אי אפשר לכתוב על סיום סדרה בלשית בלי ספוילרים. אז אם עדיין לא ראיתם את עונה 2 של "האפטר פראטי" ואתם בונים על צפייה עתידית, אין לכם מה לחפש כאן. ובהחלט יש מספיק סיבות לשריין לעצמכם צפייה עתידית כזאת: העונה השנייה של "האפטר פארטי" חמודה, שנונה וכיפית לצפייה בדיוק כמו הראשונה, אבל מה לעשות, וזה לא ספוילר - הפעם זה פשוט לא מספיק.
העונה השנייה, שהגיעה לסיומה בשבוע שעבר, נפתחה בהגעתם של אניק (סם ריצ'רדסון) וזואי (זואי צ'או) - הזוג שהתאחד לצלילי ה"אווווווו" שלנו בסוף העונה הקודמת - לאחוזת משפחת מינוז. שם מתקיימת ברוב פאר חתונתה של אחותה של זואי, גרייס, עם בחיר לבה אדגר (זאק וודס), המיליונר האקסצנטרי. בבוקר שאחרי החתונה - הפתעה הפתעה - אדגר נרצח, וכל אורחי הבית חשודים. אניק, שכבר פתר תעלומת רצח אחת בעונה הקודמת, מצטוות שוב עם השוטרת דאנר הפקחית והססגונית (טיפאני האדיש), והשניים חוקרים את כל אחד ואחד מהנוכחים. כמו בעונה הקודמת, גם כאן כל פרק מתמקד בנקודת מבטה של דמות אחרת, ומבויים בסגנון קולנועי אחר - מותחן אירוטי, פילם נואר או סרט של ווס אנדרסון.
אבל מה שהתחיל כגימיק חמוד בעונה הראשונה קצת פחות מרשים בעונה השנייה. לא כל סגנונות הבימוי אחידים ברמתם, והאמת - כבר לא לגמרי ברור למה צריך אותם בכלל. "זה היה תיאור מפורט ומיותר", ממלמל אניק אחרי שבמשך פרק שלם דאנר מתארת לו (ולנו) באריכות את הסקס שעשתה פעם עם חשוד ברצח, ואנחנו לא יכולים שלא להזדהות עם המשפט. כי בשביל מה, בעצם, אנחנו צריכים את כל זה. את פרק הסקס. את בדיחות הלטאה. את הסגנונות המתחלפים. המקומות שבהם סיפורי הדמויות משתלבים ומפענחים זה את זה הם הרגעים החזקים בסדרה, כי זה מה שעושה רשומון טוב: הוא מרכיב לנו תמונה כוזבת מתוך מספר נקודות מבט, ומבקש מאיתנו לחלץ מתוכה את האמת. אבל נראה ש"האפטר פארטי" שכחה קצת את התפקיד העיקרי שלה, ומגישה לנו יותר קריצות כוזבות מאשר תעלומה בלשית אמיתית.
מרגישים את זה בעיקר עם התוספת האינטרנטית שמגיעה לצדה של המנה העיקרית שהיא "האפטר פארטי": במהלך העונה שחררה ההפקה לרשת שורה של חידות ותשבצים, שהיו אמורים לעזור לגולשים להגיע לפתרון התעלומה. שלל פורומים וקבוצות דיון וירטואליות התעסקו כל העונה בלחבר אותיות מתוך דיאלוגים כמו רבנים שקוראים את העתיד בדילוגי אותיות בתנ"ך, וניסו לאתר רמזים נסתרים בסידור הפרחים של החתונה או ברקמה של המפיות. בתור חובבת אגתה כריסטי, הכוהנת הגדולה של סיפורי "מישהו נרצח וכולם חשודים", לא התלהבתי מהרעיון של לקרוא את שם הרוצח בגרגירי המלח על השולחן. פתרון טוב של תעלומה צריך לנבוע מהסיפור עצמו, לא מפאזל שמחלקת הארט השתילה בפריים בתור בדיחה. פתרון טוב צריך לקשור היטב את כל הקצוות, כך שמצד אחד הכול ייפול בדיוק למקום, ומצד שני עדיין יתפוס אותך בהפתעה.
אבל פתרון התעלומה של רצח אדגר לא עושה את כל אלה. הוא די סטנדרטי, בעצם - מי היה מאמין שהרוצח יהיה קשור לרומן האסור והיצרי שהוצג לנו כבר באמצע העונה. זה היה בערך הניחוש השני או השלישי של כולנו וכבר פסלנו אותו כי זה נראה טריוויאלי מדי. אפילו לאגתה כריסטי לפני 80 שנה היו תעלומות יותר מפתיעות ומתוחכמות, ולה בכלל לא היה פורום ברדיט. נראה ש"האפטר פארטי" הייתה עסוקה יותר בתשבצים והגנבות לצופים מאשר בבנייה של מבוך בלשי מפותל באמת, שייתן כבוד לז'אנר שהיא לא מפסיקה לקרוץ לו.
השיא מגיע לקראת סיומו של הפרק האחרון, אחרי שהתעלומה נפתרה, אז אנחנו חוזים בסצנה באורך הגלות שבה אניק וזואי מציעים נישואים זה לזו, ושניהם מגמגמים ומתבלבלים ומצחקקים כמו בקומדיה רומנטית זולה. לרגע אפשר לחשוב שיש כאן עוד פארודיה על ז'אנר קולנועי - אבל לא, הפעם זה אמיתי, אנחנו באמת אמורים להתרגש ולהסמיק מול הסצנה הרומנטית הזאת, ללא שמץ אירוניה. כי בסופו של דבר זה מה ש"האפטר פארטי" רוצה לעשות: להיות חמודה ושמחה עם האפי אנד חלבי. טוב, ועם קצת רצח באמצע.