"אני אמצא אותך" ממשיכה את המגפה הכי נחותה בנטפליקס

לעטלף הסיני במשוואה הזאת קראו "מוגנים". השנה הייתה 2018, ובנטפליקס הוציאו לאור דרמת מתח ראשונה מאת הרלן קובן - סדרה שטחית אך יעילה, שאף התהדרה בתפקיד ראשי שגילם מייקל סי. הול. ההצלחה של "מוגנים" הובילה לחוזה בין הסופר לענקית הסטרימינג על הפקת עיבודים לספריו, ומאז לפחות פעם בשנה עולה בנטפליקס עוד סדרת אשפה: "אדם זר", "התמימים", "הנעלמים", "הנעדרים" (מה ההבדל?), "הטעות כולה שלך", "הבריחה" וזו רק רשימה חלקית. הסדרות של קובן הגיעו מבריטניה, מפולין, מספרד, מצרפת, אפילו מארגנטינה. רק ארצות הברית נותרה חסינה, ועכשיו המגפה הטלוויזיונית הזאת מדביקה קורבן חדש.

"אני אמצא אותך" (I Will Find You), הסדרה האמריקאית הראשונה של קובן בנטפליקס - אמריקאית אחרת שלו, "מחסה", עלתה בעבר באמזון פריים - מקפידה אף היא על קונספט מופרע שניתן לתקצר במשפט אחד: אב חף מפשע מרצה מאסר עולם על רצח בנו בן ה-3, ומקבל ראיות לכך שהוא אולי עדיין בחיים. כל חובב תעלומות לא צריך יותר מזה בשביל להיות בפנים. גם אם אותו חובב תעלומות כבר יודע שקובן תמיד יפתח את העלילה לכיוונים הכי מופרעים, גם אם הוא כבר צפה במספיק עיבודים שלו בנטפליקס ויודע שאף אחד מהם לא שווה את זה. הקליקבייט עובד כרגיל.

גיבור "אני אמצא אותך" הוא דיוויד בורוז, בגילומו של סם וורת'ינגטון מ"אווטאר" - אדם שהוא הפנים הכחולות של הסרט הכי מצליח בתולדות הקולנוע, וגם זה לא עוזר לו להפוך לשחקן שמישהו באמת מכיר. זוהי השנה החמישית שלו בכלא על רצח בנו, ואחרי נתק ארוך מגיעה לבקר אותו גיסתו רייצ'ל (בריט לאוור, "ניתוק"). היא מראה לו תמונה שנתקלה בה, כשברקע מופיע ילד שנראה כמו הבן שהוא לא באמת רצח, כולל כתם הלידה הספציפי. דיוויד מסתבך עם שוטרים רעים, מרוויח מיחס מועדף של שוטרים טובים, ובסוף בורח-מוברח החוצה מהכלא כדי לברר את העניין. לאוור, זוכת אמי שאמורה לכוון גבוה מזה, רצה עם וורת'ינגטון בבוסטון וניו יורק כאילו מדובר במסדרונות של "ניתוק" והם הלי ומארק.

בחסות המעבר מאירופה לאמריקה, "אני אמצא אותך" היא הפקה יותר גדולה מהקובן הנטפליקסי הממוצע - לא עוד רצח בעיירה קטנה, אלא קונספירציה רחבת יריעה שכוללת סוכני FBI, זירות מרוחקות האחת מהשנייה ומרדף פארקוריסטי מופרך. גם בפרקים המתקדמים שלה היא ממשיכה להציג דמויות מרכזיות חדשות, כשהקאסט המכובד כולל בין היתר את מיילו ונטימיליה ("החיים עצמם"), ארין ריצ'רדס ("גות'האם"), ג'ונתן טאקר ("ממלכה"), מדלין סטו ("נקמה") וקלנסי בראון ("חומות של תקווה"). ולמי אין מקום בין כל השמות האלה? לסאבטקסט, כמובן. כל מחשבה, כל תחושה: הכל נאמר בקול רם, ויותר מפעם אחת למקרה שמישהו פספס, כולל פלאשבקים למה ששודר בפרק שעבר. ככה זה כשהדמויות ב"אני אמצא אותך" מחליפות ערכים ועקרונות תוך שנייה, ואיכשהו זו תמיד השנייה שבה ההתפתחות האקראית הזאת קריטית להמשך העלילה. ממכרות אך נחותות, הסדרות של הרלן קובן הן וירוס. והחיסון עבורו טרם נמצא.