איך אנחנו אוהבים חרדיות. לא חרדים, עליהם נקפיד להתלונן, הם נתפסים כמייצגי כפייה וחושך (לא אתה מלך זילברשלג, תרגע), אבל חרדיות? וואו, רק תנו לנו עוד מזה. ליבילנד, הלא היא ליבי נחימובסקי, אינפלואנסרית רשת חרדית, הפכה לאחרונה לסיפור הגירושים המועדף עלינו. יעל מ"בואו לאכול אותי", הייתה בין הליהוקים המרעננים בעונה הנוכחית (לפחות עד שרבקה, נערת הגבעות, האפילה עליה), וג'קי אזולאי עברה דרך ארוכה מימי הפאה והשמלות של "מאסטר שף" ועד לתמונות החוטיני האחרונות.
והנה, עכשיו יש לנו ריאליטי חרדיות שלם. "בנות ברק" ב-HOT בידור עושה "פריפריה אימפריה", רק עם פאה. או "מעושרות", אם להיתלות באילנות עתיקים, או "עקרות בית אמיתיות" אם להיתלות באילנות חו"ליים. חמש אינפלואנסריות של המגזר, חלקן גם עשירות וכולן מספיק יוצאות דופן על מנת להסכים להשתתף בהרפתקה טלוויזיונית שחרדית ממוצעת לא הייתה נקלעת אליה, נותנות לנו הצצה אל חייהן.
תמצאו שם את ננה הלפרין, יזמין ואשת עסקים, אישה יפהפייה, אמא לחמישה ילדים שגרה בסוג של טירה בבני ברק. וכן, היא ממשפחת הלפרין של האופטיקה. אחד הניגודים הבולטים מיידית בתוכנית הוא צילומי החוץ של שיכוני בני ברק - העיר הכי צפופה בישראל וגם אחת העניות שבהן - לבין פנים הבתים של כוכבות התוכנית, חלקן מתגוררת בווילות יוקרה וכולן עשירות בהרבה מהחרדית הממוצעת. עפרה שמעוני, שעונה לכינוי המופלא "עפרה חיבורים" ואוחזת בחיתוך דיבור מהפנט במיוחד, היא בעלת מגזין האדריכלות "דירה נאה" ואישה עסוקה מאוד שמריצה אותנו בין נדל"ן יוקרתי אחד למשנהו. סימי הרשקופ, הדמות המסקרנת מכולן, היא בעלת עמוד הרכילות האינסטגרמי "דוס סלב". יש לה בעל מתוק ותשוקת אמת לרכילות, ייעודה האמיתי היה לערוך את mako סלבס. אסתי סוקולובסקי היא מאפרת ובלוגרית איפור שבעלה מנהל סניף של אושר עד, ויעל זילברמן היא בעלת עסק לפאות יוקרה, פמיניסטית ושמאלנית.
כולן קרייריסטיות, עם מספר ילדים יותר צפון תל אביבי מאשר חרדי, עם בעלים רכים ותומכים ועם תחומי עניין לא מאוד שגרתיים למגזר - כלומר אינסטגרם, עוקבים ושאר הבל חילוני. הן צריכות להתגבר על לא מעט דיסוננסים על מנת לגשר בין תחומי העיסוק שלהן לבין התלם המקובל בחברה שבה הן חיות. רובן כבר הסכימו עם היותן עוף מוזר, עצמאיות, כאלה שמרכלים עליהן ברחוב ואולי לא תמיד מקבלים את בחירותיהן, אבל יש להן צורך חזק - כזה שמתקבל בהבנה ואהדה יותר בחברה החילונית - במימוש עצמי.
דברים שלומדים על בני ברק מ"בנות ברק": פאה של חרדית יכולה לעלות כ-16 אלף שקלים. ובכלל, פאות זה דבר מוזר לאללה. סליחה, אבל אין בתוכנית הזאת (ואולי בעולם?) אף פאה שעוברת כמו שיער אמיתי. בניגוד לתדמית החרדית של בגדים בשחור לבן ואוכל חום - החרדיות צבעוניות לאללה, כולל חיבה לז'קטים מחויטים בצבעי ניאון. רוב הנשים בציבור החרדי לא נוהגות. חרדיות אוהבות לשתות נס.
משתתפות התוכנית מדגישות כל הזמן עד כמה הן לא חרדיות טיפוסיות, הן לא הולכות בתלם. התחושה היא שהן באמת קצת יותר קרובות לחילוניות, חלקן גם במראה. וזה עובד, התוכנית מאוד מהנה לצפייה, גם אם ניכר שמדובר בהפקה קטנה. רואים שאין שם את היד המכוונת של אורנה בן דור, אבל זה עדיין עובד. במקומות שבהם העריכה מבאסת - כמו במפגש המאולץ בין כל הנשים (שמציית לחוקי הז'אנר, וחבל) או הציפוי התזזיתי והפסקולי (מישמש של אנה זק ונועה קירל), הנשים שם כדי לפצות. התחושה היא לעתים שהקאסט, הבאמת מוצלח, מציל את התוכנית מלקרוס לתוך הצ'יפיות של עצמה.
זו לא תוכנית שמעניקה לנו הצצה לחייהן של חרדיות ממוצעות מבני ברק, כי הן פשוט לא כאלו. הגיוני, חרדיות הארד קור לא היו משתתפות בתוכנית הזאת בחיים. אבל האאוטסיידריות של הנשים האלו, הנפש הצבעונית שנקלעה לקיום שדורש מנשים אפרוריות וקוטן והאופן שבו הן מתמודדות עם הניגוד הזה, הופכים את "בנות ברק" למסקרנת ולשוות צפייה.