"להיות גורדון רמזי" מתעלה על כל סדרות השפים

תוך 48 שעות, נטפליקס מציגה שתי דרכי פעולה לשיקום תדמית הריאליטי המפוקפקת שלך: יש את הדוקו על "הטופ מודל הבאה", שבו טיירה בנקס והיתר מעומתים עם תוכן שהתיישן רע ורוב הזמן בוחרים להכות על חטא; ויש את "להיות גורדון רמזי" (Being Gordon Ramsay), הדוקו על אושיית טלוויזיה פרובלמטית לא פחות - השף גורדון רמזי, מי שהפך את האגרסיביות לסימן ההיכר שלו - שמעדיף להיות יותר ריאליטי מאשר דוקו ולעסוק בעיקר בהלבנות. הפעמים האלה מ"מטבחי הגיהינום" שבהן קרא למתמודדות "פרות" או "כלבות"? הסדרה של רמזי לא רק שלא מתייחסת לזה, אלא בוחרת ב"תראו, ציפור".

ומה לעשות, זו אחלה ציפור. ששת פרקי "להיות גורדון רמזי" של נטפליקס הם למעשה ספירה לאחור לקראת מטרה ברורה: פתיחת קומפלקס מסעדות בקצה של גורד שחקים לונדוני, עם סכומי עתק שמונחים על הכף ולוח זמנים צפוף. ספק עד כמה הנושא הזה באמת מדיר שינה מעיניו של השף - הוא בכל זאת עומד מאחורי 95 מסעדות קיימות וחולש על 2,500 עובדים - אבל יכול להיות שזו לא רק הצגה למצלמות, שזו באמת הדרך היחידה להקים אימפריות כאלה. ובהיעדר תחרות מפורשות, ושפים צעירים לרדות בהם, "להיות גורדון רמזי" נעדרת צעקות והתמוטטויות עצבים כלשהן. רק הגרסה הביתית של רמזי, אב לשישה שממש כמוכם עושה תאונה עם הרכב וממש כמוכם מתמקח על מחירים, והניסיון שלו לשנות את הרושם עליכם.

לצד האנושיות הזאת, "להיות גורדון רמזי" מתובלת בשופוני מפורש: עוד ועוד שוטים של המטוס הפרטי, עוד ועוד שיחות הו-כה ספונטניות על כמה הצעד שהוא עושה גדול. עוד ועוד זוויות מחמיאות של חיי המשפחה שלו, כולל האישה שנשואה לו מזה נצח ונגררת אחריו לאינספור הרפתקאות - למרות שהיא מבהירה, ומבהירה היטב, שהיא יוצאת להרפתקאות האלה מתוך אהבה טהורה. האייקוניות הקולינרית והטלוויזיונית של רמזי מקנה לו מעמד ייחודי, קיצוני, כזה שלא מאפיין שף אלא איש עסקים שפשוט מרכיב מנות ותפריטים. אותו מעמד אף מאפשר לו לתגמל רק משפיעני אוכל, תוך שהוא מחרים את מבקרי המסעדות המסורתיים. אבל המבט על חייו בכל זאת מתעלה על כל סדרות השפים המתוסרטות, כי "להיות גורדון רמזי" עשויה בקפדנות שמן הסתם קיבלה את ברכתו. אי אפשר לערער על היכולת שלו לספק טלוויזיה טובה, גם אם חסרות בה כמה שאלות מוסריות.