זה לקח קצת זמן, אבל שירות הסטרימינג דיסני+ סוף סוף נחת בישראל. כדי לעזור לכם למצוא בו את ההמלצות השוות באמת, חזרנו לביקורות שפרסמנו על כמה מהסדרות שלו. והפעם: "אובי וואן קנובי".


פרק הפתיחה הכפול של "אובי וואן קנובי" כאילו עושה הכל נכון. החזרה של יואן מקגרגור לתפקיד שמילא בפריקוולים הקולנועיים של "מלחמת הכוכבים" נראית טבעית ואפילו מבורכת (הרי מקגרגור תמיד היה החולייה החזקה בשרשרת הכשלים ההיא), האינקוויזיטורית ריבה (מוזס אינגרם, "גמביט המלכה") ממצבת את עצמה כדמות חדשה שיהיה מאוד מעניין לראות לאן תתפתח, וכראוי לפרק כפול, הוואו-פקטור העלילתי הראשון ממוקם בישורת האחרונה של הפרק השני. בכלל, קשה לחשוב על משהו ב-80 ומשהו הדקות הטלוויזיוניות הללו שאינו עשוי היטב. אבל אם לסכם אותן בשורה אחת, ההגינות מחייבת לנסח אותה כך: נכון לרגע זה, "אובי וואן קנובי" היא לא פחות ולא יותר מעוד פריקוול.

ברור, זה מובנה בהגדרה. אם הולכים לספר לנו על מה שקורה עם קנובי אחרי שאיבד את אנאקין סקייווקר לצד האפל של הכוח ולפני שיצא עם בנו לוק לפוצץ את כוכב המוות, זה יהיה פריקוול. השאלה היא באיזה מן עולם ממקמים אותו, אילו חידושים מביאים לשולחן. ולפחות על פי הצהרת הכוונות הראשונית שלהם, יוצרי הסדרה דבורה צ'או וג'ובי הרולד בחרו באופציה הכי מנמיכת מעוף שיש - וצללו שוב לתוך הסאגה של משפחת סקייווקר.

>> מארוול, פיקסאר ו"האנטומיה": מדריך ההמלצות המלא לדיסני+

שוב, זה כאילו מובן מאליו, כמו שהיה ידוע מראש שהעניינים יתרכזו בטאטואין, כוכב הבית של לוק; הרי קנובי מוצב שם כדי להשגיח מרחוק על בנו של אנאקין. אבל הסדרה החדשה נורא ממהרת להגיע אל קווי העלילה שעוסקים בסקייווקרים, נורא רוצה להבהיר את מקומה בקאנון. האפקט של זה דומה למה שקרה כשג'ורג' לוקאס החליט לדחוף את R2D2 ו-C3PO לטרילוגיית הפריקוולים: במקום להגדיל את היקום של "מלחמת הכוכבים", זה מקטין אותו.

ייאמר מיד, לוקאספילם – חברת ההפקה של מותג "מלחמת הכוכבים" שייסד ג'ורג' לוקאס - הרוויחה ביושר את זכותה לשוב אל הקאנון. "המנדלוריאן" הנהדרת היא ממש יריית לייזר באפלה מהבחינה הזאת, הכי הרחבת יריעה ויקום, אל הנצח ומעבר לו; "הספר של בובה פט", שלצערי לא זכתה להייפ שהייתה ראויה לו, היא מופת של איזון בין ישן וחדש, סדרה שרגליה בקאנון וראשה בשמיים. בקיצור, העובדה שרק בסדרה הנוכחית הולכת לוקאספילם לקומפורט זון שלה היא לגמרי אות לאיפוק ולחזון. מצד שני, זה רק הופך את הריצה לזרועות הסקייווקרים למאכזבת יותר.

בשלב הזה אין מנוס מספוילר זוטא, אז אם לא מתאים לכם - ניפגש בפסקה שמתחילה ב"תראו, אני פאן בוי חסר תקנה": אני מניח שמתוך רצון להתרחק מקווי עלילה דומים מדי לאלו של "מלחמת הכוכבים: אימת הפנטום" - כי יש גבול למיחזור וכי רבאק, "אימת הפנטום" – הפתיחה של "אובי וואן" לגמרי מניחה ללוק הילד ולגמרי מתמקדת באחותו ליאה (ויויאן ליירה בלייר) ביושבה כנסיכת אלדראן, הכוכב שמושמד ב"מלחמת הכוכבים" המקורי. אבל התחושה היא שזה קוסמטי, שהאג'נדה האמיתית היא לא של סטורי-טלינג אלא של ריצוי מעריצים, ומכל מקום, ליאה הצעירה היא דמות מעצבנת שאין דברים כאלה. חכמולוגית, לא אמינה בשיט, וכמובן שבהתאם לצו השעה מקיימת את כל הלכות ההעצמה הנשית/לא זקוקה למושיע/תמיד קיק-אס, גם כשהיא *נסיכה בת פאקינג עשר שהרגע חטפו אותה אנשים מאוד מפחידים*.

מתוך "אובי וואן קנובי", יואן מקגרגור (צילום: Disney+, יחסי ציבור)
תמיד היה החולייה החזקה. יואן מקגרגור | צילום: Disney+, יחסי ציבור

תראו, אני פאן בוי חסר תקנה. הדבר שהכי מעניין אותי כרגע, אפילו יותר מלמצוא דרכים להתלונן על "אובי וואן", זה מתי הפרק הבא. אני גם מקווה – ומאמין – שיהיה כאן מבנה משפכי, כלומר שקודם יסגרו לנו את הפינה של הקומפורט זון ומאוחר יותר ילכו לטריטוריות חדשות. בכלל, הרי תחת המטרייה של דיסני קורים רק דברים טובים בסטאר וורז הטלוויזיונית (בניגוד מופלא ממש לזו הקולנועית), כך שהאכזבה הנוכחית היא בראש ובראשונה תולדה של העובדה שהתרגלתי לטוב - ואולי-אולי גם קצת של העובדה ש"אובי וואן" מטרגרת שוב ושוב את הטראומה של טרילוגיית הפריקוולים. 

ההרהורים הטריגריים מחייבים אותי לסיים בעוד ספוילר זניח, אז אולי מוטב שניפרד כאן ועכשיו. אם אתם עוד פה, אז בעוד שחמש הדקות הראשונות של הפרק הראשון הן תקציר של טרילוגיית הפריקוולים – היי, אמלוק סקייווקר! – הרי שסצנות ספורות בתוך הפרק אנחנו רואים את אובי וואן חווה סיוט שמורכב כולו מסצנות קצרות מתוך הטרילוגיה המשוקצת. האם בתחילתה של סדרה אפופת ריצוי מעריצים שלחו כאן צ'או והרולד חץ לאמור "כן, אנחנו יודעים"? כי אם הדבר הזה הוא בדיחה מכוונת, אז אני לוקח בחזרה לפחות חצי מהדברים הרעים שכרגע אמרתי.