הלוואי על כולנו יכולות כמו של מקסים הרקין

"אתה עדיין קול, אתה לא מתחנן, אתה לא נראה בהלם אפילו, אתה נראה בהשלמה". אלה המילים שאיתן תיאר ספי עובדיה בפני מקסים הרקין את סרטון החטיפה שלו מהנובה ב-7 באוקטובר, והן תקפות בדיוק באותה המידה גם לריאיון הראשון איתו, שנתיים וקצת אחרי השבת ההיא ושבועיים וקצת אחרי ששוחרר. החזרת אחרוני החטופים החיים אילצה את מגזיני הטלוויזיה להתאים את עצמם ללוח זמנים מהיר למדי, כשתוך ימים בודדים רבים מהם כבר מוכנים להתייצב מול המצלמה. לכן נדרש משדר ספיישל, פרויקט מיוחד, ערב שבו באמת אפשר לומר ש"עובדה" פותחת עונה וסוגרת עונה.

כשמקסים הרקין נחטף ספי עובדיה עוד היה כתב פוליטי, לפני חציית הכביש לקשת 12 וההזדמנות לראיין איש חזק כל כך. שידור מקרי שלו ברדיו, שאותו הרקין ושותפיו לשבי שמעו באמצעות מכשיר מאולתר - כולל שיעור פיזיקה שלם שמסביר אותו - הובילו דווקא אותו למעמד. והסיפור הזה נוגע בבסיסו להיעדרו של אחד: הרקין היה מהחטופים הכי פחות מוכרים או מתוקשרים, כי רק לאחר שחרורו התגלה שמדובר בקצין בסדיר שסיים את הקורס חודשיים בלבד לפני החטיפה. הגיוס נעשה בגיל מבוגר, והיום הרקין הוא גבר בן 37 שהעביר 5% מחייו בשבי. ולא רק העביר, אלא ממש שרד. בשביל עצמו, בשביל הבת מוניקה, בשביל האח הקטן פיט, בשביל שגם הריאיון איתו יסתיים עם הפניה לגיוס המונים כי הוא לא מקבל מספיק מהמדינה. 

כמו במקרים אחרים מהימים האחרונים, למשל זה של בר קופרשטיין, הריאיון עם הרקין גדול יותר מהעדויות - המצטברות, המחרידות, למרבה הצער הכל כך לא מפתיעות - על האופן שבו פרובוקציות תקשורתיות של השר בן גביר הפכו לצלקות פיזיות על גופם של החטופים. הוא גם גדול יותר מעוד עדות מטלטלת בדיעבד על הסכנה שנשקפה לחייהם בזמן מבצע ארנון, או מעוד עדות על כך שסרטוני השבי שחמאס הפיץ עירבו מניפולציות רבות. הריאיון איתו גדול כמעט כמו האיש עצמו, אדם ציני ברמות שאין לתאר ושהלוואי על כולנו יכולות ביטוי כמו שלו.

הגבולות בין חטופים לסלבס עדיין מטושטשים, אבל מאחר שהסיפור של הרקין נותר חסוי ברובו אפשר להודות ביושר - במציאות התקשורתית של השנתיים האחרונות הוא לא היה דמות דומיננטית. עכשיו, עם הריאיון ב"עובדה", הוא במידה רבה מזכיר את אלי שרעבי: בזכות זיהוי מרואיין חריף וחזק, עובדיה ושותפיו העמידו עוד משדר טלוויזיוני לופת שיכול להוליד סמל לאומי של ממש. מקסים הרקין הוא מהחטופים המרשימים ביותר שיצאו מהעפר העזתי, לבטח אחד הרהוטים, השנונים, בעלי הלשון הציורית שבהם. אדם שהתגייס באיחור לצבא שאיחר לשדה הקטל שממנו נחטף, אבא ואח גדול שבמשך שנתיים לא היה מי שישמור עליו. אבל את כל זה הוא דווקא משחזר בקור רוח מעורר השתאות, חד וצלול כאילו לא הוגבל לסיגריה וחצי בלבד במהלך כל אותה תקופה. אף מחבל לא יכול לפרוץ את החומרים שמהם עשויים הוא וחבריו.