אני חייב להודות שהפעם הם לא הצליחו להרגיז אותי. הרי אין הפגנה שהם עורכים בלי לקרוא לשוטרי ישראל "נאצים". הבגדים של אסירי מחנות הריכוז והטלאים הצהובים נמצאים אצלם מכובסים ומגוהצים להפגנה הבאה, והמקביל לרס"ר האפסנאות שלהם מוציא את זה להפגנות לפי מידת המפגין. הפעם הוחלט להלביש במדים הללו את הילדים, ולא פלא שגם להם נמצאו מידות מתאימות. זה כבר באמת לא יכול לרגש.
צריך לזכור – הם חיים בעולם שלהם, ויחסם לשואה שונה מן היחס של רוב האנשים הנורמלים. אין זה מקרה שאין הם מכבדים את הצפירה ביום הזיכרון לגבורה ולשואה. מבחינתם, השואה היא חלק מן הייסורים שעבר עם ישראל בגלל עוונותיו, לקראת בוא המשיח. מדינה יהודית שאינה יצירתו של המשיח אלא מעשה ידי אדם גרועה בהרבה, בעיניהם, משלטון זר. את השלטון הזר הם נוהגים לכבד, ואפילו לברך, בתפילת השבת, את מנהיגיו. את מנהיגי ישראל הם רואים כאויביהם, הפועלים למען הציונות, למען הכפירה, ומרחיקים בכך את בואו של המשיח.
קשה לנו להאמין את עומק שנאתם אלינו, הלא-חרדים. קשה לנו להבין מדוע הם שורפים את דגלי ישראל ביום העצמאות, מדוע הם שונאים כל כך את כל סמלי השלטון, ובעיקר את המשטרה ואת הצבא. איך זה יכול להיות שכאשר מנהיגי ישראל מופיעים בחו"ל הם זוכים להפגנות רבות משתתפים של חסידי סאטמר בניו יורק ובמקומות אחרים, המגנים אותם על פגיעתם בדת? אותה תפישה מעוקמת המביאה אותם להלביש ילדים במדי אסירי המחנות ולענוד להם טלאים צהובים היא זו המובילה אותם להפגנות ענק נגד מנהיגי ישראל.
אין מה להיפגע מהם
הם מאמינים כי בהתנהגותם, בהקפדתם, הם מקרבים את הגאולה, והם משוכנעים כי בהתנהגותנו אנחנו מונעים אותה. עבורם איננו בעלי דעה שונה או גישה שונה לחיים, שגם אם היא מוטעית, יש לכבד אותה. אנחנו יכולים לחוש כך כלפיהם, אבל הם רואים בנו אויבים ההורסים את מה שהם מנסים לבנות. מכאן קל להם כל כך לקרוא לנו נאצים ולא להרגיש עם זה שום בעיה, והדבר האחרון שאנחנו צריכים לחוש מהם הוא פגיעה.
זו אינה זילות של (זכר) השואה, כפי שאמר היום מנהל "יד ושם", אבנר שלו, משום שאין להם שום השפעה על זיכרון השואה. זה לא ירגש את העולם, שמבין כי מדובר בחבורה הזויה של אנשים, שהוציאה מתוכה את קבוצת החסידים שבאה לפני שנים מעטות לאירן, לברך את אחמדינג'אד.
מדובר ביחסים מאד לא סימטריים. כאשר הייתה זו קבוצה קטנטונת בשכונת מאה שערים בירושלים, היה לכך ערך תיירותי. היום אנחנו חייבים לחשוב מחדש כיצד נכון יהיה להתנהג אליהם, כאשר הם מהווים אחוז גדל והולך מן האוכלוסייה. שתי האפשרויות הסבירות ביותר: לאפשר להם לזכות בפטור מן השירות הצבאי גם אם אינם לומדים בישיבה (לפחות שילכו לעבוד), ולהפוך את קצבאות הילדים לנקודות במס הכנסה, או להקטין אותן לאחר הילד השלישי, במקום להגדילן ולעודד אותם להוליד למעלה מעשרה ילדים עניים.
האם הזכרת השואה לגיטימית? כתבו לנו בתגובות
>> הטור הקודם שלי: האם החמאס נוטש את האלימות?
>> לחילונים יש הרבה מה ללמוד מהדתיים על כיבוד נשים
אני חייב להודות שהפעם הם לא הצליחו להרגיז אותי. הרי אין הפגנה שהם עורכים בלי לקרוא לשוטרי ישראל "נאצים". הבגדים של אסירי מחנות הריכוז והטלאים הצהובים נמצאים אצלם מכובסים ומגוהצים להפגנה הבאה, והמקביל לרס"ר האפסנאות שלהם מוציא את זה להפגנות לפי מידת המפגין. הפעם הוחלט להלביש במדים הללו את הילדים, ולא פלא שגם להם נמצאו מידות מתאימות. זה כבר באמת לא יכול לרגש.
צריך לזכור – הם חיים בעולם שלהם, ויחסם לשואה שונה מן היחס של רוב האנשים הנורמלים. אין זה מקרה שאין הם מכבדים את הצפירה ביום הזיכרון לגבורה ולשואה. מבחינתם, השואה היא חלק מן הייסורים שעבר עם ישראל בגלל עוונותיו, לקראת בוא המשיח. מדינה יהודית שאינה יצירתו של המשיח אלא מעשה ידי אדם גרועה בהרבה, בעיניהם, משלטון זר. את השלטון הזר הם נוהגים לכבד, ואפילו לברך, בתפילת השבת, את מנהיגיו. את מנהיגי ישראל הם רואים כאויביהם, הפועלים למען הציונות, למען הכפירה, ומרחיקים בכך את בואו של המשיח.
קשה לנו להאמין את עומק שנאתם אלינו, הלא-חרדים. קשה לנו להבין מדוע הם שורפים את דגלי ישראל ביום העצמאות, מדוע הם שונאים כל כך את כל סמלי השלטון, ובעיקר את המשטרה ואת הצבא. איך זה יכול להיות שכאשר מנהיגי ישראל מופיעים בחו"ל הם זוכים להפגנות רבות משתתפים של חסידי סאטמר בניו יורק ובמקומות אחרים, המגנים אותם על פגיעתם בדת? אותה תפישה מעוקמת המביאה אותם להלביש ילדים במדי אסירי המחנות ולענוד להם טלאים צהובים היא זו המובילה אותם להפגנות ענק נגד מנהיגי ישראל.
הם מאמינים כי בהתנהגותם, בהקפדתם, הם מקרבים את הגאולה, והם משוכנעים כי בהתנהגותנו אנחנו מונעים אותה. עבורם איננו בעלי דעה שונה או גישה שונה לחיים, שגם אם היא מוטעית, יש לכבד אותה. אנחנו יכולים לחוש כך כלפיהם, אבל הם רואים בנו אויבים ההורסים את מה שהם מנסים לבנות. מכאן קל להם כל כך לקרוא לנו נאצים ולא להרגיש עם זה שום בעיה, והדבר האחרון שאנחנו צריכים לחוש מהם הוא פגיעה. זו אינה זילות של (זכר) השואה, כפי שאמר היום מנהל "
אני חייב להודות שהפעם הם לא הצליחו להרגיז אותי. הרי אין הפגנה שהם עורכים בלי לקרוא לשוטרי ישראל "נאצים". הבגדים של אסירי מחנות הריכוז והטלאים הצהובים נמצאים אצלם מכובסים ומגוהצים להפגנה הבאה, והמקביל לרס"ר האפסנאות שלהם מוציא את זה להפגנות לפי מידת המפגין. הפעם הוחלט להלביש במדים הללו את הילדים, ולא פלא שגם להם נמצאו מידות מתאימות. זה כבר באמת לא יכול לרגש.
צריך לזכור – הם חיים בעולם שלהם, ויחסם לשואה שונה מן היחס של רוב האנשים הנורמלים. אין זה מקרה שאין הם מכבדים את הצפירה ביום הזיכרון לגבורה ולשואה. מבחינתם, השואה היא חלק מן הייסורים שעבר עם ישראל בגלל עוונותיו, לקראת בוא המשיח. מדינה יהודית שאינה יצירתו של המשיח אלא מעשה ידי אדם גרועה בהרבה, בעיניהם, משלטון זר. את השלטון הזר הם נוהגים לכבד, ואפילו לברך, בתפילת השבת, את מנהיגיו. את מנהיגי ישראל הם רואים כאויביהם, הפועלים למען הציונות, למען הכפירה, ומרחיקים בכך את בואו של המשיח.
קשה לנו להאמין את עומק שנאתם אלינו, הלא-חרדים. קשה לנו להבין מדוע הם שורפים את דגלי ישראל ביום העצמאות, מדוע הם שונאים כל כך את כל סמלי השלטון, ובעיקר את המשטרה ואת הצבא. איך זה יכול להיות שכאשר מנהיגי ישראל מופיעים בחו"ל הם זוכים להפגנות רבות משתתפים של חסידי סאטמר בניו יורק ובמקומות אחרים, המגנים אותם על פגיעתם בדת? אותה תפישה מעוקמת המביאה אותם להלביש ילדים במדי אסירי המחנות ולענוד להם טלאים צהובים היא זו המובילה אותם להפגנות ענק נגד מנהיגי ישראל.
הם מאמינים כי בהתנהגותם, בהקפדתם, הם מקרבים את הגאולה, והם משוכנעים כי בהתנהגותנו אנחנו מונעים אותה. עבורם איננו בעלי דעה שונה או גישה שונה לחיים, שגם אם היא מוטעית, יש לכבד אותה. אנחנו יכולים לחוש כך כלפיהם, אבל הם רואים בנו אויבים ההורסים את מה שהם מנסים לבנות. מכאן קל להם כל כך לקרוא לנו נאצים ולא להרגיש עם זה שום בעיה, והדבר האחרון שאנחנו צריכים לחוש מהם הוא פגיעה. זו אינה זילות של (זכר) השואה, כפי שאמר היום מנהל "יד ושם", אבנר שלו, משום שאין להם שום השפעה על זיכרון השואה. זה לא ירגש את העולם, שמבין כי מדובר בחבורה הזויה של אנשים, שהוציאה מתוכה את קבוצת החסידים שבאה לפני שנים מעטות לאירן, לברך את אחמדינג'אד.
מדובר ביחסים מאד לא סימטריים. כאשר הייתה זו קבוצה קטנטונת בשכונת מאה שערים בירושלים, היה לכך ערך תיירותי. היום אנחנו חייבים לחשוב מחדש כיצד נכון יהיה להתנהג אליהם, כאשר הם מהווים אחוז גדל והולך מן האוכלוסייה. שתי האפשרויות הסבירות ביותר: לאפשר להם לזכות בפטור מן השירות הצבאי גם אם אינם לומדים בישיבה (לפחות שילכו לעבוד), ולהפוך את קצבאות הילדים לנקודות במס הכנסה, או להקטין אותן לאחר הילד השלישי, במקום להגדילן ולעודד אותם להוליד למעלה מעשרה ילדים עניים.
יד ושם", אבנר שלו, משום שאין להם שום השפעה על זיכרון השואה. זה לא ירגש את העולם, שמבין כי מדובר בחבורה הזויה של אנשים, שהוציאה מתוכה את קבוצת החסידים שבאה לפני שנים מעטות לאירן, לברך את אחמדינג'אד.
מדובר ביחסים מאד לא סימטריים. כאשר הייתה זו קבוצה קטנטונת בשכונת מאה שערים בירושלים, היה לכך ערך תיירותי. היום אנחנו חייבים לחשוב מחדש כיצד נכון יהיה להתנהג אליהם, כאשר הם מהווים אחוז גדל והולך מן האוכלוסייה. שתי האפשרויות הסבירות ביותר: לאפשר להם לזכות בפטור מן השירות הצבאי גם אם אינם לומדים בישיבה (לפחות שילכו לעבוד), ולהפוך את קצבאות הילדים לנקודות במס הכנסה, או להקטין אותן לאחר הילד השלישי, במקום להגדילן ולעודד אותם להוליד למעלה מעשרה ילדים עניים.