הדקות הראשונות של "סיטדל" ("Citadel") הן כל כך גנריות, שהיה לי ברור שזאת הסחת דעת, מסך עשן, משהו שאוטוטו יתהפך ויתברר שהוא רק הכנה לדבר האמיתי. מייסון קיין (ריצ'רד מאדן, מי שגילם את רוב סטארק ב"משחקי הכס") ונדיה סין (פריאנקה צ'ופרה-ג'ונאס, "קוונטיקו") הם שני סוכנים חשאיים שנמצאים באותה עת ברכבת מהירה בהרי האלפים; הם מחליפים ביניהם דיאלוגים שנונים-מתגרים שמעידים על היסטוריה רומנטית-מינית; הם מתנהלים בנונשלנטיות זחוחה גם כשהנסיעה הרוגעת הופכת להתנקשות באחד הנוסעים. בין לבין אנחנו למדים שהם שייכים לארגון ביון בשם "סיטדל", והכל נראה ונע ומתנהל כמו 1,003 סרטים וסדרות - וסדרות סרטים - שכבר ראינו.
ואז זה בא. במקום עוד פעולה של סיטדל, מתברר שכל הסיפור הוא בכלל פעולת יום הדין של הארגון המתחרה, "מנטיקור". הפעולה השגרתית הופכת למלכודת כמעט-מוות, ואחריה - ליתר דיוק שמונה שנים אחריה - מוצאים את עצמם שני הסוכנים במצב שאין להם שום זיכרון מהאירוע, או בכלל מחייהם כמרגלים. והופה, צדקתי: "סיטדל" (שזמינה מאז סוף השבוע באמזון פריים) מתחזה לסדרה שגונבת קצת מכל דבר בז'אנר, כשבעצם היא גונבת כל דבר מסרטי ג'ייסון בורן.
יוצר "סיטדל" הוא דיוויד וייל. לא צפיתי בעבודות הקודמות שלו, כמו "ציידים" ו"הפלישה", אבל מאחוריו עומדים האחים ג'ו ואנתוני רוסו, יוצרי (בין השאר) "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק" ביקום הקולנועי של מארוול; המעורבות שלהם הופכת את הסדרה החדשה למעניינת בהגדרה, וזה עוד לפני שמכניסים למשוואה את ה-300 מיליון דולר שאמזון השקיעה בסיפור הזה, עם תוכניות להתרחב ליקום טלוויזיוני שלם. במהלך העבודה על הסדרה הוחלט להדק אותה משמונה פרקים בני שעה לשישה פרקים בני 40 דקות, ובשלב הזה כבר היה ברור שמשהו השתבש, אבל צריך לראות כדי להאמין עד כמה. סתם, לא צריך לראות.
בשלושת הפרקים הראשונים, היחידים עד כה ששוחררו לצפייה של מבקרים, לא מצאתי דבר אחד טוב. לא האקשן (חסר השראה), לא ערכי ההפקה (בלתי נראים על המסך), לא ההומור (וואט הומור), לא הכימיה בין הכוכבים (וואט כימיה). אפילו בין דמויות המשנה אין שום דבר להיאחז בו, לא כשסטנלי טוצ'י הנפלא-בדרך-כלל מתבזה בתפקיד המפעיל של קיין וסין, ולזלי מנוויל ("הכתר") עושה מעצמה צחוק בתפקיד הנבלית.
זוכרים את "זירת הפשע: הזירה של הפשע", הסדרה הפיקטיבית שבתוך הסרט האמיתי "קח את זה כמו גבר" (במקור "לשכוח את שרה מרשל")? אז "סיטדל" היא בול כזאת, רק באמת, לא בפרודיה. סדרה שכאילו מתכתבת עם דברים שהצופה כבר ראה ועושה עליהם "משווה ומעלה", רק שהתכתובת לא מגיעה ליעד וכל מה שנשאר זה עוד מאותו הדבר. הייתי חושב שהיא איומה גם בלי הרוסואים והכסף של ג'ף בזוס, אבל איתם מדובר כבר בפיאסקו.
ב"שר הטבעות: טבעות הכוח", ועוד קודם ב"The Grand Tour" - זוכרים, הניסיון של בזוס למנף ב-160 מיליון פאונד את מגישי "טופ גיר" לאחר פרידתם מה-BBC? - הוכח שהכסף של אמזון לא יכול לקנות אהבה של קהל. אבל בעוד שבשני הכותרים הנ"ל היו גם דברים חיוביים, "סיטדל" היא בזבוז זמן מוחלט ועלבון צורב לאינטליגנציה.