור הנושא את הלוגו "חיה פוליטית" אינה מצויה עד הסוף בנבכי הפרטים של פרשות אולמרט השונות. כך, למשל, כתבה מלמד כי "ראש ממשלה וראש עיר, נבחרי ציבור, הורשעו בקבלת שוחד. אהוד אולמרט הוא הראשון בתפקיד שהורשע גם בזה וגם בהפרת אמונים (בפרשת טלנסקי)".אלא שאולמרט לא הורשע בהפרת אמונים בפרשת טלנסקי (או בשמה האחר: פרשת "מעטפות הכסף"). בסיפור הזה הוא דווקא זוכה. הרשעתו של אולמרט בהפרת אמונים הייתה בפרשת "מרכז ההשקעות".

בהמשך הטור הוסיפה מלמד כי "מנכ"ל של משרד ממשלתי הורשע היום". אלא שאיש מבין המורשעים בתיק "הולילנד" אינו מנכ"ל של משרד ממשלתי. נכון, ברשימת הנאשמים הארוכה נכלל גם יעקב אפרתי, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים, מנכ"ל משרד התשתיות, וראש מנהל מקרקעי ישראל, אלא שהוא דווקא היה בין שלושת הנאשמים שזוכו.

אריאנה מלמד, זה בקשר לטעויות שהיו לך בטור.
"מי שלא עושה לא טועה. מכל מלמדיי השכלתי, וצר לי על הטעויות".   

עלילות אולמרט (7): סרנה בעד גילת

את סאגת פרשת הולילנד (לפחות לשבועיים הקרובים) נחתום בשאלה רטורית: מי אמר שב"ידיעות אחרונות" לא יודעים לפרגן ל"ישראל היום" על מאבקו באולמרט? הנה סטטוס שפרסם ביום ההרשעה יגאל סרנה, מוותיקי "ידיעות אחרונות", על מרדכי גילת, "ישראל היום". לא נגענו:

יגאל סרנה (צילום: dolly hase, ויקיפדה, ויקיפדיה)
יגאל סרנה. גילת רמטכ"ל הלוחמים | צילום: dolly hase, ויקיפדה, ויקיפדיה
סימסתי לו: יום גדול! ודיברנו. כי אין עוד בעיתונות כאיש הזה, לוחם ישר בשחיתות. רמטכ"ל הלוחמים. צנוע ויעיל ועקשן. מוטי גילת. ודיברנו שזה רגע צלול של אמת. כשקולו של שופט, שאינו חת ואינו מפחד או מלקק כשופטים ואנשים אחרים, אומר את האמת הערומה: אתה גנב, נוטל שוחד ושקרן. וכל זה למי שהיה חזק מכולם. כבוד לשופט רוזן ולמוטי גילת ולחוקרים ולפרקליטים שהשיבו לרגע את האמת לארץ של שקרנים מדופלמים. מביבי וליברמן ועד אולמרט. רגע צלול של יושר. בלעדי אנשים ורגעים כאלה הכול ימוט. כי נוטל השוחד בוגד במקום ובתפקידו. בוגד.

מוטי גילת, לא כל יום מקבלים כאלה מחמאות (!) ועוד מקולגה ב"ידיעות" (!!) ועוד בפומבי (!!!)
"אני מכיר את יגאל הרבה שנים, אבל עזוב. אני אשאר באותה מדיניות של אין תגובה".

מרדכי גילת
מרדכי גילת. מכיר את סרנה שנים
 

לידיעת הקוראים רון ירון ועמוס רגב

מצטער, אבל בשל טענות מוצדקות על אורכו וטרחנותו של "מי נגד מי", נדחה מעט את פגישתנו ונידרש למוספי החג רק בטור הבא. עמכם הסליחה וחג שמח! 

נפילתו ועלייתו של דורון כהן

נכון לשעה לא קלה זו (יום חמישי בבוקר), עדיין ממתינים המעורבים בעסקת רכישת "מעריב" להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים. אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, יש להניח שהוא יאשר למו"ל "ג'רוזלם פוסט", אלי עזור, לקנות את העיתון. אין קופצים אחרים על המציאה. "מעריב" 2014 הוא עיתון קטן, מוכה וחבול, שאפילו "סופהשבוע" החדש יחסית, העיתון שעזור הקים רק לפני שנה וארבעה חודשים, השאיר לו אבק בסקר TGI האחרון.

לעת עתה, מי שככל הנראה צפוי להתמנות לתפקיד העורך החדש של "מעריב" הוא דורון כהן, כיום העורך הראשי של "סופהשבוע". הוא יעשה זאת יחד עם גולן בר-יוסף, באותה מתכונת הקיימת כיום ב"סופהשבוע". יחד איתם תשוב ל"מעריב" שדרת העיתונאים שנפלטה ממנו בתחילת ימיו של שלמה בן-צבי. האם נזכה לראות את בן כספית חוזר לתת פייט לשמעון שיפר על בסיס יומי? לחזות ביהודה שרוני נלחם ראש בראש מול סבר פלוצקר? לצפות בליאורה גולדנברג-שטרן מאתגרת את "העלוקה"? על כך כבר היטיב לומר הנביא חבקוק: עוד חזון למועד.

על דורון כהן אפשר לומר, בהשראת המשפט הידוע, שמי שלא רצה אותו פעם ב"מעריב" בתור עורך משנה, יקבל אותו כעת בתור עורך ראשי. כניסתו הקרובה ל"מעריב" תהיה הסיבוב השלישי שלו בעיתון. בסוף המילניום הקודם ובתחילת הנוכחי שימש כהן עורך המשנה של מוסף "סופשבוע" ולאחר מכן עורך המקומון "זמן תל אביב" (גילוי נאות: שם גם הכרנו, ועבדנו בצוותא מספר שנים). אחרי הפסקה של שנתיים במקומון "העיר", חזר כהן בשנת 2003 ל"מעריב", לעידן מלא תהפוכות גורל אישיות: תחילה שימש עורך המשנה של מוסף "סופשבוע". אחר כך דורדר לתפקיד עורך המשנה של מוסף הספורט, ואף עמד בפני סכנת פיטורים על ידי עורך "מעריב" דאז, אמנון דנקנר.

בשנת 2008, כאשר דורון גלעזר ורותי יובל התמנו לעורכי "מעריב", דרך כוכבו של כהן והוא מונה לעורך מוסף הדגל "סופשבוע", אולם אחרי שלוש שנים נוספות, כאשר נוחי דנקנר רכש את "מעריב" ומינה כעורך את ניר חפץ, שוב הועם זוהרו והוא נשלח לגלות כעורך הראשי של אתר nrg. כעבור כשנה נוספת, זמן קצר לפני ששלמה בן-צבי רכש את "מעריב", החליט כהן להתפטר מהעיתון, מבלי לדעת מה יילד יום. חלפו שנתיים, שבמהלכן נולד "סופהשבוע". אותו אמנון דנקנר, שלא רצה את כהן ב"מעריב", מצא את עצמו לפתע כותב בעיתון שכהן עורך. כעת גם "מעריב" – אמנם במצב של חצי פגר – צפוי לחזור לידיו של כהן על מגש של כסף. צחוק הגורל, כבר אמרנו?

דורון כהן, קודם כל ברכות. שנית, מה הדבר הראשון שתעשה כשתתחיל לערוך את "מעריב"?
"עדיין מוקדם, אין לי בינתיים שום דבר לומר בעניין".

האבנים המתגלגלות מעיסאוויה לגבעה הצרפתית

"מתקפת אבנים בלב שכונת הגבעה הצרפתית", זו הכותרת שנתן "ישראל היום" ביום רביעי שעבר לידיעה על מכונית שאבנים הושלכו לעברה בירושלים. נהג המכונית המותקפת, דווח בידיעה, הוא רפאל דילהרוזה, אביה של אמילי עמרוסי, עיתונאית "ישראל היום". גם עמרוסי עצמה עסקה בנושא בעמוד הפייסבוק שלה. "ברוכים הבאים לסטטיסטיקה", כתבה. "אז אבא שלי נסע לקניות בשכונה הירושלמית הגבעה הצרפתית, ואחרי ששמע כל החיים 'מה הבת שלך עושה בשטחים' – הוא הופגז באבנים למלוא השמשה הירושלמית והלא ממוגנת שלו. בעיר הבירה שלנו. באור יום".

מי נגד מי
האייטם על התקרית. לא ממש לב, ולא לגמרי הגבעה הצרפתית, אבל חוץ מזה הכול מדויק
דילהרוזה הוא בן למשפחה ירושלמית שורשית החיה בעיר מזה 300 שנה. לפני 44 שנים התגלתה בחצר ביתו, שבשכונת גבעת המבתר, מערת קבורה מימי בית שני. האירוע שבו הושלכו אבנים על מכוניתו הוא חמור כמובן, אלא שפרט קטן אחד לא הוזכר ב"ישראל היום": האירוע התרחש בעת שדילהרוזה יצא עם מכוניתו ממתחם הקניות של שכונת עיסאוויה, הצמודה לשכונת הגבעה הצרפתית. דוברות משטרת מחוז ירושלים מסרה לי השבוע כי אירוע השלכת האבנים התרחש בעיסאוויה. דילהרוזה בהחלט לא לבד. מדובר בשכונה שבה אירעו בשנת 2013 מרבית מקרי יידוי האבנים. מכאן ועד "לב שכונת הגבעה הצרפתית" המרחק רב.

רפאל דילהרוזה, אולי תוכל לומר לי איפה בדיוק בגבעה הצרפתית האירוע התרחש?
"זה שביל שמוביל אל הכפר עיסאוויה. יש איזה כביש".

המשטרה מסרה שמדובר באירוע שהתרחש בעיסאוויה. אז למה לא לומר שזה קרה שם? למה לומר שזה קרה בלב שכונת הגבעה הצרפתית?
"קודם כל, אתה צודק במאה אחוז. אני עובד בצורה בלתי רגילה עם החבר'ה האלה בעיסאוויה ואני לא רוצה להשחיר את פניהם. אני רוצה שתהיה מערכת יחסים קרובה. אין לי שום עניין שהמשטרה מבחינה סטטיסטית תייחס את האירוע לשם, כי הרי מתי המשטרה מגיבה? כשהגרף עולה. וחוץ מזה, אם אנחנו עושים מיקום גיאוגרפי, ומדייקים מבחינת המפה ותוכנית המתאר שהוכנה, השטח שבו התרחש המקרה כלול בתוך הגבעה הצרפתית. הכפר הוא זה שיצא לכיוון הגבעה הצרפתית ותפס שם שטחים. אבל זה שהמציאות השתנתה מבחינת הבינוי, עדיין לא אומר שזה לא קרה בגבעה הצרפתית. אילו האירוע היה קורה בחנות לחומרי בנייה שבה שהיתי, זה היה נחשב עיסאוויה, אבל זה קרה כשהייתי 50 מטר משם".

בכל מקרה, בוא נסכם שבניגוד לכותרת, בלב שכונת הגבעה הצרפתית זה לא קרה.
"נכון. את המילה 'לב' באמת לא היה צריך לכתוב. אבל אני לא אחראי לזה".

אמילי עמרוסי, אבא שלך ערך קניות בעיסאוויה, המשטרה אומרת שזריקת האבנים התרחשה בעיסאוויה. למה כתבת שהאירוע קרה בגבעה הצרפתית?
"הוא יצא מעיסאוויה. הגבעה הצרפתית אולי זה לא, אבל זה בטח הר הצופים וזה בטח לא עיסאוויה. אבל מה זה משנה? יש איזה פער בין השכונות? יש איזו גדר שאותה אסור לעבור? הדיון הזה ממש מוזר, באמת".

כתבת "ישראל היום", אפרת פורשר, תרצי להגיב?
"אתה מוזמן לפנות לדובר 'ישראל היום'".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

כן ליהיא גרינר וכן נעליים (אבל לא "מי נגד מי")

את שיטת הפרסום הנחותה (אך נפוצה), שבה ידוענים מצטלמים עם מותג כלשהו, לטובת אייטם מסוים, ובתמורה מקבלים את המוצר בחינם, כבר הכרנו מקרוב בפרשה שזכתה (אך ורק אצלי) לכינוי "רותם סלע והחיתולים". כמובן, יש דוגמאות רבות נוספות לפרסומות במסווה של אייטמים. למשל, המקרה הבא, להלן פרשת "ליהיא גרינר והנעליים".

מי נגד מי
ליהיא גרינר מפרסמת את RUNy. "טוב שלא אמרתי לך מה בדיוק קיבלתי"
ביום שני שעבר פרסם מדור הרכילות של ynet (עכשיו תחת המיתוג המחודש כאתר Pplus), תמונות פפראצי של ליהיא גרינר והבן הטרי מייקל. "את הבעל השווה שלה, יוסי, ליהיא השאירה בבית ויצאה ליום של שופינג עם הנכס הכי יקר שלה במהלכו דאגה גם להזמין לו משלוח אקספרס של נעליים", נכתב באייטם שלווה בארבעה צילומים. בכולם הופיעה בהבלטה שקית של RUNy, אתר למכירת נעליים מבית ynet. "עוד פרסומת לא ממש סמויה", התלונן טוקבקיסט מספר 6. גם צדק, וגם הדליק לי רעיון:

הלו, ליהיא?
"כן".

שלום, קוראים לי אביב ויש לי מותג שנקרא "מי נגד מי". רציתי לשאול כמה יעלה לי שאת ומייקל תצטלמו עם המותג?
"מותג של מה זה בדיוק?".

זה אתר שעוסק בתקשורת. אם צריך, אני גם יכול לעשות שקיות עם הלוגו "מי נגד מי". מה את אומרת, אפשר לסדר שאת ומייקל תצטלמו עם השקית שלי, כמו שהצטלמתם עם השקית של RUNy?
"אבל זה לא עובד ככה. פה זה אתר שמוכר נעליים שקיבלתי אותן במשלוח. אני לא יכולה להסתובב סתם ככה עם שקית ריקה רק בגלל שכתוב עליה המותג שלך".

צודקת. האמת שגם המותג לא משהו, אבל אני יכול לחשוב אולי על עוד רעיונות. תגידי, איך זה עבד במקרה של ynet? איך צילמו אותך?
"הם ידעו מראש שאני מקבלת את השקית עם הדברים ובאו וצילמו. זה נסגר לפני. רגע, אבל אני עכשיו בגוגל ואני לא מוצאת שום אתר שנקרא 'מי נגד מי'. רק טור ב-mako. מה, אתה הולך לכתוב על זה?".

אני מניח שכן.
"אתה יודע, כולם עושים צילומים כאלה עם מותגים. זה לא רק אני. חוץ מזה, יכולת להגיד לי מההתחלה שאתה מתכוון לכתוב על זה ולא להמציא לי איזה סיפור שאתה רוצה לקדם איזה אתר שלך. I'm not stupid, you know. טוב שלא אמרתי לך מה בדיוק קיבלתי".

באתר ynet נמנעו מלהגיב. 

מה עובר על מעיין חודדה?  

ומסוגה עילית 1 לסוגה עילית 2: כבר שבועיים תמימים שהפינה החביבה, שנועדה לאפשר לי לקיים סוג של אינטראקציה מאולצת עם הבוסים המסוקסים למחצה, נעדרה מ"מי נגד מי". תסמכו על הקולגה היקר, גיל משעלי, שיספק סיבה מצוינת לחזור ולדרוש בשלומם.

מי נגד מי
האייטם על מעיין חודדה ושי רגב. "הלו mako, מה נהיה?!", כתב רגב בפייסבוק
ביום חמישי שעבר פרסם משעלי, כתב הרכילות של mako, סקופון על כך שמעיין חודדה, בוגרת העונה השנייה של "האח הגדול" שהתגרשה בימים אלה, ושי רגב, בוגר העונה הרביעית של אותה תכנית ממש, נמצאים בראשיתה של זוגיות. כעבור שלושה ימים הגיב רגב לפרסום בעמוד הפייסבוק שלו, באלה המילים: "הלו mako, מה נהיה?! אייטם כזה הזוי ואפילו לא לדחוף תגובה שלי? אז זהו שלא! מעיין ואני לא זוג. אנחנו ידידים טובים הרבה זמן, ואחד בשביל השנייה תמיד (כמו שאני מצפה מכל מי שאני מגדיר אותו/ה חבר/ה), גם אם זה כולל ישיבה בבתי קפה לפעמים. ובחייאת, מילא להרוס לי פוטנציאל לאיזה דייט וחצי, אבל מעיינוש רק יצאה לשוק כפנויה לוהטת, וכבר לשרוף אותה? שיהיה לכולנו בהצלחה ושבוע טוב".

מעיין חודדה, מה גרסתך? יש או אין זוגיות?
"זה לא נכון שאנחנו בזוגיות. אנחנו חברים מאוד טובים, ושי תמך בי ועמד לצידי כמו כל חבר קרוב וטוב. אנחנו קרובים בתור חברים. מה יהיה הלאה? אני לא יודעת. ימים יגידו. תשמע, הוא בחור צעיר, חתיך, אבל כרגע זה לא משהו שהוא על הפרק".

גיל משעלי, גם מעיין וגם שי מכחישים את הזוגיות.
"תפנה לעורכים".

עורך mako, איתי ולדמן, מה תגובתך?
"בוא נתפשר ונקרא להם יזיזים?". 

רק היום: הכול חינם

השבוע מתחיל, מאוחר כרגיל. אין לי כוח לקום, אין לי חשק לכלום, ובנוסף לכל הצרות גם הסלולרי מצלצל.

"אני חייב לומר לך, הורביץ", פתח הקונספירטור בסערה. "אתה כל פעם מדהים אותי מחדש".

"תודה רבה", הסמקתי למשמע המחמאה הבלתי צפויה. "אתה מוכן להיות קצת יותר ספציפי?".

"בהחלט", הטעים הקונספרטור. "מדהים אותי כל פעם מחדש איך אתה מפספס סקופים שמסתובבים לך מתחת לאף".

"תודה רבה", החוורתי. "אתה מוכן להיות קצת יותר ספציפי?".

"בהחלט", הדגיש הקונספירטור. "כבר שבועיים שאתה עוקב בטרחנות אחרי המאמץ של 'ידיעות' לחסל את עיתונות החינם, ומפספס את הבונבוניירה האמיתית".

"שהיא?", שאלתי בחוסר סבלנות.

"קבל צילום בווטסאפ, הורביץ", אמר הקונספירטור ושיגר לי תמונה.

מי נגד מי
"ידיעות" בחינם. נלחם נגד עצמו

"נו, מה אתה אומר?", המשיך הקונספירטור מיד לאחר שהצצתי בצילום. "בונבוניירה או לא בונבוניירה? לדעתי זה שווה אצלך אייטם פותח. אני ממליץ על הכותרת: 'ידיעות נלחם נגד עצמו'".

"נו, באמת", אמרתי בביטול. "אז 'ידיעות' מחלקים פה ושם כמה עשרות אלפי גיליונות בתחנות רכבת ובקמפוסים. וזה גם לא כל העיתון, אלא רק מהדורה מתומצתת של החדשות והספורט".

"אתה בטוח?", גיחך הקונספירטור.

"בוודאי", אמרתי בנחישות. "וגם זה רק בימי חול ולא בימי שישי. וממילא רק מי שנוסע על הבוקר מצליח לקחת, כי העיתונים נחטפים במהירות כמו לחמניות טריות".

"בחייאת הורביץ", צחקק הקונספירטור.

"בחייאת לגמרי",  הגבתי. "וחוץ מזה, עם יד על הלב: אתה אישית יכול לקרוא 'ידיעות' מדי יום בלי לשלם עליו? כמו 'ישראל היום'?".

"עם יד על הלב – לא", נאלץ הקונספירטור להודות. "אבל תדע לך, הורביץ, שהשלט הזה דווקא צולם ביום שישי. איך אתה מסביר את זה?".

"פשוט מאוד", אמרתי בנחת. "מדובר בצירוף מקרים".

"נורא קל להגיד צירוף מקרים על כל דבר, נכון הורביץ?", אמר הקונספירטור במרירות. "אז איך אתה מסביר, למשל, את העובדה המפתיעה שהשבוע רז מ'ידיעות' לא הוזמן להשתתף בתכנית המקדימה לקראת הגמר הנוצץ של 'משחקי השף'? איך זה ייתכן, אם רק לפני שלושה חודשים הוא דווקא כן הוזמן לתוכנית המקדימה שקידמה את הגמר של 'אקס פקטור', ואפילו עשה זאת בכישרון ובהצלחה?".

"תשמע", בררתי את מילותיי באיטיות. "זה נכון שרז הוא מולטי טאלנט, אחד החרוצים אם לא ה-, וזה נכון שהוא הפציץ בשישי האחרון בו זמנית עם שתי כתבות שער בלעדיות, וזה נכון שהוא מבין גם במוסיקה וגם באוכל, אבל במקרה הספציפי הזה ההשתתפות בתוכנית המקדימה לא הסתייעה".

"אבל איך זה יכול להיות?!", לאט הקונספירטור. "איך החברים של רז ב'רשת' שקלו בכלל לוותר עליו בתכנית המקדימה לגמר, לאור ההצלחה הקודמת?".

"ראשית, יתכן שמדובר בצרוף מקרים", עניתי. "ושנית, רז הפגין תושייה ופתר בזריזות את הבעיה".

"באיזה אופן?", התעניין הקונספירטור.

"באופן פשוט מאוד" עניתי. "רז הכין כתבה מקדימה על פני עמוד שלם במוסף '24 שעות', שהיטיבה לשבח את התכנית המקורית ואפילו הכתירה את המנחה מירי בוהדנה בתור המנצחת הגדולה והגדירה אותה פעמיים, גם בכותרת המשנה וגם בכיתוב לתמונה, כמגישה הכי מוכשרת".

"כל מילה נכונה", אמר הקונספירטור. "כמו תמיד בכתבות של רז. קראת את הכתבה המכוננת שלו על אייל גולן?"

"איזו שאלה", אמרתי. "אני עוקב אחרי פרשת אייל גולן באדיקות".

"אז תגיד לי משהו, הורביץ", המשיך הקונספירטור. "איך אתה מסביר את זה שהאתר שלך, mako, פרסם אייטם על ביטול ההופעה של אייל בחיפה, ונתן קרדיט על הפרסום הראשון ל'דה מרקר', תוך שהוא מתעלם בבוטות מכך שמי שחשף ראשון את האייטם היה בכלל ynet? יכול להיות שהיריבות המכוערת ביניכם שם ב-mako לבין אתר מוביל עמו ynet התדרדרה לכאלה תהומות של קטנוניות?".

"לגמרי לא", אמרתי בתקיפות. "מדובר מן הסתם בצירוף מקרים. אין פה איזה עניין גדול".

"אפרופו עניין גדול, הורביץ", נזכר הקונספירטור. "מעניין אותי מאוד לדעת מה אתה אומר על רפי".

"איזה רפי?", שאלתי. "רפי רשף? רפי נאה? רפי מן? רפי קרסו?".

"אתה לא בכיוון", אמר הקונספירטור. "התכוונתי לרפי הגדול מכולם. גינת כמובן. זוכר שרק לפני שנתיים וחצי 'רדיו תל אביב' נפרדו מחדשות ערוץ 10 והחליטו ש-ynet יפיקו להם את החדשות?".

"במעורפל", פיהקתי קלות.

"מה קרה לך, הורביץ", רענן הקונספירטור בכוח את זכרוני. "אתה לא זוכר ש'גלובס' אפילו הגדיר את זה כ'מכה לחדשות 10'?".

"כן, כן, עכשיו נזכרתי", אמרתי בהיסח הדעת.

"אז תשמע מה אני מספר לך עכשיו, הורביץ", פתח הקונספירטור. "ביום ראשון אני נוהג לי ברכב, מאזין לרדיו תל אביב, ופתאום שומע את קולו של רפי מרעים את המשפט הבא: 'אתם מאזינים לחדשות ynet ב-102 אף.אם, רדיו תל אביב'. כמעט עשיתי תאונה! איך זה יכול להיות שמנכ"ל ערוץ 10 מקריין את הקדימון לחדשות ynet שבעצם דפקו את הערוץ שלו? זה נשמע לך הגיוני? למה שלא תחקור את זה לעומק?".

"כי אין מה לחקור", אמרתי בביטחון. "זה צירוף מקרים. הרי בטח רפי הקליט את הקריינות הזאת עוד לפני שהוא נהיה מנכ"ל ערוץ 10, ועכשיו עושים בזה שימוש. אתה יודע איך זה, פלאי הטכנולוגיה".

"אם כבר הזכרת טכנולוגיה", אמר הקונספירטור. "נדמה לי שאתה צריך לכתוב על עידו".

"איזה עידו?", שאלתי בעניין. "עידו דיסנצ'יק? עידו קינן? עידו בנבג'י? עידו רוזנבלום?".

"אתה שוב לא בכיוון", נאנח הקונספירטור. "אני מדבר על הנוסע המתמיד עידו סולומון, כתב הטכנולוגיה של חדשות ערוץ 2. למה שלא תבדוק, הורביץ, איך זה שעידו לא נתן גילוי נאות על כך שמייקרוסופט מימנה את הנסיעה שלו למטה שלה בוושינגטון?".

"תסלח לי מאוד", קטעתי אותו. "במקרה דווקא צפיתי בכתבה הזו, ועידו אמר במפורש שמייקרוסופט מזמינה מדי שנה קבוצה של עיתונאים כדי להכיר קצת את החברה".

"תסלח לי אתה מאוד, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "אני עדיין חושב שעידו היה צריך לומר במפורש שהטיסות שלו, המלונות שלו והשהות שלו מומנו על ידי מיקרוסופט".

"ואני חושב שאתה קטנוני", החזרתי לו. "וחוץ מזה, ברור כשמש שמדובר בצירוף מקרים".

"מה אתה אומר, הורביץ", רטן הקונספירטור. "אם ככה, מעניין אותי מאוד לדעת מה תגיד על דנה?".

"איזו דנה?", שאלתי בסקרנות. "דנה רון? דנה ספקטור? דנה סומברג? דנה אינטרנשיונל?".

"אולי תפסיק כבר לנחש כל היום?", התרגז הקונספירטור. "אני מתכוון לדנה ויס, שמיד אחרי כתבת התחקיר האמיצה של עידו על מיקרוסופט סיפרה לקושמרו על הראיון ההישגי שלה בפריז עם קרלה ברוני, אבל לא שום נתנה גילוי נאות לכך שאת הנסיעה שלה לצרפת מימן המפיק דוד".

"איזה דוד?", שאלתי בזהירות. הפעם בלי לנחש.

"עזוב, הורביץ", אמר הקונספירטור בביטול. "ממילא בטח לא תעשה עם זה כלום, בנימוק המצ'וקמק שמדובר בצירוף מקרים, נכון?".

"לא מן הנמנע שיתכן שכן", השבתי.

ואם כבר נימוק מצ'וקמק, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".    

מי מפנק בבקרים את שרה נתניהו?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר