מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako
כמה כובעים חובש חגי אוזן? 

חגי אוזן הוא עיתונאי ומבקר מוסיקה ים תיכונית, הכותב במקביל גם ב"וואלה!" וגם ב"ישראל היום". הקשת שמו בגוגל מגלה כי הוא משמש בו זמנית גם כמפיק מוסיקלי וכיועץ אמנותי. כמובן שקיימת בעיה מובנית בלסקר ו/או לבקר תחום כלשהו וגם לפעול מתוכו, אבל זה עוד החלק הזניח יחסית בכל הקשור לתסבוכת האתית שאוזן נתון בה. מכאן הכיף רק מתחיל.

לפני שבועיים חזר אייל גולן מסיבוב הופעות בארה"ב, והתעמת עם אנשי המכס. כל כלי התקשורת עסקו כמובן בנושא, ביניהם גם התכנית "החדשות הלילה", שאירחה את אוזן. "יש מצב שמעז ייצא מתוק", הביע העיתונאי והמבקר אוזן את תקוותו בנוגע לגולן. "יש תחושה של עליהום. הוא מאוד מאוד מעניין, אז כל פיפס נהיה סיפור. יש מצב שמחר המורה שלו בכיתה ב' יגיד שהוא העתיק במבחן, ומחרתיים תתקשר המורה שלו שתגיד שהוא הבריז מאיזשהו שיעור, וזה מעניין. האיש מעניין. אני חושב שבסופו של דבר הכי לא מוסרי זה לשפוט בן אדם שאפילו לא הועמד לדין, ובסופו של דבר אני כן מרגיש שגם הציבור, וגם התקשורת, כולם בסופו של דבר יכו על חטא, וזה רק עניין של זמן".

למחרת בבוקר התייצב אוזן באולפן "הבוקר של קשת", וגם שם נחלץ בהתלהבות למען גולן. "אני חושב שאנחנו פשוט צריכים להכיר בעובדה שהוא כוכב ענק", הצהיר, לפני שמיחזר שוב את הרפליקה מהלילה הקודם על המורים מימי ביה"ס היסודי של גולן שבוודאי בקרוב גם הם יצוצו. אוזן התראיין גם לתוכניות נוספות, אך באף אחת מהן לא טרח לתת גילוי נאות חשוב למדי: מתברר שבמקביל לעבודתו העיתונאית משמש אוזן כמנהלה האישי של הזמרת נסרין קדרי, וזאת מטעם חברת "ליאם הפקות", השייכת לאייל גולן. במילים פשוטות: אוזן מקבל שכר מגולן כדי לנהל את הזמרת שזכתה בעונה השנייה של "אייל גולן קורא לך". במקביל, בשבתו כעיתונאי, הוא מגן על אותו גולן בכלי התקשורת. קדרי, אגב, אמרה השבוע בשיחת טלפון כי אוזן מלווה אותה מקצועית מזה חודשים. שנאמר: שקשוקה במיטבה. העיתונאי נתי לוי נדרש לנושא בשבוע שעבר באתר "בטריבונה".

צלילה לארכיון לצורך בחינת פועלו העיתונאי האחרון של אוזן, בשני כלי התקשורת שבהם הוא מועסק, מעלה כי רק בתחילת החודש שעבר הוא פרסם ב"וואלה! תרבות" ראיון ארוך עם הזמרת שנמצאת תחת ניהולו המסור. "ביום ראשון נערך הקונצרט 'אום כולתום לנצח' בתיאטרון ירושלים", דיווח אוזן בתחילת הריאיון. "מבלי להפריז יותר מדי במחמאות, התחושה הייתה של משהו גדול באמת. נסרין נכנסה לנעליה של אום כולתום". בהמשך הוסיף אוזן כי "קדרי ממשיכה את המומנטום המצוין שבו היא נמצאת", והפנה אליה את השאלה הנוקבת הבאה: "אייל גולן ממש מחזיק ממך. ראיתי שהוא אפילו צילם אותך באייפון כמו מעריץ. זה מלחיץ, לא?".

מי נגד מי
העיתונאי האובייקטיבי חגי אוזן מגן על הבוס אייל גולן. "אני חבר שלו, מכיר אותו מעל עשרים שנה"
נסרין קדרי, בתור מה חגי אוזן ראיין אותך? בתור עיתונאי או בתור המנהל שלך?
"מאמי, על כל שאלה שאתה רוצה תדבר עם יחסי הציבור שלי. אני לא יכולה לענות על שום דבר, כי זה יוצר בעיות".

ומה ב"ישראל היום"? שם, למחרת הסרת צו איסור הפרסום על פרשת אייל גולן, פרסם אוזן מאמר בעמודי הדעות תחת הכותרת "לא הזמן לפסטיבל שמחה לאיד". שבועיים וחצי לאחר מכן תיאר ללא מורא וללא משוא פנים את הופעתו של גולן בהיכל התרבות: "ההופעה הזו הייתה מגנט של קהל... היא הייתה אחרת, שונה, ואולי הכי מעניינת שהייתה לגולן בקריירה".

חגי אוזן, נראה לך הגיוני שאתה גם מקבל כסף מאייל גולן, גם יוצא להגנתו בתקשורת, גם משמש כמנהל אישי של זמרת וגם מראיין את אותה זמרת?
"אני לא חושב שזה בעייתי. במקומות שבהם שהתראיינתי הייתי תחת שני כובעים: גם עיתונאי וגם החבר של אייל. מהרגע שהתחלתי לעבוד כמנהלה של נסרין קדרי, לא כתבתי מילה וגם יידעתי את העורכים גם ב'ישראל היום' וגם ב'וואלה!'. לגבי נסרין: אני מנהל אותה רק בחודש האחרון, וכשראיינתי אותה ל'וואלה!' עוד לא ניהלתי אותה. חד משמעית".

אבל נסרין קדרי בכבודה ובעצמה אמרה לי שאתה מלווה אותה מקצועית כבר חודשים רבים.
"האמת שהחודש הזה עם נסרין היה כל כך אינטנסיבי, שיכול להיות שהיא התבלבלה ורואה אותו כהרבה זמן, ואני לא מתפלסף. הספקנו לעשות המון. אנחנו צריכים להשלים אלבום".

מה לגבי המאמרים והביקורות המפרגנות שכתבת על אייל גולן, בזמן שאתה גם חבר שלו וגם מקבל ממנו כסף?
"קודם כל, חברות היא בשבילי מעל כסף. ואני חבר של אייל, מכיר אותו מעל עשרים שנה ואנחנו קרובים ברמה של אירועים משפחתיים משותפים. כבר שנים אני מסקר זמרים שרובם ככולם מכירים אותי ברמה האישית. אם היית רואה את החתונה שלי, אז שלומי שבת, אייל גולן, יואב יצחק, קובי פרץ ועוד הרבה זמרים אחרים היו שם. זה ז'אנר קטן מאוד ואני די דומיננטי בו. ככה שעם כולם היו לי די הרבה נקודות חיכוך, ואפילו עסקים. אני גם יושב איתם באולפנים, מתייעץ איתם ומייעץ להם. אתה הרי מכיר את המשכורת של פרילנסרים: 300 שקל לטור, 400 שקל למאמר. כל החרטות האלה. באמת שאי אפשר להתפרנס מזה. הפרשה האחרונה של אייל הביאה אותי למסקנה שאני מוכן לחצות את הכביש ולפנות לניהול".

בחן את עצמך

מי כתב: "רוני דניאל מגיש את 'פגוש את העיתונות'. זה מרגיש כמו הפיכה צבאית".

א.    פעילת השמאל הקיצוני, נועה שיינדלינגר, שהביעה בעבר שמחה על מותם של שני טייסים.

ב.     ח"כ עפו אגבאריה (חד"ש), שפנה בעבר למזכ"ל האו"ם ודרש ממנו לחקור את פשעי צה"ל.

ג.      עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" בהווה, ועורך "וואלה! תרבות" בעבר, שקרא לסגור את גלי צה"ל.

ד.     אסף ליברמן, שרק לפני חודשיים וחצי החל להגיש את יומן הבוקר של גלי צה"ל, תחנת שידור המופעלת על ידי צבא ההגנה לישראל. 

נמוך ורע

מה משותף לנתן אשל, איש ימין חובש כיפה הלוחש על אוזנו של נתניהו, ולמורן שריר, שמאלן חילוני ואנטי ממסדי ומבקר הטלוויזיה של "הארץ"? לכאורה, קשה לדמיין שני קצוות מנוגדים יותר. למעשה, גם אשל וגם שריר חלקו בעבר תחביב אחד, מאוד לא משעשע (רמז: זה קשור לצילום). תשמעו סיפור.

ביום שלישי השבוע העלה עורך "הארץ" לשעבר, דב אלפון, סטטוס לדף הפייסבוק שלו, שבו ציין עשור להשקתו של אתר שיתוף התמונות פליקר. "אני חושב שהייתי ישראלי הראשון שם", כתב אלפון בסטטוס, "אבל ההוקרה האמיתית שייכת למורן (מוריס) שריר, ששנתיים לאחר מכן הפך לישראלי הראשון שסולק מפליקר. אני חושב שהוא היה הגולש המצונזר הראשון בכל ההיסטוריה של האינטרנט".

עזב את תפקידו עם שבחים. נתן אשל (צילום: פלאש 90, באדיבות מעריב)
נתן אשל. צלם חובב 1 | צילום: פלאש 90, באדיבות מעריב
לא חלפו אלא 11 דקות עד שאלפון קיבל תגובה חדה מהעורכת והמתרגמת גילי שטיין. "הוא צילם תמונות מתחת לחצאיותיהן של נשים ב'ריף ראף' (ללא ידיעתן כמובן)", כתבה שטיין על שריר. "אז למרות שיש מקומות ברשת הידועים בפוריטניותם, ההעפה הזו הייתה מוצדקת למדי. או שמא יש פרט שפספסתי באותה פרשה מבחילה?".

מי שלא פיספסה אף פרט, ודאגה להתייחס לפרשה בזמן אמת, היתה דבורית שרגל, בבלוגה המומלץ "ולווט אנדרגראונד". זה מה שכתבה שרגל באפריל 2007: "לפני די הרבה חודשים התייחסתי בבלוג לעמוד בפליקר של מורן שריר, בו צולמו נשים בחצאית במספר מסיבות ואירועים בלי לקבל את רשותן כנראה, מזווית נמוכה (תרתי). הצלם הציב את המצלמה מתחת לקו החצאית, בסמוך לגופן, והצילומים הציגו את פלג גופן התחתון בתחתונים. בינתיים, לפני כמה ימים, כך דיווחתי, התברר שהעמוד של מוריס בפליקר לא קיים יותר. חשדתי שאולי יש קשר בין שני הדברים, אבל לא הייתה לי הוכחה עד שקיבלתי את המייל הבא: 'רציתי לספר לך שכנראה לא הוא פייד אותו, אלא אני, פמיניסטית ממורמרת שכמוני. אחרי שקראתי אצלך על מנהגו הקטן והמבחיל, כתבתי כמה מיילים למגוון אנשים שחשבתי שיוכלו לגרום לו להוריד את העמוד... חיכיתי כמה שבועות עד שהחלטתי שמספיק, ופניתי לאנשי פליקר בתלונה. בשבת לפני שבוע קיבלתי תגובה שהם בודקים את הנושא, וכמה ימים אחר כך היוזר של מוריס הורד מהמערכת".

לפני שנתיים, כאשר התפוצצה פרשת נתן אשל שבסיומה הודה ראש הסגל של לשכת נתניהו כי צילם את העובדת ר' "צילום לא מקובל", כבר שימש שריר גם מבקר טלוויזיה וגם סגן עורך מוסף "הארץ". במסגרת תפקידו האחרון אחראי שריר (עד היום) על המדור הפופולרי "ועדת המדרוג", וכותב את רוב תכניו. לאחר שפרשת אשל התפוצצה שובצה תמונתו של ראש הסגל בחלק של "נמוך ורע", בליווי ההערה הסרקסטית "שקרים ותשוקות בניחוח של קניש". כעבור שלושה שבועות, כשאשל עזב את השירות הציבורי, מוקמה תמונתו בחלק של "גבוה וטוב", בליווי השורה העוקצנית "היה שלום ותודה על הגפילטע פיש". חלפו שלושה חודשים עד שנודע כי למרות פרישתו ממשיך אשל לבצע משימות עבור ראש הממשלה. הפעם מוקמה תמונתו בחלק של "גבוה ורע" ולצידה המילה "מטריד".

אין תמונה
מורן שריר. צלם חובב 2
במסגרת תפקידו כסגן עורך מוסף "הארץ" אחראי שריר גם על הפינה הקטנטנה "חמישה / שישה / שבעה דברים". עם פרוץ פרשת אשל, כותרת הפינה הייתה: "שבעה דברים שאנחנו צפויים להרגיש עקב יציאת נתן אשל לחופשה". תחתיה הופיעו הסעיפים: "1. הכחשה, 2. כעס, 3. התמקחות, 4. דיכאון, 5. השלמה, 6. חוסר עניין מוחלט, 7. גירוד קל בגב התחתון". ומה לגבי מה שצריכים אחרים (ובעיקר אחרות) להרגיש עקב התמונות הבעייתיות שאותו שריר עצמו צילם ושיתף בפליקר? השאלה נשארת פתוחה.

מורן שריר, לא קצת בעייתי שדווקא אתה, שפרסמת בפומבי תמונות שצולמו מתחת לחצאיות של נשים, תעקוץ את נתן אשל?
"אין תגובה".

ונחתום בדילמה קלה, מהולה בקורט פרסום עצמי חסר בושה: לפני שבעה חודשים, ערב תשעה באב, שודר ב"קשת" סרט דוקו שביימתי, "דרוש רץ עם נשמה", על קבוצת ריצה לעיוורים ובעלי מוגבלויות. למחרת פינק אותי מבקר הטלוויזיה שריר בשורה הבאה: "אם מחפשים בכוח, אפשר למצוא בסרט גם קישור רופף למושג 'אהבת חינם', אבל למי יש כוח לחפש?". התלבטתי האם זה מצריך גילוי נאותצ'יק או לא, ובסוף החלטתי שאולי.

מה לא הגיוני בתמונה?

באחת מתוכניות הבוקר האחרונות של אורלי וגיא בערוץ 10 התרחש על המסך אירוע בלתי סביר לחלוטין, שלא לומר נטול היתכנות. רעות ברנע הזריזה לכדה את הרגע, והעלתה אותו לחשבון האינסטגרם שלה. האם גם אתם, קוראים יקרים, תוכלו לזהות מה לא הגיוני בתמונה? אם, משום מה, לא תצליחו במשימה, התשובה תמתין לכם לפני הקונספירטור.

מי נגד מי
רגע בלתי סביר לחלוטין ב"אורלי וגיא". בהצלחה לפותרים

הגיע זמן חשבון

חודש לא קל עבר על היועץ הלשוני של גלי צה"ל, ד"ר אבשלום קור. זה התחיל כשנתי טוקר חשף ב"הארץ" שורת התבטאויות בפינתו היומית "באופן מילולי", שמהן ניתן להבין כי היועץ הלשוני ממשיל את הפלסטינים לקניבלים ואת אבו מאזן לחמור. זה המשיך כשבעקבות תלונות מאזינים נאסר על קור לעסוק באקטואליה בפינתו. זה החריף כאשר הסופר והפובליציסט עודה בשאראת תמצת את כעסו על הלשונאי במאמר ב"הארץ" שנשא את הכותרת "בא לי לטרוף אותך, אבשלום קור". וזה נגמר (בינתיים) כאשר הסופר יצחק בן-נר, לשעבר עורך ומגיש בתחנה הצבאית, תקף את קור ביום שישי האחרון בשבועון "סופהשבוע".

בין לבין העלה גם יוסי עוזרד, מפיק טלוויזיה ומחבר הספר "קיבוץ ברלין", לשעבר מנהל חטיבת החדשות בגלי צה"ל, סטטוס ארוך בדף הפייסבוק שלו. "אבשלום קור, הוא ימני מחמד, מומחה לחידודי לשון אוויליים, שנתקע בעמדת המנחה הקבוע של חידון התנ"ך", פתח עוזרד בסערה. "עשרות שנים הוא עוטף את פניני הלשון שלו במסרים של שלמות הארץ, נגד הסכמי השלום וגיחוך על שכנינו בני דת האיסלם. את הגיגיו הוא מפיץ מפינתו בגל"צ בזחיחות וחיוך צברי, הסוואה לתוכן פינתו שהיא סוג משובח של זיהום אוויר. רבים נוטים ליפול במלכודת הדבש של נחמדותו הילדותית ואינם מכירים את דמותו האמיתית. לצערו יש כמה בעלי זיכרון ארוך כמוני".

יוסי עוזרז (צילום: יולי שילוח)
יוסי עוזרד. "אבשלום קור מומחה לחידודי לשון אוויליים" | צילום: יולי שילוח
בהמשך הפוסט העלה עוזרד את זיכרונותיו משנת 1982, תקופת מלחמת לבנון הראשונה. "באותם הימים ערכתי את תכנית האקטואליה המרכזית של גלי צה"ל 'נכון לעכשיו'. קיבלתי צו 8 טרם פרצה המלחמה. עזבתי את האולפנים הממוזגים והתגייסתי למילואים. לאחר התארגנות קצרה, חצינו את הגבול לתוך לבנון והיחידה שלי נלחמה בצידון עד כביש ביירות-דמשק. מפקדי גלי צה"ל פעלו במהירות, צירפו כתבים סדירים ואזרחים עובדי צה"ל לכוחות צה"ל הנעים בשטח. כתבים אחדים ממש נלחמו ותוך כדי העבירו דיווחים מאזורי הקרבות. אבשלום קור לא היה שם, הוא נשאר באולפן ביפו".

עוזרד תיאר כיצד בהפוגות במהלך הקרבות התעצם הוויכוח הפוליטי בין התומכים במלחמה למתנגדים: "שני עובדי גלי צה"ל לא אהבו את השידורים. לטעמם הם היו שמאלניים מדי. המלחמה טרם הסתיימה. הם לא הביעו את ביקורתם פנימה. לא שטחו את טענותיהם בפני מפקדי גל"צ ועורכי המשדרים. הם עקפו את כל המסגרות בגלי צה"ל והנחיתו את התלונות הרבות על שולחנם של שר הביטחון והרמטכ"ל רפאל איתן. הרמטכ"ל בהתייעצות עם שר הביטחון לקחו ברצינות את הטענות של שני עובדי גל"צ. מגישי תכניות הושעו, אחרים הוזהרו. בזמן שעוד נהרגו חיילים בלבנון זומנו בכירי גל"צ לבירור דחוף בלשכת הרמטכ"ל. בלשכתו של רפול התייצב אבשלום קור והקריא רשימה ארוכה של טענות. נתמצת אותן במשפט אחד: 'שידורי גלי צה"ל במלחמה שירתו את מטרות המחבלים'".

אין תמונה
אבשלום קור. "העולם הזה רווי באנשים מלאי קנאה"
בעקבות הטענות, ציין עוזרד בסיום הפוסט, מונה קצין בודק, שלאחר בדיקה מעמיקה פסק כי לא רק שגלי צה"ל לא מעלה בתפקידה, אלא שידורי התחנה בזמן המלחמה היו ראויים להערכה. "לאחר סיום המלחמה, עזבו מרצונם מפקדי התחנה", סיכם. "הם חשו שאיבדו את אמון הרמטכ"ל ושר הביטחון. 1982 הייתה נקודת המפנה ביחס הפוליטי לגלי צה"ל. התחנה התמימה איבדה את בתוליה. תוך כמה שנים רוב בכירי התחנה – מגישים, עיתונאים ועורכים – עזבו גם הם. המחנק לא אפשר סביבת עבודה נאותה. כל העוזבים עשו קריירות מפליגות בגופי השידור השונים. אחד נשאר תקוע באותו המקום: אבשלום קור. מיותר לציין שלמרות שתלונותיו נמצאו שקריות ומגמתיות, לא הוסקו נגדו מסקנות אישיות. אבשלום קור (שכונה אז, בצדק, אבשלום שטינקור. שטינקוריזים הפך למטבע לשון), ממשיך עד היום לינוק מפטמותיה של התחנה הצבאית, תמורת פינה יומית של חמש דקות: עברית בחסות הלצות גזעניות וימניות".

אבשלום קור, יוסי עוזרד מזכיר נשכחות ומספר שכינו אותך בשם "שטינקור". יש מילה כזו בעברית? מה מקורה?
"העולם הזה רווי באנשים מלאי קנאה. אני עושה את עבודתי כמיטב היכולת וההצלחה, ואני מאחל גם ליוסי בהצלחה". 

למה רותם סלע צריכה את זה?

ביום רביעי שעבר מלאו לפתע מדורי הרכילות באתרים השונים בתמונותיה של  כוכבת "להיות איתה", רותם סלע, כשהיא אוחזת בידה האחת שתי אריזות של חיתולי האגיס, בזמן שהלוגו של אחת מהן מופנה למצלמה. עיקרו של האייטם היוקרתי שנלווה לצילומים: שבוע לאחר לידת בתה השנייה יצאה סלע לשאוף אוויר ולרכוש מוצרים לתינוקת. בין מפרסמי הסקופ: "וואלה! סלבס", ynet, mako, "נענע 10" ולמחרת גם "העלוקה" של "ידיעות".

עיניים מיומנות יודעות כמובן לזהות את המוטיבציה שמסתתרת מאחורי האייטם המערכתי. שאר הקוראים קצת פחות, אבל סביר להניח שאת רובם זה גם לא ממש יעניין. כך העסק עובד כבר המון זמן: הכתבים מקבלים אייטם, המותג מקבל פרזנטור/ית, והידוען/ית שנתפס/ה כאילו במקרה מקבל הנחת סלב ו/או הטבה אחרת. במקרה הספציפי הזה שיגרה מיטל קופל, מנהלת תקציב חוגלה קימברלי (יבואנית האגיס) במשרד יחסי הציבור של אירינה שלמור, מייל לעיתונאים מלווה בלא פחות משמונה תמונות יח"צ. אליהן נלווה הטקסט המכונן הבא: "רק שבוע ימים אחרי הלידה, רותם סלע, בגזרה דקיקה במיוחד אחרי לידה שנייה, קפצה לסופר השכונתי לקנות בננות, חיתולי האגיס ושאר ירקות. מעניין מה צביקה היה אומר על זה".

מי נגד מי
רותם סלע מדגמנת חיתולים. "אחת משיטות הפרסום הבזויות", הגיב טוקבקיסט עצבני
למען הסר ספק, בפנייתה לעיתונאים הדגישה קופל בקומוניקט את השורה האחרונה: "במידה ואתה מפרסם, יש לתת קרדיט לחיתולי האגיס". ואכן, כולם שמרו על רוח המפקד. "אחת משיטות הפרסום הבזויות", הגיב טוקבקיסט עצבני באתר mako. "כבר למדנו לא לקנות את מה שסלבריטאים מקבלים בחינם תמורת צילום". השאלה היותר מעניינת היא למה רותם סלע, דוגמנית ושחקנית מצליחה המשתייכת לאחת המשפחות העשירות בישראל, בכלל צריכה את זה. מצד שני, לפני שנתיים סיפרה סלע בראיון שהיא נוסעת באוטובוסים.

רותם סלע, אפשר לשאול למה את משתתפת בפרסום נחות שכזה?
"אפשר לשאול, ואני שמחה על השאלה, אבל אני לא מעוניינת להגיב".

כתבנו באוקראינה מדווח מהשטח: אין לי ברירה אלא להודיע שקיימת צנזורה אמריקאית ב"ידיעות אחרונות"

אדוארד דוקס הוא עיתונאי ישראלי שמתגורר בקייב, בירת אוקראינה, מאז שנת 1995. לפני כמעט שלושה חודשים – עם פרוץ ההפגנות נגד החלטת ממשלת אוקראינה שלא לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי – החל דוקס לדווח ל"ידיעות אחרונות" על ההתפתחויות בקייב. ביום שישי שעבר פרסם העיתון ידיעה בחתימתו על נשיא אוקראינה, שהכריז כי הוא יוצא לחופשת מחלה בזמן שבמדינה מזהירים מפני מלחמת אזרחים.

עוד באותו יום, אחר הצהרים, העלה דוקס לדף הפייסבוק שלו סטטוס נרגש, וזו תמציתו: "חברים וקוראים יקרים, משום מה יש לי רגישות יתר לשקרים. כואב מאוד כאשר כולם משקרים מתוך כוונה להשמיד את אוקראינה. אבל כואב הרבה יותר כאשר עיתון ישראלי ממש מצנזר דברים שאינם מציגים את המורדים האוקראינים באור חיובי. אם כן, עדיף כבר למדינת ישראל לבטל את יום השואה, מאשר להזדהות עם רוצחי היהודים. במידה וההוראה מהבית הלבן חזקה יותר מאשר הזהות הלאומית וזכות הציבור לדעת אז מה שווה העיתון הזה? בכתבה שפורסמה היום ב'ידיעות' בשמי החלק החשוב כלל לא פורסם. אין לי ברירה אלא להודיע שקיימת צנזורה אמריקאית ב'ידיעות אחרונות'".

בהמשך צירף דוקס את הידיעה המלאה ששלח ל"ידיעות", לפני שעברה עריכה. הנה, למשל, פיסקה מייצגת שכתב, ושלא מצאה את דרכה לעיתון: "האווירה ששוררת במחנה מיידן (הכיכר במרכז קייב שבה התבצרו מתנגדי המשטר – א.ה.) רחוקה מאוד מערכים דמוקרטיים: למשל, בבית העירייה של קייב, שנכבש ב-1 בדצמבר, תלוי פורטרט ענקי של סטפאן באנדרה, מנהיג הלאומנים האוקראינים, שאנשיו רצחו במו ידיהם לפחות 65 אלף יהודי קייב ומערב אוקראינה בעת השואה, והוא איש שנוא מאד במזרח ודרום המדינה. כמו כן, בעירייה אורגן תא עינויים מיוחד שהשוטרים שנחטפו ועברו בו אושפזו במצב קשה".

אדוארד דוקס, איך הגיבו ב"ידיעות" לסטטוס שלך שמאשים אותם בלא פחות מכניעה לצנזורה אמריקאית?
"הסטטוס שפרסמתי היה עבורי הוצאת קיטור, ומ'ידיעות' נאמר לי שאין שום צנזורה אלא היה חוסר במקום. ביום רביעי פורסם ראיון שלי עם הנשיא הראשון של אוקראינה, לאוניד קרבצ'וק, שבו הדברים נראים קצת אחרת. זה אמור לאזן את סיקור האירועים באוקראינה".

מקור ב"ידיעות אחרונות" מסר: "צנזורה אמריקאית? זה סוד ידוע שכל הידיעות שלנו עוברות כל ערב ישירות לבית הלבן, ויש אומרים שאובמה בכבודו ובעצמו עובר על כל ידיעה לפני הפרסום. הוא בעיקר אוהב את 'העלוקה'".

למה שלא תקראו אצלי על הכנס המשובח שארגנתי?

בשישי שעבר פורסמה ב"מוספשבת" של "מעריב" כפולת עמודים של הפרשן הצבאי, עמיר רפפורט. תחת הכותרת "סייבר מאניה" דיווח רפפורט בהרחבה על כנס "סייברטק" שנפתח ארבעה ימים קודם לכן בגני התערוכה בתל אביב. "מאחורי הקלעים של 'סייברטק' נסגרו לא מעט עסקאות בין חברות ובין מדינות", שיבח רפפורט את הכנס שבו נטלו חלק, בין השאר, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, ונשיא חברת צ'ק פוינט, גיל שוויד. בהמשך תיאר הפרשן, בוורדרדות משהו, כיצד נתניהו, שפתח את הכנס, "נראה בסביבה הטבעית שלו", והסביר כי "מטה הסייבר הלאומי בן השנתיים נחשב לסיפור הצלחה", לא לפני שכתב כי "כנס 'סייברטק' נערך על ידי מערכת 'ישראל דיפנס' ובחסות מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד הכלכלה".

מי נגד מי
הכתבה של עמיר רפפורט. פרסום עצמי
אלא שבכתבה של רפפורט היו חסרים שני דברים מהותיים: 1. מילת ביקורת כלשהי, ולו הקטנה ביותר, בתוך שלל הפרגונים. 2. גילוי נאות שלפיו רפפורט עצמו הוא המייסד, העורך הראשי והבעלים של המגזין "ישראל דיפנס", שיזם והפיק את הכנס.

עמיר רפפורט, לא היה כדאי שייכנס איזה גילוי נאות קטנטן?
"נכון, היה צריך לציין את זה. אני ציינתי, וזה ירד בעריכה. בעקבות שאלתך, עשיתי ברור במערכת. אמרו לי שהכתבה קוצרה ברגע האחרון ושהגילוי הנאות שהופיע בסופה נשמט בטעות".

היישר מטבלת רבי המכר 

ותיקי הקוראים כבר יודעים כי מפעם לפעם נוהג העיתונאי המחונן יגאל סרנה למתוח ביקורת בעמוד הפייסבוק שלו על חברו הקרוב לשעבר אמנון לוי, ובכך לתרום עוד אייטם משמח של ריב ומדון ל"מי נגד מי". בשבוע שעבר החליט סרנה לגוון במקצת, ולהקדיש פוסט ארסי לדמות אחרת, שלא נקב בשמה.

וזהו הסטטוס / כתב החידה, שכתב סרנה: "זינוקו של ספר פרוזה חדש, ישראלי, לא גאוני כלל, אל צמרת רבי המכר בבת אחת, רק ברשימה אחת, נראה לי חשוד. בדיקה לא קצרה מעלה: כסף רב שנצבר בצמרת אחת רוכש גם צמרת אחרת. כמה עולה לקנות עבור חבר/ה את כל המהדורה? נגיד, מאה אלף ש"ח. יש אנשים שלהם זה פינאטס. עוד מקום שהבצע קונה לו: ספרות. אין מפלט. מתברר כי לא פעם ראשונה".

סרנה לא נקב בשמו המפורש של מי שאליו כיוון, ואף סירב להיענות לבקשותיהם של חבריו לפייסבוק לעשות זאת. אלא שבדיקה ברשימות רבי המכר של הרבעון האחרון יכולה להניב, אולי, סוג של ניחוש. לפני כחודשיים וחצי יצא לאור "נמר מעופף", ספרה החדש של יעל טבת-קלגסבלד, אשתו של פרקליט הצמרת ד"ר דורי קלגסבלד ויוצרת ראויה בזכות עצמה. עם צאתו נכנס הספר היישר למקום השמיני ברשימת רבי המכר של רשת צומת ספרים. מעיון במוספי "ספרים" של "הארץ" מאז עולה כי במשך שישה שבועות הופיע "נמר מעופף" אך ורק בצמרת רשימת רבי המכר של צומת ספרים (ואפילו כיכב במשך שבועיים במקום הראשון, ושבועיים נוספים במקום השני), אך לא הופיע כלל ברשימות רבי המכר של רשת סטימצקי או של החנויות הפרטיות.

רק לפני חודש, במקביל להמשך שהייתו המכובדת בפסגת רשימת רבי המכר (מקום רביעי) של צומת ספרים, הצליח "נמר מעופף" להיכנס למשך שלושה שבועות לתחתית הרשימה של סטימצקי (מקומות שמיני ועשירי). ביום שישי האחרון נפקד הספר מרשימת רבי המכר של סטימצקי, ונותר שוב רק ברשימה של צומת ספרים.

בדיקה ברשימות רבי המכר המתפרסמות במוסף "7 לילות", הבוחנת את המכירות רק בחנויות הפרטיות, מעלה כי "נמר מעופף" לא נכלל בהן בחודשיים וחצי שחלפו מאז צאתו לאור. 

יעל טבת-קלגסבלד, רוצה להגיב לסטטוס של יגאל סרנה?
"אני לא מעוניינת להגיב. דבריו אינם ראויים לתגובה".

יגאל סרנה, למה אתה לא מגלה למי אתה מתכוון?
"קצתי בתגרות שאתם יוזמים. שחקו לבד".

מה התחזית למחר? יהיה חם ומגניב

ביום חמישי האחרון, בדיוק כאשר משה נוסבאום דיווח ב"מהדורה ראשונה" של חדשות ערוץ 2 על הפגנות החרדים בירושלים ובבני ברק, הופיעה בתחתית המסך תחזית די בלתי שגרתית. עם מזג אוויר כזה, לא כל כך מפתיע שתורגש התחממות קלה.

מי נגד מי
המפה הסינופטית לא יודעת את נפשה. עכשיו מעונן? עכשיו מאונן?
ארבעה יצאו לדרך, אף אחד לא נשאר

כמה פעמים צריך עובד של "ידיעות אחרונות" לחשוב, להרהר ולחכוך בדעתו לפני שינסה להקים ועד עיתונאים? אם לשפוט על פי מבחן התוצאה: הרבה מאוד.

בשבוע שעבר פורסם ב"וואלה! ברנז'ה" כי יאנה פבזנר-בשן, כתבת דסק התחקירים של "ידיעות", עוזבת את העיתון. בכך נכשל סופית ורשמית הניסיון שלה ושל חבריה ירון טן-ברינק, עינת פישביין ודפני ליסבונה, להקים ועד עובדים אוטונומי מטעם ארגון העיתונאים, שייצג את עיתונאי "ידיעות". עד כמה הניסיון נכשל? כל ארבעת החברים בגרעין ההקמה של הוועד, שהתחיל עם תקוות גדולות לפני כשנה וחצי, נמצאים היום מחוץ ל"ידיעות". כל אחד וסיפורו האישי.

על נסיבות עזיבת שלושת עמיתיה של פבזנר-בשן כבר הרחבתי כאן בעבר: ליסבונה הגישה את התפטרותה כמה שבועות לאחר ההודעה על הקמת הוועד. טן-ברינק זומן לשימוע לפני פיטורים, עד שלבסוף הושג סיכום כי יפרוש בתחילת 2013. במקביל הודיעה גם פישביין על פרישתה (אם כי בשבוע שעבר היא הפציעה בהופעת אורח, כשראיינה את ענת קם ב"מוסף לשבת"). הסיטואציה של כל אחד מהם הייתה מורכבת כמובן גם מסיבות אישיות, אבל זה לא משנה את השורה התחתונה: ועד הפעולה התפרק, הלכה למעשה.

נכון לעכשיו אין לארגון העיתונאים ועד המייצג אך ורק את עובדי "ידיעות אחרונות". בארגון הוקם ועד המייצג את עובדי חברת "ידיעות אחרונות" בע"מ – כלומר את אנשי "ידיעות", "כלכליסט" ו"לאשה" – יוזמה שעדיין נתונה במחלוקת משפטית מול הנהלת העיתון. בוועד המשותף שמונה חברים: שישה מהם אנשי "כלכליסט" ושניים בלבד (משה רונן ויואב תדמור) מ"ידיעות" עצמו.

עם ובלי קשר לארבעת חברי ועד הפעולה שסיימו את דרכם ב"ידיעות", עוד לפני הקמת הוועד פוטר מהעיתון אורי משגב. העיתוי: פחות מחודשיים לאחר פעילותו הענפה של משגב סביב כנס החירום למען עיתונות חופשית בסינמטק. היחידה ששרדה עד השבוע ב"ידיעות" מבין חברי הוועד היא פבזנר-בשן. לא עוד.

יאנה פבזנר-בשן, מה תגובתך?
"אין שום קשר בין היותי בוועד להתפטרות שלי. זה לא שפיטרו אותי, וגם לא חשתי מאף גורם בעיתון יחס שונה בעקבות הצטרפותי לוועד. את זה אני חייבת לומר לזכותו של העיתון".

אז איך את מסבירה את העובדה שכל ארבעת חברי ועד הפעולה מצאתם את עצמכם בסופו של דבר מחוץ לעיתון?
"כאמור, הסיבות שבגללן עזבתי לא קשורות לוועד הפעולה. לגבי האחרים: אתה תמיד מוזמן לחזור ולשאול אותם".

מארגון העיתונאים נמסר בתגובה: "לאחר מהלך התאגדות מפרך, הצטרפו לשורות ארגון העיתונאים כמאתיים מעיתונאי 'ידיעות אחרונות', שהם יותר מהשליש שמחייב החוק, וגם הוועד עצמו התבסס והתחזק והוא מונה לאחר עזיבתה של יאנה שמונה חברים. כפי שארגון העיתונאים הוכיח כבר בעבר, אם היה איזשהו ניסיון לפגיעה בחברת ועד על רקע ההתארגנות, הארגון היה פועל בהתאם. זה לא המצב באף אחד מהמקרים. אין לנו ספק שפרסום זה הוא חלק מרדיפה של ארגון העיתונאים על רקע הניסיון להקים ועד של עובדי הטור 'מי נגד מי', והדרישה הבלתי מתפשרת להעניק תנאים סוציאליים לקונספירטור".

כל מה שרציתם לדעת על כתבות ממומנות

ביום חמישי האחרון פורסמה בראש עמוד הבית של ynet הפניית סטריפ בולטת ומזמינה, שהבטיחה לספק לקוראים "כל מה שרציתם לדעת על לימודי משפטים". מי שהתפתה ללחוץ על הלינק נתקל בכתבת וידאו לא חתומה. תחת הכותרת "תואר במשפטים: הדרך שלכם לתחום משפיע", וכותרת משנה שטענה כי "היום מדובר במקצוע מבוקש עם שכר ותנאים מעולים", התראיינה בכתבת הווידאו פרופ' גבריאלה שלו, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. "סגל ההוראה בקריה האקדמית אונו הוא מיוחד במינו", התפייטה הפרופ' בעת שהמצלמה הראתה חלקים נבחרים מהקמפוס מבפנים ומבחוץ.

מי נגד מי
הכתבה הפרסומית של ynet בשני תאריכים שונים. הטוקבקים לא איחרו לבוא
הטוקבקים המלגלגים של פרקליטים מתחילים העובדים בפרך בשכר זעום לא איחרו לבוא, ביניהם גם כאלה שהתרעמו על כך שמדובר בכתבה פרסומית. ואכן, כפי שניתן לראות, אותה כתבה שעלתה ב-ynet ב-6 בפברואר (למטה) הופיעה באותו אתר ממש גם ב-16 בינואר (למעלה), מבלי להזכיר באף אחת מהפעמים כי מדובר למעשה בתוכן שיווקי, או במילים אחרות: הקריה האקדמית אונו שילמה תמורת האייטם המפרגן, שהתחזה לכתבה מערכתית.

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

לאן נעלמה קוקה?

טעויות הגהה הן דבר רווח ובלתי נמנע. טעות הגהה בכותרת הראשית היא אירוע נדיר בהרבה. לכן אפשר לשער שמישהו מעורכי העמוד הראשון של "כלכליסט" חטף מן הסתם על הראש, אחרי שחיפף קלות בהגהת הכותרת הראשית של יום חמישי, והפך את המותג העוצמתי "קוקה קולה" לסתם "קולה קולה". זו אולי ההזדמנות המתבקשת להודות מקרב לב לאיש העסקים השגיב והנערץ שתמונתו מתנוססת משמאל לכותרת הראשית, שאחראי בעקיפין לכך שאני מקבל את משכורתי השנויה במחלוקת בכל תשעה בחודש. מוזי היקר, העלאת שכר סמלית תתקבל בהוקרה. תודה מראש.

מי נגד מי
הכותרת הראשית של "כלכליסט". "קוקה קולה"? לא, "קולה קולה"

יופי שפורסם. אבל איפה?

ביום שני שעבר חשף ברק רביד ב"הארץ" (למעלה) כי ממשלת ישראל מציעה לטורקיה 20 מיליון דולר כפיצויים לפצועים ולמשפחות הרוגי השתלטות לוחמי שייטת 13 על האנייה "מאווי מרמרה". בידיעה נמסר כי הצד הטורקי הגמיש את עמדתו בעניין הפיצויים, וכי בתמורה ישראל דורשת מטורקיה להעביר חוק שיבטל את כל התביעות נגד קציני וחיילי צה"ל, ומצפה שטורקיה תתחייב שלא לפעול נגד ישראל בפורומים בינלאומיים. למחרת פרסם רביד כותרת ראשית נוספת בנושא, שבה צוטטו בכירים ישראלים הטוענים כי הסכם הפיוס עם טורקיה אפשרי בתוך ימים.

מי נגד מי 69
הכותרת של ברק רביד מול הפרסום של אודי סגל. קרדיט ל"הארץ"? רק בלילה
כעבור שישה ימים, בשני האחרון, טיפלה בנושא גם המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2. "ישראל תשלם מיליוני דולרים פיצוי לנפגעי המרמרה, זה כבר פורסם", הפטיר דני קושמרו לפני שפנה לכתב המדיני, אודי סגל (למטה), שהוסיף בין השאר כי "ההסכם המתגבש עם טורקיה כולל פיצוי של מיליוני דולרים, פורסם 20 מיליון דולר, זה סכום נמוך משמעותית ממה שהטורקים דרשו, ובתמורה בהסכם המתגבש אנקרה תבטל בחקיקה בפרלמנט את התביעות נגד קצינים ישראלים, וגם לא תתנגד לשדרוג מעמד ישראל בנאט"ו".

אודי סגל, נחמד שהזכרת שהמידע כבר פורסם, אבל אתה לא חושב שהיה מן הראוי לעדכן את הצופים איפה זה פורסם ולתת קרדיט ל"הארץ"?
"אני חושב שהיה צריך לתת להם קרדיט. אגב, אני גם ציינתי את זה באופן מאוד מאוד נרחב בתוכנית הלילה, אבל במקרה הזה, בידיעה המצומצמת של שמונה בערב, שבוע אחרי שהעניין פורסם, זה נשמט לי. לא תכננתי לא לתת להם קרדיט. בכל דיווחיי אני תמיד מציין את 'הארץ' וגם במקרה הזה, והראייה היא שבאותו ערב ממש בדיווח שלי לדוריה וליאור ציינתי את העובדה שזה פורסם על ידי ברק רביד. כך שלא היה כאן מהלך מכוון לגנוב  את הקרדיט של 'הארץ'. מה גם שאמרתי שהעניין פורסם. לא לקחתי את זה אליי". 

ירדן? כן. סקופ? לא

ואם כבר ענייני קרדיט: ביום רביעי שעבר פרסם "הארץ" בעמודו הראשון (למעלה) ידיעה של ירדן סקופ, הכתבת לענייני חינוך, שלפיה אוניברסיטת אריאל הרחיקה לצמיתות סטודנטית לתקשורת ופסיכולוגיה. זאת, בעקבות סטטוס שפרסמה הסטודנטית בדף הפייסבוק של האוניברסיטה ושבו הביעה את מחאתה על כך שלא התאפשר לה לגשת לבחינה במילים: "בכלא הסורי היה עדיף לבלות את זמני. לפחות שם היו הורגים אותי מהר והכללים ברורים". מעניין? בהחלט. ואכן, עוד באותו יום זכתה הסטודנטית לראיון בן שלוש דקות תמימות עם עודד בן עמי בתוכנית "שש עם" ולמחרת התארחה אצל גלית גוטמן ויואב לימור ב"הבוקר של קשת". חבל רק ששלושה שבועות קודם לכן פורסם לראשונה אותו אייטם ממש, על אותה סטודנטית בדיוק, בתוכנית "צינור לילה" בערוץ 10 (למטה).

מי נגד מי 69
הלא-סקופ של ירדן סקופ מול הפרסום שלושה שבועות קודם לכן ב"צינור לילה". כיף לבלות בכלא הסורי
ירדן, נראה שהפעם לא היה לך סקופ.
"אין תגובה. תפנו למערכת".

עורכת החדשות של "הארץ", נעה לנדאו, מסרה בתגובה: "וואלה. לא צפינו בצינור לילה". 

בחן את עצמך – התשובה

התשובה היא ד', כמובן. אסף ליברמן, מגיש יומן הבוקר של תחנת השידור הצבאית, כתב את הדברים בעמוד הפייסבוק שלו, וזכה ללא פחות מ-159 לייקים.

נו, אז מה לא הגיוני בתמונה?

די, אתם לא רציניים: הורים ללא ילדים? שמעתם על דבר כזה?

מה קרה, מלחמה?

עכשיו אני מרגיש כאילו לא יודע כלום, עכשיו אני מחיש את צעדיי. בדיוק כשעמדתי לחצות את רחוב אהרונוביץ' הוותיק המפריד בין דרום מזרח לדרום מערב חולון צלצל הטלפון. על הקו היה הקונספירטור.

"או קיי, הורביץ", הוא גנח בכבדות. ניכר היה שקשה לו. "אני אחרוג הפעם ממנהגי, כי אני מניח שמגיע לך איזשהו סוג של שאפו".

"שאפו על מה?", הסמקתי.

"על כך שלא מיהרת להתפתות לחגיגות ההודנה", המשיך הקונספירטור.

"איזו הודנה?", השתוממתי.

"אל תנסה לסחוט ממני עוד מחמאות, הורביץ", הזהיר הקונספירטור. "אני מדבר על התהדיה לכאורה בין 'ידיעות' ל'קשת', שגם אלדד מ'ארץ חדשה' וגם אמיר מ'דה מרקר' מיהרו להכריז עליה בטוויטר, עד שהתברר שהשמועות על מותו של הסכסוך היו מוקדמות ומוגזמות".

"ואיך בדיוק זה התברר?", שאלתי בהנאה בלתי מוסווית.

"אל תיתמם", אמר הקונספירטור, "לא בכל יום 'ידיעות' מקדיש למלחמתו בערוץ 2 את כל השער של '7 לילות', כתבה פותחת בת חמישה עמודים, הפניות בולטות בשער גם ביום חול וגם בשישי, ידיעת פרומו שמובלטת באגרסיביות בדף הבית של ynet ובאנר נפרד לקידום המיזם דרך הפייסבוק. עכשיו אפילו אלדד הספקן ייאלץ להודות שאין הודנה. תגיד, כבר גויסת בצו 8?".

"מה קרה, מלחמה?", שאלתי בדאגה.

"ועוד איזו", השיב הקונספירטור. "אני מופתע שעוד לא גייסו אותך. אפילו אתה תיאלץ להודות שמורגשת באויר הסלמה חמורה ושמדובר בתחקיר יוצא דופן".

"ראשית, באמת קצת יוצא דופן שרז לא חתום הפעם על היצירה", עניתי. "שנית, קיבלתי כבר לפני שנים פטור ממילואים אחרי שירות קרבי הרואי ב'במחנה'. שלישית, אני בכלל לא מבין מה הבעיה. נושא מדידת הרייטינג הוא גם חשוב וגם מעניין, ואין ספק שהוא ראוי לסיקור נרחב. ורביעית, אפשר להניח שייתכן ובכלל מדובר בצרוף מקרים. צר לי".

"צר גם לי", אמר הקונספירטור, "צר לי שאתה לא מוצא לנכון להתגייס למלחמה, לשרת בנאמנות את הבוסים שלך ב'קשת' ולעשות שימוש מושכל בטור שלך כדי לנקום ב'ידיעות' על התחקיר המעמיק על שקר הרייטינג ב'7 לילות'".

"אני לא מאמין שאתה מעז בכלל להעלות בפניי הצעה מגונה שכזו", עניתי מזועזע. "זה הרי מנוגד לכל כללי האתיקה. לא אתן להפוך את 'מי נגד מי' לזירה נפסדת לחיסול חשבונות אישיים".

"ומה לגבי האייטם שלך על מוריס?", גיחך הקונספירטור. "זה לא חיסול חשבונות אישי רק בגלל שהוא העז פעם לפהק בצדק מול הסרט הבינוני שלך או בגלל שהוא מותח כמעט מדי יום ביקורת מושחזת ומנומקת על התכנים השנויים במחלוקת שמשודרים ב'קשת'? תפסיק להתחסד, הורביץ. למה שלא תכתוב, למשל, על היחס המשתנה של 'ידיעות' לסקרים בכלל ולמדידות רייטינג בפרט?".

"תסלח לי מאוד", אמרתי בתקיפות. "היחס של 'ידיעות' לסקרים ומדידות רייטינג נותר איתן כשהיה. ואם לא, זה בטח סתם צירוף מקרים".

"מה אתה אומר", לגלג הקונספירטור. "אז איך אתה מסביר את זה שכל עוד 'ידיעות' הובילו בסקרי החשיפה בפער גדול על פני העיתונים האחרים הם נהגו לפרסם את תוצאות הסקרים בהבלטה יתרה בעמוד הראשון, אבל כשהנתונים השתנו טיפ טיפה לרעתם הם דיללו את הטפיחות העצמיות על השכם ואחר כך העלימו אותן לגמרי?".

"אני משוכנע שאין שום קשר", אמרתי בנחרצות. "אל תשכח שבצמרת 'ידיעות' יושבים אנשים צנועים, ובטח נמאס להם לשבח את עצמם פעמיים בשנה. אני יכול להבין את זה".

"אתה לא מבין כלום, הורביץ", התרגז הקונספירטור. "הרי כל עוד 'ישראל היום' נלחם ראש בראש מול 'ידיעות', וממשיך להוביל, אין שום סיכוי שהפרגונים העצמיים יחזרו לעמוד הראשון של 'ידיעות' או שהתוצאות של סקר TGI יובאו לידיעת הקוראים. הרי זו גם הסיבה שבגללה התפרקה ועדת המדרוג באינטרנט".

"איך זה קשור?", התבלבלתי.

"ואתה עוד האיש שמכנה את עצמו בעל טור לענייני תקשורת", נחר הקונספירטור בבוז. "ברור לחלוטין שכאשר ynet ראה ש-mako נושף בעורפו הוא חבר ל'וואלה!' ושניהם החליטו לפרוש מהוועדה כדי שזו תתפרק ונתוני הגלישה באינטרנט לא יפורסמו יותר".

"ממש לא", אמרתי בהחלטיות. "אני משוכנע שגם לצמרת 'וואלה!' וגם לראשי ynet נמאס להיווכח מדי חודש עד כמה הם מצליחים ועומדים בראש טבלת נתוני הגלישה, ולכן הם החליטו להפסיק את זה. בעצם, אתה יודע מה? יכול להיות שיש לצעד הקיצוני הזה שלהם הסבר אחר".

"איזה הסבר?", שאל הקונספירטור.

"שמדובר בצירוף מקרים", עניתי.

הקונספירטור נאנח. "יודע מה, הורביץ?", אמר לבסוף. "עזוב את זה. למה שלא תתמקד בפיסקה השנייה בתחקיר של נבו?".

"מה כל כך מיוחד בפיסקה השנייה?", שאלתי בעניין חלקי.

"נבו מתלונן שם שאת נתוני הרייטינג המרשימים משיגות הזכייניות על בסיס הרגלי הצפייה של 578 משפחות בלבד".

"זה באמת לא בסדר", מיהרתי להסכים. "הרי 578 משפחות זה משהו כמו 1,800 צופים. לא ייתכן שכמות זעומה כזו של אנשים תייצג את הרגלי הצפייה של כל עם ישראל".

"תגיד הורביץ, מתי כבר תגלה שמץ לויאליות למקום העבודה שלך?", התרגז הקונספירטור. "אז אולי תסביר לי, אם ככה, למה זה כן בסדר שלפני הבחירות האחרונות מינה צמח עשתה ל'ידיעות' סקרים שהתבססו על 500 אנשים בלבד ושהתוצאות שלהם פורסמו בכותרת הראשית?".

"איך אתה מסוגל בכלל להשוות?", שאלתי בפליאה. "טלוויזיה היא עסק רציני ומורכב לאין שיעור. נבו בכבודו ובעצמו ציין שמה שקורה על המסך מעצב את התרבות שלנו. לכן ברור כשמש שכדי לבדוק את הרייטינג צריך מדגם של הרבה יותר אנשים בהשוואה, למשל, לסקר על הבחירות לכנסת, שבסך הכול יכולות, לכל היותר, לחרוץ את גורלה של המדינה".

"לא תצליח להתחמק", אמר הקונספירטור. "מה בנוגע לטובות ההנאה המפליגות?".

"זה באמת לא בסדר", הצהרתי בנחישות. "לא יעלה על הדעת שכל משפחה שמסכימה להכניס הביתה פיפל-מיטר תקבל פתאום 20 שקל לחודש ואחריות על הטלוויזיה. איפה נשמע כדבר הזה?".

"התכוונתי למשהו אחר", אמר הקונספירטור בקוצר רוח. "אני מדבר על הגרלת המכוניות ש'ידיעות' עשה בסוף השנה בניסיון להגדיל את ההכנסות מול 'ישראל היום' לקראת ה-TGI. שלא לדבר על מאות אלפי העיתונים שמחולקים חינם במבצעים כאלה ואחרים בעיתוי מאוד ספציפי. זה לא נראה לך כמו ניסיון בוטה להשפיע על נתוני האמת?".

"חס וחלילה", אמרתי. "איך אתה בכלל מסוגל להשוות אפשרות קלושה למכונית פיג'ו 107 צנועה, בקושי 998 סמ"ק, שהסיכוי לזכות בה בהגרלה המונית הוא זעום ביותר, מול עשרים שקלים בטוחים שכל בעל פיפל-מיטר מקבל מדי חודש ביד? נו באמת".

"ומה עם הגילוי הנאות?", תמה הקונספירטור.

"אני משתדל להקפיד על גילוי נאות ומסב את תשומת לבך להערה הקבועה בתחתית הטור", עניתי בשלווה.

"תפסיק להיות מרוכז בעצמך", אמר הקונספירטור. "למה בכל חמשת העמודים ב'7 לילות' אין משפט אחד שמזכיר את האינטרס הכלכלי הפשוט של 'ידיעות' להחליש את ערוץ 2? הרי כל סטודנט שנה א' לתקשורת יודע שיש קשר בין עליית הרייטינג של 'קשת' ו'רשת' לבין הירידה בתפוצה של 'ידיעות'. מה תגיד על זה, הורביץ?".

"אני אגיד שככל הנראה מדובר בצירוף מקרים", השבתי.

"הבנתי, הורביץ", הפטיר הקונספירטור. "נראה לי שאין לך מה לבנות על העלאה בשכר בזמן הקרוב".

"אין לדעת", עניתי. "כבר ביקשתי העלאה ממוזי, ותדע לך שאני דווקא די אופטימי בנושא הזה".

ואם כבר אופטימיות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות'".

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר