הנוסטלגיה של "הבורוז" מתגלה כחרב פיפיות

בנטפליקס ממשיכים עם רצף של סדרות שהאחים דאפר לא היו מעורבים בהן באופן מעשי, אך שמם עדיין מתנוסס עליהן כ"מפיקים בפועל". אחרי "משהו רע עומד לקרות" ו"דברים מוזרים: סיפורים מ-1985" - עכשיו מגיעה "הבורוז" (The Boroughs), סדרה נוספת שהיוצרים שלה די אנונימיים, ולכן קיבלה חיזוק בשיווק דרך יוצרי "דברים מוזרים". אומנם יש מספר נקודות דמיון לסדרה ההיא, בעיקר העובדה שמדובר בתעלומה על-טבעית עם נגיעות ספילברגיות, אך הגיבורים הבלתי צפויים שעומדים במרכזה עברו מזמן את גיל ההתבגרות.

"הבורוז" מתמקדת בחבורת גמלאים שגרים בשכנות ב"בורוז", קהילה סגורה לבני הגיל השלישי שעל פניו נראית כמו המקום המושלם לבלות בו את השנים האחרונות של החיים. אלא שמתחת לדשא המאוד ירוק של הבורוז, ובין כותלי קירות הבתים הפוטוגניים שנראה שיצאו מקטלוג של איקאה, מסתתר איום-על טבעי שמאיים לגזול מהם את מעט הזמן שנותר להם.

הסדרה מתמקדת בסם (אלפרד מולינה), שמגיע לבורוז זמן קצר לאחר מותה הפתאומי של אשתו, לילי (ג'יין קזמרק, "מלקולם באמצע"). סם מגיע לקהילה בעל כורחו, אחרי שניסה ולא הצליח לצאת מהחוזה שנחתם עוד כשלילי הייתה בחיים. למרות הניסיונות שלו לצאת מהבורוז, הוא מגלה פוטנציאל בשכנים שלו ומחליט להישאר. אך זמן קצר לאחר מכן, מותו הפתאומי והמסתורי של שכן משנה את התמונה - וסם ושכניו החדשים יוצאים למסע לגלות מי או מה עומד מאחורי מותו, ונחשפים לעולם אפל שמסתתר מתחת לחזות הלכאורה פסטורלית של "הבורוז".

אומנם יוצרי הסדרה לא מוכרים, אך צוות השחקנים מלא בשמות ותיקים וידועים, ביניהם ג'ינה דיוויס, אלפרד מולינה, אלפרה וודארד, דניס או'הר, ביל פולמן וקלארק פיטרס. רובם נמצאים בעשור השמיני לחייהם והעובדה שהם מובילים סדרה בנטפליקס לא מובנת מאליה וראויה להערכה. הקאסט המצוין של "הבורוז" מוכיח שהעולם לא בהכרח שייך לצעירים, והם בהחלט נקודת חוזק גדולה של הסדרה.

ההשפעות הספילברגיות לחלוטין ניכרות. יוצרי הסדרה גם לא הסתירו את הכוונות שלהם לייצר עלילה בסגנון סרטי ההרפתקאות והמדע הבדיוני של שנות ה-80, סטייל "אי.טי" ו"הגוניס", כאלה שיש בהן אלמנטים של אימה - אבל גיבוריהם היו ילדים, ולכן הסרטים התאפיינו בנימה אופטימית ולא אפלה. לפני שתזעקו "דברים מוזרים", נציין שזה אכן מזכיר את הכיוון, אבל בשונה ממנה, "הבורוז" מתרחשת בימינו וההשפעות האייטיזיות הרבה יותר מעודנות. כאן למעשה הדמיון מתחיל ונגמר.

"הבורוז" היא אחרי הכל סדרה שבמרכזה בני 70 פלוס, ובהתאם לכך היא מציפה נושאים רלוונטיים לאוכלוסייה הזו, כאלה שלמרבה הצער לא צפים מספיק על המסך הקטן. העלילה מעלה נושאים כמו גילנות, גזלייטינג שחווים מבוגרים, קשיים פיזים ונפשיים בהזדקנות, מוות ואפילו מין בגיל השלישי. ולמרות הרצינות לכאורה של הנושאים האלו, באופן מפתיע היא מצליחה להעלות אותם בלי לאבד את הטון היחסית קליל שלה. העלאת הנושאים האלו ממחישה שגילם של הגיבורים הוא לא גימיק, אלא חלק בלתי נפרד מה-DNA של הסדרה. ולמרות שעל פני השטח היא עוסקת במוות, בגרעין שלה היא למעשה סדרה אופטימית על חיים, על מה ומי הופך את הזמן המוגבל שלנו על כדור הארץ לשווה את זה.

לצד הנושאים החשובים ש"הבורוז" מעלה, עדיין מדובר בסדרה שהעלילה המרכזית שלה היא סביב תעלומה - וכאן היא קצת פחות מצליחה לשמור על עניין. התעלומה לא מחזיקה מספיק כדי לשמור על הצופה מסוקרן לכל אורכה, וסביר להניח שחלק מהצופים יצליחו לנחש הרבה בכוחות עצמם. ההישענות שלה על נוסטלגיה מתגלה כחרב פיפיות, שגם גורמת לתחושת דז'ה וו בלתי נמנעת. העלילה פשוט דומה מדי ליותר מדי דברים ודלה מדי כדי להחזיק סדרה שלמה, והייתה מתאימה יותר לסרט באורך מלא.

קשה שלא להישבות בקסם של "הבורוז". היא אנושית, אופטימית, נוסטלגית והלב שלה לחלוטין במקום הנכון. אבל היא גם סדרה שסובבת סביב תעלומה שמובילה למקומות צפויים ולא מקוריים מספיק. כעוד סדרה בעולם רווי בסדרות, היא פשוט לא מספקת תמורה הולמת לכמות השעות שהיא מצריכה לצפות בה.